שמן

להכנת הזיתים לצורך ריסוקם, דיני המעטן, השפעות הגידול על השמן, לנוזלים האחרים הקיימים בזית- מוחל, מוהל, שמן המור, שמן זית שלא הביא שליש, עיין ערך זית- העץ והפרי.

כללי

השמן הוא אחד המרכיבים החשובים בטבע והוא נחוץ לאדם, לבעלי החיים ולצמחים לצרכים שונים.

השמן מורכב מחומצות שומן שונות כגון חומצה לינולית (Linoleic acid) שמצויה בסויה, כרוב שחור (קנולה), חמאה, ומוצרים נוספים, חומצה בוטירית (Butyric acid) המצויה בחמאה, ועוד. ישנן כ100 חומצות שומן, כל חומצות השומן מורכבות משרשרת של אטומי פחמן ואטומי מימן[1], חומצות השומן אינן מסיסות במים.

מבחינת מקורם יש להבחין בין מספר סוגי שמנים:

שמן מהצומח- מקורו הוא מצמחים שונים.

שמן מהחי- מקורו הוא מרקמות שומניות של בעל החיים- בשר וכן מנוזלים- חלב. לרוב מקובל לקרוא לשמנים אלו "שומנים".

ההבדל בין שמן לשומן הוא בתכונות הפיזיקאליות שלהם: השומנים הם מוצקים בטמפרטורה רגילה (טמפרטורת החדר), ואילו השמנים הם נוזליים בטמפרטורה רגילה.

שמנים מינרליים- שמנים שמבוססים על נפט, רוב תוצרי הנפט הם נוזליים, אך ישנם גם רכיבים שניתן לזקקם ולהקשותם כגון זפת ואספלט.

שמנים סינטטיים- שמנים שאינם נמצאים בצורה טבעית, נוצרו באמצעות תגובות כימיות בין חומרים שונים.

השמן מצוי בכל חלקי הצמח, אך ישנם צמחים, או חלקי צמחים בהם השמן מצוי בשיעור גבוה יותר, להלן טבלת השוואה בין מספר מינים:

הצמח (לפי א"ב)	חלקי הצמח שהשמן מצוי בו	אחוזים מכלל החלק שבו הוא נמצא	הערה
אבוקדו	ציפת הפרי	60%	מאכל, השמן מופק מהפרי גם לצרכי קוסמטיקה
אגוז מלך	זרע	65%	ככל, מיני האגוזים הם מינים עשירים בשמן.
איקליפטוס	עלה	בין אחוז ל2 אחוז	חומרים נדיפים- שמן אתרי
הדרים	קליפת הפרי בעיקר, וכן זרעים, פרחים ועלים	3- 30% בהתאם למקור השמן	חומרים נדיפים- שמן אתרי
זית	פרי- ציפה+ זרע	נע בין 10 אחוז בזני מאכל ל30 אחוז בזני שמן	ההבדל באחוזי השמן תלוי גם כן בעיתוי המסיק, זיתי מאכל נמסקים בשלב מוקדם יותר מאשר זיתים המיועדים לשמן
חיטה	זרע- כחלק מהנבט	8- 14% מהנבט	הנבט הוא כ3% מהגרעין (בקמח מלא יש כ2.3 אחוז שמן)
חרדל	זרע	35-40%
כותנה	זרע	20%	כיום שמן זה אינו משמש למאכל אדם או בהמה בשל הרעלן Gossypol המצוי בו[2].
כרוב שחור	זרע	40-50%	משמש גם כן לביו- דיזל
לפתית	זרע	30- 50%	המקור לשמן קנולה
נענע	עלה	0.5-1.5%	חומרים נדיפים- שמן אתרי
סורגום	זרע	3.75%	בקמח
רוזמרין	עלה	11- 13%	שימושים רבים, החל ממאכל וכלה בהדברת ובהרחקת מזיקים- שמן אתרי
רימון	זרע	14-24%	השימוש המרכזי הוא לקוסמטיקה.
שומשום	זרע	40- 60%	בעיקר מאכל, יכול לשמש גם לצרכים רפואה וקוסמטיקה.
תירס	זרע	3- 4%
תמרים	ציפת הפרי (מזוקארפ)	20%- 25%	השמן הנפוץ ביותר בעולם

להלן כמויות היצור העולמי של השמן מהצומח[3]:

מקור השמן	כמות יצור עולמי (מוערכת- במליון טון) נכון ל2020
דקלים	420	Oil palm fruit
סויה	353	Soya beans
כותנה	83	Seed cotton
קנולה[4]	72	Rape or colza seed
קוקוס	61	Coconuts
בוטנים	53	Groundnuts
חמניות	50	Sunflower
זיתים	23	Olives
שומשום	7	Sesame
פשתן	3	Linseed
קיק	2	Castor
חריע	0.6	Safflower
חרדל	0.5	Mustard
פרג	0.02	Poppy

אחוז השומן בבעלי חיים- בגוף ובחלב:

בעל החיים	אחוז השומן בגוף	אחוז השומן בחלב
פרה	7- 30	3.7
עזים		4.25
כבשים	5- 40	7.9
נאקה		5.4
סוסה	17	1.59
דב קוטב
חלב אם	20	3.75
דג טונה		לא רלוונטי

שמנים מינרליים: היצור העולמי של נפט בשנת 2021 היה כ4.2 מיליארד טון.[5]

חשיבות השמן

אדם ובעלי חיים- כאמור השמן מורכב מחומצות שומן, ישנן חומצות שומן שחיוניות להתפתחות ותפקוד האדם[6] חומצות אלו מצויות בדופן התא, במערכת הדם, במח, ועוד ומעניקות לאדם אנרגיה והשפעות רבות נוספות, אם כי צריכה מרובה מדי של אלו גורמת לנזקים בריאותיים. בנוסף השמן משמש כאחד הרכיבים המשמעותיים למאור, חימום, תעשייה, סיכה, רפואה ועוד. לבעלי חיים שכבות השומן מהוות גם כן שכבות הגנה בפני שינויי הטמפרטורה. בין חומצות השומן החשובות נמצאות חומצות שומן מסוג אומגה 3 ואומגה 6, אלו חומצות שומן חיוניות שהגוף אינו מייצר בעצמו, והן חשובות ביותר להתפתחותו, מקורן הוא מדגים ומצמחים. יש להן גם השפעה חיובית על היחס בין שומנים "רעים" לגוף לשומנים "טובים" לגוף.[7] שומני הדם העיקריים הנמצאים בנוזל הדם הם הכולסטרול (שמקורו הוא בשומן בעלי חיים) והתלת גליצרידים[8].

צמחים: תאי השומן מתרכזים ברכיבים שונים בתוך הצמח, בסיבים[9], בתוך התא: בציטופלסמה, אנדוספרם, ועוד[10] והם חשובים להתפתחותו התקינה של הצמח.[11] בזרעים ופירות הם מצויים בשיעור הגבוה ביותר באופן יחסי לשאר חלקי הצמח. חלק מתפקיד השמן בצמח הוא לעכב את איבוד המים מהצמח[12]. לעיתים השמנים נאגרים בתאים לאחר שנפסקת בהם העברת המים, הימצאותם של שמנים בתאים אלו מסייעת לצמח בהגנה מפני מזיקים שונים, חיידקים ופטריות, וכן במקרים של פגיעות מכניות בצמח.[13] השמן הוא חלק מחומרי התשמורת המצויים בזרע[14] ישנם זרעים שמתפתחים בהם תאים ייעודיים המכילים שמן, אלו נועדו ככל הנראה לסייע בהפצת הזרע על ידי נמלים.[15]

שמנים מינרליים וסינטטיים: שמנים אלו משמשים לתחבורה, יצור חשמל, מאור, רפואה ועוד.

