אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

צבר

ב"ה

צבר מצוי

כתיבה: הרב דוד אייגנר

אנגלית: Prickly pear

משפחה: צבריים- קקטוסים Cactaceae

שם מדעי: Opuntia ficus-indica

תיאור הצמח והשימושים בו

הצבר הוא צמח ממשפחת הצבריים- קקטוסים, מקורו של הצמח הוא מהמדבריות ביבשת אמריקה, ממנה הוא הובא לאירופה, ולכל שאר העולם[1]. לארץ הוא הובא לפני כמה מאות שנים, התאקלם במהרה, ונעשה נפוץ כצמח גדרות ומשוכות. בשל מוצאו המדברי צמח זה מסתפק במי התהום ואינו דורש כל השקייה יחודית, קוציו מהווים הגנה על השדה בפני כניסת בעלי חיים ואנשים שאינם רצויים.[2]

ריבוי הצבר הוא על ידי נטילת גבעול וטמינתו באדמה, פעמים רבות גם גבעולים שנפלו לקרקע ומונחים עליה בלבד משרישים ויוצרים עץ חדש. הפירות הם אדמדמים, ומתפתחים על קצות הגבעולים, הפרי שנקרא גם כן 'סברס' והגבעולים העסיסיים נאכלים טריים ואחרי בישול, קיים זן יחודי ללא קוצים- נפוליטוס שמגדלים אותו לכתחילה לשם אכילת גבעוליו.

מבנה הצמח- הצבר הוא צמח מסועף שגובהו הוא מספר מטרים, חלק ממאפייניה של משפחת הצבריים היא שהם צמחים סוקולנטיים, צמחים שאוגרי מים ברקמותיהם. הצמח יכול לאגור כמות מים גדולה בזמן קצר ולהשתמש בהם באופן איטי במשך כל זמן העונה היבשה. מבחינה בוטנית הגבעולים הם הפרקים השונים המרכיבים את הצמח, שנראים כמו עלים, תפקידם הוא לבצע את תהליך ההטמעה- פוטוסינתיזה ולאגור את המים. עלי הצבר מנוונים, נושרים במהרה, ונותרים בו מעט עלי לוואי קוצניים, בנוסף לכך מתפתחים בו קוצים נוספים. הסיבה לחוסר העלים היא צמצום אידוי המים מהצמח ככל הניתן. [3]

השלכות הלכתיות

בשל מבנהו המיוחד, הצבר נידון בהלכה בשאלה מהי הגדרתו ההלכתית, כאילן או ירק? אחד הקריטריונים העיקריים לקביעת צמח כאילן או ירק הוא מה סדר התפתחותו- האם הוא בעל גזע, ענפים ועלים, ואז דינו כאילן, אך אם העלים מתפתחים ישירות ממערכת השורשים, דינו הוא כירק.

למעשה כתבו הפוסקים שדינו כעץ וחלים עליו דיני ערלה וברכתו היא בורא פרי העץ מכמה סיבות- מדובר בצמח רב שנתי שמתקיים שנים רבות, העלים החדשים (שמוגדרים בוטנית כענפים) מתפתחים על גבי העלים הקודמים ואינם מתפתחים מחדש מהקרקע, הפרי מתפתח מהענפים, וחלקו התחתון מקשיח ומתעצה.

שאלה נוספת שדנו בה היא ביחס לחשיבותו של העץ, האם מכיוון שעיקר נטיעתו היא לסייג פירותיו אינם חשובים ולכן ברכתו היא האדמה, או שמא מכיוון שמדוב רבעץ לכל דבר ברכתו היא העץ.[4]

אולם במידה והעץ ניטע רק לצורך שימוש בו כגדר, וכלל לא לצורך שימוש בפירותיו, נטיעה זו מוגדרת 'נטיעה לסייג' ולא חלים על הפירות דיני ערלה[5].

ערלה בגבעולים נאכלים: כאמור, גבעולי הצבר הם אכילים בשל בשרניותם, וכאמור ישנם זנים שמגדלים אותם לשם אכילתם. הפוסקים דנו האם יש לנהוג בהם דין ערלה, האם מכיוון שלא מדובר בפרי הבוטני לא חלים עליו דיני ערלה, או שמא מכיוון שזוהי מטרת גידול הצמח, חלים עליו דינים אלו, להלכה מקובל כי חלים על עלים אלו דיני ערלה.[6]

כמו כן יש לתת את הדעת במידה וגבעול נפל לקרקע והשריש בה, יש למנות לו שנות ערלה בנפרד מעץ האם.