המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
אזוביון דגול
האזביון נזכר במשנה בתור צמח רפואי שאין להשתמש בו לריפוי ביום שבת, "לפי שאינו מאכל בריאים".[1] הרמב"ם מפרש שהוא אלאֻסְטוּכֻדּוּס (اسطوخودوس),[2] מעיד שהרופאים משתמשים בו במע'רב ובמצרים, ושהוא גם גדל באזור טולדו בספרד.[3]
השם הערבי אֻסְטוּכֻדּוּס נגזר מן השם היווני, והוא מזוהה עם בן שיח שמכונה בימינו: "אֲזוֹבְיוֹן דָּגוּל" (Lavandula
stoechas). בעל עלים צרים וארוכים. בקצות הענפים יש תפרחות צפופות, ובראשן חפים סגולים. בצמח יש שמן אתרי בעל ריח חריף, ששימש בעבר להרחקת חרקים מזיקים, לטיפול באפילפסיה ועוד. מין זה אינו ראוי לשמש לטהרת המצורע,[4] ושמו אזוב-יון (שם לוואי) מעיד על כך. בשעת שרפת פרה אדומה היו מוסיפים חבילי אזוב ואזוביון כדי להרבות את האפר.[5]
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
