אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
שם מדעי: Ziziphus jujube, Vulgaris
אנגלית: Jujube, Red Date, Chinese Date
שם ערבי: עונב, צפפס, ثقافة العناب
משפחה: אשחריים, Rhamnaceae
כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון
ראשי פרקים:
א. רקע כללי
ב. ביות
ג. השיזף התרבותי בארץ ישראל בימי הבית הראשון
ד. השיזף התרבותי בארץ ישראל בימי הבית ה-II (התקופה הפרסית, היוונית והרומית)
ה. זנים בעבר
ז. תנאי גידול
ח. ריבוי
ט. דרכי הגידול
יא. קטיף ומאכל
יב. סגולות רפואיות
יג. היקף גידול השיזף התרבותי בהווה (2016)
יד. בביליוגרפיה
רקע כללי: שיזף תרבותי, יש המכנים עץ זה שיזף סיני, הוא עץ או שיח נשיר שמגיע לגובה 12-5 מ'.[1] הוא סוג במשפחת האשחריים, מסוג זה קיימים בטבע כ-100 מינים, מהם 4 מינים גדלים בישראל: שיזף מצוי, שיזף השיח, שיזף שעיר) הודי), ושיזף תרבותי. כל מיני השיזף הם צמחים מוגנים בישראל. העץ הוא דו פסיגי. העלים בצבע ירוק מבריק פשוטים נישאים על פטוטרת באורך 2 ס"מ. הטרפים ביציים מסתיימים בחוד. שפת העלים משוננת וגודלם משתנה בין 1 2 X ס"מ ל- 37 X ס"מ. בעלה 3 עורקים ראשיים צבעם בהיר יותר והם ניכרים משני צדיו. הקוצים הנמצאים בבסיס כל עלה הם עלי לוואי. סידור העלים המסורג ושינוי כוון צמיחת הענף בכל מפרק מקנים לענפים הדקים מראה מזוגזג.
פריחת השיזף התרבותי מתרחשת באביב והבשלת הפירות היא בסוף הקיץ. הפרחים ריחניים והם דו-מיניים, קוטרם כ-5 מ"מ, צבעם ירקרק הם לא בולטים ומסודרים בתפרחות צמודות וצפופות בחיקי העלים. לפרח 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת ו-5 אבקנים. הפירות הם ענבות מאורכות, קליפתן חלקה קוטרן 7-3 ס"מ. צורתם עגלגלה או מאורכת בהתאם לזן. הפירות דומים בצורתם לתמרים ומכאן שמם בשפות שונות "תמר אדום", מסיבה זו העץ נקרא לעיתים גם "תמר סיני" או "תמר הודי.[2] לענבות הצעירות צבע ירוק בהיר בדומה לעלים, כשהן מבשילות קליפת הפרי מקבלת צבע חום-אדמדם והיא מעט מקומטת. בכל ענבה יש בדרך כלל זרע יחיד שקליפתו הקשה בעלת גבשושיות. בעת ההבשלה טעמם של הפירות הצעירים כטעם תפוחים ואו תמרים, הם רכים ומתקתקים ומכילים כ – 20% סוכר.
