אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

מסיק

ב"ה

מסיק

המסיק הוא קטיפת הזיתים מהעץ.

כתיבה: הרב דוד אייגנר

עיתוי המסיק

הזיתים מניבים אחת לשנה, בשונה מהתאנים שמניבות מספר גלי הנבה.[1] משך זמן ההבשלה של הזיתים הוא תשעה חודשים[2] כיום מוסקים את הזיתנים מוקדם יותר, ויתכן כי הדבר כן בשל יכולות עיבוד הזיתים המודרניות. 

הבשלת הזיתים לא התרחשה באופן אחיד, ולעיתם נדרשו אף שלושה גלי מסיק על מנת להגיע לניצול מלא של היבול, ולקבלת מלוא השמן האפשרי.[3]  בימינו המסיק מתבצע בפעם אחת, פעמים רבות בשל העובדה כי המסיק הוא מכני ולא ידני. המסיק המכני הוא מכונה שעוטפת את העץ משני צדדיו ובעזרת הכאה קלה על הענפים הזיתים נופלים ומועברים למיכל מתאים.

פריחת הזית חלה בין החודשים ניסן- אייר (אפריל- מאי), בהתאם לאזור ולשנה[4].המסיק מתחיל בדרך כלל במהלך חודש אב (אוגוסט) בזני מאכל, ובחודשים תשרי- כסלו (אוקטובר- נובמבר) מוסקים את זני השמן. מועד המסיק תלוי במספר גורמים: בזן, באקלים, באזור, בקרקע, בהשקיה וכן בהתפתחות הפרי; אחוז השמן בפרי, קשיות הציפה, שינוי צבע הזית מירוק לסגול, לרוב ככאשר כ 25% מהפרי שינה צבעו, המסיק מתחיל.

מסיק בזמן מאוחר מדי, במיוחד לאחר הגשמים גורם לירידת אחוזי השמן בפרי ולירידה באיכות השמן, ואף יביא לנשירת פרי רב. מאידך במסיק מוקדם מדי מאבדים חלק מצבירת השמן האפשרית, ובמקרי קיצון איכות השמן נפגעת בשל נוכחות של תרכובות המופיעות בפרי בשלב הבוסר.

פליניוס מתאר שיש לבצע את המסיק על ידי הכאה קלה על הענפים, הכאה משמעותית גורמת לפגיעה ביבול השנה העוקבת.[5] המסיק מורכב יותר מהבציר[6] הזמן הטוב ביותר למסיק הוא עם "שבירת הצבע"[7] ההבשלה לעיתים נעשתה לאחר המסיק. [8]

פעולות המסיק

פעולות קטיף הזיתים נקראו: חבטה[9], ניקוף[10] מסיק[11]. אופן נוסף שהוזכר הוא "פיאור"- מלשון "לא תפאר אחריך" והכוונה היא לקטיף הזיתים שנתרו על העץ לאחר החבטה.

המסיק נעשה על ידי חבטה בעץ באמצעות מקלות וכדומה, או בתלישתם ביד.[12] יש שפרסו מחצלת או בד תחת העץ, ועליהם נפלו הזיתים לאחר המסיק או הניקוף. לאחר מכן הרימו את הבד מארבעת קצותיו, וכל הפרי התגלגל למרכזו, ומשם אספו אותו בקלות.[13]

מסיק הזיתים הוא המאוחר ביותר מבין הפירות; "יצא בציר ונכנס מסיק"[14] המסיק נעשה לפני עונת הגשמים, לאחר הרביעה השניה, הן בעלי השדה והן העניים מתייאשים מהזיתים שנותרו בשדה, ומותר לכל אדם למסקם[15]. ויש שסוברים שהגדרת הזמן של היאוש אינו תלוי בטמפרטורה, אלא בכמות שבאותה האדם יכול ללקט מהעץ[16], כמות זו היא ארבעה איסרים, דהיינו שתי סעודות לאדם ולאשתו[17].

