אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון, הרב דוד אייגנר
ד. תנאי נביטה חיצוניים
1.רטיבות
2.תאורה
3.ריכוזי גזים
4.אקלים
5.חומרי הזנה
6.סוג המצע
ערך זה הוא חלק מתהליך גידול הצמח בשלביו הראשונים, להכנת קרקע לזריעה, ולתהליך הזריעה ראה בערכים חרישה וזריעה, לחלקי השורש ראה בערך שורש, להרחבה על חלקי הזרע ראה בערך זרעים.
הזרע
קליטת הזרע בקרקע, נביטתו והשרשתו, הם תהליך מתמשך בו הצמח נקלט בקרקע ומתחיל את תהליך צימוחו העצמאי עד לשלב הפורה שלו, להצלחת תהליך זה ישנה חשיבות והשפעה על כל חיי הצמח.
הזרע מכיל את כל המטען הגנטי של הצמח, וממנו מתפתח צמח חדש. בזרע הבשל ניתן להבחין בחלקים הבאים: 1. קליפת הזרע, (testa) בין תפקידיה הוא להגן על הזרע מפני חבלות, למנוע כניסת מים במידה שאינה מספקת, על מנת שהצמח ינבט רק בתנאים המתאימים לו, ותפקידים נוספים.
2. אנדוספרם (endosperm) רקמה המכילה חומרי המזון הנחוצים להתפתחותו הראשונית של הצמח, עד תחילת תהליך ההטמעה- פוטוסינתיזה ויצור המזון על ידי הצמח
3. העובר (germ, embryo) שמפותח במידה חלקית בלבד, וממנו יתפתחו הנצרון והשורשון בעת הנביטה.
לאחר הבשלתו תכולת המים בזרע היא נמוכה- עד 10% במצב זה הזרע אינו נובט, שכן אז הוא שרוי במצב מנוחה המתאפיין במצב חילוף חומרים Metabolism) = מטבוליזם) נמוך. לרוב, הזרע נתון במצב זה, וכשמתאפשרים התנאים המתאימים לנביטתו מתחיל בו תהליך נביטה. בשל כך קיימת חשיבות לאחסן את הזרעים בתנאי יובש וטמפרטורה מתאימים על מנת לשמור על חיוניותם בעת זריעתם.
מנגנוני עיכוב נביטה
ישנם מספר מנגנונים בזרעים שתפקידם הוא לוודא את המשך קיום מין הצמח, על מנת שמירב הזרעים יוכלו להגיע להשלמת מחזור חייהם, בין המנגנונים ניתן למנות פיזורה של הנביטה בזמן- לא כל הזרעים נובטים באותה שנה, וכן התאמת הנביטה לתנאי הסביבה. מנגנון נוסף הוא תרדמת זרעים, שעל אף שהזרע מקבל את התנאים הנחוצים הוא אינו נובט, ישנם מנגנוני תרדמה רבים, מטרתם היא לגרום לכך שהצמח ינבט לאורך תקופת זמן ממושכת על מנת להבטיח כאמור את קיום המין, תופעה זו קיימת לרוב בצמחי בר, וכן בצמחי תרבות כגון אוכמניות. בין הגורמים ניתן למנות: קליפות קשיחות של הזרע שאינן חדירות למים, רגישות לטמפרטורה, למשקעים ולמשך שעות האור, עובר שאינו מפותח דיו, וכן הורמונים שונים. בטבע מתרחשים תהליכי שבירת תרדמה באופן טבעי על ידי בעלי חיים (במקרים של קליפה קשה) חשיפה טבעית לטמפרטורה מתאימה למשך זמן, ועוד. בחקלאות נעשות פעולות אלו באופן יזום על ידי שפשוף זרעים או הכמנה- חשיפת הזרעים לטמפרטורה מתאימה.
השפעה הורמונלית על הנביטה
בשלב המנוחה פעילים בזרע הורמוני מעכבי נביטה כגון חומצה אבציסית (ABA Abscisic acid), הורמון שמעכב את התפתחות הצמח הן בעודו במנוחה והן במהלך חייו, כשנוצרים התנאים המתאימים לנביטה מתגברת פעילותם של הורמונים מעודדי נביטה כגון ג'יברלין, אוקסין ציטוקינין ואתילן.
שלבי הנביטה:
תהליך הנביטה הוא שינוי ותחילת התעוררות של העובר, תחילת צמיחתו ויציאתו מתוך הזרע והפיכתו לנבט.
בהגיע התנאים המתאימים לנביטה מתחילים להתרחש בצמח התהליכים הבאים:
1. ספיחת מים בפעפוע (דרך הקליפה או הפומה) מסביבתו החיצונית.
2. בעקבות ספיחת המים ובהתאם לזמינותם, גוברים בהדרגה כל תהליכי חילוף החומרים. מתחילה פעילות אנזימטית של הורמונים מעודדי צמיחה ונביטה כגון ג'יברלין ואוקסין. חומרי התשמורת של הזרע מתפרקים והאנרגיה שנאגרה בהם הופכת לאנרגיה זמינה.
3. נוצרים תאים חדשים ברקמות העובריות, תאים אלו גדלים בממדיהם, מתמיינים ומתפתחים לשורשון ונצרון שבוקעים את קליפת הזרע, והעובר יוצא מן הזרע בצורת נבט. לרוב, השורשון הוא האיבר הראשון הפורץ את קליפת הזרע; הוא גדל במהירות וחודר לקרקע, ואחר כך גדל ומתארך גם הנצרון. לאחר הבקיעה, השורשון מתפתח בתוך הקרקע וקולט ממנה משאבים כמו מים וחומרי מזון. הנצרון מתפתח מעל פני הקרקע, מצמיח עלים ומתחיל בתהליך הפוטוסינתזה, בשלב זה הצמח נהייה עצמאי. השורשון תמיד יגדל כלפי מטה והנצרון כלפי מעלה, ללא קשר לזווית בה מונח הזרע. השורשון גדל ומפתח יונקות אשר מתחילות לקלוט מהקרקע מים וחומרי מזון, לחלקי השורש ותפקידיו ראה בערך שורש.
לאחר שהחל תהליך הנביטה אין אפשרות לצמח לעצור את התהליך, ובאם הוא לא יקבל את כל התנאים הנדרשים לו ולא יתחיל את תהליך ההטמעה הוא ימות.
תנאי נביטה חיצוניים:
כדי שהזרע יתחיל לנבוט הוא צריך להיחשף למספר תנאים הכוללים בין היתר: רטיבות, תאורה, ריכוזי גזים וטמפרטורה ועוד.
א. רטיבות - כמות המים בזרעים היא נמוכה מאוד, כדי שהזרע יוכל להישמר בתקופה היבשה, ולנבוט בעונה המתאימה. לכן רמת הפעילות (מטבוליזם) בהם נמוכה, על כן הם יכולים להחזיק מעמד לעיתים אף בתנאים קיצוניים ולא לאבד את חיוניותם. כדי לנבוט, הזרע חייב לספוח מים בכמות המספקת לגרום לתפיחתו עד לבקיעת הקליפה השומרת עליו. בנוסף ממלאים המים תפקיד חשוב בתהליכים האנזימטיים של ניצול האנרגיה, ופירוק והרכבת החומרים. כדי לשטוף את החומרים מעכבי הנביטה מן הזרעים הרדומים, דרושה כמות גבוהה של לחות. בדרך כלל, זרע אינו יכול לנבוט אם כמות המים שקלט לתוכו נמוכה מ-50% ממסתו. השריית זרעים במים טרם הזריעה, מגבירה את קצב הנביטה. זרעים של צמחים עשבוניים צריך להשרות במשך 24-8 שעות. זרעים של עצים זקוקים למשך השרייה ארוך יותר.
ב. תאורה - למינים שונים של צמחים דרושה תאורה ברמות שונות, על מנת שיתחילו בנביטה. האור משפיע על הנביטה של זרעים רבים. קרני האור יוצרות פעילות פוטוכימית בפיגמנט הנקרא פיטוכרום. הפיטוכרום יכול להיות במצב מעודד נביטה או במצב מעכב נביטה. לכן, יש זרעים שהחשיפה לאור מעודדת את הנביטה שלהם ואילו אצל אחרים החשיפה לאור מונעת את הנביטה. גם לאורך היום יש משמעות לעניין זה, אורך היום מביא עימו יותר או פחות שעות תאורה וקרינה המשפיעות על התפתחות הצמח.
ג. ריכוזי גזים - התהליכים השונים הכלולים בנביטה דורשים חמצן, לכן ריכוז החמצן באוויר וגם בקרקע הוא משמעותי. ריכוז החמצן הדרוש לנביטה הוא כ-21%, כמו ריכוזו באוויר. תוספת בריכוז החמצן משפרת את הנביטה, והפחתתו מאיטה אותה. ריכוז הפחמן הדו-חמצני פועל על הנביטה באופן הפוך. באופן כללי אוורור טוב של הקרקע מאפשר חילוף גזים בין מצע הנביטה לעובר. האוורור חיוני למהלך הנביטה כי החמצן דרוש לעובר המתחיל בנשימה נמרצת מיד לאחר תפיחת הזרע. אוורור טוב חשוב גם לחילוף גזים בין האטמוספירה ובין הקרקע. מעטפות הזרע מפריעות לחמצן להגיע אל הזרע. כדי לאפשר נביטה של זרעים קשי נביטה מסירים תחילה את מעטפות הזרע, או מאחסנים או מקררים את הזרעים במשך תקופה מסוימת כדי להגביר את כושר החדירות של המעטפות.
ד. אקלים - לאקלים תפקיד חשוב בהתפתחות תקינה וטובה של הזרעים והצמחים. הטמפרטורה אויר וקרקע משפיעות על קצב הנביטה ועל שיעור הנביטה. היא חשובה לוויסות תהליכי הנביטה ולגדילת העובר. לכל צמח יש טמפרטורה מיטבית, האופיינית לו. לרוב הזרעים באזור שלנו דרושה טמפרטורה של 30 - 20 °C כדי לנבוט בשיעור מיטבי. שינויי טמפרטורה בין היום ללילה, בתחום של 10 °C טובים בדרך כלל לזרע ומזרזים את הנביטה של רוב הזרעים. יש לציין כי חום גבוה מדי מעכב צמיחת שורשים. ישנם מספר מדדים אקלימיים נוספים התומכים בצימוח משופר כגון: קרינה מיטבית, יובש או לחות אויר וקרקע, רוחות, קרה, חמסין, ערפל ועוד. יש לציין כי לעיתים שריפת יער מעודדת גם כן נביטה.
ה. חומרי הזנה – במידה והזרע יקבל את חומרי ההזנה הדרושים לו להתפתחות אז הוא יתפתח בצורה מיטבית. לכל זרע או צמח דרושים חומרי הזנה מותאמים, וכן בכל גיל של הצמח מזריעתו או שתילתו הוא זקוק בכל שלב לסוגי דשן שונים. באופן ככלי ניתן לומר כי סוכר דרוש לחלוקת תאים ולבניית הדופן. חנקן דרוש ליצירת DNA וחלבון.
ו. סוג המצע – סוג המצע או הקרקע גם להם חשיבות גדולה להשתרשות טובה ולהצלחת הגידול, ישנם קרקעות כבדות קלות ובינוניות, ישנם סוגי קרקע שונים והרכבם שונה, ישנם מצעים מנותקים בהרכבים שונים, ישנן מצעים וקרקעות הדשנים היטב ואחרים דלים.
התאמת הנביטה לתנאי הסביבה -
במהלך השנים התפתחו מנגנונים שונים ומגוונים בזרעים על מנת להגביר את הסיכויים של העוברים להשלים את מחזור חייהם מנביטה עד לפרי. דוגמאות למנגנונים כאלו הם התאמה של הנביטה אל תנאי הסביבה והכוונת פיזור הזרעים במרחב. הזרעים לעיתים בעלי יכולת תעופה מסוימת, 'פיצוץ' תרמיל זרעים ופיזור הזרעים למרחק ועוד.
לזרעים שונים יש מערכת הגנה והתאמה לאזור בו הם נפוצים. למשל לזרעים מדבריים או אלו החיים בתנאים קיצוניים של קור או חום יש קליפה עבה, אשר מונעת מהם לנבוט מרטיבות קלה, ורק כאשר מגיע גשם משמעותי הם נובטים, ובתנאי קור קיצוני הם ינבטו רק כאשר הטמפרטורה תעלה ושעות האור יתארכו. בנוסף זמן חיוניות של הזרעים ארוך יותר משל צמחים הגדלים בתנאי סביבה טובים.
קרקע - הכנת הקרקע לשתילה היא גורם חשוב ביותר לנביטה טובה וגידול מוצלח. יש לחרוש את הקרקע, לקלטר, לדסק, לפזר דשן יסוד, ואף להוסיף קומפוסט, לתחח, להכין ערוגות מוגבהות, לאחר מכן יש להשקות השקית הרוויה את הערוגות. לאחר מספר ימים תהיה הצצה של סוגי עשביה שונים, לאחר שאלו צמחו מספר ס"מ מעל פני הקרקע יש לרסס את עשביה, לאחר מספר ימים העשבייה תקמל ותתייבש ואז ניתן לזרוע את הזרעים בערוגות הקרקע ולהשקות את הזרעים או השתילים.
אקלים כללי – נושא נוסף שיש לקחת בחשבון בבואנו לזרוע, לשתול או לנטוע הוא התאמת הגידול לאקלים הסביבתי המאפיין של האזור. למשל, במקומות בהם הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס מעלות צלזיוס בתקופות מסוימות בשנה, לא מומלץ לזרוע או לשתול צמחים אשר רגישים לקרה ולקור. הדברים אמורים גם לגבי מקומות הסובלים מחמסינים קשים בקיץ, יובש קיצוני, לחות גבוהה, מיעוט ימי שמש, ריבוי ימי גשם, רוחות עזות, ערפילים תדירים ועוד.
איכות הזרע – על מנת להגיע ליבול טוב, יש לדאוג גם לאיכות הזרע או השתיל. לעיתים אלו יכולים להביא לכישלון הגידול עוד מראשיתו וזאת מפני שאלו לא היו טובים או מתאימים. זרע טוב הוא זרע בין היתר, אשר יחסית טרי, זרע שלם, בעל צורה אופיינית, צבעו אופייני, הזרע עבר חיטוי, וזן מתאים לאזור הגידול ועוד.
הנביטה בהלכה
די במעט גשמים על מנת שהזרע ינבט, ולאחר שהחל תהליך זה כבר לא ניתן לעצרו, כך תלמיד חכם שלאחר שמתחיל לגדול שוב לא ניתן לעצרו.
לנביטת הצמח ולקליטתו בקרקע ישנן מספר השלכות הלכתיות:
חדש- מן התורה ניתן לאכול מהתבואה החדשה שצמחה במהלך השנה, לאחר הקרבת קרבן העומר בטז בניסן, שלב הגידול הקובע את שייכות הצמח לדינים אלו הוא השרשת הצמח, צמח שהשריש לפני תאריך זה ניתן להשתמש בתבואתו לאחר הקרבת קרבן העומר, ואילו צמח שהשריש לאחר מכן, יהיה ניתן להשתמש בתבואתו רק שנה לאחר מכן.
טומאה וטהרה: זרע טמא שנזרע בקרקע בטל לקרקע וטומאתו בטלה רק לאחר השרשתו.
כלאים- כלאי זרעים: כששדה זרוע במין מסוים, ובעל השדה מעוניין לזרוע מין אחר, שאסור בכלאים עם המין הקיים. על בעל השדה להמתין עד לנביטת המין הקיים ולהשרשת הזרעים, ורק לאחר מכן לחרוש את השדה, חריש זה ממית את הזרעים הקיימים, וניתן לזרוע את המין האחר, התפשטות השורשים בקרקע נקראת התלעה מכיוון שהשורשים "דקים אדומים כתולעת".
כלאי הכרם: על אף שאיסור כלאי הכרם הוא בפעולת זריעת מין אחד בכרם, הזרעים או התבואה מתקדשים וחלה חובה לשרפם רק לאחר השרשתם בקרקע. בדיני הברכה, המבריך גפן, והענף השריש בקרקע, ניתן להתייחס לענף המוברך כגפן בפני עצמו, לדיני הגדרת כרם.
מעשרות- שלב הגידול הקובע את שייכות האורז, הפרג, הדוחן והשושמשום לשנת המעשר הוא השרשתם בקרקע. ישנם מינים כגון פול המצרי שניתן להשתמש בהם הן בזרעים והן בתרמילים, זריעת הצמח לצורך שימוש בזרעים מוגדר "זרעו לזרע", וזריעת הצמח לצורך אכילת התרמיל (בעודו "ירוק"- דהיינו לפני הבשלה מלאה) מוגדר "זרעו לירק" כשאדם זורע את הצמח לצורך שימוש בזרעים שלב הגידול הקובע הוא השרשת הצמח, אך אם זרעו לצורך שימוש בתרמיל שלב הגידול הקובע הוא לקיטת הירק. טבל או תרומה שנזרעו והשרישו בקרקע בטל דינם כטבל או תרומה ומותר לכל ליהנות מהם.
מקח וממכר: הגמרא דנה כיצד להתייחס לזרעים שנזרעו בקרקע, אך עדיין לא השרישו, האם דינם הוא כמטלטלין, שאזי במקרה של אונאה יכול אחד הצדדים לחזור בו ממקח זה, או שדינם הוא כקרקע מכיוון שנזרעו בה.
שביעית- צמח חד שנתי שהחל לגדול בשנת השמיטה נאסר בשימוש מדין "ספיחין", אך אם נבט לפני השמיטה לדעת חלק מהראשונים הוא לא נאסר באיסור זה. בהסתמך על שיטה זו חקלאים רבים זורעים צמחים חד שנתיים בערב השמיטה "זריעות שישית", והצמח ממשיך להתפתח במהלך השמיטה וניתן לצרוך את תנובתו. שלב הגידול הקובע את שייכות האורז, הפרג, הדוחן והשושמשום לשנת השמיטה הוא השרשתם בקרקע.
שבת- טמינת או נטילת צמח או זרע בקרקע בשבת ללא השרשתו נידונה בדיני שבת בכמה מישורים: איסור מוקצה נטילת צמח שהונח בקרקע, והאם יש איסור קוצר בכך. הגדרת איסור זורע במידה והזרע עדיין לא השריש בשבת.
השרשת בצלים- בצל הוא צמח בעל איבר אגירה, באיבר זה (גלדי הבצל) מצויים חומרי הזנה, בשל כך, פעמים רבות מתפתחת מערכת השורשים גם אם הבצל לא זרוע בקרקע. במקרה זה על אף שמערכת השורשים מתפתחת, והעלים אף הם מתחילים להתפתח הבצל נחשב עדיין כמנותק מהקרקע לדיני מעשרות, שבת, ועוד, אך אם הוא שתול בקרקע הוא נחשב כמחובר לדינים אלו.
משך הזמן הנדרש לנביטה: משך הזמן הנדרש לנביטה הוא שלושה ימים, במידה והקרקע היא לחה, אך אם הקרקע יבשה משך הזמן הוא ארוך יותר, יש לכך השלכה לדיני כלאים, לדיני חדש.
איכויות נביטה: ניתן להשתמש בזרעים הן לצורך אכילתם והן לצורך זריעתם, אי לכך, הרוכש מחברו זרעים שכושר הנביטה שלהם נמוך, המוכר אינו חייב לשלם לקונה מכיוון שיכול לטעון שמטרת המכירה היא לצורך אכילה, אך אם מכר זרעים שהשימוש הרווח בהם הוא לזריעה, וכושר הנביטה היה נמוך בשל איכות נמוכה של הזרעים, חייב המוכר לשלם לקונה. כל זאת בתנאי שזרע אותם בקרקע שמתאימה לעיבוד חקלאי, ושלא היו גורמים נוספים המפריעים לנביטה כגון תנאי מזג אוויר שאינם מתאימים.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
