תפוח עץ

התפוח התרבותי מכונה גם תפוח-עץ או בקיצור תפוח, הוא מין של עץ פרי נשיר במשפחת הוורדיים. עץ התפוח אינו עץ גדול גובהו 2 – 3 מ' וקוטרו כ-3 מ', התפוח הוא עץ דו פסיגי. התפוח הוא עץ פרי חשוב ביותר באזורים הקרים והממוזגים של העולם בעבר ובהווה, הגדל היטב בהרים ובאזורים קרים. פריו חמוץ עד מתוק וצבעו ירוק עד אדום. פרחיו הלבנים או ורדרדים ערוכים בקבוצות. האבקנים המרובים הם בעלי גוון לילך – סגול. זרעי התפוח מתפתחים במרכזו בחמש מגורות חד או דו זרעיות.[1]

זיהוי התפוח המצוי במקרא ובמקורות חז"ל זהה עם התפוח הידוע ביימנו (Malus sylvestris). זאת יודעים אנו על פי הממצאים הבוטניים מתקופות קדומות.[2] כבר בוולגטה התפוח תורגם ל-Malus, והוא ה- Mylon המצוי בתרגום השבעים. בארמית הוא קרוי חזורא והוא ככל הנראה נגזר מהמילה חשורו באכדית.[3] ניתן ללמוד גם על זיהויו של התפוח מפסוקים בשיר השירים כגון: "כתפוח בעצי ... ופריו מתוק לחכי".[4] התפוח הוא עץ בר או מוצאו מן היער והוא בעל פרי מתוק. יש לציין כי תפוח הבר היה קטן בהרבה מהמקובל בהווה, כך גם היה גודלם של הפירות במהלך ראשית הביות.[5]

התפוח נחשב בעבר כפרי איכותי ומיוחד - פרי אהבה. בשיר השירים משמש התפוח כדימוי לתכונות חיוביות ונעימות.[6] במשלי משמשים התפוחים כדימוי לדבר יפה ומושלם.[7] במסורת היהודית,[8] וגם באמונות ומסורות העמים העצימו את פרי התפוח בכך שתיארו את עץ הדעת[9] כעץ תפוח, הביטוי: "חקל תפוחין קדישין",[10] הוא כינוי למקום בו שורה השכינה.[11] בראש השנה פותחים את הארוחה בטעימת תפוח בדבש ותבליטי זהב בדמות תפוחים עוצבו כבר בעבר הרחוק על תכשיטי כסף.[12]

מספר מקומות ישוב נקראו על שם התפוח, ליד חברון נזכר בית תפוח,[13] תפוח והעינם נזכרו בשפלת יהודה.[14]בגבול נחלת מנשה ואפרים נזכר עין תפוח ותפוח,[15] והישוב כפר תפוח הנמצא ממזרח לעיר אריאל קרוי על שמו.

ביות:

תפוח הבר (Malus sylvestris) גדל ביערות בארצות הצפוניות ואף הממוזגות וכנראה אף בצפונה של הארץ.[16] עד לאחרונה סברו שמוצא התפוח התרבותי הוא בשלושה מיני בר שהחשוב שבהם הוא Malus sieversii שמוצאו במרכז אסיה וגדל בהרי דרום קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקסטן ומחוז Xinjiang בסין. מינים נוספים הקשורים לתפוח התרבותי על פי השערה זו הם Malus sylvestris ו - Malus baccata. מחקר שנעשה לאחרונה (2006)[17] על יחסי הקרבה בין המינים השונים גרמו למהפיכה בהבנת מוצאו של התפוח התרבותי. מחקרים אלו שהתבססו על השוואת ד.נ.א שהופק מהכלורופלסטים (אברוני התא המבצעים פוטוסינתזה) ועל ניסויי הכלאה שללו את האפשרות שצמח האם העיקרי של התפוח התרבותי הוא Malus sieversii והציבו במקומו את את המין Malus sylvestris.^{^[18]}

באתרים ארכיאולוגיים שונים נמצאו שרידי תפוחים מתקופות קדומות. הממצא הקדום ביותר של שרידי תפוח בארץ ישראל, נמצא בקדש ברנע^{^[19]}מן המאה העשירית לפנה"ס. עדויות מוצקות ראשונות על גידול התפוח כצמח תרבות והפצתו באגן הים התיכון מופיעות במקורות היווניים.^{^[20]} אמנם לתפוח איזכורים רבים במקרא ובספרות חז"ל אך כנראה רק החל מהתקופה הרומית החלו לגדלו באופן מסחרי בארץ[21] ובארצות נוספות בצפון אגן הים התיכון והוא תפס מקום חשוב יותר בחקלאות הארץ ישראלית.^{^[22]} התפוח הוא עץ פרי חשוב ופריו הוא מרכיב מרכזי בתפריט באזורים רבים שבהם שורר אקלים קר והוא ככל הנראה אחד העצים הראשונים שבויתו על ידי האדם, באזורים בהם הוא גדל בר.