הפקת השמן

שמנים מן הצומח: כאמור לעיל בפרק חשיבות השמן, השמן מהווה חלק אינטגרלי מרקמת הצמח, יש להפרידו ולמצותו מרקמת הצמח. השלב הראשון בכל שיטות המיצוי הוא ריסוק הפרי או הזרע באמצעים שונים: אבני רחיים, סכיני מתכת, פטישים ועוד, בסיום הריסוק נוצרת תערובת של השמן ושאר מוצקי הפרי. השלב השני הוא הפרדת השמן מתערובת זו. ההפרדה מתבצעת במספר אופנים: 1. כבישה (סחיטה): מכניסים את התערובת לכלי שסוחט באמצעות לחץ הידראולי את התערובת. בכבישה קרה טמפרטורת השמן נשארת נמוכה, עד 35- 40 מעלות, השמן הוא באיכות הגבוהה ביותר אך לא מפיקים מהתערובת את מלוא השמן. בכבישה חמה מחממים את התערובת וניתן לקבל כמות גדולה יותר של שמן, אך איכותו היא נמוכה יותר. 2. הפרדת השמן באמצעות צנטריפוגה, על ידי הסיבובים המהירים השמן מופרד מהפסולת. 3. ערבוב התערובת בתוך מים, והנחתה למספר ימים, באופן זה השמן צף על גבי המים וניתן לאוספו. 4. ניתן להפיק את השמן גם באמצעים כימיים על ידי הוספת ממס לתערובת, והפרדת השמן באמצעות צנטריפוגה[16].

שמנים מן החי: רקמות שומן מופקות מבעל החיים על ידי שחיטתו וחיתוך הרקמות הרלוונטיות לצורך השומן, שומן מחלב מתקבל על ידי חליבת בעל החיים, עיין ערכים חלב וחליבה.

שמנים מינרליים: מופקים על ידי שאיבת הנפט מבטן האדמה (באמצעות בארות נפט). הנפט הוא תערובת של חומרי דלק שונים, ועל מנת להפריד את חלקיו ולהפיק ממנו את השמן מזקקים אותו בבתי זיקוק.[17]

שמנים סינטטיים: מופקים על ידי יצירות תרכובות כימיות שונות.

תכונות השמן

יצור חום ואור: השמן הוא חומר דליק, שבעזרת חום גבוה דיו (למשל שמן קנולה C424⁰ שמן זית ^OC435, סולר 210°C) ונוכחות של חמצן יכול לבעור ולהפיץ אנרגיית אור וחום,[18] אי לכך הוא היווה את אחד המרכיבים העיקריים לצרכי תאורה וחימום.

מסיסות במים וציפה על גבי נוזלים אחרים:

משקלו הסגולי (= משקלו של ליטר נוזל[19]) של השמן הוא 0.9 (900 גרם לליטר), לעומת מים שמשקלם הסגולי הוא 1 (משקלו של ליטר אחד הוא קילוגרם אחד), חלב 1.032, ודבש 1.4. בנוסף לכך שמן הוא חומר שאינו מסיס במים (הוא לא יכול ליצור עימם תרכובת) זאת מכיוון שהוא אינו יכול יצור קשרים כימיים עם המים.[20]

בשל שתי עובדות אלו- משקל הסגולי נמוך מ- 1 וכן חוסר יכולת ליצור קשרים כימיים עם המים, השמן צף על גבי המים ונוזלים אחרים הדומים למים (יין וכדומה). חז"ל דנו במקרים בהם השמן צף על גבי יין וכדומה, האם העובדה שהם אינם מעורבבים משפיעה גם על דיני טומאה וטהרה, ואם אחד מהנוזלים נטמא, הוא אינו מטמא את הנוזל השני[21].

חשיפה לחמצן: ישנם שמנים שמתייבשים עם חשיפתם לחמצן, ויוצרים קרום דק וגמיש, תכונה זו חשובה לתעשיית הצבעים. ב. שמנים מתייבשים למחצה. הקולטים חמצן באטיות, ויוצרים קרום רק לאחר חשיפה לאוויר לתקופה ממושכת. חלק מהשמנים מקבוצה זו ראויים לאכילה, אחרים לייצור נרות וסבון. ג. שמנים לא מתייבשים - הנשארים נוזליים בטמפרטורות רגילות ואינם יוצרים קרום. אלה ראויים למאכל ומיועדים בחלקם גם לייצור סבון ושמני סיכה.[22]

מעט מהאזכורים בתנ"ך

הזית והשמן המופק ממנו הוא אחד המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל,[23] ברכתו של אשר היא שיתקיים בו: "וטובל בשמן רגלו"[24], נחלתו התברכה בשמן רב.[25] שלמה נתן בכל שנה לחירם מלך צור כור שמן,[26] אלישע מברך את אשת הנביא שהיא ובניה יוכלו להתפרנס מהשמן.[27] חזקיהו מראה לשליח ברודך בלאדן את השמן הטוב הנמצא באוצרותיו.[28] הכרם במשלו של ישעיהו היה נטוע בקרן בן שמן.[29] השמן נקרא גם כן יצהר, רבשקה מבטיח לעם, שאם הם ייכנעו לסנחריב בימי חזקיהו הוא ייקח אותם: "אֶל־ אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶרֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ... אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ".[30] יצהר הוא גם שם של אחד מבניו של קהת[31] היצהר הוא גם תיאור ברכת ד' על עם ישראל^[32]. תלמידי החכמים שבארץ ישראל, "שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית" נקראו יצהר, לעומת תלמידי החכמים שבבבל שמכיוון שהם "מרורין זה לזה בהלכה כזית"- נמשלו לעלי הזית.[33] ראה להלן לגבי דיני הפרשת תרומות ומעשרות.

משיחת השמן

משיחת השמן על אדם או חפץ מלמדת על הכשרתו לתפקיד או לכיבודו. יעקב יוצק שמן על האבן שעשה אותה מצבה[34] הכהנים[35], המלכים[36], אוהל העדות[37] וכלי המקדש[38] נמשחו בשמן המשחה, משיחה זו קידשה אותן והכשירה אותם לתפקידם[39]. בשל חשיבותו וקדושתו של השמן אסור למשוח ממנו אדם זר.[40] לחלופין, אי משיחת השמן היא חלק מהאבלות על בן משפחה שנפטר[41], משחו את השמן אף על המגינים בעת היציאה לקרב, כדי להגן על הלוחם.[42] השתמשו בשמן גם לניקוי הידיים לאחר האכילה.[43]

השמן במקדש

השמן למקדש הופק רק מזיתים המיוחדים לכך, וכן הם לא נטחנו בריחיים או בקורה אלא במכתשת או באבנים.[44]

השמן שימש במקדש למספר שימושים: הדלקת המנורה היא רק בשמן זית כתית,[45] שמן זה הוא השמן הראשון שהופק מהזית, ואין בו שמרים[46]. השמן הוא חלק מקרבן מנחה[47] יש למשחו קרבנות שונים[48] משיחת הכהנים[49], אוהל העדות וכלי המקדש כאמור. הנביא מבקר את עם ישראל על כך ששפך רבבות נחלי שמן בבית המקדש, אך לא חזר בתשובה.[50] שמן קודש שנטמא נקרא "שמן שריפה" חלות על שמן זה מספר מגבלות: אין להוציאו לחו"ל[51] או לשרפו ביום טוב.

