המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
אלת הבוטנה
את הבּוּטְנָה הרמב"ם מזהה: "פרי אלפסתק (فستق), ובריבוי בָטְנִים".[1] הכוונה לעץ שנקרא בימינו "אלת הבטנה" או "אלה אמִתית" (Pistacia vera), ופריו מכונה בלשון העממית "פסתוק חלבי". זהו עץ תרבות שגדל בעבר בחבל ההררי שבארץ ישראל ובסוריה .[2] קליפת הגלעין הקשה נסדקת לשתי קשוות, ובתוך הגלעין הזרע הנאכל, שמכוסה בקליפה קרומית.[3]