התפוח בארץ ישראל בימי במקרא:

התפוח נזכר במקרא כ – 10 פעמים כאשר בכמחציתן הוא משמש כשם מקום ורק בשאר כשמו של עץ או פרי. יתכן וניתן ללמוד פרטים על זיהויו של התפוח בשיר השירים: מהפסוק "כתפוח בעצי היער ... ופריו מתוק לחכי",[23] התפוח במקורו הוא עץ בר הגדל בין עצי היער בעל פרי מתוק ונראה כי בשלב זה התפוח עדיין בין הבר למבוית .בספר יואל נזכר הפסוק: "הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו"[24] יתכן שהדבר מרמז על גידולו של התפוח. בשיר השירים נזכר התפוח מספר פעמים ואופיים של האזכורים מרמז על היות התפוח פרי ייחודי ובעל טעם וריח מיוחדים [25].

נציין כאן את דעתו של הבוטנאי נגה הראובני אשר חלק על דעת החוקרים וסבר כי התפוח הנזכר במקרא אינו התפוח המוכר לנו שכן זה הגיע לעולם הקדום רק בתקופה ההלניסטית. הוא מזהה את התפוח המקראי עם העץ העוזרר (זערור בפי הערבים), שם זה מוכר מהמשנה ופירושו קטן.[26] נראה שעם הגעתו של הפרי הקרוי כיום תפוח נקרא זה תפוח גדול, עקב דמיונו הרב לעוזרר הן בצורת הפרי והן בצורת העץ ואילו העוזרר נקרא תפוח קטן. עם הזמן נפלה המילה תפוח משמו של העוזרר ונפלה המילה גדול משמו של התפוח.[27]

נראה כי במהלך ימי המקרא התפוח היה מוכר בין עצי המטע הארץ ישראלי ומצפון לה, הוא היה כבר מבוית, טעמו מתקתק אולם פריו עדיין היה קטן ומהמקובל בהווה. ככל הנראה גידלו את התפוח בתוך בוסתן עצי הפרי בתקופה זו ואולי אף כגידול מסחרי. אין בידנו ראיות לגידולו כמטע רציף ואם כך היה היו אלו בהיקפים קטנים. גידולו התאפשר באזורים הרריים והגשומים יותר של הארץ ומחירו היה יחסית גבוה ביחס לפירות ארץ ישראלים אחרים מאותה תקופה ועל כן הוא אינו פרי עממי.[28] נראה כי מחמת ייחודו וריחו של הפרי הוא מופיע חמש פעמים כשם יישוב בימי במקרא.[29]

התפוח בארץ ישראל בימי הבית ה-II (התקופה הפרסית, היוונית והרומית):

גידולו של התפוח[30] בימי המשנה והתלמוד היה נפוץ יותר,[31] פותחו והובאו זני תפוח איכותיים יותר וכנראה שטעמם וקוטרם היה גדול מהמקובל בימי הבית הראשון. הרחבת הגידול הביאה לניסיונות לשיפור התפוח בהרכבות על מינים קרובים כגון אלו: "ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, התפוח והחזרד הפרסקים והשקדין והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה".^{^[32]} החזרד מזוהה עם העץ עוזרר, השייך אף הוא למשפחת הוורדניים. העוזרר נושא פירות קטנים דמויי תפוחים וכך גם האגס ולכן ניתן להבין בנקל מדוע נאמר עליהם שהם דומים לתפוחים וניתן להרכיב עליהם את התפוח.[33]

למרות הרחבת שטחי הגידול של התפוח הפרי עדיין אינו עממי ומחירו היה די גבוה ביחס לפירות אחרים[34] בתקופה זו ומחירו הגיע אף לאיסר,[35] לשם המחשה במטבע זה ניתן היה לרכוש 15 תאנים טובות.[36] לעיתים קליפתו הייתה גסה ונהגו לקלף את קליפתו,[37] חתכוהו לפרוסות וכך אכלוהו. בתקופה זו גידלו של התפוח היה בשורות רצופות של עצי תפוח בתוך מטע עצי פרי מסוגים שונים.[38] ישנם גם ראיות לגידול מטע עצי תפוח רצוף ללא עצי פרי נוספים,[39] אם כי נראה שאלו היו מיעוט.[40] הרחבת תפוצתו של התפוח הביאה ליותר פרי בשווקים והיא ככל הנראה הורידה את מחירו. בעודפי הפרי או בפרי שטעמו היה חמוץ או לא היה ראוי לשווק היו שהכינו יין[41] או שיכר תפוחים [42] וטעמו היה שונה מיין ענבים.

זנים בעבר:

בעבר נזכרו תפוחים גדולים וקטנים,[43] תפוחי הבר וזני התפוחים המבויתים הראשונים היו ירוקים וקטנים (כגודל דובדבן), עם השנים טעמם של התפוחים הפך מחמוץ לחמצמץ ולמתוק, ובמקביל לתהליך זה גודל זני התפוחים גדלו בהתמדה, בחלק מהזנים המתוקים גם צבעם הפך מירוק לאדמדם ואף אדום.[44] מחיובי תרומות ומעשרות על פירות אלו[45] עולה כי אלו היו מוכרים ומצויים בארץ דבר שבשיגרה, אם כי נראה כי גם בתקופה זו עדיין מצויין בשווקים תפוחים קטנים וחמוצים שלא היו ראויים לשיווק לאכילה[46] ומהם כנראה הכינו יין ושיכר.[47]

במקורות חז"ל נזכרו כמה זנים חוץ מתפוח הבר שהיה בתקופה זו. בירושלמי נזכרו תפוחי 'מילי מילה',[48] ובלשון התוספתא תפוחי נמילה[49], אלו היו זן משובח שמשמעו ביוונית תפוח – דבש,[50] יתכן ואלו תפוחים שהורכבו על גבי חבושים ובכך טעמם הומתק.[51] במקורות חז"ל נזכרו התפוחים 'הבירותיים',[52] אלו תפוחים איכותיים, צורתם הייתה פחוסה ורחבה במידת מה, מקורם של תפוחים אלו היה מצפונה של הארץ באזור העיר ביירות.[53] פליניוס הכיר והזכיר בספרו לפחות תירסר זני תפוחים שהיו מוכרים לו בזמנו,[54] ואנו מניחים כי כבר אז היו זנים נוספים שלא היו מוכרים לו.

ענף התפוח לאורך הדורות:

נראה כי גידול התפוח במרחב הארץ ישראלי לא פסק גם לאחר כיבוש הארץ בידי המוסלמים (638 לספירה) אם כי קצב פיתוחו הואט. בתקופה המוסלמית הראשונה הסופר הערבי ת'עאלבי (961 – 1038 לספירה) ציין את תפוחי 'אלשאם',[55] הוא ציין במיוחד את הזן שאמי שהיה נפוץ,[56] והיה ידוע במעלותיו השונות. מין זה היה ריחני במיוחד ובעל גוונים שונים כגון: אדום, חום, צהוב, ורוד עם זהוב.[57] זן זה אף ייצאו למדינות שכנות.[58] זן זה גדל באזור ירושלים וחברון,[59] מרכז גידול נוסף לגידול תפוחי איכות היה בהרי הלבנון.[60]

בתקופה הצלבנית נזכר גידול התפוחים בסביבות ירושלים ובהרי חברון.[61]בתקופה הממלוכית נמנה התפוח בין גידולי סוריה רבתי (אלשאם)[62] אשר פירותיהם יוצאו למצרים, ועימהם אף שתילי תפוח השאמי. בתקופה זו גידלו באזורנו מספר רב של זני תפוח.[63] אשתורי הפרחי (1322) זיהה את 'הקרוסטמלין' עם זן התפוח הנקרא אלפרטמי וגדל בארץ ישראל. מדובר בזן תפוח קטן הידוע גם בשם 'תפאח פאטמי'. הוא גם הזכיר את הזן הפרעמי האדום. בתקופה זו גם גידלו תפוחים באזור ירושלים, רמאללה, חברון ורמלה.[64] אולם בשלהי התקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית, מצב החקלאות בארץ הלך והתדרדר וכך גם ענפי המטע. את רוב פירות הארץ יבאו בתקופה זו מלבנון וסוריה.[65]

במהלך המאה ה-19 הוחזר לארץ גידול התפוח בהדרגה. עם הקמת המושבות העבריות בעיקר אלו הצפוניות, התפוח היה אחד הגידולים שבו התנסו אם כי לא הנפוץ שבהם. במאה העשרים מגמה זו נמשכה עד שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 אז ענף זה הגיע למשבר עקב הזנים הבלתי איכותיים שהיו נטועים בתקופה זו, החל מסוף שנות ה-70 עת הובאו לארץ זני איכות של תפוח התרחב גידול התפוחים בעיקר בגליל ובגולן.