ענפיו הרבים של השיזף התרבותי בנויים ממפרקים רבים ומכוסים בקוצים חדים המסייעים לו בהגנה מבעלי חיים הניזונים ממנו. השיזף התרבותי הוא עץ זקוף ולא גדול, ולרוב הוא גדל בקבוצות צפופות. תפוצת העץ רחבה בארץ וניתן לראותו גדל באזורים שונים ומגוונים ובתוכם: גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן. הדבר מלמד על הסתגלות טובה של העץ לסוגי אקלים וקרקע שונים. כאמור, בארץ גדלים מעט עצים ממין נוסף שגם פרותיו ראויים לאכילה, אם כי באיכות פחותה - השיזף השעיר (ההודי).[3]
ביות: מוצא השיזף התרבותי הוא במזרח אסיה, ככל הנראה בסין, בתחילה גדל כעץ בר בעל פירות שאיכותם נמוכה. כבר לפני אלפי שנים בוררו זן או זנים בעלי פירות גדולים ואיכותיים, אז בוית השיזף והפך לעץ תרבותי במרחב הדרום מזרח אסייתי, שם הוא נמנה עם עצי הפרי החשובים. [4] משם הועבר העץ למרכז אסיה ומשם למזרח התיכון, לאירופה ולאפריקה.[5] זרעי השיזף התרבותי מופצים על ידי בעלי חיים שאוכלים את הפירות וכן על ידי בני אדם המעברים את פירותיו וזרעיו במסעותיהם.[6]
חוקר הבוטניקה ע' לעף כתב, כי ביוונית עץ השיזף התרבותי נקרא sisiphon וברומית- zizyphus בערבית העץ נקרא "עינב" אולי בגלל פירותיו המשתלשלים כענבים. הוא הוכיח כי בסורית השם הנרדף ל'עינב' הוא 'שיזא' ובסורית השיזא זהה לשיזף.[7]לדעתו השם "שיסקא" התגלגל משמו של השיזף והוא כינוי נוסף לעץ. הפרי הקרוי בימנו שסק על פי הצעתו של בן יהודה, הוא הפרי הקרוי אסקנדיה (Eriobotrya japonica), מוצאו מסין והובא לאזורנו מיפן לפני כמה דורות בלבד.[8]
השיזף התרבותי בארץ ישראל בימי הבית הראשון: ככל הידוע עץ השיזף הבר או התרבותי לא צמח בארץ בתקופה זו, מכל מקום אין לנו ראיות לכך ממצאים ארכאולוגיים בוטניים או מהמקורות הכתובים.
השיזף התרבותי בארץ ישראל בימי הבית ה-II (התקופה הפרסית, היוונית והרומית): השיזף התרבותי הוכנס לארץ ככל הנראה במאה ה-1 לספירה או מעט קודם לכך.[9] יתכן גם כי השסקי הנזכר בתלמוד הבבלי[10] הוא השיזף המוכר לנו[11] ראו לעיל הצעת ע' לעף בעניין זה.
זיהוי העץ והפרי הם ברמת סבירות גבוהה. במשנת כלאים נאמר: "... התפוח והחזרד הפרסקים והשקדין והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה".[12] הרימין מזוהים עם שני מיני הבר של השיזף הגדלים בארץ. ואילו השיזפין הם עצי השיזף התרבותי.[13] הריבמ"ץ מפרש את המשנה בכלאיים: "והשיזפין והרימין כלאים. מאי טעמא? וכד את נטל זיתין ורימין נפלן מינהון שיזפין, ומשתכח זיתין ורימין.[14] בלעז שיזפין זיזיבי, יווני זיזופא,[15] רימין צינפירי". השמות הלועזים של השיזפין מקבילים לשם הלטיני של עץ השיזף. גם הרמב"ם בפרוש המשניות מזהה באופן דומה: "שזפין הם "אלענאב"..... שמות אלו נשמרו גם בערבית בת ימינו.
המשנה במסכת פאה[16] מונה את עצי הפרי החייבים בפאה, והיא אינה מונה את השיזפין (שיזף תרבותי) בין מיני עצי הפרי החייבים בפאה. ואילו בתוספתא נוספה דעת יחיד: "רבי אליעזר בר צדוק אומר השיזפין חייבין בפאה אחרים אומרים אף בנות שוח".[17]שזיפין אלו הם עצי השיזף התרבותי שכן שזיפים נקראו בשמות אחרים.[18] עובדה זו יכולה ללמד כי במאה הראשונה לספירה יש דעת יחיד המבקשת לומר כי גם בגידול השיזף התרבותי יש פאה, ודבר זה יכול ללמד על תחילת חדירת גידול זה לארץ בתקופה זו. פליקס העלה סברה זו שגידול השיזפין – שיזף תרבותי, התפשט סמוך לזמנו של רבי אלעזר בן צדוק במאה הראשונה לספירה מאחר ופירות אלו נשמרים מכניסם לקיום [19].
בתלמוד הבבלי נכתב כי החנוונים חילקו חינם פרי זה, על מנת למשוך אליהם את הילדים לקניה בחנותם, וכך נאמר: "מאי טעמייהו דרבנן? (המתירים לחלק פירות לילדים) דאמר ליה: אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי".[20] כיוון שכל חנווני או בעל חנות יכול לחלק פירות כאוות נפשו אין בכך בעיה. גם כאן מפרש רש"י: "שיסקי[21] - פרונ"ש" כלומר שזיפים - שיזף.[22]
כנראה כי עוד במאה הראשונה לספירה עץ זה הגיע גם לרומא, חוקר הטבע פליניוס (מאה 1 לספירה) מציין[23] כי בימיו הובאו לאיטליה שני מיני פירות דומים האחד – Zizipa הובא מאפריקה, ואילו האחר – Tuberes הובא מסוריה. אלו מסוריה זוהו כשיזף התרבותי. עוד ציין פליניוס כי טוב להרכיבם על שיזף בר (מצוי). גם החוקר החקלאות קולומלה (מאה 1 לספירה) הזכיר עץ זה וציין את פריחתו השופעת וטובה היא לגידול הדבורים.[24]
יש לציין כי בירושלמי מוזכר שהרכבה של זיתים ורימונים יוצרת את השיזף[25], אולם הרכבה כעין זו לא מוכרת לנו כיום.[26]
זנים בעבר: שני מיני שיזף ידועים מן העבר ה- Zizyphus או Zizipa או Zizipha שככל הנראה היה מין הבר אשר בויית במהלך הדורות למין Tuberes או Tuberum, במין זה ידוע המין הלבן והמין האדום הסורי.[27] מיעוט הזנים והאיזכורים יכול ללמד גם על כדאיות כלכלית שאינה גבוהה של פירות השיזף וכן על מיעוט יחסי של מגדלים ועצים ממין זה. אנו מניחים כי הזנים הוותיקים בדרום מזרח אסיה היו מוכרים כבר בעבר:
גידול השיזף לאורך הדורות: כאמור, השיזף התרבותי הוכנס לארץ ככל הנראה במאה ה-1 לספירה או מעט קודם לכך.[28] הוא מזוהה בוודאות עם השזיפין,[29] הנזכרים במשנה,[30] ובתוספתא.[31] הגאונים בארו את פרי השזיפין עם הענאב,[32] אשר זה שמו של עץ השיזף התרבותי בשפה הערבית עד היום. במאה ה- 10 מזכיר מוקדסי את השיזף התרבותי בין הגידולים הנפוצים בפלסטין,[33] כמו כן הוא מציין שם את גידול השיזף התרבותי בעיר רמלה.[34] בתקופה הממלוכית נמנה השיזף התרבותי עם הגידולים החקלאיים של אזור 'אלשאם' (סוריה רבתי).[35] אבו אלקאסם אלע'סאני ציין בספרו (1585 לספירה) כי השיזף גדל באלשאם ובמצרים.[36]
תנאי גידול: מוצא עץ השיזף באקלים יובשני על גבול ערבתי, על כן יש לו יכולת שרידות די גבוהה. אולם אספקת כמות גדולה של מים מביאה לצימוח ווגטטיבי טוב יותר, לעלווה מרובה וירוקה, ומעלה באופן משמעותי את יבולו של השיזף התרבותי עד כדי מתן שני יבולים בשנה.[37] בתנאים טובים יכול העץ לצמוח לגובה של מעל 5 מ'.
עצי השיזף נשירים, עם בוא הסתיו מתחילה הנשירה ובחורף הנשירה מלאה. באביב העץ מלבלב שוב ותוך זמן קצר העץ מתמלא בעלווה ירוקה ורעננה. לעץ ענפים וענפי משנה מרובים עליהם מתפתח הפרי. מבנה הענף מורכב ממפרקים רבים. ענפיו של שיזף תרבותי קשיחים וצבעם אפור. ברם, בחודשי האביב עם היווצרות הענפים צבעם ירוק והם גמישים למחצה. ענפי העץ מלאי קוצים חדים המסייעים לו בהגנה מפני בעלי חיים האוכלים את עלוותו ופירותיו. בשונה ממינים אחרים בסוגי שיזף הרגישים לטמפ' נמוכות, השיזף התרבותי עמיד לטמפ' נמוכות ולכן ניתן לגדל אותו במגוון אזורים גם באזורים יחסית גבוהים, אך הוא דורש השקיה או נוכחות של מי-תהום גבוהים.
ריבוי: גידול השיזף התרבותי אינו נפוץ בארץ ובעולם. לאור עובדה זו זיהוי וברור הזנים אינו מוחלט, על כן יכולים להיות מספר ווריאנטים לשיזף התרבותי. עובדה זו מקשה על ריבויו של העץ לזן מוגדר.
כדי לשמור על איכות הזן המבוקש, יש לתור אחר זן או זנים מוכחים ואיכותיים ואותם להרבות. ניתן להרבות בהרכבות ראש על ייחורים – כנות שנבטו מזרעים. את הכנות ניתן להכין מזרעים. לפני הזריעה יש לקלף את הקליפה הקשה של הפרי ולהנביט על מצע לח. הזרעים נובטים בדרך כלל תוך מספר ימים. ניתן להכין כנות טובות גם מנצרי שורש. בעת הנטיעה כדאי לברור זן מורכב בעיקר מהזנים הסיניים, בשאר הזנים אין חובה לעץ מורכב.
דרכי הגידול: יש לגדל את העץ יחסית קטן על מנת שיהיה ניתן לטפל בו ולקטוף פירותיו. שתילת עץ השיזף מומלצת בחודשים ינואר – מאי, חודשים יחסית קרירים. יש לזכור כי העץ קוצני מאוד. לאחר הנטיעה יש להשקות היטב, בשנים הראשונות יש להתאים את ההשקיה בהתאם להתפתחות הווגטטיבית של העץ. בדרך כלל התפתחות העץ בינונית. יש לזכור כי כמות המים הנדרשת לגידולו אינה רבה. עם התפתחות הפרי על העץ ועד ההבשלה של להגביר את כמות ההשקיה. העץ אוהב שמש והיא מסייעת להתפתחות טובה של העץ והפרי.
עם התפתחות העץ יש לגזמו ולעצבו באופן שיהיה נוח לטפל בו ולקטוף פירותיו. יש לגזום ענפים חולים וחלשים, יש לזכור כי הגיזום מעודד צימוח נוסף של ענפים חדשים. החודשים המומלצים לגיזום הם חודשי השלכת של העץ דצמבר – פברואר. עם התפתחות העץ יש לבדוק המצאות תולעים בעצה, וכן מניעת יובש של אזור שורשי העץ.
פריחת השיזף היא באביב סביב חודש מאי. הפרחים בדרך כלל בצבע ירוק וגודלם 1 – 2 מ"מ. בשנים הראשונות יש לדלל את הפריחה על ידי ניעור עדין של העץ, לאחר מכן כשהעץ גדל יש להוסיף השקיה כדי שלא ידלל את עצמו במהלך הפריחה [38] עם פתיחת הפרחים יש להאביק את הפרחים, ההאבקה מתבצעת על ידי דבורים וחרקים נוספים. העץ מניב בדרך כלל בחודשים יולי אוגוסט ולעיתים הוא מניב יבול נוסף בסתיו, בחודש נובמבר או תחילת דצמבר. מזיקי הפירות הם זבוב הפירות וציפורים. ניתן לעטוף את העץ ברשת דקה (30 מאש) כנגד מזיקים אלו. העץ מתחיל להניב בדרך כלל לאחר כ-4 שנים.[39]
יבול הפרי של שיזף התרבותי משתנה משנה לשנה ואינה עקבי. בחלק ניכר של הזנים המוכרים, העץ לוקה בסירוגיות בדומה לעץ הזית, שנה אחת העץ עמוס בפרי ובשנה העוקבת אחריה התפוקה דלה יותר.[40]
זנים חשובים בארץ בהווה: פירות עץ השיזף אינם מצויים בשווקים דרך כלל, משקלו היחסי של הענף בארץ ובעולם נמוך ביותר, עקב כך האבחנה בין הזנים לקויה, כיום מוכרים זנים או ווריאנטים רבים של פרי השיזף. ובתוך כך מוכרים מספר זנים ראשיים:
בשנים האחרונות הגיעו זנים מתקדמים מסין, קוריאה, ארה"ב ורוסיה, זנים אלו התאקלמו היטב והם מעשירים את מגוון הפרי בגדלים שונים, טעמים מעניינים ומאריכים את העונה.[42]
קטיף ומאכל: יבול השיזף התרבותי סירוגי והוא משתנה משנה לשנה ואינו עקבי, בדומה ליבול עצי הזית.[43] פרותיו של השיזף התרבותי הם רבים. גודלם עשוי להגיע לכדי 4 ס"מ וצורתם עגלגלה בדומה לשזיף או תמר. טרם הבשלתם צבעם הוא ירוק. צבע הפרי משתנה בהדרגה מירוק לאדום. תחילה ישתנה צבעם של הפירות לאדום באזורים החשופים לשמש ישירה. כשצבע הפרי כולו אדום, הפרי מוכן למאכל. פרותיו מוכנים למאכל בחודשים יולי - אוגוסט, יתכן יבול נוסף גם בחודש נובמבר. חודשי ההבשלה משתנים בהתאם לאקלים ומקום הגידול (ככל שחם יותר, הפרי יהיה מוכן מוקדם יותר).
את הפרות אוכלים בעודם קשים או לאחר יבוש. פרותיו של עץ שיזף תרבותי מכילים ריכוז גבוה של סוכרים, דבר הגורם לטעמם להיות ערב לחך. הפירות נאכלים טריים, יבשים או בתוספת לתבשילים שונים. יש המכינים מהפירות מיץ, סירופ, יין, חומץ או ריבה.[44] בסין השיזף נחשב כמזון בריאות וכמרכיב תזונתי חשוב ביותר. הוא משמש כקינוח כמעט בכל ארוחה וכממתיק טבעי במשקאות ומזון.[45]
סגולות רפואיות: פרי השיזף מכיל מספר יסודות חשובים ובתוכם: סידן, ברזל, מגנזיום, זרחן, אשלגן, ויטמין C. יש בו סוכרים ולמרות זאת הוא מכיל מעט קלוריות. כאמור מקורו של הפרי הוא בסין ובדרום מזרח אסיה, על כן ברפואה הסינית והקוריאנית משמשים בפירות השיזף התרבותי להכנת חומרי הרגעה, כמונעי דלקות, כמשלשלים, הפרי מחזק את המערכת החיסונית, הינו בעל השפעה על מערכת הדם והכבד, מסייע בדרכי העיכול ומרגיע את מערכת העצבים. הסינים ממליצים לאכול 3 פירות ליום כרפואה מונעת.[46]
היקף גידול השיזף התרבותי בהווה (2016): פרי השיזף אינו מוכר דיו, הדרישה לפרי מצומצמת לכן היקפי הגידול בארץ קטנים למדי וכך גם בארצות העולם למעט סין. בארץ מגדלים את השיזף במספר מטעים מצומצם, באזורי השפלה הפנימית, זאת לאור העובדה כי הוא מגיב היטב לחום וקרינה. מגדלים אותו בעיקר חקלאים פרטיים המגדלים פירות אקזוטיים ומיוחדים. בארץ מגדלים אותו בחצרות הבתים או בבוסתני פרי. הוא נפוץ גם במגזר הרבי שם מגדלים אותו בחצרות בתיהם. הוא נפוץ גם בקרב משפחות שורשיות מוותיקי הארץ, כדוגמת יהודי צפת ופרטיו מועברים מדור לדור.[47]
[1] עמרם אשל, אתר צמח השדה: http://www.wildflowers.co.il/ilanot/plant.asp?id=2973
[2] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
[3] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
[4] פליקס, 1994, 251; משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
[5] לעף, ח"ג, 138 – 139.
[6] פליקס, 1994, 251;
[7] לעף, ח"ג, 140.
[8] פליקס, 1994, 252.
[9] פליקס, 1994, 252.
[10] בבלי, בבא מציעא ס ע"א; שם, בבא בתרא כא ע"ב.
[11] פליקס, 1994, 251; לעף, ח"ג, 140.
[12] משנה, כלאיים פ"א מ"ד.
[13] פליקס, 1994, 251.
[14] בגלל הדמיון של השיזף התרבותי לזית ולשיזף המצוי היו שסברו שהוא תוצר הכלאה בין שני מינים אלו
(ירושלמי, כלאים פ"א ה"ד, כז ע"א). עיינו בפורטל הדף היומי ערך 'שיזף תרבותי'.
[15] ביוונית עץ השיזף התרבותי נקרא sisiphon וברומית- zizyphus
[16] משנה, פאה פ"א מ"ה.
[17] תוספתא, פאה פ"א ה"ט.
[18] ראו ערך 'שזיף' באתר זה.
[19] פליקס, 1994, 251.
[20] בבלי, בבא מציעא ס ע"א.
[21] הפרי הנקרא בימינו בשם שסק הוא הצעתו של בן יהודה לפרי הנקרא אסקדיניה.
[22] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
[23] Naturalis Historia, 15, 14, 47.
[24] De Re Rustica, 9, 4, 3.
[25] ירושלמי כלאים א, ד.
[26] ראה פליקס, כלאי זרעים והרכבה
[27] Naturalis Historia, 15, 14, 47.; פליקס, 1994, 252.
[28] פליקס, 1994, 252.
[29] עמר, 2000, 212; לעף, ח"ג 138 – 139. פליקס, 1990, 160. (הצומח המקראי)
[30] משנה, כלאיים פ"א מ"ד.
[31] תוספתא, פאה פ"א ה"ז.
[32] רס"ג למשנה, אלוני מחקרי, 193; ר' שרירא גאון בתוך אסף, תשובות עמ' 175; הרמב"ם, למשנה כלאיים
פ"א מ"ד.
[33] מוקדסי, עמ' 181.
[34] מוקדסי, עמ' 357.
[35] קלקשנדי, ד, עמ' 87.
[36] ע'סאני, עמ' 206.
[37] משה רענן, פורטל הדף היומי ערך 'שיזף תרבותי'.
[38] אתר משתלת אורגניקו: http://www.organico.co.il/ziziphus
[39] שם.
[40] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
[41] אתר משתלת אורגניקו: http://www.organico.co.il/ziziphus
[42] אתר .fruitstoc http://www.fruitstock.co.il/page/view/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%96%D7%A3+%D7%94%D7% :
[43] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
[44] שם; אתר משתלת אורגניקו: http://www.organico.co.il/ziziphus
[45] אתר .fruitstoc http://www.fruitstock.co.il/page/view/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%96%D7%A3+%D7%94%D7% :
[46] אתר .fruitstoc http://www.fruitstock.co.il/page/view/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%96%D7%A3+%D7%94%D7% :
[47] משה רענן, פורטל הדף היומי, ערך 'שיזף תרבותי'.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