לאחר המסיק צברו את הזיתים בערימות[18] והם הובלו לבית הבד או לשוק בסלים או בקופות.[19] כיסוי הסל בעלים לאחר המסיק מבטא את סיום המסיק.[20]

לאחר המסיק לעיתים הזיתים אף הוטמנו באדמה כדי לזרז את הבשלתם, פעולה זו נקראת "מכמר" או "מכמן".[21]

עני הגוזם לאחר המסיק את ענפי הזית או קוטף את הזיתים שנותרו, הזיתים שנופלים מהעץ נחשבים שלו, משום דרכי שלום, אך אם הוא ליקטן בידיים והניחם על גבי הקרקע- הם שלו לכל דבר (ולא רק דרכי שלום).[22]

מסיק הזיתים היא אחת מהפעולות המראות בעלות על קרקע[23] מסיק הזיתים הוא חלק מהפעולות שהתורה התירה לפועל לאכול בשדה המעסיק[24]

בעת המסיק פרי הזית לא נפגע באופן משמעותי, והשמן לא פורש ממנו, אלא רק מעט מוהל, אי לכך אין חובה למסוק את הזיתים בטהרה, בשונה מענבים שהיין יוצא מהם בעת הבציר, ולכן יש לבצרו בטהרה[25].

מסיק הזית הוא מאבות המלאכות האסורות בשבת, והיא אסורה מדין קוצר[26].

דינים שונים

דיני פאה ושכחה חלים גם על מסיק זיתים[27], כפי שנאמר[28] "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה"  חז"ל דנו באלו מקרים של מסיק הזיתים, יהיה לזיתים דיני שכחה.[29] בזמן אדרייאנוס[30] כמעט ולא נותרו זיתים בארץ, בתקופתו לא היה דין שכחה לזיתים מכיוון שהם היו יקרי המציאות, לאחר שהתרבו הזיתים חזר לזיתים דין שכחה.[31]

זיתי ניקוף- הם זיתים שנותרים על העץ לאחר סיום המסיק על ידי הבעלים.[32] זיתים אלו נמסקים על ידי העני, כחלק ממתנות עניים והם שייכים לו ואסור ליטול אותם ממנו[33].  העני אינו נאמן לטעון שהשמן שברשותו הוא מ"זיתי ניקוף" מכיוון שמדובר בכמות קטנה של זיתים, ואין דרך לעשות שמן מכמות קטנה כזו[34], או שמדובר בזיתים בעלי איכות נמוכה הניתנים לעניים.[35] זיתים אלו פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.[36]

המסיק הוא קטיפת הזיתים מהעץ

עיתוי המסיק

הזיתים מניבים אחת לשנה, בשונה מהתאנים שמניבות מספר גלי הנבה.[1] משך זמן ההבשלה של הזיתים הוא תשעה חודשים[2] כיום מוסקים את הזיתנים מוקדם יותר, ויתכן כי הדבר כן בשל יכולות עיבוד הזיתים המודרניות. 

הבשלת הזיתים לא התרחשה באופן אחיד, ולעיתם נדרשו אף שלושה גלי מסיק על מנת להגיע לניצול מלא של היבול, ולקבלת מלוא השמן האפשרי.[3]  בימינו המסיק מתבצע בפעם אחת, פעמים רבות בשל העובדה כי המסיק הוא מכני ולא ידני. המסיק המכני הוא מכונה שעוטפת את העץ משני צדדיו ובעזרת הכאה קלה על הענפים הזיתים נופלים ומועברים למיכל מתאים.

פריחת הזית חלה בין החודשים ניסן- אייר (אפריל- מאי), בהתאם לאזור ולשנה[4].המסיק מתחיל בדרך כלל במהלך חודש אב (אוגוסט) בזני מאכל, ובחודשים תשרי- כסלו (אוקטובר- נובמבר) מוסקים את זני השמן. מועד המסיק תלוי במספר גורמים: בזן, באקלים, באזור, בקרקע, בהשקיה וכן בהתפתחות הפרי; אחוז השמן בפרי, קשיות הציפה, שינוי צבע הזית מירוק לסגול, לרוב ככאשר כ 25% מהפרי שינה צבעו, המסיק מתחיל.

מסיק בזמן מאוחר מדי, במיוחד לאחר הגשמים גורם לירידת אחוזי השמן בפרי ולירידה באיכות השמן, ואף יביא לנשירת פרי רב. מאידך במסיק מוקדם מדי מאבדים חלק מצבירת השמן האפשרית, ובמקרי קיצון איכות השמן נפגעת בשל נוכחות של תרכובות המופיעות בפרי בשלב הבוסר.

פליניוס מתאר שיש לבצע את המסיק על ידי הכאה קלה על הענפים, הכאה משמעותית גורמת לפגיעה ביבול השנה העוקבת.[5] המסיק מורכב יותר מהבציר[6] הזמן הטוב ביותר למסיק הוא עם "שבירת הצבע"[7] ההבשלה לעיתים נעשתה לאחר המסיק. [8]

פעולות המסיק

פעולות קטיף הזיתים נקראו: חבטה[9], ניקוף[10] מסיק[11]. אופן נוסף שהוזכר הוא "פיאור"- מלשון "לא תפאר אחריך" והכוונה היא לקטיף הזיתים שנתרו על העץ לאחר החבטה.

המסיק נעשה על ידי חבטה בעץ באמצעות מקלות וכדומה, או בתלישתם ביד.[12] יש שפרסו מחצלת או בד תחת העץ, ועליהם נפלו הזיתים לאחר המסיק או הניקוף. לאחר מכן הרימו את הבד מארבעת קצותיו, וכל הפרי התגלגל למרכזו, ומשם אספו אותו בקלות.[13]

מסיק הזיתים הוא המאוחר ביותר מבין הפירות; "יצא בציר ונכנס מסיק"[14] המסיק נעשה לפני עונת הגשמים, לאחר הרביעה השניה, הן בעלי השדה והן העניים מתייאשים מהזיתים שנותרו בשדה, ומותר לכל אדם למסקם[15]. ויש שסוברים שהגדרת הזמן של היאוש אינו תלוי בטמפרטורה, אלא בכמות שבאותה האדם יכול ללקט מהעץ[16], כמות זו היא ארבעה איסרים, דהיינו שתי סעודות לאדם ולאשתו[17].

לאחר המסיק צברו את הזיתים בערימות[18] והם הובלו לבית הבד או לשוק בסלים או בקופות.[19] כיסוי הסל בעלים לאחר המסיק מבטא את סיום המסיק.[20]

לאחר המסיק לעיתים הזיתים אף הוטמנו באדמה כדי לזרז את הבשלתם, פעולה זו נקראת "מכמר" או "מכמן".[21]

עני הגוזם לאחר המסיק את ענפי הזית או קוטף את הזיתים שנותרו, הזיתים שנופלים מהעץ נחשבים שלו, משום דרכי שלום, אך אם הוא ליקטן בידיים והניחם על גבי הקרקע- הם שלו לכל דבר (ולא רק דרכי שלום).[22]

מסיק הזיתים היא אחת מהפעולות המראות בעלות על קרקע[23] מסיק הזיתים הוא חלק מהפעולות שהתורה התירה לפועל לאכול בשדה המעסיק[24]

בעת המסיק פרי הזית לא נפגע באופן משמעותי, והשמן לא פורש ממנו, אלא רק מעט מוהל, אי לכך אין חובה למסוק את הזיתים בטהרה, בשונה מענבים שהיין יוצא מהם בעת הבציר, ולכן יש לבצרו בטהרה[25].

מסיק הזית הוא מאבות המלאכות האסורות בשבת, והיא אסורה מדין קוצר[26].

דינים שונים

דיני פאה ושכחה חלים גם על מסיק זיתים[27], כפי שנאמר[28] "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה"  חז"ל דנו באלו מקרים של מסיק הזיתים, יהיה לזיתים דיני שכחה.[29] בזמן אדרייאנוס[30] כמעט ולא נותרו זיתים בארץ, בתקופתו לא היה דין שכחה לזיתים מכיוון שהם היו יקרי המציאות, לאחר שהתרבו הזיתים חזר לזיתים דין שכחה.[31]

זיתי ניקוף- הם זיתים שנותרים על העץ לאחר סיום המסיק על ידי הבעלים.[32] זיתים אלו נמסקים על ידי העני, כחלק ממתנות עניים והם שייכים לו ואסור ליטול אותם ממנו[33].  העני אינו נאמן לטעון שהשמן שברשותו הוא מ"זיתי ניקוף" מכיוון שמדובר בכמות קטנה של זיתים, ואין דרך לעשות שמן מכמות קטנה כזו[34], או שמדובר בזיתים בעלי איכות נמוכה הניתנים לעניים.[35] זיתים אלו פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.[36]