תנאי גידול:

התפוח אינו גדל בר בארץ אבל בחורש הים תיכוני ניתן למצוא את בני משפחתו שעליהם ניתן להרכיב את התפוח. החזרר או חיזרר המופיע בספרות חז"ל,[66] האגס הסורי (Pyrus syriaca) שעליו ניתן להרכיב את התפוח ואת האגס.[67] התפוח הוא עץ נשיר הגדל היטב בהרים ובאזורים קרים אך הוא זקוק להגנה מפני הרוח. עצי התפוח גדלים במגוון רחב של קרקעות וברמות חומציות שונות. התפוחים זקוקים בדרך כלל להפריה מזן תפוח אחר. משתמשים בדבורים ובחרקים נוספים להאבקה ולהפריה זו. דונם תפוחים זקוק לכ-800 קוב מים שנתי, מנות קור מטיבות עם היבול ואיכות הפרי.

עץ התפוח אינו עץ גדל מימדים ועליו מופנים כלפי מטה בעת השרב ועל כן אין הוא עץ צל מקובל.[68] אמנם הדבר סותר את האמור בשיר השירים: "כְּתַפּ֙וּחַ֙ .... בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי...".[69]אך יתכן כי התיאור בשירה זו הוא אלגורי ולא ריאלי.[70] ריחו של התפוח היה טוב ומיוחד מן האילנות האחרים,[71] על הפסוק: "ראה ריח בני כריח שדה",[72] מפרש רב: כריח שדה של תפוחים.[73] בהשוואה לזני תפוח התרבות המצויים בהווה אין ריחם ייחודי ומיוחד, אך ככל הנראה זני העבר שהיו קרובים יותר לתפוח הבר שבו ריח הפריחה הוא מתקתק ומושך.

עונת התפוחים משתנה מזן לזן, וכתלות במזג האוויר במקום הגידול. בחצי כדור הארץ הצפוני עונת התפוחים היא מאמצע יולי ועד תחילת נובמבר (הפריחה היא לרוב כמה חודשים קודם לכן, בתלות בזן). בחצי כדור הארץ הדרומי העונה היא בין תחילת פברואר לסוף מאי. כיום זני התפוחים איכותיים למדי וניתן לאחסן חלק ניכר של זני התפוח למשך שנה תמימה ובכך להביא את התפוח כפרי טרי לכל השנה.

דרכי הגידול:

בעבר נהגו לנטוע כ-50 עצים בכל דונם, כיום מעדיפים החקלאיים עצי תפוח נמוכים יותר וקטנים יותר אך נטועים בצפיפות רבה יותר ובכך מקלים על עבודת הקטיף. נהגו להרכיב את התפוח על בני משפחתו הגדלים בחורש. על הפרי נאמר במדרש: "התפוח הזה מוציא ניצו קודם לעליו",[74] משמע שהפריחה מתרחשת בעץ לפני הופעת העלים בדומה לתפוח הבר לאגס הסורי[75] והשקד, פריחתו הדומה לעוד עצים ממשפחת הוורדניים לבנה ומרשימה ביופיה. אשר בהם הפריחה מתרחשת במקביל להוצאת העלים ולעיתים אף לפני לבלוב.

לפי הברייתא התפוח מבשיל לאחר 60 יום מהחנטה,[76] המדרש קיצר עוד יותר את הימים מחנטה ועד הבשלה והעמידם על 50 יום בלבד.[77] ועוד הוסיפו שם כי הבשלת התפוח היא בחודש סיוון,[78] הרבה יותר מוקדם מהמקובל בהווה. כיום זני התפוחים בהווה מבשילים בחודשים יולי – אוקטובר.[79] הסבר אפשרי לקביעות אלו הוא, כיוון שגודל התפוחים בעבר היה קטן במיוחד (כגודל דובדבן), על כן הבשלתו הייתה מהירה הרבה יותר מזני התרבות המוכרים היום. בהמשך כשפותחו זני התפוחים הגדולים יותר,[80] עלה בהתאמה גם הזמן מהחנטה ועד ההבשלה. בתנאי טיפול טובים ניתן לגדל את עצי תפוח כמה עשרות שנים.