השימוש בשמנים מן החי

השימוש בשומנים מן החי הוכר כבר בתנ"ך, אברהם נתן לאורחיו חמאה וחלב[52]. הדגים הוזכרו כמקור לחומר בעירה ולהדלקת אור[53], וזהו השמן היחיד מן החי שניתן להשתמש בו לצורך הדלקת נרות שבת[54]. הוזכר גם שומן אווזים.[55]

השימוש בשמנים מינרליים

מכיוון ששמן מינרלי אינו מסיס במים מחד, מאידך ישנם בו רכיבים שניתן להקשותם כגון זפת ואספלט, תוצריו משמשים כחומר איטום כפי שנח ציפה את תיבתו מבית ומחוץ בכופר, יוכבד ציפתה את תיבתו של משה בזפת כדי שהמים לא יחדרו לתוכה. שמנים ממקור זה שימשו גם כן להדלקה כפי שמצאנו במסכת שבת בפרק "במה מדליקין" בין החומרים שהזכרו במשנה זו הם עטרן ונפט. כיום שמנים אלו משמשים לאחד מהרכיבים המרכזיים לאדם בעיקר בתעשייה- דלק להנעת כלי רכב, שמני סיכה, איטום ועוד.

צמחי שמן

מלבד הזיתים, בחז"ל הוזכרו צמחים רבים שמהם הכינו שמן: קיק[56] ככל הנראה מדובר בקקיון מצוי[57], אלת הבטנה (פיסטוק)[58] שומשום[59], אגוזים[60], צנונות[61], שקדים[62] פקועות[63], ורד[64], עיקרים[65] ומדובר בתרופה שהותקנה מצמחים ומינרלים שונים[66] בימי הביניים השתמשו אף בשמן הדסים ובשמן שבולת נרד[67]. זהרי[68] מציין כי הצמחים שגדלו במיוחד לצורך שמנם באזורנו הם הפרג, שומשום, צנון, לפת, חרדל, קמלינה (camelina sativa).

שימושים שונים בשמן

מאכל

הקב"ה נתן לכל תינוק שנולד בשדה במצרים עיגול של שמן ושל דבש כדי להחיותם[69]. לאישה הצרפתית נותר רק מעט קמח ושמן, אליהו מבטיח לך שכד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד בוא הגשמים.[70] השמן נחשב כמוצר מזון בסיסי[71], ולכן במקום בו יש חוסר בשמן אין לסוחר לייצר רווחים ממכירתו.[72] חז"ל דנו האם השמן רק זן את האדם או שגם סועד את ליבו, שאז זו השפעה משמעותית יותר על האדם.[73] כמות השמן המינמלית שיש לתת לעני העובר ממקום למקום היא רבע הקב= לפחות 350 מ"ל, לדעת רבי עקיבא די בשמינית הקב, דהיינו כמחצית מכך.[74] כפי השיעור שעל בעל להשאיר לאשתו, ומטיל על אדם אחר לפרנסה- חצי לוג שמן.[75] (שיעור זה מקביל לשמינית הקב). צריכת השמן השנתית של האדם היא 5 כדי שמן.[76] נפח הכד בזמן חז"ל אינו ברור, שיעורו נע בין 8 ל 20 ליטר, כך שמדובר בכמות של לפחות 40 ליטר שנתיים[77]. לעיתים אף סכו את הבשר הצלוי בשמן[78] או בשלו בו.[79] הרגיל בשמן זית מחכים[80] ומשיב את מה ששכח מלימודו.[81]

מאור

שמן זית הוא השמן היחיד הכשר למנחות ולהדלקת מנורת המקדש^[82], וכן הוא שימש במקדש לצורך תאורה בשמחת בית השואבה[83]. יש מן התנאים שסוברים שגם הדלקת נרות שבת הם רק בשמן זית^[84], ואף להלכה נפסק ששמן זית מצווה מן המובחר להדלקת נרות שבת.^[85] יש להדליק נרות חנוכה רק בשמן זית,^[86] יש שכתבו שיש להקפיד על הדלקה דווקא בשמן שראוי לאכילה^[87], ויש שהכשירו גם שמן זית המיועד למאור^[88].

הדלקה בשמן זית מותרת גם בשמן זית של שביעית^[89], אך לא בשמן של תרומה טהורה ושל מעשר שני^[90]. שמן זית של תרומה טמאה מותר בהדלקה לכהן^[91], ודבר זה נוהג אף בזמן הזה^[92], ומותר להדליק בו גם נרות שבת^[93], אך אסור להדליקו ביו"ט מכיוון שאסור לבער קדשים ביום טוב^[94], ויש לוודא כי השמן טמא על מנת שיהיה ניתן להדליק בו^[95]

יש מקומות שבהם הותר אף לישראל^[96] להדליק בשמן שרפה: בתי כנסיות ובתי מדרשות ומבואות האפלים^[97], נרות חנוכה כאשר אין שמן אחר^[98]. על אף שאין לאכול שמן שנטמא (שמן שריפה) מותר להשתמש בו לצרכי הדלקה, הדלקה זו מותרת רק לכהנים ולבני ביתם, ואף לבת כהן שנישאה לישראל, ניתן לעשות כן בכל מקום בו הכהן נמצא, או ברשותו גם אם מי שייהנו בפועל מהאור הם ישראלים.[99]

ניתן להשתמש במי זיתים על מנת להכשיר כלי יין שהשתמש בהם גוי[100].

שימוש בשמן לסיכה

העור הוא האיבר הגדול ביותר הקיים בגוף, והוא מורכב משלוש שכבות. השכבה החיצונית ביותר נקראת אפידרמיס,[101] מתחתיה הדרמיס,[102] והשכבה הפנימית ביותר היא ההיפודרמיס.[103] בין תפקידיו למנוע חדירה של גורמים היכולים לפגוע בגוף, כגון חיידקים וגורמי מחלה אחרים וכן חומרים מסוכנים, למנוע איבוד מים והתייבשות, לשמור על חום הגוף ולקלוט מידע מהסביבה באמצעות הקולטנים המהווים את חוש המישוש.

ישנם סוגים רבים של פגיעות בעור: מחלות דלקתיות (כגון אקזמה של העור, atopic dermatitis), מחלות זיהומיות, תפרחות שונות (שלפעמים נגרמות בשל אלרגיות שונות), יובש הנגרם בשל איבוד לחות של העור[104] הנובע מכמה גורמים; חילופי עונות השנה, חשיפת יתר לאוויר יבש או אי חשיפה מספקת לאוויר נקי, וגורמים נוספים רבים.

ישנם כיום סוגי טיפול אחדים במחלות העור: מניעתיים, אקטיביים, תרופתיים, ועוד. טיפול מקובל כיום הוא הזנת העור בחומרים שומניים שונים כדי לסייע לעור לשמור על לחותו על ידי ספיחת לחות מהחוץ, או העלאת לחות מהשכבות התחתונות של העור, ובכך להקל על הפגיעה או על תסמיניה. בין השמנים שמקובל להשתמש בהם יש גם שמנים שמקורם מהצומח, שמנים מן החי או שמנים סינטטיים.

