אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

קילון

קילון[1] shaduf

כתיבה: הרב דוד אייגנר

הקילון הוזכר בחז"ל כחלק ממערכת שאיבת המים והשקיית השדות[2]. נאמרו בו מספר הסברים: א. בור מים שמכנסים לתוכו מי גשמים.[3] ב. תעלת המים המובילה את המים מבור המים ליעדם[4]. ג. מוט לשאיבת מים, שמונח על גבי מתן ייעודי, בצדו האחד יש דלי ובצדו השני יש משקולת שמסייעת להוצאת הדלי המלא מבור המים.[5] ד. הכד, או הדלי ששואבים איתם את המים, שעשויים מעץ או מחרס.[6] הכד נקרא בארמית "קולתא".[7] אסור להשקות בחול המועד ממי הקילון.[8] מכיוון שיש בשאיבתם באמצעות דלי[9] טורח[10] ומאמץ רב.[11] אך מותר להשקות ממימי הקילון בשמיטה.[12]

מי הקילון הם מי גשמים שנאספים לתוך בור וממלאים אותו[13], חז"ל גזרו שאין להשקות בחול המועד ממי הגשמים כיון ש"סופן להיעשות מי קילון", שלאחר שהאדם יסיים להשתמש במי הגשמים הוא יבוא להמשיך ולשאוב ממימי הקילון (מי הגשמים) שהוזרמו לבור.[14] בבבל, במקומות בהם יש זרימת מים רציפה, לא חוששים לכך שאדם יבוא לשאוב מים ממי הקילון, ולכן לא גזרו בבבל על מי הגשמים.[15]

אמת בית הקילון עוברת גם בחצרו של האדם, וניתן לרחוץ בה את כלי הבית.[16] מלבד אמת המים העוברת בשדה, על המוכר אמת בית הקילון לחברו, עליו להשאיר חצי אמה מכל צד ואסור למוכר לזרוע בה, בשונה מאמת בית השלחין, בה אסור למוכר לזרוע אף בשטח של אמה מכל צד.[17]

לאחר שהזרימו מים באמת הקילון[18] או בכלי הקילון[19] עדיין נשארת בהם רטיבות, ואם נפל לתוכם פרי הוא מוכשר לקבל טומאה, נחלקו התנאים באלו מקרים המים שנשארו יכולים לטמא אוכל שהוכנס לתוכם.[20] מותר לבעל קרי לטבול במים שנשאבו בקילון או שהובאו על ידי הקילון.[21]

שאיבת המים באמצעות מוט ארוך שמצדו האחד ישנה משקולת ומצדו השני דלי מים מתוארת כבר בתמשיחים מצריים מחד, ומאידך קיימת גם בימינו, שאיבה באופן זה נקראת shaduf.

[1] הרשב"ם ב"ב, צט, ב, גורס "סילון", ראה סמ"ע חו"מ ריז.

[2] ראה תוספתא מו"ק (ליברמן) א, א שמובן ממנה שהביטוי "קילון" מובא בשתי משמעויות, כלי השאיבה ומקום איגום המים עצמו: "ואין ממלין ומשקין בקילון, ואפי' מן הבריכה שנתמלאה בקילון".

[3] ערוך ערך קלון באפשרות א, רא"ש מקוואות ח, א.

[4] ערוך ערך "קלון" באפשרות ב, ר"ש מקוואות ח, א, הרי"ף במועד קטן א, א בדפיו מבאר שמדובר ב"ביב", רש"י מו"ק ב, א מבאר שהקילון הוא "חריץ עמוק ובו מים מכונסים", ועי' ריטב"א במקום, ראה רמב"ם פיה"מ  ערובין ח, י, שכתב שביב הוא תעלת מים.

[5] ערוך ערך קלון אפשרות ג, ביוונית מוט לשאיבת המים נקרא קלון, ראה פליקס....

[6] רמב"ם פיה"מ מכשירין ד, ט. ראה ריטב"א מו"ק ב, א שכתב בשם רש"י שהקילון הו חריץ עמוק ובו מים מכונסים, וכתב שכוונתו היא שמדובר במים הנשאבין בדלי.

[7] ריטב"א מו"ק ב, א, עפ"י תרגום אונקלוס לבראשית כד, טו "וכדה על שכמה", מבאר אונקלוס "וקולתה על כתפה", ה"קלת" מוזכרת במקומות נוספים כסוג של כלי שניתן להכניס לתוכו חפצים שונים ראה גם משנה גיטין ח, א: "הזורק גט לאשתו... או לתוך קלתה", ומדובר בכלי שבו היא מניחה את החוטים שהיא טווה בהם. רש"י כתובות עב, ב.

[8] משנה מו"ק א, א.

[9] רא"ש מו"ק סי' א, יתכן בו טורח כי יצטרכו לשאוב ממנו בדוולא.

[10] רש"י מו"ק ד, א- מי קילון- טרח להציא מן העמוק. רמב"ם פיה"מ מו"ק א, א.

[11] רע"ב מו"ק א, א.

[12] נימוקי יוסף מו"ק א, א בדפי הרי"ף.

[13] ר"ן מו"ק ב, א: קילון- מי גשמים ברכה סמוך לגנות ומתמלאת הבריכה ממי גשמים.  בתוספתא מקוואות (צוקרמאנדל) ו, ג מובא שחכמים חששו למקרה שבו גויים רוקנו מקווה בלילה וחזרו ומלאו אותו באמצעות הקילון. מלאכת שלמה מו"ק א, א.

[14] בבלי מו"ק ד, א.

[15] בבלי מו"ק ד, א.

[16] מוסף הערוך ערך "קלון". ראה רשב"ם ב"ב צט, ב, שמדובר באמת מים שמטרתה היא להשקות בהמות ורחיצת בגדים וכלים".

[17] בבלי ב"ב צט, ב.

[18] ר"ש מכשירין ד, ט.

[19] רמב"ם מכשירין ד, ט.

[20] מחלוקת ת"ק ור"ע במשנה מכשירין ד, ט, ובתוספתא מכשירין (צוקרמאנדל) ב, ט ראה רמב"ם טומאת אוכלין יג, א, במחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

[21] משנה מקוואות ח, א.