אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

ציפור דרור

דרור הבית: Passer domesticus, אנגלית: Sparrow House

משפחה- דרוריים Passeridae

ראשי פרקים:

א. רקע מדעי

ב. ממצאים היסטוריים

ג. דיון הלכתי

ד. זיהויי הדרור

ה. מאפייני ציפור דרור

ו. טהרת המצורע

ז. כשרות ציפור הדרור

ביבליוגרפיה

רקע מדעי

הדרוריים הם ציפורי שיר קטנות, אורך גופם 12- 18 ס"מ ומשקלם 12- 40 גרם, ניצוים דהה לרוב וצבעיו חום, אפור, ערמוני, ולעתים גם צהוב, עם כתמים ופסים שחורים ולבנים. במינים רבים יש לזכרים צבעים עזים ובולטים יותר.

הדרוריים חיים ברחבי העולם הישן[1] ומוצאם ככל הנראה משטחים יבשים וחמים באפריקה, וכן ממערב אסיה ומדרומה. רובם חיים במחיצת האדם ונהנים משאריות מטבחו ולא ביערות. הם עפים לטווח קצר ואינם נישאים לגובה רב. לרוב הם מחפשים מזון על הקרקע, כשהם מנתרים בשתי רגליהם יחד. מזונם צמחי בעיקרו, זרעים, גרגרים, נבטים ועלים.[2] הדרורים חיים בלהקות על פי רוב. יש לציין כי מבחינה טקסונומית[3] סדרת ציפורי השיר, שאליהם מתייחסים אלפי מינים של ציפורים נקראת Passeriformes, שם שנגזר מהדרור- passer. וכן אחת מחלוקות המשנה בסדרה זו נקראת דמויי דרור passeri, שכוללת את מרבית המשפחות של ציפורי השיר.

במשפחת הדרוריים יש 10 סוגים ו 43 מינים, מתוכם שני סוגים ו7 מינים מוכרים בארץ.

מבין מיני הדרורים בולט מבניהם המין דרור הבית Passer domesticus, דרור הבית היא ציפור שיר שגילתה הסתגלות מוצלחת ביותר לחיים בסביבת האדם. מוכר לכול בהיותו בן לוויה של האדם, ונמצא כמעט בכל יישוב בארץ אוכל כל: זרעים, ירקות ופירות, חרקים ואף שאריות מזונו של האדם. זהו עוף חברותי, המבלה ברוב ימות השנה בחבורות, בעיקר בבוקר לפני תחילת הפעילות ובערב, מצייצים דרורים רבים יחד במקהלה שלוקחים בה חלק שני הזוויגים. הם מרבים גם להתגודד ולצייץ מול האויב - חתול, דורס לילה או נחש ולפרקים אף דוגרים שניים שלושה זוגות בסמיכות מקום. עונת הקינון העיקרית נמשכת ממרס ועד אוגוסט. הלהקות הולכות וגדלות במשך עונת הקינון עם התקבצות הנוזלים הפורחים מקניהם. בתום הקינון מצטרפים גם הבוגרים ללהקות המונות עד 80-60 ציפורים. להקות אלה לנות במקובץ בעצים ירוקי עד, במיוחד בפיקוס השדרות. טווח השוטטות של הלהקה אינו רב, והפרטים אינם מרחיקים לרוב מעבר ל 1.5- 2 ק"מ ממקום קינונם או בקיעתם. למרות הזיקה של הדרור לאדם, לא ניתן לבייתו וגידולו בשביה בכלוב קטן קשה מאוד.

ממצאים היסטוריים

ציפור הדרור נזכרת ברשימות אכדיות ואשוריות אך אינה מופיעה בציורי הקברים במצרים, וכן לא נמצאה שם בין בעלי החיים החנוטים.[4] עם זאת, דרור הבית היה ידוע בימי קדם ביוון ובמצרים כתוקף את השדות בלהקות גדולות ומנקר את זרעי התבואה שבקרקע,[5] הדרור הוזכר גם בכתובת עתיקה שנמצאה בדיר עלא שבירדן, שיש המייחסים אותה לבלעם בן פעור.[6] מציאותם של עצמות דרורים באזורים מיושבים מלמד על נקודות התיישבות קבועות של האדם, ולא על היותו נווד[7]. ממצאים שונים עולה כי הדרור שימש גם למאכל בתקופות שונות[8]. בשל גדלה הקטן היא נחשבת לסמל ענווה וצניעות.[9]

דיון הלכתי

צפור דרור הוזכרה פעמיים במפורש בתנ"ך: "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה"[10]... "כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא לו תבא"[11].