השימוש בשמנים הוא הן ברפואת העור הקונבנציונאלית- דרמטולוגיה.[105] והן ברפואה המשלימה, כגון ארומתרפיה (שמשתמשת בין השאר גם בשמנים אתריים לסיכה) ועוד.

פליניוס מתאר בהרחבה שימוש בשומן בעלי חיים כדי לרפא צלקות בגוף, לסוך את השיער ולמנוע את נשירתו, למנוע הפלות, כתרופה לשחפת,[106] לשם ריפוי בעלי חיים,[107] ועוד.

סיכה במקורות: השימוש בשמן לרפואה הוזכר כבר בתנ"ך[108] ובדברי חז"ל[109] לצרכים רפואיים שונים[110], להנאה[111], לעידון העור[112], לסיכת כלים[113] צמר[114] ועורות[115]. לטיפול בכאבי גרון[116], בבעלי חיים לאחר הגז[117], לאחר הלידה, ועוד[118] גם הרמב"ם[119] ורבי שבתי דונולו כותבים על יתרונותיו של השמן.[120] דונולו מציין גם מספר סוגי שמנים שבהם סכו, כגון שמן ורד, שמן קמומיל, שמן פיגם, שמן חרדל, ושמן ללא אזכור המין המסוים.[121]

לדיני תענית יום הכיפורים, איסורה של הסיכה נלמד מאיסור השתיה[122]

שמן תרומה, מעשר שני ושביעית: בפירות של שביעית ושל תרומה ומעשר שני אסור לעשות מהם דבר שלא כדרך שימושו, אך עשיית שמן היא דרך השימוש בזיתים, ומותר לסוך שמן זית של תרומה ומעשר שני ושל שביעית^[123] אולם אין להוסיף לשמן זה חומרים נוספים ("לפטם)""[124] חובת הפרשת תרומות ומעשרות במקרה שיש ספק אם הופרשו מהשמן תרומות ומעשרות (דמאי) היא רק אם השמן משמש לסיכת הגוף.[125]

שבת: ככלל, אין לסוך בשבת לצרכים רפואיים ולעידון העור[126] שיעור ההוצאה עליו עוברים בשבת הוא כדי לסוך אבר קטן[127] מותר לסוך בשבת שמן העיקרין שלא לרפואה[128]- נחלקו התנאים האם מותר לסוך בשבת שמן ורד.[129]

שמנים מיוחדים

שמן ערב

לעיתים אף ערבו את השמן ביחד עם חומרים נוספים על מנת לשפר את ריחו, חז"ל דנו במספר השלכות לכך: דיני קדימה בברכות, יציאה לשוק כששמן זה היה ריחני[130], חובת הפרשת תרומות ומעשרות ממנו כשהוא דמאי[131]. ישנם מספר סוגי שמנים ריחניים שנוצרו מצמחים שונים, או שערבו צמחים עם שמן זית, כגון: שמן ורדים הוא שמן שהשרו בו ורדים, ושמן זה קיבל את ניחוח הורד.[132] שמן אפרסמון[133] נקרא גם בלסאם או בלזם[134], שמן זית שערבו בו בשמים נקרא פלייטון.[135]. שמן נרד שהופק משיבולת נרד.[136]

שמנים אתריים

שמן אתרי[137] הוא שם שניתן לחומרים הנדיפים בצמח ארומטי (מלשון "ארומה") אשר יחדיו מקנים לו את ריחו האופייני. כל השמנים האתריים מכילים תערובות שונות ומורכבות של חומרים כימיים נדיפים, בעלי מסיסות נמוכה מאוד במים[138]. אחת ממשפחות הצמחים המרכזיות בעלות שמנים אתריים היא משפחת השפתניים, (labiatae), במשפחה זו ישנם עשבים חד שנתיים או רב שנתיים המכילים שמנים מפיקי ריח, במשפחה זו ישנם צמחים כגון נענע, אזוב, געדה, זוטה, אך שמנים אתריים קיימים גם בצמחים ממשפחות אחרות כגון עשב לימון ממשפחת הדגניים, גד השדה (כוסברה) ממשפחת המורכבים, חרדל השדה ממשפחת המצליבים, ורבים נוספים.

מיקום השמן האתרי בצמח

העלים וחלקי הצמח אחרים, פרחים וגבעולים, מכוסים שערות בלוטיות שהתאים שלהן מכילים שמן אתרי בעל ריח חריף. הריח מורגש ביותר כאשר ממוללים את העלים ושוברים את תאי השערות הבלוטיות. שמנים אתריים, נוצרים בדרך כלל על ידי רקמות הפרשה ייחודיות[139] בפירות ההדר (citrus) טיפות השמן האתרי מצויות בשכבה החיצונית של הקליפה (האכסוקארפ flavedo).[140]

ישנם הבדלים בריכוז השמן האתרי במינים השונים. לדוגמא: מינים עתירי שמן הם זוטה לבנה, לענה שיחנית, רוזמרין, נענה, פרחי לבנדר, אזוב מצוי. במינים אלה ניתן לקבל 0.5-1.5 אחוז שמן מהחומר הטרי. מינים בעלי ריכוז שמן נמוך יחסית (פחות מ-0.3 אחוז) הם: מליסה, ריחן (בזיל), פלרגוניום ריחני, פטרוזיליה. גם לתנאי הגידול ועונת השנה יש השפעה על תכולת השמן תכולה גבוהה תתקבל בדרך כלל בקיץ בגידול בשטח פתוח.[141]. לא ברור מהו תפקידם של שמנים אלו בצמחים. ויתכן כי תפקידם הוא למשיכה וכאמצעי זיהוי לחרקים מאביקים. השמנים האתרים לרוב רעילים לצמח, וסביר להניח שאגירתם בבלוטות מיוחדות הינה התאמה המונעת "הרעלה עצמית". אדיהם של שמנים אתריים עשויים להפחית את שיעורי ההתאדות והדיות מהצמח[142].

השימוש בשמנים האתריים

השימוש בשמנים האתריים הוא בתעשיית התרופות והקוסמטיקה וכן כצמחי משקה ותבלין, לעיתים מערבים מספר צמחים יחדיו, כגון תערובת זעתר המכילה אזוב מצוי, קורנית מקורקפת ועוד.

שמנים אתריים כמעכבי צמיחה

אחת התכונות של שמנית אתריים היא "אללופתיה", תכונה זו גורמת לעיכוב צמיחה של צמחים הנחשפים לשמן זה.

תרומות ומעשרות: כאמור, ניתן להשתמש בצמחים המכילים שמן אתרי לצרכי מאכל ומשקה, בדיני תרומות ומעשרות קיים כלל שאין חובת הפרשת תרומות ומעשרות ממיצוי שיוצא מפרי (מה"משקה"), ולכן אין חובה להפריש תרומות ומעשרות מצמחי תבלין. עם זאת, יש הסוברים שמכיוון שעיקר גידולם הוא לצורך משקה, הדבר נחשב כפרי שלהם, ויש להפריש תרומות ומעשרות מצמחים שהשימוש שלהם הוא מיצוים.

