שו"ת
מכירת מניות בערב פסח
/ הרב שלמה אישון
א. האם כל מי שיש ברשותו מניות חייב למכרן בערב פסח?
ב. איך אפשר למכור לגוי, והרי עסקאות מחוץ לבורסה חייבות דיווח מראש?
תשובה
התורה אוסרת על האדם להחזיק ברשותו חמץ בחג הפסח, ועליו לסלקו מרשותו או באופן פיזי או באמצעות מכירתו לגוי, כנהוג. איסור זה חל גם על חמץ שברשותו הפרטית של האדם וגם על חמץ שהאדם שותף בו, בין אם שאר השותפים יהודים ובין אם אינם יהודים. כמו כן, האיסור תקף גם על חברה בע"מ אשר נמצאת בבעלות יהודית מלאה או חלקית. מכיוון שבעלות החברה מתבטאת בהחזקת מניותיה, הרי שבאופן עקרוני כל אדם שיש בבעלותו מניות של חברה כלשהי, עליו לדאוג כי החברה תמכור את החמץ שברשותה לגוי או לכל הפחות למכור את מניותיו בחברה זו.
לפי השיטות הסוברות כי המניה היא שותפות בחברה, נחלקו הפוסקים מהי כמות המניות המינימלית הנדרשת על מנת להיחשב לשותף בחברה. לדעת מרבית הפוסקים כל עוד אין לאדם זכות הצבעה באספת בעלי המניות ואין לו השפעה כלשהי על הנעשה בחברה, אין לראות בבעלות על מניה שותפות אלא הלוואה שבעל המניה מלווה לחברה. לעומתם, חלק מן הפוסקים סוברים כי כל כמות של מניות מגדירה את האדם בתור שותף בחברה.[1]
למעשה, אדם שמחזיק במניות, ישירות או בעקיפין, עליו לציין בשטר המכירה כי הוא מוכר גם את המניות שברשותו. אמנם על פי החוק אי אפשר למכור מניה אלא בדרכים מסוימות הדורשות רישום מסודר. אף על פי כן אפשר לציין בשטר המכירה כי מוסכם על הצדדים שעל אף הצורך ברישום, מכירת המניות נעשית באופן ששאר החמץ נמכר, ואם יידרש רישום, המוכר מתחייב לרשום זאת על שם הקונה. בדיעבד, אם לא מכר את המניות, אזי אין לאסור עליו את השימוש בהן לאחר הפסח,[2] כי כאשר קיים ספק אם החמץ שנמצא לאחר הפסח היה בבעלות יהודית, הרי הוא מותר בהנאה לאחר הפסח, בצירוף דברי ה'משנה ברורה'[3], המתיר חמץ בהנאה לאחר פסח כאשר אין באפשרותו של האדם למכור ולבער.
מאמר
ימי ניסן
/ הרב יהודה הלוי עמיחי
ימי חדש ניסן, ימים של עשיה והתכוננות רבה להשבית את החמץ, להיות נקיים ומזורזים בזריזות אפיית המצות. להיות חמושים בזריזות המידותית של עם ישראל היוצא ממצרים "וככה תאכלו אותו בחפזון פסח הוא לה'"(שמות יב יא), "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שם יג יח).
סילוק החמץ מאפשר את הזריזות, מניעת החימוץ באפיית המצות היא מחדשת ומטהרת את מדת הזריזות "צבת בצבת עשויה", הסילוק מאפשר את הנקיות, והנקיות מולידה את הזריזות, שמתאפיינת ע"י הזריזות והימנעות מהחמצת המצות.
הזריזות והחימוש עבודת החירות הפסחית, נולדת ע"י סילוק והשבתת החמץ עד מניעתו באפיית המצות. אכילת המצה היא קניית המידות החיוביות שנולדות בנו בעבודה ובהכנה של ימי ניסן. מדוע? למה לא יכולה הזריזות להיוולד בכפיפה אחת עם החמציות?
הזריזות הישראלית, תכונת החירות של עם ישראל צריכה להתנער מחדש מדי פסח, היא נולדת בנו כל שנה בכוחות מחודשים, אינה דומה החירות של שנה שהייתה לחירות שתוולד מחדש בשנה הבאה וחוזר חלילה.
כמו בלידת תינוק; שעת הלידה היא סכנה ופיקוח נפש ליולדת ולעובר, על כן דרושה לידה תקינה עם תנאים מקסימליים, וכפי שתהליך הלידה יהיה תקין יותר, כך השפעתו על התינוק לכל אורך שנות חייו תהיה ניכרת, וחלילה גם ההפך. כיום כל תינוק מקבל ציון אחר לידתו והוא מלווה אותו כל ימי התפתחותו עד בחרותו ויותר. כך מדת החירות הנולדת בנו צריכה בשעת הלידה "מרחב נקי" ללא שאור שבעיסה, היא מקבלת מרחב מוגן ובריא להופעת ולידת הכוחות החדשים. כוחות שלא משועבדים לעבר וחמצו, אלא חדשים רעננים ומקוריים להפיח רוח חדשה. כאשר במשך השנה הכוחות הללו יתמודדו ויפגשו עם החמץ, יכניעו וישעבדו אותו לבנות חיים שלמים ובריאים.
אלו הם ימי הפסח, ואלו הם הימים שלנו עם כניסתנו לחדש ניסן שנה זו. ימי לחימה וחיפוש פנימיים - בדיקה וביעור חמץ של הבנות ומחשבות על הקשר בין העם לארץ. כיצד הרוח הישראלית החירותית - תרבות החיים התורנית, מלאי אמונה ובטחון מפלסים את דרכם להוביל ולמשוך את עם ישראל. כיצד החיים החדשים בונים את עצמם על גבי קודמיהם "קמעה קמעה" בלשון חכמים, נדבך אחר נדבך, אבן אחר אבן. כיצד הגבורה ומסירות הנפש של מאה שנות ציונות והתיישבות יוצרים מתוכם את המתווה החדש של גאולה מהארת החיים המקוריים והחירותיים של ישראל. הקדושה הישראלית של מסירות נפש העומדת אחר כותלנו בדור הזה מחיה ומחדשת "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".