ריבוי:

את תפוח העץ ניתן להרבות בכמה אופנים, ניתן לזרוע גרעיני תפוח ולהנביטם, החיסרון בדרך זו היא שאין אנו יודעים את זן התפוח ואיכותו. בדרך כלל נוטעים זרעים או משרישים ייחורים לאחר שאלו נקלטו בקרקע וצמחו מספר חודשים, ניתן להרכיב עליהם זני איכות מבוקשים. לאחר כשנה שתיל התפוח מוכן במשתלה לשתילה בקרקע.[81]

היקף גידול התפוח בהווה (2016):

כיום נטועים בארץ כ-30,000 דונם של תפוחים בעיקר מזני איכות.[82] רוב מטעי התפוח האיכותי גדלים בגליל וברמת הגולן. המגמה כיום היא להחליף את זני התפוח הישנים בזנים חדשים בעלי טעם, מרקם וצבע איכותיים יותר, המניבים יבול יציב וטוב, ועמידים היטב בתנאי הארץ. עקב מגמת יבוא התפוחים מחו"ל היקפי הנטיעה פחתו מאוד.[83] כיוון שניתן לשמר בקירור את תפוחי העץ למשך זמן ממושך לכן יש בשווקים תפוחי עץ במשך כל השנה.

קטיף ושימוש:

החל משנה רביעית עץ התפוח מניב יבול ראשוני ובשנה השישית והשביעית העץ מגיע ליבול מלא. קטיף התפוח נערך בחודשים יולי - אוקטובר ואף בתחילת נובמבר, על פי זמני הבשלת הזנים השונים. הקטיף המרכזי נעשה בדרך כלל בפעם אחת. התפוחים נאכלים בצורות רבות: טריים, מטוגנים, צלויים, מכינים מהם ריבות, רסק (מחית( ורטבים. שימוש נפוץ לתפוחים הוא באפייה - בעוגות תפוחים ועוד.

תפוחים שאיכותם ירודה ולא היו ראויים לאכילה ולשיווק[84]נהגו לסחוט למיץ,לחומץ, לסיידר ולמשקאות אלכוהוליים , בעבר רכז זה שימש גם להחמצת העיסה.[85] היו שהתקינו מפירותיו אלו יין תפוחים[86] יין התפוחים שימש לשתייה ולרפואה,[87] עקב מחירם הגבוה של התפוחים היו אף שניסו לזייף את יין התפוחים.[88]

זנים חשובים בארץ בהווה:

כיום קיימים בעולם אלפי זנים של תפוחים מתורבתים השונים זה מזה בצבע ,בטעם, במרקם, בצורה, בעמידותם למחלות ובאורך חיי המדף, ובאקלים אליו הם מותאמים. ככלל התפוחים כיום מתוקים יותר מהזנים הקדומים. בצפון אמריקה נפוצים תפוחים מתוקים-חמצמצים, בעוד שבאסיה התפוחים המועדפים הם מתוקים במיוחד. בראשית המאה ה-20 היו שני זנים חשובים בירי וחשבי בעלי פירות קטנים אך ריחניים.[89] בהווה גדלים בארץ זנים רבים, נציין רק את העיקריים שבהם: דלישס, זהוב, גרני סמיט, פינק ליידי, אוריאנס, ענה, גאלה, פוג'י, חרמון, יונתן ועוד.

סגולות רפואיות:

בתפוח העץ מצויים מגוון ויטמינים ומינרלים ובתוכם: ויטמין A, B₁, B₂, B₃, B₆, C,, ברזל, סידן, אשלגן, נתרן וסיבים תזונתיים. אכילת תפוחים מסייעת לשליטה ברמת הכולסטרול ובמניעת מחלות לב. בקליפת התפוח נמצא גם נוגד החימצון רוטין. גם בעבר תפוחים וענבים יכלו לסייע בהבראת חולים.[90] והוא שימש לריפוי מחלות מעיים.[91]

כתיבה: ע"ל

בביליוגרפיה:

אבן פקיה, אבן אלפקיה אלהמד'אני, כתאב אלבלאדן, מהדורת (מהדורת (De Goeji, ליידן, 1885.
אלבוים ח' צ', מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן, תשס"ח, עמ' 173 – 175.
בדרי, אלבדרי, נזהת אלאנאם פי מחאסן אלשאם, בירות 1980.
גור א', פירות ארץ ישראל- תולדות ומקראות, תל אביב תשל"ד (1974).
הראובני נ', בסוד אילן ופרח, 1957.
זהרי מ', המגדיר לצמחי-בר בארץ ישראל, ירושלים, 1991.
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, תרגום י. שליט , תל-אביב, תש"א.
ליפשיץ נ', עצי פרי מאפייניהם תולדתם ושימושם, תל-אביב, 1998.
מוקדסי א', אחסן אלתקאסים פי מערפת אלאקאלים, (מהדורת (De Goeji, ליידן, 1906.
עמרי (מהדורת סיד), אבן פצ'ל אללה אל עמרי, מסאלכ אלאבצאר פי ממאלכ אלאמצאר מהדורת אימן פואד סיד, Paris, 1985.
פליקס י', החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב, תשכ"ג.
פליקס י', , עולם הצומח המקראי, רמת גן, 1968.
פליקס י', חי וצומח בתורה, ירושלים, תשנ"ד.
פליקס י', החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב, תש"ן (1990).
פליקס י', טבע וארץ בתנ"ך, ירושלים, תשנ"ב (1992).
פליקס, יהודה. עצי פרי למיניהם. תל אביב 1994.
עמר ז', צמחי המקרא, ירושלים עמ' 122 – 123, 139 – 142.
עמר ז', גידולי ארץ ישראל בימי הבינים, 2000, עמ' 224 – 227.
רבא י', ארץ ישראל בתיאורי נוסעים רוסיים, ירושלים, תשמ"ז.
רענן מ', פורטל הדף היומי, ערכי 'תפוח'.

Coart E et al, 'Chloroplast diversity in the genus Malus: new insights into the relationship between the European wild apple (Malus sylvestris (L.) Mill.) and the domesticated apple (Malus domestica Borkh.)', Mol Ecol. 15(8), 2006, pp: 2171-82.
Zohary, Dan & Maria Hopf . Domestication of Plants in the Old World, (2 nd ). Oxford 1993.
Zohary, Dan & Maria Hopf . Domestication of Plants in the Old World, (2 nd ). Oxford 2000.
Liphschitz, Nili. Timber in Ancient Israel: Dendroarchaeology and Dendrochronology. Tel- Aviv 2007.
Loew I., Die Flora Der Juden, I. 1924-1934.
Pliny Gaius Secundes Natural History (XIII, 113- 115,XIII,214.26), trans. H. Rackaman. London 1938, Taken from Stern Menachem.. Greek and Jewish Authors on Jews and Judaism. Jerusalem 1976, 15, 14 – 15.

[1] פליקס, 1994, 142.

[2] זוהרי והופף, 2000, 162 – 166.

[3] פליקס, 1994, 139, הערה 15.

[4] שיר השירים ב 3.

[5] פליקס, 1994, 139.

[6] לדוגמא: "וריח אפך כתפוחים" (שיר השירים ז 9), "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" (שם, ב 5) ו"... תחת התפוח

עוררתיך וכו'" (שם, ח 5).

[7] תפוחי זהב במשכיות כסף" (משלי, כה י"א).

[8] "כתפוח גנתא דעדן" או "כריחא דתפוחין דגנתא דעדן", תרגום שיר השירים ב,ה: ז, ט; "חקל תפוחין קדישין,אוצר המדרשים איזנשטיין,

רות עמ' 519, ד"ה "ויהי".

[9] בראשית ב 9 ועוד.

[10] [תרגום: שדה תפוחים קדושים], אוצר המדרשים (אייזנשטיין) רות עמוד 519, וכן אזכורים נוספים בזוהר.

[11] ג' שלום, 'פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה', תשל"ז, 134.

[12] משלי כה 11.

[13] יהושע טו 43

[14] יהושע טו 34.

[15] יהושע יז 7 – 8.

[16] לפשיץ, 1998, 189. אולי ניתן ללמוד מהפסוק "כתפוח בעצי היער" (שיר השירים ב 3) על מוצאו של התפוח כצמח בר הגדל ביערות.

[17] Coart E et al, 2006, 2171 - 2182

[18] משה רענן, פורטל הדף היומי ערך 'תפוח'

[19] עמר ז', 2000, 224.

[20] זהרי והופף, 2000, 162 – 166.

[21] יואל (א 12) אנו מוצאים: הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו", יתכן כי מקור זה מרמז על גידול

התפוח בארץ בתקופה זו.

[22] לעף, 1934, חלק ג, 212 – 235. זוהרי והפף, עמ' 166, פליקס, 1994, 139 – 142.

[23] שיר השירים ב 3.

[24] יואל א 12.

[25] שיר השירים ז 9; שם, ז 9; שם, ב 5; שם, ח 5;

[26] פירושו מקורי, אולם על פי העולה ממשנת כלאיים נראה כי העוזרר והתפוח שונים זה מזה: " ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים

והעוזרדים אינם כלאים זה בזה התפוח והחזרד הפרסקים והשקדין והשיזפין והרימין אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה" (משנה,

כלאים פ"א מ"ד).

[27] נ' הראובני, 1957, 168.

[28] אמנם המקור (שיר השירים רבה פ"ב ב') מאוחר, אך הנחה סבירה היא כי גם במי המקרא מחירו היה גבוה לפחות כמו בימי המשנה

והתלמוד.

[29] לדוגמא: יהושע יב יז; יז ח.

[30] אישוש נוסף לכך כי התפוח הנכר במקורות חז"ל הוא תפוח (Apple) מצאנו: תמיכה משמעותית לזיהוי התפוח עם תפוח העץ נמצא

בשיר השירים רבה (וילנא) (פרשה ב ד"ה א [ג] כתפוח): "כתפוח בעצי היער ... רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי, אמר חדא התפוח הזה

מוציא ניצו קודם לעליו, כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמועה הדא הוא דכתיב (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'". אם

הקדמת הפרי עצמו לליבלוב איננה חד משמעית הרי שהקדמת הפריחה ("מוציא ניצו") איננה נתונה לספקות.

[31] חיוב הפרשת תרומות ומעשרות מהתפוחים הוא אחד המדדים להיותו גידול חקלאי מבוית וגדל באופן מסחרי. ראו לדוגמא: משנה,

מעשרות פ"א מד; משנה, תרומות פי"א מ"ב; תוספתא, מעשרות (ליברמן) פ"א ה"א.

[32] משנה, כלאים פ"א מ"ד.

[33] משה רענן, פורטל הדף היומי ערך 'תפוח'. על הרכבת תפוח ועוזרר מצאנו מקורות נוספים כגון: "בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי

אוזרד, מצאן תלמיד אחד אמר להם אסורין אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמרו יפה אמר אותו תלמיד" (תוספתא מסכת כלאים

(ליברמן) פרק א הלכה ג'), ובגירסא נוספת בירושלמי (כלאים פרק א דף כז טור א ה"ד).

[34] מספר סיבות אפשריות: יתכן כי גידולו בתקופה זו התאפשר רק במקומות הגבוהים בעלי כמות משקעים מעל 500 מ"מ בשנה. יתכן כי

היבולים היו נמוכים, מזיקים ועוד.

[35] שיר השירים רבה פ"ב ב'.

[36] מעשרות פ"ב מ"ו, מ"ח.

[37] קדמוניות יז ז, לפי המסופר הורדוס המלך ניסה להתאבד בסכין בה קילף לעצמו תפוחים.

[38] ראו לדוגמא: תוספתא מסכת בבא מציעא (ליברמן) פרק ט הלכה ה; ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כג סימן ג; שיר השירים

רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ג רבי עזריה; שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ו ד"ה ג א"ר שמואל; שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה ג

בת נדיב.

[39] ראו לדוגמא: שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה א [ט] אמרתי; אוצר המדרשים (אייזנשטיין) רות עמוד 519 ד"ה (א') ויהי וגו'

[40] מיעוט המקורות בעניין זה מצביע לדעתנו על אפשרות זו.

[41] לדוגמא: משנה, תרומות פי"א מ"ב; משנה, נדרים פ"ו מ"ט ועוד.

[42] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת קדושים דף נג עמוד ב ד"ה [יט, יד] לא.

[43] ראו משנה, מעשרות פ"א מ"ד: "התפוחים והאתרוגין חייבים גדולים וקטנים",

[44] יש לציין כי הגן האחראי על מתיקות הפרי נמצא לא אחת בקירבת הגן האחראי לצבע האדום ועל כן יכולה להתרחש התקדמות מקבילה.