זיהויי הדרור: בתוספתא[12] הובא כי ציפורי הדרור הן "קיבלאות", ויתכן שמדובר בקיכלי או קבלי שהוא מן שליו[13], בראשונים הובאו הזיהויים הבאים: סנונית (Hirundo)[14] שופנינא= תור,[15] פשר"א[16]= passer,[17] עטלף[18] החוקר טריסטראם[19] מזהה דרור כצוקית בודדת. לדעת ז. עמר[20] ומ. רענן[21] מאפייני ציפור הדרור כפי שהובאו בחז"ל מתאימים לזיהוי המין "דרור הבית". לדעת ז. עמר התקבולת במקרא בין ציפור לדרור רומזת על הזיקה ההדוקה בין שתי המילים, ולכן דומה שהמונח ציפור הוא שם קיבוצי לכלל מיני ציפורי השיר הקטנות, אך גם שם ייחודי לדרור.[22]

מאפייני ציפור דרור: בחז"ל הובאו מספר מאפיינים שמתארים את ציפור הדרור:

ציפור שיר: הדרור היא ציפור שיר הניכרת בצפצופיה[23] או "שם עוף מנגן" שמנגן רק בזמן שהוא חופשי.[24]

גודלה- צפור דרור היא צפור קטנה מאד, כשני סלעים, דהיינו כ30 גרם.[25] בתלמוד[26] נאמר שכדי לשער ביורה קטנה של גויים אם יתכן התבשלה בה חתיכת איסור, משערים אם ראש של צפור דרור יכול להכנס לתוכה. בתוספתא[27] אומר אחד התנאים[28] שהשיעור של עפר להתחייב עליו כשמוציאו בשבת מרשות לרשות הוא כדי לכסות דם צפור דרור שהיא צפור קטנה, ויש מי שאומר[29] שלהלכה לא נפסק שזו צריכה להיות דווקא צפור דרור.

מזונותיה מהאדם: צפור דרור היא שאוכלת מפתו ושותה מימיו, תיאור זה מתאים לכך שהדרור היא ציפור שניזונית משיירי מזונותיו של האדם.[30]

אופי הקינון שלה ציפור הדרור נקראת כך על שם אפשרותה לדור[31] בכל מקום וגם בבית, ולא בטבע באופן חופשי.[32] עם זאת, בשל קוטנה ומהירותה היא יכולה לעוף ולברוח מכל מקום, לכן הצד צפור אינו חייב משום צידה עד שיכניסנו למגדל ולא מספיק שהכניסו לבית[33]. אחד האמוראים[34] מעמיד זאת בצפור דרור דווקא שבשל קוטנה ומהירותה אינה מקבלת מרות וקשה לתפסה[35].

קשה לקיים דרור בשבי, ולכן ערכה של ציפור שהצליחו לגדלה גדול יותר מציפור בר.[36]

בספר הניסיונות המיוחס לרבי אברהם אבן עזרא המליץ לכחול עין כהת ראייה באפר של ציפור דרור מעורב באישפיק נרדי.[37]

טהרת המצורע: מצורע צריך להביא לטהרתו שתי צפרים[38] וכן לטהרת בית שהיתה בו צרעת צריך להביא שתי צפרים[39]. חז"ל במשנה[40] אומרים שצפרים אלו צריכות להיות צפרי דרור. בתלמוד[41] הדבר נלמד מכך שדם הצפור צריך להיות ניכר ברביעית מים ולכן זו צפור דרור שהיא קטנה כדי שדמה לא ידחה את המים אך עדיין יהיה ניכר בהם. בתורת כהנים[42] מובא לימוד אחר שר' יוסי לומד ממה שנאמר "ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר"[43] משמע שזו צפור שחיה מחוץ לעיר וזו צפור דרור[44].וכן שזו צריכה להיות ציפור שמצפצפת בקולניות[45] נחלקו התנאים בדיני טהרת המצורע האם ניתן להשתמש גם בסנונית לשם כך[46], עיין ערך סנונית.

