המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
המשנה מביאה דוגמאות לכמה פירות שמהם נהגו הילדים להתקין כלים: "הרמון והאלון והאגוז שחקקום תינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים".[1] הרמב"ם בפירושו מכנה את האלון "בלוט" (بلوط),[2] והכוונה היא לספלולי עצים מסוג אַלון (Quercus), שיש להם בית קיבול שעשוי לקבל טומאה.