אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

עדית בינונית וזיבורית

ב"ה

עדית בינונית וזיבורית

עידית בינונית וזיבורית הם סוגי קרקעות שנבדלות זו מזו בשל איכותן.

המדד להגדרת שדה כעידית או כזיבורית הוא על פי שדותיו של האדם, ולא על פי מדד אחיד ביחס לכל השדות שבעולם, כך שיתכן ששדה של אדם אחד תוגדר כעידית, וכשהבעלות עליה תעבור לאדם אחר היא תוגדר כזיבורית[1]. עידית היא הקרקע הטובה ביותר, ואילו זיבורית היא הקרקע שאיכותה היא נמוכה ביותר.

הגדרת הקרקע

הקרקע היא מצע הגידול של הצמח, ממנה הוא יונק את המים והמינרלים, והיא משמשת גם כעוגן לייצובו על ידי מערכת השורשים.

הקרקע מורכבת מארבעה מרכיבים מרכזיים, שילוב נכון ביניהם הוא הכרחי להתפתחותם של צמחים:

1. חומרים אנאורגניים – מינרלים לסוגיהם השונים, כגון ברזל, סידן, מגנזיום, ועוד. בדרך כלל בקרקע יש 50–60% חומרים אנאורגניים.

2. חומרים אורגניים – שאריות צמחים: עלים, שורשים. שאריות בעלי חיים: הפרשותיהם והגוף שמתפרק לאחר מותם. שיעור החומר האורגני בקרקע הוא עד 10% בקרקעות דשנות מאוד.

תפקיד חומרים אלו הוא לייצר את חומרי ההזנה של הצמח, לבנות את תאיו כראוי ולאפשר לו להתפתח.

3. מים – מקורותיהם של המים בקרקע הם מי גשמים ומי השקיה. תפקידם של המים הוא להמיס את חומרי ההזנה שבקרקע ולהעבירם לצמח, וכן לאפשר מעבר של חומרים בתוך הצמח – המינרלים שנקלטים מהקרקע והסוכרים שנוצרים בתהליך הפוטוסינתיזה. יחד עם זאת עודף מים ללא כניסה של אוויר לבית השורשים פוגע בצמח. בקרקע יש בדרך כלל 25–35% מים.

4. גזים – הגזים בקרקע ממלאים את החלק בקרקע שאינו מוצקים או מים. הרכב הגזים בקרקע שונה מזה שבאוויר האטמוספירי ונתון לתנודות רבות בהרכבו. תפקידם של הגזים הוא לאפשר נשימה של השורשים וקליטה של מים בקרקע וכן לאפשר את זמינותם של המים לצמח. בקרקע יש בדרך כלל 15–20% אוויר, וריכוז ה- CO₂ (פחמן דו חמצני) בקרקע גבוה יותר מאשר ריכוזו באוויר החופשי.

איכות הקרקע נמדדת על פי הרכב החומרים השונים בה, ועל פי יכולתה לספק לצמח את חומרי הגידול הנחוצים לו.

ישנם גורמים רבים המשפיעים על איכות הקרקע למשל, סחף הקרקע בשל זרימת המים בה נחשב כנזק וגורם להגדרת הקרקע כזיבורית ולא כעידית, לכן האדם שמסייע לכך שהשדה ישמר ולא יאבד נחשב כמשיב אבידה.[2]

הנזק הנגרם מהמים בשדה נגרם גם כן בשל הצפות שונות של השדה, הדבר נגרם בשל עליית מפלס הנהר הסמוך ששוחק את שפת השדה, וגורם למים להתפשט בכל השדה.[3] לעיתים ניזוק רק קצה השדה בשל שטיפת המים.[4]

חז"ל דנו במשמעותיות הקנייניות והנזקיות של שדה שניזק בשל שטיפת המים; הגדרת השדה כ"עידית"- דהיינו שדה איכותי, או כ"זיבורית" בשל שטיפת המים.[5]

גורמים נוספים המשפיעים על הקרקע היא אינטנסיביות השימוש בה, ככל שהשימוש הוא אינטנסיבי כך הקרקע מידלדלת ויש להוסיף לה מינרלים כדי שהיא תניב כראוי, ולכן יש צורך לזבל את השדה.[6]