אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

סיקול

ראשי פרקים:

א. כללי

ב. הסיקול בתנ"ך ובמקורות חז"ל

ג. סיקול בשמיטה

כללי

בתי המגורים בתקופה העתיקה התבססו על שימוש באבנים המקומיות. וכן חקלאות ההר הקדומה התבססה בעיקר על ניצול מדרונות ההרים לשם עיבודן, לשם כך היה על החקלאי ליצור מדרגות (טרסות) למלא אותן בעפר, ולזרוע או לנטוע בשטח שנוצר. שימוש מרכזי לשם בניית מדרגות אלו היה באבני המקום, פעולת ליקוט האבנים מהשדה לשם שימושים אלו היא "סיקול".

באתרים ארכיאולוגיים רבים ניתן למצוא ערימות שונות של אבני סיקול בסמוך לשדות מעובדים, ובתי מגורים. וכן ניתן להבחין באבני סיקול שמשמשות כחלק מקירות שונים שניכר שהן סוקלו מאותו איזור.[1]

גם כיום, סיקול אבנים מהווה את אחת הפעולות הנעשות בקרקע לפני תחילת השימוש בה.[2] (כחלק מהכשרת הקרקע).

עם זאת, כיסוי חלקי של פני הקרקע בשטח הנטיעה באבנים, כתוצאה מסיקול, יכול לתרום להגברת החלחול של מים לתוך הקרקע ולהפחתת הטמפרטורה של פני הקרקע וההתאדות ממנה ובכך לשפר את זמינות המים לשתילים[3]. [4] הסיקול כיום מתבצע על ידי כלים ממוכנים שונים, שנקראים "מסקלת", וכן באמצעות סיקולן בידיים.

להבנת מבנה הקרקע עיין ערך "קרקע".

הסיקול בתנ"ך ובמקורות חז"ל

הסיקול היא פעולת השלכת אבנים כפי שנאמר בחובת המתתו של המדיח אחרים לעבוד עבודה זרה[5]: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים." ובאזכורים רבים נוספים בתנ"ך.

הסיקול נצרך בין השאר גם כדי לתקן את הדרך כפי שמנבא ישעיהו[6]: "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים". סיקול השדה נעשה לאחר פעולת העיזוק- שעיקרה הוא עקירת השורשים והסלעים ממקומם.[7]

סיקול הוא הוצאת האבנים הרעות מהשדה.[8]  סיקול הוא גם ליקוט אבנים והשלכתן[9] מן השדה[10] או הכרם.[11] סיקול אבנים לרשות הרבים יכול לגרום לנזקים ולפגיעות בעוברים ושבים.[12]

בחז"ל נזכרו מספר מטרות שלשמן נעשה הסיקול: א. הכנת הקרקע לשימוש בה לצרכים חקלאיים.[13] ב. נטילת אבנים מהשדה על  מנת להשתמש בהן לצרכי בניין. ג. נטילת אבנים כדי לתקן את הדרך.[14] להכשיר שטח שיהיה ניתן לכנס בו אנשים.[15] הסיקול הוזכר גם בפעולה הנעשית ליד עצים קיימים.[16]

סיקול אבנים היא פעולה הנעשית בקרקע, והיא נחשבת כפעולה להנאת הקרקע, ולכן היא אסורה בשבת משום חורש.[17]

סיקול בשמיטה

הסיקול הוא פעולת שאין לעשותה בשמיטה, כפי שנלמד מהפסוק:[18] "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" דרשו חז"ל- תשמטנה מלקשש, ונטשתה מלסקל.[19] מלאכה זו אסורה בשביעית מדרבנן, ומדובר בתולדה של מלאכת חורש.[20]

בערב השמיטה מותר לסקל את האבנים מהשדה עד כניסת השמיטה[21] ומותר לעשות כן אף בזמן המקדש, בזמן שבו חל איסור תוספת שביעית.[22]

בשמיטה, מותר לסקל רק את האבנים שאינן נוגעות בקרקע[23]. ואילו את האבנים המחוברות לקרקע אין לסקל, משום שבכך הוא מתקן את הקרקע ומכין אותה לזריעה.[24] אך אם יש תחתיהן סלע או קש מותר ליטלן כיוון שהמקום תחתן אינו ראוי לזריעה, ואן בנטילתן משום תיקון הקרקע.[25] למרות שהסיקול הוא תיקון הקרקע, בכל זאת מי שסיקל את שדהו בשביעית מותר לו לזרוע בה במוצאי השביעית.[26]

Katra, Itzhak & Lavee, Hanoch & Sarah, P. (2008). The effect of rock fragment size and position on topsoil moisture on and and semi-arid hillslopes. Catena. 72. 49-55. 10.1016/j.catena.2007.04.001.

[1] ראה למשל בגיליון 123 לשנת 2011 של רשות העתיקות: מודיעין, מתחם שמשוני, תיאור לאבני הסיקול: חפירת הבדיקה הראתה כי הגדר נבנתה בשני שלבים טכניים. בשלב הראשון הונחו אבני סיקול קטנות ובינוניות על גבי הסלע הטבעי, בתוואי הגדר. בשלב השני סודרו אבני גוויל גדולות בנדבך אחד על גבי שכבת אבני הסיקול בצד המערבי של הגדר, וכן הוספו אבני סיקול בצדה המזרחי. משני צדי הגדר נתגלה חומר מילוי של אדמת חמרה מעורבת בשברי אבנים קטנות. ראה גם כן: גיליון 125 לשנת 2013 ירושלים, תלפיות מזרח.

[2] ראה משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נוהל עבודה מס' 15.10.08 נוהל: הכשרת קרקע לחקלאות לתשתיות חקלאיות לכריה ולשיקום אתרי כריה בקרקע חקלאית, ראה "להנחיל ההר שעל הספר" מאת י. וייץ בעלון "ליערן", שבט תשט"ז.

[3] ראה ע. בונה השינויים בממשק היער הנטוע באזור הים-תיכוני בישראל: מיער חד-מיני וחד-גילי ליער מעורב רב-גילי חלק ב' בתוך יער, כתב-עת לניהול יערות ושטחים פתוחים גיליון מס' 15 | דצמבר 2015 | כסלו תשע"ו בהוצאת קק"ל.

[4]  י. קטרה.

[5] דברים יג, יא.

[6] סב, י.

[7] פליקס, טבע ןארץ...

[8] רש"י ישעיהו ה, ב.

[9] ר"ש שביעית ג, ז.

[10] ריבמ"ץ שביעית ג, ז.

[11] ריבמ"ץ שביעית ב, ג, עפ"י הפסוק ישעיהו ה, א- ב: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן, וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ".

[12] ראה תוספתא ב"ק (ליברמן) ב, יב- יג.

[13] רש"י מנחות פה, ב.

[14] רבינו גרשום מנחות פה, ב ראה ויקרא רבה (מרגליות) פרשת צו פרשה ט ,ב: ושם דרך, אילו מסקלי דרכים".

[15] תוספתא שביעית (ליברמן) ג, ה, בתוספתא מובא שאחת המטרות היא סיקול האבנים על מנת לקיים שם הספד.

[16] תוספתא שביעית (ליברמן) ג, ז זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית מסקלין... וכך מובן מהתוספתא שביעית (ליברמן) א,

יא.

[17] ירושלמי שבת ז, ב: "כל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש. ... המסקל."

[18] שמות כג, יא.

[19] מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כג, יא.

[20] רמב"ם  שמיטה ויובל  א, ד.

[21] משנה שביעית ב, ג, תוספתא שביעית (ליברמן) א, יא.

[22] רמב"ם שמיטה ויובל ג, ט.

[23] ראה פאה"ש א, לט שכתב שהסיקול המותר בשמיטה הוא רק באבנים שתלושות מהקרקע.

[24] משנה שביעית ג, ז, ירושלמי שביעית, ב, ראה ר"ש במקום, רמב"ם שמיטה ויובל ב, י

[25] ר"ש שביעית  ג, ז.

[26] רמב"ם שמיטה ויובל א, יד, למרות שמי שטייב את שדהו בשביעית, קנסו עליו לאחר השביעית, כמובא במשנה שביעית ד, ב, כפתור ופרח פרק עד ראה חזו"א שביעית' יט טז שכתב שבסיקול לא גזרו מכיוון שעדיין לאחר הסיקול נדרשות ממנו פעולות נוספות כגון חרישת הקרקע, ולא די בסיקול כדי לאפשר להשתמש בקרקע.