[45] ראו לדוגמא: משנה, מעשרות פ"א מד; משנה, תרומות פי"א מ"ב; תוספתא, מעשרות (ליברמן) פ"א ה"א.

[46] ואלו היו פטורים מתרומות ומעשרות.

[47] לדוגמא: משנה, תרומות פי"א מ"ב; משנה, נדרים פ"ו מ"ט ועוד; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת קדושים דף נג עמוד ב ד"ה

[יט, יד] לא.

[48] ירושלמי, מעשרות פ"א ה"ג, מט ע"א.

[49] תוספתא מעשרות פ"א ה"א.

[50] פליקס, 1994, 140.

[51] לעף, פלורה ח"ג, 215.

[52] ברייתא דמלאכת המשכן (קירשנר) פרק י.

[53] שם, כך נאמר: "כפתורים למה הן דומין לתפוחים הבירותיים".

[54] Pliny, Naturalis Historia 15, 14 – 15.

[55] אזור סוריה רבתי כולל ארץ ישראל.

[56] עמר ז', 2000, 224.

[57] עמר, 2000, 224.

[58] מוקדסי, עמ' 180.

[59] מוקדסי שם עמ' 172.

[60] אבן פקיה, עמ' 117.

[61] רבא עמ' 41, 51.

[62] עמרי (מהדורת סיד), עמ' 25.

[63] בדרי עמ' 120.

[64] עמר, 2000, 226 – 227.

[65] שם.

[66] משנה, כלאיים פ"א מ"ד. בארמית 'חזורא' ואולי החיזרר הוא תפוח קטן.

[67] אם כי ממשנה ומהירושלמי משמע שהרכבה זו אסורה. משנה כלאיים פ"א מ"ד; ירושלמי כלאיים פ"א מ"ד, כז ע"א; , תוספתא שם, פ"א

ה "ג, ועיינו בתוספתא כפשוטה שם.

[68] שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב: מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב ולמה כן לפי שאין לו צל לישב בצלו.

[69] שיר השירים ב 3.

[70] ואולי זן או זנים תפוח שהיו ואינם.

[71] ילקוט שמעוני, שיר השירים ב ב.: "תפוח ריחו טוב מכל האילנות".

[72] בראשית כז 27.

_{_[73]}בבלי מסכת תענית דף כט ע"ב

[74] שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב; בבלי שבת פח ע"א

[75] http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=84

[76] בבלי, בכורות ח"ע"א; הלכות זרעים מן הגניזה, מרגליות, עמ' קעא – ב.

[77] שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב, בד"ה ב רבי אחא.

[78] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ב

[79] אנציקלופדיה לחקלאות, ח"ג, 288.

[80] ראו משנה, מעשרות פ"א מ"ד: "התפוחים והאתרוגין חייבים גדולים וקטנים", פליקס הסביר כי נהגו לאוכלם לפני גמר הבשלתם אך ניתן

להסביר ביתר קלות הסבר זה.

[81] פרוטוקול גידול תפוח, שה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2011).

[82] ע"פ נתוני הלמ"ס לשנת 2016.

[83] ע"פ נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2016).

[84] לדוגמא: משנה, תרומות פי"א מ"ב; משנה, נדרים פ"ו מ"ט ועוד.

[85] תרומות פ"י מ"ב.

[86] תוספתא ברכות פ"ד ה"ה; בבלי, שם לח ע"א.

[87] רבי יהודה הנשיא חלה במעיו ונתרפא ביין תפוחים עתיק, (בבלי, עבודה זרה מ ע"ב).

[88] תוספתא עבודה זרה, פ"ד הי"ב.

[89] פליקס, 1994, 142.

_{_[90]} תוספתא מסכת בבא מציעא (ליברמן) פרק ז; ירושלמי, פ"ח מ"ד, לא ע"א. יש לציין כי הרופא הרומי גלינוס שטען: "כי תפוחי בוסר

מזיקים בהחלט לבריאות, לעומת זזאת טוב לאכול תפוחים בשלים, מבושלים או צלויים, אלו משיבים נפשם של חולים רבים"

De Alimentorum Facultatibus 2, 12 . רבי יהודה הנשיא חלה במעיו ונתרפא ביין תפוחים עתיק, (בבלי, עבודה זרה מ ע"ב).

[91] רבי יהודה הנשיא חלה במעיו ונתרפא ביין תפוחים עתיק, (בבלי, עבודה זרה מ ע"ב).

אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

תפוח עץ

ראשי פרקים:

רקע כללי: