המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
ערער ברושי
"עצי ארזים ארנים וברושים" נזכרים בין עצי המערכה שהביאו לשרפת פרה אדומה.[1]
לפי הגרסה שלפנינו, השם "ארזים" הוא שם קיבוצי לעצים מחטניים שונים, ו"ארנים וברושים" הם דוגמאות להם. צמד העצים "ארז וברוש" מובא גם בתור דוגמאות לעצי סרק שמפיקים מהם קורות.[2] הרמב"ם לא זיהה זיהוי מסוים לברוש.
יש שני זיהויים אפשריים לברושים:
א) העץ המכונה בימינו "ברוש" (Cupressus
sempervirens).
ב) סביר יותר שמדובר בעץ מן הסוג ערער (Juniperus), שדומה במראהו לראשון, ואחד משמותיו בערבית – "ברות" (بروث)[3] – משמר את השם העברי הקדום.