קדושת שביעית: קדושת שביעית נוהגת גם בצמחים שמיועדים לריח, לסיכה (לקוסמטיקה), ולכן יש קדושת שביעית בכל צמחי הריח. בעת הפקת השמנים מרסקים את הצמח, ולכן מותר להפיק את השמנים האתריים בשמיטה רק מצמחים שזו מטרתם העיקרית, ואין להפיקם מצמחים שמשמשים למאכל אדם.

הפקת שמן צמחי

להשפעת העיבוד החקלאי על השמן עיין ערך זית- העץ והפרי.

זמני המסיק והשפעתם על איכות השמן

יש להביא למקדש את השמן האיכותי ביותר, במשנה הובא שעל מנת לקבל את השמן האיכותי ביותר היו שלושה זמני מסיק שונים, ובכל אחד משלושת זמני מסיק אלו שלוש שיטות מיצוי שונות. הזית האיכותי ביותר שנמסק בגל המסיק הראשון הוא זה שגדל ב"ראש הזית"= בצמרת, בשל חשיפתו לשמש הוא הבשיל מוקדם ביותר מכל שאר הזיתים. בגל השני נמסקים הזיתים שבאמצעיתו של האילן, ובשלישי כל שאר הזיתים. השמן האיכותי ביותר הוא זה שיצא מהזית לאחר כתישתו ללא צורך כלל בשימוש בסחיטה מיכנית נוספת, בין אם זה על ידי הכנסתו לסל ובין אם זה הדבקתו לצדדי הסל. האיכות הנמוכה יותר היא זו שיוצאת על ידי סחיטה ראשונית על ידי קורה או אבנים, והאיכות הנמוכה ביותר היא זו שיוצאת על ידי טחינה וסחיטה נוספת[143]. השמן האיכותי ביותר הוא השמן הראשון, שמוצה מהזית שנמסק ראשון, שמן זית זה מיועד להדלקת המנורה, והוא "שמן זית כתית"[144], האיכות הנמוכה ביותר היא מהשמן שהופק מהטחינה הנוספת במסיק האחרון[145]. לדברי פליניוס השמן האיכותי ביותר הוא זה שמופק מזיתים לפני הבשלתם, השמן הראשון שמופק הוא האיכותי ביותר[146]

אחסון השמן

על מנת להוביל את השמן ממקום למקום השתמשו בכדים וקנקנים[147] לכדי השמן היה לעיתים גם כיסוי[148] נאדות[149] וכן בכלים שונים שנקראו צרצור, שיקורין, "פכין הגלילין"[150] רוב כלים אלו היו עשויים מחרס.

איכויות שונות של השמן

השמן שהופק בתקוע היה השמן האיכותי ביותר שיוצר לצורך השמן בבית המקדש, איכות נמוכה יותר היתה מרגב בעבר הירדן,אך למעשה ניתן להביא מכל מקום[151]. ניתן להשרות את הזיתים במים, לכבשם ואף לבשלם (לשלקם) במים, אין להביא למקדש שמן שהופק מזיתים אלו.[152] הזבובים מקלקלים את השמן[153] שמן שהתקלקל נקרא "שמן שהבאיש".[154] פילניוס מתאר כי בניגוד ליין, שמן לא נשמר וככל שעובר הזמן איכותו פוחתת, השמן נשמר עד שנה.[155]

ישנם מספר גורמים לכך שהשמן יכול להתקלקל: חימומו- ובכך מולקולות השומן מתפרקות למרכיביהן וכך השמן אינו ראוי לשימוש, וכן חשיפתו לאור ולחמצן, במקרים אלו השמן יוצר תרכובות עם החמצן ומקבל טעם מעופש, בזמננו על מנת למנוע את קלקולו שומרים אותו בבקבוקי זכוכית כהים וסגורים היטב, (בעיקר שמני איכות שהופקו בכבישה קרה). לחלופין ניתן לזכך את השמן, בנוסף להפקת השמן הרגילה על ידי חימומו, שימוש בממסים כדי להפיק מהזרעים את מלוא השמן, הפרדת חומרים אורגניים שונים שמפריעים לצליות השמן כדי לסלק ריחות וטעמי לוואי, בסיום הזיכוך מתקבל שמן בעל חיים מדף ארוכים, שניתן לחממו לטמפרטורות גבוהות יותר משמן טבעי והוא לא ישרף, וכן ניתן לאחסנו בבקבוקי פלסטיק פשוטים.

חומציות שמן

כאמור בערך זית- העץ והפרי, ככל שמשאירים את הזיתים ללא טיפול לאחר המסיק מתחילים בו תהליכי התחמצנות- יצירת תר, אחוז החמיצות בשמן הזית מציין את אחוז "החומצות החופשיות" בשמן. הימצאות חומצות חופשיות בשמן גורמת לחוסר יציבות השמן והוא הופך למעופש ולא ראוי למאכל במהירות גבוהה יותר ככל שרמת חומצות השומן החופשיות עולה. אלו פוגעים באיכות השמן, כמו כן השמן המתקבל מגפת לאחר מיצוי השמן ממנה לרוב הוא גם כן באיכות נמוכה, מקובל כיום כי ככל שאחוז החומציות הוא נמוך מ0.8% חומציות מדובר בשמן באיכות מעולה, וכשהאחוז עולה על3.3% מדובר בשמן למאור[156].

שמרים וספיגת שמן בדופן הכלי

השמרים הם מוצקים שמעורבים בשמן לאחר ריסוק הפרי ויש לסננם[157], ככל הנראה מדובר בחלקי פרי קטנים יותר מאשר שאר הפסולת, שעוברים את סינון השמן יחד עם השמן[158], כיום שמרים אלו נקראים משקעים[159]. השמרים יכולים לעיתים אף לסתום חור שיש בחבית[160] השמן שיועד להדלקת המנורה היה שמן נקי ללא שמרים[161] ובכלל שמן שהופק מהשמרים פסול לשימוש בבית המקדש.[162] השמרים נקראו לעיתים גם "פקטין"[163]

בכל תוצרת חקלאית יש אחוז מסוים של פסולת שמעורב ביחד עם המוצר עצמו או נוזלים שנספגים בדופן הכלי, אחוז הפסולת והספיגה בשמן הוא שלושה לוגים למאה (=3%) לוג ומחצה של פסולת ולוג ומחצה של נוזלים שנבלעים בכלי. התנאים נחלקו האם אחוז פסולת זה הוא גם בשמן מזוקק. אם השמן נשמר בכלים ישנים, הכלים כבר לא סופגים שמן, ולא ניתן לתלות את חסרון כמות השמן בכך שהשמן נבלע בדפנות הקנקן.[164]

גפת

שאריות המוצקים לאחר מיצוי השמן נקראים גפת[165], גפת זו מכילה כ5- 8% שמן, וכן חלקי הפרי, נוזלים שונים של הזית, ועוד[166]. בזמן חז"ל השימוש בגפת זו היה בעיקר להסקה, בישול ואפיה, חז"ל דנו במספר מקרים ביחס לכך: שביעית- מותר להשתמש בגפת שנותרה מזיתי שביעית לצורך הסקה.[167] שבת: בשבת אין להשתמש בתנור שהוסק בגפת ועצים, אלא אם כן הזיז את הגפת לצד התנור וכיסה אותה במעט אפר (גרף וקטם) כדי שלא תבער בשנית.[168] האש נדלקת היטב במדורה העשויה מגפת, ולכן דין שהאש תדלק אפילו מעט בגפת בערב שבת כדי להתיר שימוש בה בשבת[169]. וכן אין לטמון בערב שבת תבשיל בגפת של זיתים או שומשום מכיוון שגפת זו "מוסיפה הבל".[170] דיני שכנים: אין להניח גפת בסמוך לכתלו של חברו[171]. כאמור יש שמן ונוזלים שונים בגפת זו, עיקר יציאת השמן מהגפת הוא בשנה הראשונה לאחר העצירה.[172] כשאדם מפריש תרומות ומעשרות מהשמן עליו לכוון לכתחילה גם על השמן המצוי בגפת[173]

