אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

סירוגיות

סרוגיות

תופעת הסירוגיות מוכרת הן במקורות חז"ל והן במקורות היווניים והרומיים העתיקים. התופעה באה לידי ביטוי בשינוי ניכר ברמת ההנבה של העץ בין שנים עוקבות, כלומר לאחר שנה ברוכה מאוד בפרי, בשנה העוקבת עלולה להיות פחיתה ניכרת ביבול. הסירוגיות ניכרת בעצי פרי רבים, ורווחת בהדרים. בחלק מעצי הפרי היא אף בולטת מאוד, למשל בעץ הזית:  בשנה אחת מניב הזית יבול מלא, ובשנה העוקבת רק 10–20% מהיבול הרגיל, ואף פחות מכך, עד כדי חוסר כדאיות כלכלית במסיק הזיתים. מחקרים רבים נערכו על מנת להסביר את תופעת הסירוגיות בעצי פרי בכלל, ובזית בפרט, וכדי למצוא כיצד להפחית אותה, אך טרם נמצאו דרכים מועילות להסבר התופעה במלואה ולצמצומה.  

בזית, הסירוגיות לרוב מתחילה לאחר כחמש שנים מניבה מלאה של העץ, והיא הולכת ומתעצמת עם התבגרותו של העץ. התופעה אופיינית לכל עצי הזית שבאותו אזור. הסירוגיות הופיעה כבר בימי קדם, ופליניוס מתאר כי הכאה חזקה על הענף במקל או איחור במסיק גורמים למיעוט היבול בשנה העוקבת.[1]

לפי ב. אבידן[2] המנגנון המטבולי שבצמח הגורם לסירוגיות אינו ברור דיו, אך מסתבר כי גורמים פנימיים כמו הורמונים וחלבונים וכן גורמים חיצוניים רבים מביאים לתופעה זו.