המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
גומא הפפירוס: קנה שורש (מימין) ועמוד תפרחת (משמאל)
את הגְמִי הרמב"ם מזהה עם אלבַּרְדִּי (بردي), הוא הצמח גֹּמֶא הַפָּפִּירוּס (Cyperus papyrus).[1] זהו עשב רב-שנתי הגדל במקורות מים מתוקים, בעל קנה שורש וגבעולים עבים וזקופים, שנושאים תפרחות סוככיות גדולות.
מליבת הגבעול של צמח זה הכינו בימי קדם כמה מוצרים – למשל, נייר וחבלים – ואף קלעו ממנו מחצלות. הרמב"ם מדגיש שכאשר המשנה מזכירה את השימוש בגמי כדי לסמן עצים או כדי לשמש תחבושת לריפוי מכה, היא רק מביאה דוגמא למה שהיה מקובל בתקופתם, ולמעשה אפשר להשתמש גם בדברים אחרים.[2]
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