עקר זיתים

כאמור בערך זית- העץ והפרי העקר הם השאריות הנוזליות הנותרות מכל תהליך יצור השמן, פעמים רבות, וביחוד בבתי בת בני כמה עשרות שנים, במהלך היצור מזרימים כמויות גדולות של מים על מנת להקל על הפרדת השמן מהמוצקים, המים הנותרים נקראים "עקר", והם מהווים נזק סביבתי משמעותי.[174]

דינים שונים הקשורים לשמן

ברכות: בגלל חשיבותו של השמן ברכתו היא בורא פרי העץ^[175], אך בתנאי שזוהי שתיה חשובה שאינה בטלה ואינה מזיקה^[176] למרות ששמן זית חשוב יותר מן הזיתים, לא קבעו לו ברכה מיוחדת כמו יין,^[177] בשונה משאר מי סחיטת פירות שברכתם שהכל^[178], גם ברכת הריח על שמן זית אינה מיוחדת לעצמה[179].

נדרים: לדיני נדרים, שמן וזיתים נחשבים כמינים נפרדים, ולכן הנודר מזה לא נודר מזה.[180] אדם המתכוון לנדור שאסור לו ליהנות מ"שמן" ולא אמר לאיזה שמן הוא מתכוון, השמן שהוא נאסר תלוי ממנו באיזור שבו הוא גר, בארץ ישראל אסור לו ליהנות משמן זית, ובבל אסור לו ליהנות משמן שומשום[181], מכיוון ששמן זה היה נפוץ יותר בבבל.

דיני טומאה וטהרה: השמן הוא אחד משבעת המשקים שכשהוא נוגע במאכל כלשהוא הוא מכשיר אותו לקבלת טומאה[182], כששמן תרומה נטמא הוא נקרא "שמן שריפה", מכיוון שהפעולה היחידה שניתן לעשות עימו היא לשרפו (ניתן להשתמש בו למאור).[183] כשחז"ל גזרו על דיני קרבה עם גויים (כגון בישולי עכו"ם) גזרו גם שלא לרכוש שמן מגויים, אך משראו שאיסורו לא פשט, התירו זאת.[184]

תרומות ומעשרות- שמן הזית נקרא בתורה "יצהר", כחלק מקבוצת הצמחים תירוש (יין) ודגן, ולכן חובת הפרשת תרומות ומעשרות ממנו היא מהתורה.^[185] גמר המלאכה של הזיתים הוא הכנת השמן, לכן אין להפריש תרומות ומעשרות מזיתים המיועדים לשמן על השמן, ולהיפך.[186]

ביכורים: על אף שיש להביא ביכורים משבעת המינים, אין להביא מ"זיתי שמן" מכיוון שאינם מן המובחר.[187]

ביבליוגרפיה

דודאי, נתיב, ניסויים לבחינת עיכוב נביטה וצמיחה על ידי שמנים אתריים מצמחי תבלין ובושם.

פאהן, אברהם. אנטומיה של הצמח. , הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993.

שמש, אברה אופיר, חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי־הביניים והעת החדשה : פרמקולוגיה, היסטוריה והלכה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2013

Bora H, Kamle M, Mahato DK, Tiwari P, Kumar P. Citrus Essential Oils (CEOs) and Their Applications in Food: An Overview. Plants (Basel). 2020 Mar 11;9(3):357

Estela Sena-Moreno, José E. Pardo, Arturo Pardo-Giménez, Ricardo Gómez & Manuel Alvarez-Ortí (2016) Differences in Oils from Nuts Extracted by Means of Two Pressure Systems, International Journal of Food Properties, 19:12, 2750-2760

world olive encyclopedia, spain 1996 p. 276

Zohary, daniel, maria hopf, et al. Domestication of plants in the old world, 4th edition, Oxford, 2013.

[1] חומצות השומן נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: חומצות רוויות בעלות קשרים בודדים בין אטומי הפחמן וחומצות בלתי רוויות - בעלות לפחות קשר כפול אחד בין אטומי הפחמן, טריגליצרידים (המורכבים מחומצות שומן) וכולסטרול (השייך למשפחת הסטרואידים). ההבדל ביניהם הוא במבנה הכימי וסוגי הקשרים הכימיים.

[2] ראה: Gadelha, Ivana Cristina N et al. “Gossypol toxicity from cottonseed products.” TheScientificWorldJournal vol. 2014 (2014): 231635

[3] עפ"י נתוני ה FAO- Crops and livestock products

[4] שמן קנולה הוא שמן המיוצר מזרעי הלפתית, מקורו של השם "קנולה" הוא בראשי תיבות Canada Oil Low Acid

[5] https://www.statista.com/statistics/265229/global-oil-production-in-million-metric-tons/

[6] כגון חומצה לינולאית : Linoleic acid

[7] ראה בהרחבה י. מזרחי, המדריך השלם לפרמקולוגיה הוצאת דיונון 2013 עמ' 309- 310.

[8] הכולסטרול מהווה מרכיב מרכזי ביצירת דפנות תאי הגוף, אבן בניין להורמונים ולחומצות המרה. תאי הגוף, ובמיוחד תאי הכבד, מסוגלים לייצר כולסטרול. התלת-גליצרידים מהווים מקור לאנרגיה וצורת שימור אנרגיה עיקרית בגוף. למרות ששומני הדם מהווים גורם מרכזי בהיווצרות טרשת העורקים, הגוף זקוק לחומרים אלה ואינו יכול להתקיים בלעדיהם. היות ששומני הדם אינם מסיסים בנוזל הדם, הכולסטרול והתלת-גליצרידים נישאים בנוזל הדם בתוך תלכיד (Complex) חלבוני-שומני המכונה Lipoprotein ראה י. מזרחי המדריך השלם לפרמקולוגיה, דיונון 2013 עמוד: 284.

[9] פאהן 117.

[10] פאהן 106.

[11] פאהן 368; 387.

[12] פאהן 273.

[13] פאהן 388; 421.

[14] פאהן 601.

[15] פאהן 574; 588.

[16] ראה למשל כאן: https://www.canolacouncil.org/about-canola/processing/

[17] בבתי זיקוק מחממים את הנפט לטמפרטורות מוגדרות מראש בכל טמפרטורה מפרידים חלק שונה מהנפט, בנזין, סולר, אספלט ועוד.

[18] על מנת שחומר יבער צריך להתקיים שלושה תנאים שנקראים "משולש האש": 1. חומר בעירה. 2. חמצן. 3. טמפרטורה (טמפרטורת הצתה) לעיתים יש צורך באנרגיית שפעול (גפרור) כדי ליצור את ההצתה הראשונית= להביא את החומר לטמפרטורה המתאימה.

[19] משקל סגולי הוא היחס שבין צפיפות החומר לנפח שלו.

