המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
הצמח "עצא אלראעי" (ארכובית), מתוך חיבור ערבי מן המאה הארבע עשרה
אבוב רועה נזכר במשנה בתור דוגמא לצמח בעל סגולות רפואיות, ובדרך כלל אנשים בריאים נוהגים לאוכלו. הרמב"ם מבאר שהוא "עצא אלראעי" (عصا الراعي),[1] ופירושו המילולי הוא "מקל הרועה". זיהוי הצמח נסמך אפוא על דמיון השם העברי במשנה לשם צמח זה בערבית.[2]
הכוונה היא לצמחים מן הסוג ארכובית (Polygonum),[3] צמחי בר בעלי ענפים ארוכים המשתרעים על פני האדמה. גבעול הצמח על פרקיו הבולטים לעין נדמו לקדמונים כאבוב, והפרקים – למעין ארכובה, ומכאן הוראת השם המדעי: רב-ברך. צמחים אלו ידועים בתור צמחי רפואה, ולפי הרמב"ם השתמשו בהם במצרים להסקת תנורים.[4]
[1].פהמ"ש שבת יד, ג.
[2].זיהוי אחר שמבוסס על דמיון השם מובא בספר הערוך, ערך אבוב רועה: "פי' עשב הוא ונקרא אבוב אלראעי בלשון ישמעאל". במהדורת קוהוט מובא הנוסח "אנבוב אלראעי"
(انبوب الراعي), שמזוהה עם הצמח נצחה שיחית (Sempervivum arboretum= Aeonium
arboretum); ראו רמב"ם, ביאור, מס' 162; A. Issa, Dictionnaire des noms des plantes, Cairo 1930, p. 167 (להלן: עיסא). עם זאת, אצל רס"ג (אלוני, עמ' 186) מובא ש"אנבוב אלראעי" הוא שם נרדף ל"עצא אלראעי".
[3].ולא כפי שזיהה הר"י קאפח: כסית האבוב (Cassia fistula); ראו ספר הזיכרון, עמ' 73-72.
[4].רמב"ם, ביאור, מס' 298.