אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
משפחה – כלביים Canidae
שועל מצוי (אדום) – Vulpes vulpes
השועל מופיע במקורות מספר רב של פעמים. הוא ידוע, בין השאר, בשל פיקחותו הרבה. זיהוי השועל איננו חד משמעי – בחלק מהמקורות נראה שמדובר במין הקרוי בפינו תן זהוב, אך ייתכן כי בחלק מהמקורות מתאים יותר הזיהוי כ"שועל" שלנו.
השועל הינו הקטן מבעלי החיים השייכים למשפחת הכלביים בארץ. באזורנו קיימים שלושה מינים של שועל – שועל מצוי, שועל החולות ושועל הצוקים (שני האחרונים קטנים במידותיהם מן השועל המצוי). אורך גופו של השועל המצוי הוא כ-60 ס"מ, ואורך זנבו כ-38 ס"מ. משקלו הממוצע של השועל המצוי בארץ – כ-3.3 ק"ג.[1]
לשועל ארבע אצבעות בכל רגל, ובקצותיהם ציפורניים חדות. אזניו של השועל ארוכות. הזנב ארוך ושעיר, ומגיע עד לאדמה. אישון עיניו של השועל דמוי חריץ, ומותאם לראיית לילה.
על אף שהשועל חי, בין השאר, גם בסביבתו של האדם ואוכל שאריות ממזונו, הוא לא בוית לצרכי האדם, בשונה מהכלב. יתכן כי הדבר נובע בשל הקושי לגדלו בלהקות גדולות. גידול מסחרי לצרכי שימוש בפרוות השועל, החל רק לקראת סוף המאה ה-19.[2]
להלן יוסבר כי קיימת עמימות מסויימת ביחס לזיהוי השועל שבמקורות, בעיקר בשל דמיונו לתן. על אף הדמיון ביניהם[3], השועל נבדל מהתן המצוי במספר מאפיינים: ראשית – השועל קטן מהתן ומבנה גופו עדין יותר. בנוסף לכך – אוזניו של השועל ארוכות, וגם זנבו ארוך הרבה יותר מזה של התן. ב. שיניו של השועל עדינות יותר מאלו של התן. ג. העקבות שונים. ד. השועלים אינם משמיעים את היללה האופיינית לסוג "כלב", בשונה מהתנים. ה. השועלים חיים בבדידות, בזוגות או במשפחות קטנות, אך לא בלהקה.[4]
השועל מוגדר כאוכל כל (אומניבור). מזונו מורכב מבעלי חיים קטנים כמכרסמים, ציפורים וחרקים, אך גם מפירות ירקות ושאריות מזון אדם שהוא אוסף בקרבת מקומות יישוב.[5]
השועל פעיל בעיקר בלילה. הוא יוצא לציד כחצי שעה לאחר השקיעה, ונשאר פעיל עד שעות הבוקר. בקיץ הוא מסוגל להמשיך לצוד גם בשעות היום, בשל מיעוט שעות הלילה. הוא יכול לצוד עכברים ומכרסמים אחרים בעשב גבוה בעזרת חוש השמיעה, בשילוב מעקב אחרי תנועת העשב עצמו. משזיהה את טרפו, הוא מנתר לגובה ונוחת בסמיכות אליו, כשהוא תופס אותו בפיו או בכפותיו הקדמיות.
השועל חי במחילות. הוא מסוגל לחפור מחילות אלו בעצמו, אך לעיתים הוא מוצא מקום במחילות שכבר נחפרו על ידי בעלי חיים אחרים כמו הדרבן. לכל פרט יש מספר מחילות בתחום מחיתו, והוא לן במחילות שונות בכל יום. בחורף יכול השועל למצוא מחסה גם בסבך צומח.
כאמור, השועלים חיים בזוגות או במשפחות גרעיניות המונות עד 6 פרטים, אך לא בלהקות. המבנה הבסיסי הוא פוליגמי, אך בדרך כלל רק נקבה אחת מתרבה. השועלים הם טריטוריאלים, והם מסמנים את תחום המחיה על ידי הטלת שתן וצואה בעלי ריח אופייני.
ההריון נמשך בין 51 ל-56 יום[6]. מספר הגורים השכיח הוא שלושה. לנקבת השועל 6-8 פטמות הנקה. ההורים מעבירים את הגורים ממחילה למחילה כל 12 יום. משקל הגור בשעת ההמלטה – פחות ממאה גרם. הגור פוקח את עיניו רק לאחר שבועיים, והוא ממשיך לינוק עד שהוא מגיע לגיל 12-6 שבועות.
השועל משמיע קולות חלשים יותר מאלו של התנים, והם אינם מייללים כלל. הנביחה צרודה ומקוטעת, בעיקר בתקופת הייחום. כששועל נפגע הוא משמע קול מיוחד.[7]
תפוצתו של השועל המצוי נרחבת: הוא שכיח באירופה, אסיה, צפון אפריקה וכן ברוב שטחה של צפון אמריקה. בארץ ניתן למצוא את השועל המצוי ברוב האזורים, אם כי הוא שכיח בעיקר במקומות הרחוקים מיישוב, בהם הוא פחות מועד לתחרות עם התן.[8]
החוקר פישלזון כותב כי לאמיתו של דבר התן פיקח מן השועל, אך למרות זאת בתרבויות רבות דווקא השועל הוא זה שנחשב כבעל חיים פיקח במיוחד.[9] כך למשל, באוסף המשלים של איזופוס היווני (בן המאה השישית לפנה"ס), תפס השועל מקום ייחודי כבעל חיים חכם וערמומי. תופעה זו ניכרת גם בהרבה קבצי משלים מאוחרים יותר, וגם בספרות התלמודית ניכר רושמה[10]. רבי מאיר נחשב כמומחה למשלי שועלים – "שלוש מאות משלי שועלים היו לו לר' מאיר".[11] רבי יוחנן בן זכאי בחכמתו הרבה הבין גם את משלי השועלים: אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה... משלות שועלים.[12] במשל שהביא ר' עקיבא כונה השועל – "פיקח שבחיות".[13]
מספר הסברים ניתנו לייחוס תכונות אלו לשועל דווקא: היו שהצביעו על גמישותו ומבטו הער והחשדני.[14] אחרים הצביעו על נטייתו לברוח מרודפיו באמצעים מתוחכמים – בבורחו מכלבי ציד יכול השועל לבחור בנתיבים שיטשטשו את ריח עקבותיו, כמו נחלים, ולעבור מעל פסי רכבת או כבישים כדי להוביל לדריסת הרודפים.[15]
השועל מופיע בתנ"ך בתור שם של בעל חיים שמונה פעמים.[16] נוסף לכך, נזכר השועל כשם של מקום (ארץ שעלים, ארץ שועל,[17] חצר שועל[18]), וכשם של אדם.[19] צורה נוספת שנזכרת בתנ"ך היא שם המקום "שעלבים",[20] שככל הנראה מקושרת גם היא לשם השועל.[21]
פרשני המקרא והתרגומים זיהו את השועל עם בעל החיים הקרוי בפינו שועל (Vulpes vulpes). אמנם, החוקרים הצביעו כבר על כך שבחינה מדוקדקת של הפרטים מצביע על כך שלפחות בחלק מהמקורות, נראה שהכוונה היא דווקא לתן הזהוב (Canis aureus).[22] כך למשל, מתואר כיצד לכד שמשון 300 זאבים וקשר בזנבותיהם לפידי אש כדי להבעיר את שדות פלישתים.[23] תיאור זה איננו מתאים לשועל החי בבדידות, אלא דווקא לתן שחי בחבורות גדולות. כך גם, הפסוק בתהילים[24] – " יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב, מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ", מתאים יותר לתנים האוכלים נבלות, מאשר לשועל המעדיף טרף חי.[25] חלק מהחוקרים סבורים שהשם "שועל" הוא שם קיבוצי, הכולל את שני המינים המתוארים, ואחרים סבורים שיש הבדל בין השועל הנזכר במקרא לשועל הנזכר בתלמודים (המתאים יותר לשועל שלנו).[26] יש להזכיר את שיטתו של שאול ליברמן, הסבור כי ייתכן השועל שנזכר בשיר השירים ("אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים"),[27] אינו אלא מין של עטלף הדומה לשועל (Cynopterus).[28]
השועל הוזכר כבעל חיים החי בחרבות: "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו"[29]. נביאי השקר הומשלו אף הם לשועלים המצויים בחרבות: "כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו"[30]
מידותיו של השועל קטנות והוא אינו מעלה עפר רב בעת הילוכו.[31]
במשנה נאמר כי השועל אסור בכלאיים עם הכלב הכופרי. נראה כי המדובר בגזע של כלב הדומה יותר לתן (בניגוד לשאר הכלבים הדומים לזאב, ונאסרו בכלאים איתו), וניתן להכלאה איתו. [32]
סגולות רפואיות: במסכת שבת נאמר כי לדעת רבי מאיר, מותר לצאת בשבת מרשות לרשות עם שן של שועל המשמשת לרפואה, ואילו לדעת חכמים שימוש כזה בשן של שועל אסור אף בחול, משום דרכי האמורי.[33] נפסקה הלכה כרבי מאיר, שכל דבר שיש בו משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי.[34] בגמרא הסבירו שרפואתה של שן השועל מועילה לשינה - ומי שזקוק לעירנות לוקח שן של שועל חי, ומי שיש לו קשיים בשינה, לוקח שן של שועל מת.[35] בעת העתיקה השתמשו באיברים של שועל לריפוי של מחלות שונות כמו אסטמה או כאב אוזניים.[36]
כמו כן, נאמר בברייתא כי אסור להוציא את הסוס בזנב שועל, וכך נפסק להלכה.[37] והסביר במאירי, שהיו נוהגים לתלות בין העיניים של הסוס זנב של שועל, כסגולה להגנה מעין הרע.[38] הסיבה שהדבר נאסר הוא שזנב השועל לא נועד לשמירה על גופו של הסוס (כמו בשן השועל דלעיל), ולכן נחשבת כמשוי.[39]
מבנה הזנב של השועל מתאים במיוחד לשימוש כמברשת או כמטאטא. בתוספתא נאמר כי מותר לקנח בשבת את השולחן בעזרת זנב של סוס פרה או שועל.[40]
אחת הדוגמאות שהוזכרו בקשר לאיסור ניחוש, הוא מי שאומר - "הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי.[41]
השועל כבעל חיים טורף: כששועל טורף בעל חיים אחר, השומר יכול להציל את בעל החיים מטריפה זו, ולכן אם בכל זאת נטרף, עליו לשלם.[42]. הדרוסה היא אחת משמונה הטרפות שנאמרו למשה מסיני – בהמה חיה או עוף שפגעה בהם חיה טורפת או עוף דורס – נאסרה לאכילה. הגמרא בחולין מביאה שתי לשונות חלוקות בשאלת דריסתו של השועל. להלכה נאמר כי אין לו דריסה בכבשים גדולים, שאין הוא יכול להזיקם, אך יש לו דריסה בגדיים וטלאים, וכל שכן בעופות.[43]
נחלקו אמוראים האם לשיטה מסויימת הבעל יכול להפר את נדרי אשתו, בדברים שבינו לבינה . האוסר להפר את הנדר במקרה כזה, הביא נימוק לדבריו - "שֶׁלּא מָצִינוּ (מצאנו) שׁוּעָל שֶׁמֵּת בַּעֲפַר פִּיר".[44] המחילות שחופר השועל יכולות להיות ארוכות ביותר, ואף להגיע ל17 מטרים.[45]
נשיכת השועל נחשבה כמסוכנת. על חכמים נאמר כי יש להזהר בכבודן - "שנשיכתם נשיכת שועל".[46] רוב הפרשנים הסבירו שנשיכת השועל כואבת במיוחד: רש"י כתב ששיני השועל דקות ועקומות, ובמאירי הסביר שמשום כך הכאב אינו מורגש בתחילה, אך כשבא השועל להרחיק את שיניו הוא תולש עמהם חלק מן הבשר שבו ננעצו.[47] היה מי שכתב שבשל מבנה שיני השועל יש צורך להרחיב את הפצע על ידי איזמל כדי להקל על ריפויו.[48] הסבר נוסף, הקשור גם הוא למבנה שיני השועל, גורס שנשיכת השועל מגיעה לעומק הבשר.[49] ואכן, מבין חיות הבר הטורפות שמצויות בסביבות האדם, השועל הוא המין בעל השיניים הדקות ביותר, והן גם נוטות לאחור. הסבר נוסף הוא שהמשנה בוחרת להמשיל את נשיכת תלמידי החכמים לנשיכת השועל בשל דימויו כחיה פיקחה במיוחד.[50]
בדימויו לבעלי חיים אחרים, השועל הוא בעל חיים המנוגד לאריה: "א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: ארי שאמרת נעשה שועל"[51] עוד נאמר במסכת אבות "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים".[52] באופן פשוט הכוונה היא לכך שהשועלים נחשבים כחיה נחותה[53] או ערמומית.[54] היה מי שכתב שדימוי זה קשור גם לכך שטבע השועל להפנות באופן תדיר את ראשו לכיוון הזנב.[55]
בעל חיים מזיק: השועל מוגדר כ'חיה'- מכיוון שהוא אינו מבוית. אין לגדלו בארץ ישראל מכיוון שהוא גורם לנזק.[56] השועל הוזכר כבעל חיים שמזיק במיוחד לכרם: "שועלים קטנים מחבלים כרמים", עובדה מעניינת מציין ש. בודנהיימר, שמתיאורי מסעות שונים בארץ במהלך ימי הביניים עלה, שהשועלים היו מצויים באזורנו בשפע רב[57], וגרמו נזקים רבים לחי ולצומח[58].
הצמח שבולת שועל נזכר פעמים רבות בספרות ההלכה,[59] וככל הנראה ניתן לו שמו על שם דמיון השיבולית לזנבו של השועל.[60]
[1] השועלים שבדרום הארץ שוקלים פחות מאלו שבצפונה, מה שתואם את "כלל ברגמן" – ככל שפרט מסויים חי באזור קר יותר, הוא יהיה כבד יותר מפרט אחר באותו הסוג המצוי באזור אקלים חם יותר. ראו עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך ז: יונקים (תל אביב: משרד הבטחון, 1987), עמ' 280.
[2] Westwood, R. Early fur-farming in Utah. Utah Hist. Quart. 57,
320–339 (1989).
[3] ראה בודנהיימר, עמ' 73, 154
[4] החי והצומח, עמ' 192; אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים, תשע"ז), עמ' 154.
[5] יש לציין כי במקרא השועל הוזכר באוכל מזון מהצומח: "שועלים קטנים מחבלים כרמים", וכן כאוכל נבלות, תהלים סג, יא: "יגירהו על ידי חרב מנת שעלים יהיו".
[6] בחז"ל הובא שמשך העיבור של השועל הוא שלושה חודשים, ואף שישה חודשים, ראה בבלי בכורות ח, א.
[7] עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 7: יונקים, עמ' 193.
[8] דור, החי בימי, עמ' 68.
[9] ל.ב. פישלזון, זואולוגיה כרך ג: עופות ויונקים (תל אביב תשמ"ג), עמ' 321; יש לציין כי בפולקלור הערבי התן הוא זה שמתואר כחיה פיקחת במיוחד. ייתכן והשועל והתן מוחלפים פעמים רבות בהקשר זה. ראו בודנהיימר, החי בארצות המקרא, כרך 1, עמ' 73.
[10] ראה גם
[11] בבלי סנהדרין, לח ב.
[12] בבלי סוכה כח, א.
[13] בבלי ברכות, סא ב.
[14] פישלזון, שם.
[15] החי והצומח, עמ' 195.
[16] אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים, תשע"ז), עמ' 148.
[17] שמואל א, ט ד; שם יג יז, מקום זה מזוהה ככל הנראה באיזור עפרה של ימינו, סמוך לכפר "טייבה" ומזרחה לכיוון יריחו ובקעת הירדן, ראה דעת מקרא כאן.
[18] יהושע טו כח; שם יט ג; נחמיה יא כז; דברי הימים א, ד כח.
[19] דברי הימים א, ז לו.
[20] יהושע יט מב; שופטים א לה; מלכים א, ד ט. דור מצביע על כך שגם בעברית מופיעים שתי הצורות – "תעל" ו"תעלב".
[21] אלישבע דיין, החי במקרא, עמ' 151
[22] שם, עמ' 150-151
[23] שופטים טו ד.
[24] סג, יא.
[25] דור, החי בימי, עמ' 67.
[26] ראו סקירה מקיפה של הדעות השונות בעניין זה אצל אלישבע דיין, החי במקרא, עמ' 154-151.
[27] שיר השירים, ב טו.
[28] שאול ליברמן, "לחפור פירות ולעטלפים", לשוננו כט (ניסן תשכ"ה), עמ' 135-134.
[29] איכה ה, יח, ראה בבלי מכות כד, ב: "שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?...
[30] יחזקאל פרק יג פסוק ד
[31] ראה בבלי יומא מג, ב: אמר רבי אסי: כי הוו בה רבי יוחנן וריש לקיש בפרה, לא מסקי מינה אלא כמאי דמסיק תעלא מבי כרבא. כשעסקו רבי יוחנן וריש לקיש בפרה, לא הסיקו אלא רק כפי העפר שמעלה השועל בהליכתו בשדה ניר.
[32] משנה כלאים, א ו; שו"ע יו"ד רצז, ו. הפרשנים חלוקים בזיהויו של הכלב הכופרי. יש כאלו שכתבו שמדובר בכלב גדול, המשמש לציד או לשמירה על הצאן (ראו רש"י יבמות נט ב; רא"ש נדרים כו ב ועוד), ואחרים מסבירים שמדובר בכלב קטן הדומה לתן או לשועל (ראו ריבמ"ץ כלאיים א ו; רא"ש, שם; רש"י בבא קמא פ א ועוד). על הזיהויים השונים של כלב כופרי ראו יחיעם שורק, היחס לכלבים בימי בית שני (הרצאה באוניברסיטת בר-אילן, יוני 2003), https://anonymous.org.il/art72.html,; משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=28990); אלישבע דיין, החי במקרא, עמ' 149, הע' 1392.
[33] משנה שבת, ו י.
[34] שו"ע או"ח, שא כז.
[35] בבלי שבת, סז, א.
[36] אלישבע דיין, החי במקרא, עמ' 155.
[37] בבלי שבת, נג א; שו"ע או"ח, שה א.
[38] מאירי שם.
[39] ראו במשנ"ב שם.
[40] תוספתא שבת, טז ח.
[41] בבלי סנהדרין, סה ב; רמב"ם עבודה זרה, יא ד; שו"ע יו"ד, קעט ד.
[42] ראה רש"י שמות כב, יב.
[43] ראו בבלי חולין, נג א. להלכה נפסק כלשנא בתרא של רב כהנא שם, אך הפוסקים כתבו שאין השועל מזיק יותר מהחתול, ולכן אין לומר שיש לו דריסה בכבשים גדולים. ראו רמב"ם שחיטה ה ד ובמגיד משנה שם; שו"ע יו"ד, נז א.
[44] נדרים פא ב.
[45] משה רענן, פורטל הדף היומי, "שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר – שועל", https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=31228
[46] משנה אבות, ב י.
[47] רש"י על אבות שם; מאירי שם.
[48] רע"ב שם; פירוש מגן אבות לרבש"ץ.
[49] פרקי משה על אבות.
[50] משה רענן, פורטל הדף היומי, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר – שועל, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=61717#33.
[51] בבלי ב"ק קיז, א.
[52] שם, ד טו.
[53] רע"ב שם.
[54] תוספות יום טוב שם, ראה גם בבלי סוטה י, א "וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים - מאי שנא שועלים? אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן. וברש"י במקום: שחוזר לאחוריו - כשצדין אותו אינו מחזיק לברוח אלא חוזר עקלקלות. המשל הבא הובא בקהלת רבה פרשה ה אות יד: גניבא אמר: משל לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פנותיו והיה שם נקב אחד ובקש להכנס בו ולא הוה יכיל מה עבד צם תלת יומין עד דכחיש ותשש ועאל בהדא נקובא, ואכל ושמן, בעא למיפק ולא יכיל מעיבר כלום, חזר וצאים תלת יומן אוחרנין עד דכחיש ותשש וחזר היך מה דהוה ונפק, כד נפק הוה אפיך אפוי ואיסתכל ביה אמר כרמא כרמא, מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך, וכל מה דאית בך יאין ומשבחן, ברם מה הניה ממך, כמה דבר נש עליל לגוויך כך הוא נפיק".
[55] רבי מתתיה היצהרי שם. וראו במרכבת המשנה שם.
[56] בבלי ב"ק פ, א וברש"י שם.
[57] החי בארצות המקרא, כרך ב עמ' 230, , 233, 242.
[58] החי בארצות המקרא כרך ב עמ' 232. ראה שם עמ' 290 "את קריאותיהם ויללותיהם הכבדות מנשוא של השועלים בכרמי הגפן לעת הבשל הענבים אפשר להשקיט לזמן מה בירייה".
[59] ראו למשל משנה כלאים א א; חלה א א; פסחים ב ה; מנחות י ז ועוד. לזיהוי שבולת השועל ראו באתר מכון התורה והארץ - https://www.toraland.org.il/12597; משה רענן, פורטל הדף היומי, שיבולת שועל, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=22813.
[60] ראו רש"י על פסחים לה א; דור, החי בימי, עמ' 67.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