[20] הקשר הכימי של מולקולת המים הוא קשרי מימן, ואילו הקשרים במולקולת השמן נקראים "קשרי ואן דר ואלס", קשרים אלו אינם יוצרים תרכובת ביניהם.

[21] משנה טבול יום ב, ג- ה, בבלי שבת ה, ב.

[22] כאינדיקטור למהירות ההתיבשות של השמן משמש "מספר היוד" - כלומר כמות היוד הנקלטת על ידי 100 גרם שמן. ככל שמספר זה גבוה יותר - מהירות ההתיבשות רבה יותר. שמנים מתיבשים ומתיבשים למחצה נפוצים בעיקר בצמחי שמן מהאזורים הממוזגים, ואילו השמנים הלא מתיבשים מיוצרים בעיקר מצמחים טרופיים וסוב טרופיים, ראה החי והצומח של ארץ-ישראל כרך 12 עמוד: 35.

[23] דברים ח, ח.

[24] דברים לג, כד.

[25] בבלי מנחות פה, ב

[26] מלכים א, ה, כה.

[27] מלכים ב, ד, ב.

[28] מלכים ב, כ, יג.

[29] ישעיהו ה, א.

[30] מלכים ב, יח, לב.

[31] שמות ו, כא.

[32] דברים ז, יג; יא, יד; כח, נא.

[33] בבלי סנהדרין כד, א.

[34] בראשית כח, יח, לה, יד

[35] שמות כט, ז; כט, כג, בבית המקדש הראשון משחו את הכוהנים הגדולים בשמן השמחה, ובבית המקדש השני קדשו אותם רק על ידי רבוי הבגדים, ראה משנה מגילה א, ט, הוריות ג, ד.

[36] שמואל א, טז, א.

[37] שמות ל, כה.

[38] ויקרא ח, י.

[39] תהילים מה, ח.

[40] שמות ל, לא.

[41] שמואל ב, יד, ב.

[42] שמואל ב, א, כא.

[43] בבלי ברכות מב, א.

[44] תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ט,ו.

[45] שמות כה, ו.

[46] רש"י שמות כז, כ.

[47] משנה סוטה ב, א.

[48] ויקרא ב, א; ה, יא

[49] ויקרא י, ז; כא, י.

[50] מיכה ו, ז.

[51] משנה שביעית ו, ה.

[52] בראשית יח, ח.

[53] משנה שבת ב, ב.

[54] תוספתא שבת (ליברמן) ב, ד.

[55] בבלי יומא פד, א.

[56] משנה שבת ב, א

[57] ראה מ. רענן: לא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק – קיקיון בפורטל הדף היומי.

[58] בראשית רבה, צא, יא

[59] משנה שבת ב, ב.

[60] משנה שבת ב, ב.

[61] משנה שבת ב, ב.

[62] ויקרא רבה אמור לא, י

[63] משנה שבת ב, ב.

[64] משנה שבת יד, ד.

[65] משנה שבת יד, ג.

[66] ראה א. א. שמש, חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי־הביניים והעת החדשה : פרמקולוגיה, היסטוריה והלכה, אונ' בר אילן, 2013 עמ 443 הע' 254.

[67] שמש, 289- 292

[68] Domestication of plants in the old world p.109- 113.

[69] בבלי סוטה יא, ב.

[70] מלכים א, יז, יב.

[71] תוספתא פאה (ליברמן) ד, ח.

[72] בבלי ב"ב צא, א.

[73] בבלי ברכות לה, ב.

[74] משנה פאה ח, ה.

[75] משנה כתובות ה, ז.

[76] משנה שביעית ה, ז.

[77] יש לציין כי כיום, לפי נתוני הלמ"ס צריכת השמנים והשומנים לנפש היא 34 ק"ג לאדם בשנת 2021.

[78] ראה משנה פסחים ז, ג ביני סיכת קרבן פסח בשמן תרומה או מעשר שני.

[79] תוספתא (ליברמן) דמאי ה, טו.

[80] בבלי מנחות פה, ב.

[81] בבלי הוריות יג, ב.

[82] שמות כז, כ, בבלי מנחות פו, רמב"ם איסורי מזבח ז, ט-יא.

[83] ראה משנה סוכה ה, ב

[84] ר' טרפון משנה שבת ב, ב.

[85] בבלי שבת כג, א, שו"ע או"ח רסד ו.

[86] ראה שו"ע או"ח תרעג, א.

[87] מבקשי תורה לחנוכה בשם הגרי"ש אליישיב, מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק נח עא).

[88] ראה מאמרו של הרב נפתלי הירצקא רייזמן בפעמי יעקב מט (תשב קטז) ולגבי שמן זית מוצק ראה שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קמג.

[89] משנה שביעית ח, ב, רמב"ם שביעית ה, א וח. וראה יבולי השדה א.

[90] רמב"ם תרומות יא א.

[91] בבלי שבת כה א, בבלי יבמות עג ב, רמב"ם תרומות ב, יד, יא א. וראה במשנה למלך תרומות ב, יד, דרך אמונה ביאור ההלכה תרומות ט, ז לגבי תוקף האיסור לישראל ליהנות משמן שריפה. לגבי הדלקה בשמן טבל ראה שם במשנה למלך ובשו"ת באהלה של תורה ד, נג.

[92] ראה שו"ע יו"ד שלא יט.

[93] דעת רב חסדא בבבלי שבת כג ב, וכן פסק שם הרי"ף י, ב. ועיין רדב"ז תרומות יא, יח שנקט כדבר פשוט שאין להדליק שמן שרפה בשבת.

[94] בבלי שבת כג ב, וכד ב.

[95] ראה הרב י. פרידמן "נתינת שמן תרומה לכהן" אמונת עתיך 20.

[96] ירושלמי תרומות יא, ה, מהר"י קורקוס תרומות יא, יח, ודרך אמונה שם ס"ק קסז.

[97] משנה תרומות יא, י, ירושלמי שם, רמב"ם תרומות יא, יח, ראה הרב י. עמיחי, אמונת עתיך 102, הדלקת שמן תרומה טמאה בקבר יוסף.

[98] בירושלמי תרומות יא, ה נאמר שאפשר להדליק כאשר אין לו שמן אחר, ושם לא מבואר האם זה בכהן או בישראל, ראה רמב"ם תרומות יא, יח, ובדרך אמונה שם. אמונת עתיך 7 עמוד 28, אמונת עתיך 68 ע' 50, ספר התורה והארץ ח"ג ע' 145, על הדלקת נר בשמן ערלה, ובשמן האסור באכילה או בהנאה עיין אמונת עתך 68 ע' 9 וע' 22.

[99] משנה תרומות יא, י

[100] בבלי ע"ז עה א, רמב"ם מאכלות אסורות יא, כד, טומאת אוכלין יא, יז, שו"ע יו"ד קלח, ו.

[101] Epidermis – "עילית העור". תאים מתחתית האפידרמיס נודדים כלפי מעלה, מתים במהלך הנדידה ויוצרים שכבה של תאים מתים הנקראת שכבת הקרנית. הקרנית מתקלפת כל הזמן ומתחלפת בתאים חדשים שמגיעים מתחתית האפידרמיס. הקרנית מגנה עלינו מפני חדירת גורמים זרים.

[102] Dermis – שכבה זו מכילה סיבים רבים של חומר אלסטי ושל החלבון קולגן. בדרמיס נמצאים כלי הדם המזינים את העור, בלוטות הזיעה המפרישות זיעה, בלוטות החלב המפרישות חומר שומני שמכסה את העור, זקיקי השערה והקולטנים הרגישים לתחושות השונות: לחום, לקור, למגע, ללחץ ולכאב.

[103] Hipodermis – שכבת השומן של הגוף. עובייה של שכבה זו נע בין מילימטרים ספורים לסנטימטרים אחדים, מטרתה היא בידוד ושמירה על חום הגוף.

[104] הגורם העיקרי האחראי לעור יבש, קשקשי ומגורה קשור לאיבוד מים מהשכבה הקרנית. אבדן מים זה נקרא אבדן מים טרנס-אפידרמלי.TEWL – trans epidermal water loss

[105] מיוונית: דרמיס- עור, לוגיה- תורה.

[106] תולדות הטבע ספר 28, פרקים 28, 37; ספר 30 פרק 45.

[107] תולדות הטבע ספר 11, פרק 45.

[108] ראה ישעיהו א, ו, אסתר ב, יב, בבלי שבת פ, ב.

[109] משנה שבת ח, א.

[110] משנה שבת יד,ג- ד; יט, ב, תוספתא דמאי (ליברמן) א, טז.

[111] ראה למשל תוספתא (ליברמן) דמאי א, יז.

[112] אסתר ב, יב.

[113] ירושלמי מו"ק א, ט.

[114] משנה דמאי א, ד.

[115] משנה שביעית ח, ט.

[116] תוספתא תרומות (ליברמן) ט, יב, בבלי ברכות לו, א.

[117] בבלי שבת נד,ב.

[118] ירושלמי שבת יח, ג.

[119] כתבים רפואיים פרקי משה מאמר שמיני פרק 8 פיסקה 35, כתבים רפואיים, חלק ב, פרקי משה, מאמר תשיעי סעיף 112.

[120] פרקטיקה רפואית, עמ' קיג, מובא ב'מפעל הלשון ההיסטורי' של האקדמיה ללשון עברית. בספרו מופיעות הנחיות רבות נוספות, כגון טיפול בכאבי אוזניים, מצח, כאבי בטן, תיאור מחלות שנראות כאפילפסיה או קדחת ועוד רבות.

[121] ייתכן שמדובר בשמן זית.

[122] משנה שבת ט, ד.

[123] משנה שביעית ח, ב, משנה תרומות יא ג, משנה מעשר שני ב, א. רמב"ם הלכות מעשר שני ג, הי"א, הלכות תרומות יא א, הלכות שביעית ה, א וו.

[124] משנה מעשר שני ב, א.

[125] משנה דמאי א, ג- ד.

[126] ראה שו"ע או"ח שכז.

[127] משנה שבת ח, א.

[128] משנה שבת יד, ג.

[129] משנה שבת יד, ג.

[130] תוספתא (ליברמן) ברכות ה, כט.

[131] תוספתא (ליברמן) דמאי א, כו, ראה תוספתא כפשוטה שביאר שמדובר בשמן שהיה ראוי לאכילה, ובשל ערבוב הבשמים הוא נפסל מאכילה.

[132] תוספתא (ליברמן) שביעית ו, יג, צמח זה מזוהה כוורד (rose) של ימינו.

[133] בבלי ברכות מג, א; הוריות יא, ב, צמח זה מזוהה כיום עם Commiphora kataf או Commiphora gileadensis .

[134] שמש, עמ' 256

[135] ראה ר"ש דמאי א, ג, תוספתא כפשוטה (ליברמן) דמאי א, כו.

[136] שו"ע הרב סדר ברכת הנהנין, יא, ב.

[137] דודאי, ניסויים לבחינת עיכוב נביטה וצמיחה על ידי שמנים אתריים מצמחי תבלין ובושם.

[138] ברוב המקרים מרכיבי השמן האתרי שייכים לקבוצה המכונה "טרפנים", בעלי 10 או 15 אטומי פחמן. בשמנים האתריים נפוצים טרפנים מקבוצות כימיות שונות: פחמימנים, כהלים, קטונים, אלדהידים, פנולים ועוד.

[139] פאהן 37, 214.

[140] פאהן 578.

[141] דודאי.

[142] פאהן 273.

[143] משנה מנחות ח, ד.

[144] שמות כז, כ.

[145] משנה מנחות ח, ה.

[146] פילניוס 15.2.

[147] משנה שבועות ו, ג.

[148] משנה כלים ב, ה, תוספתא כלים- (בבא קמא) צוקרמאנדל ב, ה.

[149] משנה שבת טו, ב

[150] תוספתא כלים (בבא קמא) (צוקרמאנדל) ב, ט.

[151] משנה מנחות ח, ג.

[152] משנה מנחות ח, ג.

[153] קהלת י, א.

[154] בבלי ב"מ לח, א.

[155] פיליניוס 15.3.

[156] ראה תו תקן ישראלי 191.

[157] בבלי מנחות פו, א, ראה למשל פסקי רי"ד במקום: טוחנו בריחים (את הזית) ונותן לתוך הסל, ר' יהודה אומר לא היה טוחנו בריחים, פירוש שלא יוציא הרבה שמרים אלא כותש במכתש.

[158] רש"י מנחות פו, א.

[159] יש לציין כי כיום משמעותם של שמרים היא סוג של פטריה שמפרקת את הסוכר שבסביבתה ויוצרת תהליכי תסיסה. תהליך שקיים למשל בבצק וביין. בשמן אין תהליכי תסיסה, אך הדמיון לשמרי יין היא העובדה כי הן ביין והן בשמן נוצרת שכבת משקעים בתחתית הכלי.

[160] משנה עדויות ד, ו.

[161] רש"י שמות כז, כ.

[162] תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ט, ח.

[163] תוספתא ב"מ (ליברמן) ג, י.

[164] משנה ב"מ ג, ח.

[165] תוספתא שביעית (ליברמן) ו, טז.

[166] ראה world olive encyclopedia, spain 1996 p. 276

[167] תוספתא שביעית (ליברמן) ו, טז.

[168] משנה שבת ג, א- ב.

[169] ירושלמי שבת ב, א, יש לציין כי שימוש זה הוא במדורה, ולא כחלק משימוש בתנור.

[170] משנה שבת ד, א.

[171] משנה ב"ב ב, א.

[172] משנה כלים ט, ה.

[173] תוספתא תרומות (ליברמן) ג, ו.

[174] ראה הנחיות לפיזור עקר- שפכים של בית בד באתר המשרד להגנת הסביבה.

[175] שם.

[176] בבלי ברכות לה, ב, רמב"ם שם, שו"ע או"ח רב, ד.

[177] בבלי ברכות לה, ב.

[178] רמב"ם ברכות ח, ב, שו"ע או"ח סימן רב, ח.

[179] רמב"ם הלכות ברכות ט, ג.

[180] משנה נדרים ו, ו.

[181] בבלי נדרים נג, א

[182] משנה מכשירין ו, ד.

[183] משנה תרומות יא, י; שבת ב, ב.

[184] משנה ע"ז ב, ו, שו"ע יו"ד קיד, ז.

[185] במדבר יח, יב, דברים יב, יז; יד כג; יח, ד.

[186] משנה תרומות א, ח- ט; ב, ו.

[187] משנה ביכורים א, ג; א, י

אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

שמן

שמן oil

ראשי פרקים :

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש