אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

פיקוח נטיעות

ב"ה

פיקוח נטיעות דו שנתיות 

האגף למצוות התלויות בארץ - הרבנות הראשית לישראל

כתב: ד"ר עקיבא לונדון

הקדמה –על חשיבות מעשה נטיעת עצי פרי נוכל ללמוד כבר מהמעשה הראשון שעושה הקב"ה, מיד אחר יצירת האדם - הוא נוטע. וכך נכתב בפרשת בראשית[1] "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר". מיד עם סיום המבול על הארץ עוסק נח בנטיעת כרם וכך נאמר:[2] "שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ: וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם". מיד לאחר כריתת הברית עם אבימלך מלך פלישתים עם אברהם בבאר שבע, הוא נוטע את עץ האשל וכך נאמר:[3] "וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים: וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם".

מאז התקופה הכלקוליתית בה החל האדם לביית את עצי הפרי הראשונים, עסק האדם בנטיעת עצי פרי על מנת שיוכל ליהנות מהם. מעשה הנטיעה הלך והתרחב לעצי פרי רבים יותר שביותו, לשיטות טובות ומתקדמות יותר, לעצי פרי מורכבים, לעצי פרי בכלים. מרווחים מתאימים יותר, שיטות טיפול מתקדמות בעץ, הרכבות ועוד. אך בסיכומו של דבר המעשה שנעשה לפני אלפי שנים דומה למדי למעשה הנטיעה שנעשה בהווה.

התורה מצווה בספר ויקרא על איסור הערלה, איסור להשתמש בפירות העץ בשלוש השנים הראשונות לגידולו. וכך נאמר בתורה:[4] "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". תמצית ההלכה היא האיסור לאכול מפרי העץ לאחר נטיעתו במשך שלוש שנים ורק ברביעית לאחר חילולו ניתן להתחיל לאכול מפירות האילן. איסור זה מהווה הכבדה על החקלאי היהודי מאחר שהוא מאריך את הזמן עד אשר יוכל החקלאי להחזיר את הוצאותיו ויתחיל להרוויח מהמטע. יש לומר כי ברוב השנים הקדומות עד תחילת המאה ה-20 איסור הערלה לא העסיק במידה רבה את הנוטעים, כיוון שבשיטות הגידול הישנות, מועד תחילת הניבה אירע לרוב אחר סיום שנות הערלה של העץ.[5]

הקושי החקלאי - הבעיה החלה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עם כניסת המדריכים החקלאיים והאגרונומים לחקלאות הארץ ישראלית, אלו הביאו עימם שיטות גידול מתקדמות יותר, שיטות השקיה חדשות, דישון, לוחמה במחלות ומזיקים ועוד. שינוי זה הביא לכך כי התפתחות העץ נעשתה מהירה יותר ואיתה הגיעו גם מטעים ופרדסים אשר הניבו עוד בטרם הסתיימו 3 שנות הערלה. אז הניסיון העמיד במבחן קשה את החקלאי מפאת האיסור, וגרם להכבדה על החקלאי הארץ ישראלי.

הרעיון - לפני כ-25 שנים נהגה רעיון בתחום השתלנות במטרה להקל על הנוטע היהודי, ובתמצית, כוונתו לקצר את זמן ההמתנה של הנוטע מרגע הנטיעה ועד תחילת הקטיף.

השתילים שהוכנו הוכנסו לשקיות פוליאתילן אשר בהם יש מספר חורים בגודל של כ 2.5 – 3 ס"מ (גודל של מטבע חצי שקל בהווה לערך). לאחר שהחל תהליך השתילה, השתילים הועמדו על פני הקרקע או על רשת הרואה את פני הקרקע. וכל זה תחת פיקוח מפקח הרבנות הראשית או על ידי באי כוחה המכונים העוסקים במצוות התלויות בארץ.

תהליך יצור השתילים - עתה נעבור לפרוט של תהליך יצור שתילים אלו.

השקית – על מנת להקל על החקלאי, המפקח, והאגרונום מאשר השתילים, השתלן יכין שקיות פוליאתילן אשר מוטבעת בהם שנת השתילים הרלוונטית. השתלן ישתמש בשקיות אלו עד טו' באב. הכנת שתילים שתיעשה לאחר טו' באב, יחליף השתלן את השקיות עם הדפסת השנה שלאחר מכן.

כנה - במהלך תחילת החורף לוקח החקלאי זרעים או ייחורים [6] של הכנה המבוקשת הן בפירות הדר והן בפירות נשירים. הייחור בדרך כלל חד שנתי צעיר בעובי של כ 1-2 ס"מ באורך של כ 10 – 20 ס"מ, את הייחור הוא תוקע בתוך שקית פוליאתילן,[7] לעיתים יותר מאשר ייחור אחד. לאחר שהייחור או הזרע משרישים וצומחים במשך מספר חודשים,[8] ומגיעים לגובה לעובי גזע הרצוי, מתחיל השלב השני והוא הרכבה של הרוכב על הכנה.

רוכב – הרוכב הוא ייחור שנלקח מעץ בריא ומניב[9] מהזן המבוקש, שהוא יהיה העץ שיניב את הפרי הרצוי. את פעולת ההרכבה של הרוכב על הכנה מבצעים פועלים מקצועיים במשתלה.[10] לאחר שהרוכב נקלט ומתחיל לצמוח, ממתינים עוד מספר חודשים על מנת שהרוכב יתפתח היטב ויגיע לגובה והקוטר המבוקש,  ואז השתיל מוכן לשיווק ושתילה.

תהליך השתילה – לאחר קבלת הזמנת השתילים מהנוטע, המשתלה מכינה את המשלוח, את השתילים מניחים על גבי משטחי עץ או מכלי פלסטיק, במספר הנדרש. השתילים נשלחים אל הלקוח, וצריכים להישתל בקרקע תוך 24 שעות מרגע יציאתם מן המשתלה.

בטרם הגעת השתילים, החקלאי מסמן את שורות המטע ואת מקום נטיעת השתילים בהתאם להמלצות שה"ם.[11] הוא מקים את מערכת ההשקיה, ומשקה היטב את שטח המטע. הוא מכין את הבורות בשטח המטע, מיד עם הגעת השתילים מתחיל שלב הנטיעה, ופיזור השתילים בשטח המטע.

בדרך כלל ממלאים את בור הנטיעה במים, לאחר מכן חותכים ומסירים את תחתית שקית הפוליאתילן, ועושים חיתוך עדין של השקית לכל אורכה. מכניסים את השתיל לתוך בור הנטיעה עם השקית, מכסים עם אדמה לחה עד מחצית מעומקו, לאחר מכן שולפים את השקית החוצה ומסיימים למלא את הבור באדמה לחה ומהדקים היטב. בצורה זו הסיכוי שגוש האדמה המכסה את בית השורשים של העץ יתפרק הוא נמוך עד אפסי. במידה והגוש מתפורר בטרם סיום הנטיעה, לא ניתן להחשיב את זמן שהותו במשתלה, ומניין שנות הערלה מתחיל רק ברגע הנטיעה הסופית בשטח המטע. במידה ואת גוש האדמה ושורשי העץ מכסה כלי\מיכל מתכלה, ניתן להניחו בקרקע כמות שהוא, ולכסות באדמה לחה ולהדקה.

הפיקוח על השתילה – במהלך השתילה (רצוי מיד עם תחילתה) מפקח מטעם המכון למצוות התלויות בארץ יגיע לשטח המטע, ויפקח על תהליך הנטיעה. הוא יוודא שהשתילים הם מפוקחים[12] זאת על פי חתימת מפקח המשתלה על תעודת המשלוח. במהלך השתילה יוודא כי השתילה נעשית על פי הנחיות הרבנות הראשית לישראל. בגמר הנטיעה יכין המפקח מפה ובה ציון החלקה בה ניטע המטע, במידה ויש הערות חשובות כגון שתילי מילואים ומיקומם, גודל השתילים, אם החלקה מפוצלת, נקודות ציון ברורות לחלקה ועוד, ירשום המפקח מזכר מובנה של כלל הפרטים בנטיעה זו. ישנם פרטים מובנים והכרחיים בכל דוח נטיעה ובתוכם: שם החקלאי, ת.ז. שלו, מקום החלקה ושמה, מין הפרי והזן, מספר הדונמים, ממספר השתילים, תאריך הוצאת השתילים מהמשתלה, תאריך הנטיעה, שנת יציאת השתילים מערלה לכשרות רגילה ומהדרין, שם המפקח, והערות חשובות. את המזכר ישלח המפקח בהקדם למכון ממנו הוא נשלח. לאחר תשלום האגרה יקבל הנוטע מסמך המאשר את הנטיעה הדו-שנתית בשדהו. את התעודה החקלאי חייב לשמור עד מועד הקטיף הראשון בחלקה זו.  

סיכום - הפיקוח על השתילים – על כל התהליך הארוך הזה מתחילתו ועד סופו, מפקח האגף למצוות התלויות בארץ ברבנות הראשית לישראל, באמצעות המכונים למצוות התלויות בארץ. יש לוודא כי החקלאי משתמש בשקיות פוליאתילן אשר עליהן מודפסת בברור שנת השתילים הנוכחית.[13] לאורך כל התהליך ייצור השתילים מתחילתו ועד סופו השתיל מונח על הקרקע או 'רואה פני הקרקע',[14] כאשר בתחתית שקית הפוליאתילן ישנם מספר חורים בגודל הנדרש (ראו לעיל) והם פתוחים כלפי הקרקע. השתילים מסומנים הן במשתלה והן במפה, ובה מצויין היכן מונחים השתילים מכל מין וזן של הפירות, ואת שנת ייצורם. על כל משלוח שתילים מן המשתלה לחקלאי תוציא המשתלה תעודת משלוח, והמפקח על המשתלה יחתום בחתימה וחותמת על תעודת המשלוח, ובנוסף יציין את שנת תחילת ייצור השתילים.

לקראת הנטיעה יזמין החקלאי את מפקח הנטיעות מטעם המכון שפיקח על המשתלה. עם הגעת השתילים לשטח יגיע מפקח הנטיעות מטעם המכון, ויוודא את מקור השתילים וגילם, וכן שתהליך שתילת השתילים מתבצע על פי הנחיות הרבנות הראשית לישראל. בסיום השתילה יוציא מפקח הנטיעות אישור למכון על נטיעה זו כולל מפת נטיעה וציון מדוייק של מקום המטע.

במידה וכל התהליך מתחילתו ועד סופו מתבצע על פי ההנחיות, ניתן יהיה להחשיב את נטיעת השתיל מרגע השרשתו במשתלה ולא מרגע נטיעתו בקרקע, ובכך להרוויח שנה ולעיתים יותר עד לקבלת פרי המותר באכילה. כאמור על כל התהליך הזה מפקח המכון האחראי הממונה על ידי הרבנות הראשית לישראל.