כשרות ציפור הדרור: מובא בגמרא[47] שהמכין לו צפור דרור מערב יום טוב לאכלה ביום טוב יש לקשרה בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה שגם היא קטנה, ומובן שמדובר בציפור כשרה.[48] יש מי שסובר שכל צפרי הדרור כשרות לאכילה[49] וכן לטהרת המצורע צריכים צפרי דרור והן צריכות להיות כשרות לאכילה. אולם יש הסוברים שהדרור אינו שם של מין צפרים אלא שכל הצפרים הקטנות שיכולות לדור בכל מקום נקראות דרור וזה כולל גם צפרים טהורות וגם שאינן טהורות[50] כגון הסנונית[51] שנאמר עליה בתלמוד[52] שיש בה מינים שאינם טהורים ולכן גם ראש של צפור דרור נזכר במסכת עבודה זרה כדוגמה לחתיכה קטנה שלאיסור.

למעשה, יש שכתבו[53] שאין לאכול צפור דרור מאחר שאין מסורת לגבי אכילתו, אולם מעדויות רבות מכל קצוות העולם היהודי עולה כי עד לשנות הקמת המדינה ובקהילות רבות נהגו לשמר את מסורת שחיטת הדרור.[54]

כתיבה: הרב יוסף בנימין בן יעקב, הרב דוד אייגנר

ביבליוגרפיה

א. א. שמש, חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי־הביניים והעת החדשה, אוני' בר אילן, 2013 עמ' 341.

אנציקלופדיה החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 6, רעננה, 1986 עמודים 434- 437.

אנציקלופדיה מקראית כרך ב, ירושלים, 1954, עמ' 702.

ד. טלשיר שמות חיים: בעלי–חיים מקומות ואנשים, ירושלים, 2012 עמ' 44.

ז. עמר מסורת העוף, נוה צוף, תשס"ד, עמ' 69- 87.

לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל - בעלי חיים, כרך 2, רעננה, 1995, עמ' 42.

מ. רענן, פורטל הדף היומי, משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו – דרור הבית.

MUÑIZ A. Of Mice and Sparrows: Commensal Faunas from the Iberian Iron Age in the Duero Valley (Central Spain), lnternational ]ournal o} Osteoarchaeology, Vol. 5:Pp 127-138.

1. Ericson The Earliest Record of House Sparrows (Passer domesticus) in Northern Europe, Journal of Archaeological Science, februar 1997

[1] אסיה, אירופה ואפריקה, העולם החדש הוא אמריקה ואוסטרליה.

[2] ציטוט מתוך החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 6 , רעננה, 1986 עמודים 434- 437

[3] מדע חלוקת המינים

[4] אנציקלופדיה מקראית.

[5] בודנהיימר, החי, 89, בעמ' 185 הוא מציין כי עובדה זו נזכרה גם בכתבים אשוריים.

[6] טלשיר עמ' 44.

[7] Muniz

[8] Ericson

[9] אנציקלופדית החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 6 , רעננה, 1986 עמודים 434- 437

[10] תהלים פד, ד

[11] משלי כו, ב.

[12] נגעים ח, ג

[13] ראה ש. ליברמן תוספת ראשונים, טהרות חלק ג עמ' 203.

[14] רש"י משלי כו, ב כתב "רונדל"א", וכתב מ, קטן בלעזי רש"י שמדובר בסנונית, וכ"כ בספר השרשים לרד"ק ערך "דרר". באנגלית: hirundo

[15] תרגומים קדמונים לתהילים, ראה אנציקלופדיה מקראית ב, ערך "דרור". באנגלית: Turtle Dove.

[16] רד"ק תהילים פד, א

[17] תרגומים קדמונים למשלי, ז. עמר מציין שכך הוא הזיהוי גם בוולגאטה.

[18] מצודת ציון משלי כו, ב.

[19] החי והצומח של ארץ ישראל : הנרי בייקר טריסטראם , חלק החי........

[20] מסורת, עמ' 71

[21] פורטל הדף היומי.

[22] מסורת, עמ' 74.

[23] ראה ויקרא רבה טז, ז.

[24] אב"ע תהלים פד, ד.

[25] גטין נו, ב, שו"ת חוט השני סימן צז, בניש מידות ושיעורי תורה עמ' תלט.

[26] בבלי ע"ז לח, ב.

[27] תוספתא שבת (ליברמן) ח, יט.

[28] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה.

[29] מרכבת המשנה (אלפנדרי) על הרמב"ם בהלכות שבת פרק יח הלכה יא מכיוון שהרמב"ם לא הביא את ההגדרה של צפור דרור וכותב שאולי זה מפני שבירושלמי (שבת פרק ח ה"ד) הוזכרה צפור קטנה בסתם ולאו דווקא צפור דרור.

[30] ילקוט שמעוני תקנט.

[31] בבלי שבת קו, ב, ביצה כד, א .

[32] רד"ק תהלים פד, ד.

[33] משנה שבת יג, ה

[34] רבה בר רב הונא בגמרא שבת קו, ב, ביצה כד, א

[35] לא ברור אם עמדה זו נפסקה להלכה, ראה רי"ף שבת לח, א מדפיו, רא"ש שבת יג, ב, רמב"ם בהלכותיו שבת י, יט, רשב"א ספר עבודת הקדש, בית מועד שער א סימן ט אות מז, אינם מביאים את החלוק להלכה בין צפור דרור לצפרים אחרות. אולם רבנו חננאל (ביצה כד,א, שבת קז, א, אור זרוע א, שנב, פסקי הרי"ד שבת קו, ב, ריא"ז הל' שבת יג, ב, ביצה הל' א, ג), מאירי שבת קו, ב ר"ן שבת לח, א מדפי הרי"ף, ביצה יג, א מדפי הרי"ף ד"ה גמ' היכי דמי) כן מביאים את החילוק בין צפור דרור לשאר הצפרים. חילוק זה נפסק להלכה גם בשו"ע או"ח שטז, א, ראה המפרשי הרמב"ם והשו"ע שדנים בהשמטת הרמב"ם והפוסקים האחרים דין זה.

[36] מנחות צט, ב.

[37] א. .א שמש עמ' 341. אישפיק נרדי הוא שיבולת הנרד, אחד מסממני הקטורת, ראה שמש שם.

[38] ויקרא יד, ד.

[39] ויקרא יד, מט.

[40] נגעים יד, א ושם במשנה ה משמע שהדבר מעכב ואם נמצא שהצפור אינה דרור צריך לקחת צפור אחרת

[41] בבלי סוטה טז, ב ורש"י שם ד"ה בצפור דרור. ירושלמי סוטה ב, ב.

[42] ספרא מצורע פרשה ז פרק ה

[43] שם פסוק נג

[44] וע' קרבן אהרן שם אות יג שהלימוד הוא מהיתור של המלה "החיה".

[45] בויקרא רבה פרשת מצורע (טז ז)

[46] בבלי חולין סב, א.

[47] בבלי ביצה כה, א ורש"י שם ד"ה וצפור דרור. אמנם דין זה לא הובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע.

[48] ראה גם שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס ברלין סימן כח (פא).

[49] התוספות במסכת חולין קלט, ב ד"ה ת"ש, שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס ברלין סימן כח (פא) בשיטת ר"ת, ט"ז יורה דעה סי' פ"ב ס"ק ז', משנה למלך הלכות טומאת צרעת פרק יא הלכה א, בכור שור על התוס' בחולין שם.

[50] כך סובר המהרי"ק בשו"ת סי' קנח הסבירו את דבריו הנקודות הכסף על שו"ע יורה דעה סימן פ"ב, הפרי מגדים שם והפרי חדש או"ח סי' תצ"ז סעיף ט. הם מביאים ראיה לדבריו מדברי הרמב"ן בפירושו לתורה ויקרא יד, ב. כבוד יום טוב על הרמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק יא הלכה א.

[51] מהתרגום של רש"י למרא ולתלמוד וכן של הרד"ק שורש דרר מוכח שהבינו שהדרור הא סנונית.

[52] מסכת חולין סב, א.

[53] פרי מגדים משבצות זהב יורה דעה סי' פ"ב ס"ק ז

[54] לריכוז מסורות אלו ראה מסורת עמ' 80- 89.