אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

כותנה

ב"ה

כותנה

כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון

כללי

הכותנה Gossypium-Cotton)) היא סוג במשפחת חלמיתיים ,(Malvaceae) היא הנפוצה ביותר בעולם מבני משפחתה, ואחד הצמחים העתיקים ביותר בגידולים התרבותיים.  בטבע יש כ-50 זנים שונים לצמח וכולם נחשבים צמחי מדבר רב שנתיים. אזור תפוצתם רחב היקף והוא משתרע על פני אזורים נרחבים באפריקה, באסיה, באוסטרליה ובדרום אמריקה.

הכותנה צומחת לשיח שיכול להתנשא לגובה של 2 מטרים. משיח הכותנה יוצאים ענפים נושאי פירות ופרחים בצבעי לבן, ורוד או צהוב. לאחר הפריית הפרח, צומחים סיבי הכותנה, שמאוחדים לצורה של גליל מוארך ומפותל על גבי זרעים. הכותנה היא בדרך כלל צמח עשבוני או מעוצה רב-שנתי[1] אוהב חום ואור .העלים רחבים, בעלי אונות, נישאים על עוקצים. הפרחים בודדים, גדולים, בעלי גביע וכותרת לבנים-צהובים, או בעלי גוונים אדמדמים.

כל מפרק על הגבעול הראשי נושא עלה ובחלקו שני ניצנים, מניצן אחד מתפתחים ענפים נושאי פרחים ופירות ומן השני – גבעולים מקבילים לגבעול הראשי. העלים גדולים באופן יחסי, צמירים ושסועים לאונות, כעלי גפן.[2] לפרח 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת גדולים, שצבעם לבן, וורוד או צהוב ומערך עליים ואבקנים. הפרי הוא הלקט ובו 3-5 מגורות. משקלו של כל הלקט הוא 5-8 גרם. האבקנים המרובים מאוחים בזיריהם ויוצרים מעין צינור שבתוכו עובר עמוד העלי (תכונה המאפיינת את המשפחה). ההאבקה\הפריה היא עצמית או הדדית, אך יש צורך בתיווך חרקים (בעיקר דבורי - דבש). הדבורים נמשכות לצוף המופרש מצופנים שעל עלי הגביע, ומצטבר בחלל שבין הגביע לכותרת. כל צמח מווסת את מספר ההלקטים בהתאם לתנאי הגידול המשתנים. הוא מווסת את יכולתו להביא את ההלקטים לידי הבשלה נאותה על ידי השרת חלק מפרחיו או הלקטיו הצעירים בשיעור מתאים. הזרעים בצבע חום עד שחור עטופים בפלומת שערות קצרות ובשערות ארוכות שהן הסיבים המפורסמים של הכותנה. כל סיב הוא תא אחד מאורך בעל דפנות העשויות מכ-90 אחוז תאית (צלולוזה). הסיבים היבשים מפותלים כספירלה, תכונה המקנה להם גמישות, כמו כן בהכנת בד, אוויר נלכד בתוך הסיב ובין הסיבים, דבר המסייע לבידוד ושמירת חום או קור. טיב הסיב נמדד גם בארכו ובחזקו .

הכותנה היא גידול של אזורים חמים. רוב מיני הבר מתאימים גם לתנאי יובש (הצמחים מעמיקי שורש) וחלקם מגיבים גם לשינויים באורך יום .בנוסף לסיבים, מנצלים גם את זרעי הכותנה כמקור לשמן. ניתן להשתמש בשאריות הזרעים, לאחר מיצוי השמן (הכוספה), כמקור להזנת בקר ועופות.

מקובל להניח כי מוצא הזנים התרבותיים הוא בעיקר מארבעה מיני כותנת בר, שניים שמקורם ביבשת אמריקה, ושניים שמקורם באסיה. רוב הזנים התרבותיים שמגדלים כיום מקורם בארה"ב, שם פותחו זנים שונים והכלאות משני מיני הבר: גוסיפיום הירסוטום  (G. hirsutum)  וגוסיפיום ברבדוס .(G. barbadense)  כותנת ברבדוס התפשטה בממדים מצומצמים הרבה יותר אך חשיבותה העיקרית היא באיכות המעולה של הסיבים. שני המינים הנוספים שמקורם באסיה - נעלמו ונפסלו בשל חוסר התאמה- אורך סיב קצר יותר[3]. הכותנה היא למעשה,  החומר הגלם העיקרי והנפוץ ביותר ליצירת פריטי לבוש בתקופות קדומות יותר וגם בהווה.

תהליך גידול הכותנה בקצרה

הכותנה גדלה בשטחים חקלאיים נרחבים הן בארץ והן בעולם. את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי מאחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים ולאחר תהליך גידול והתפתחות הם יהיו מוכנים לקטיף. לפני הקטיף יש לבצע שילוך,[4] השילוך מתבצע על ידי תרסיס כימי, כאשר מחצית מן ההלקטים בשלים, כעבור זמן קצר נותר הצמח כמעט ללא עלים. את הקטיף מבצעים בדרך כלל בתחילת הסתיו בחודש אוקטובר ונובמבר ומשתדלים מאוד לסיימו לפני בא הגשם הראשון מאחר והמים מקלקלים את איכותו הסיבים. משך הגידול מזריעה לאסיף כחצי שנה לערך.

גידול הכותנה דורש 180-200 ימים ללא קרה. הכותנה זקוקה לאקלים חם, אך היבול מושפע לרעה מטמפ' העולה על °29 מעלות. חשוב כי בעונת ההבשלה יהיו ימי שמש מרובים. הצמח מסתגל לתנאי רטיבות שונים בקרקע, אך יבול גבוה מתקבל רק בתנאים של רטיבות נאותה. כותנה היא צמח בעל סבילות גדולה ויכולת פיצוי רבה על תקלות רבות לאורך העונה, ההשקיה והדישון נעשית על ידי מערכת טפטוף, מערכת זו מאפשרת תיקון בעת הצורך. טיפול מיטבי של הכותנה בשלב מוקדם ולאורך העונה יכולה להוביל לבניית צמח אופטימלי ביחס בין כמות הפרי לבין כמות הנוף, תוך בזבוז מינימלי של הפניית האנרגיה של הצמח לכיוונים לא רצויים. ויכול לחסוך מים יקרים מפז.

קטפות[5] גדולות ומשוכללות אוספות את הכותנה משדה הגידול ודוחסות אותה לקוביות גדולות. הן מועברות למפעלי הייצור, ושם מנקים את הכותנה לחלוטין מאבק, מגרעינים ולכלוך. לאחר מכן, מבצעים תהליך ושמו ניפוט. בתום האיסוף מחוברים עדיין הסיבים והזרעונים אלה לאלה ויש להפרידם. עד סוף המאה ה- 18 נעשתה עבודה זו - הניפוט בעבודת ידיים מייגעת. היום נערך הניפוט במנפטות מרכזיות-אזוריות משוכללות. בתהליך זה משתתפות מכונות מיוחדות והן מפרידות את סיבי הכותנה מזרעונים. בשלב האחרון טווים את הסיבים וצובעים אותן. גם כאן מעורבות מכונות ומכשירים שונים שתפקידם להפוך את הכותנה לחוטים ולצבוע אותם. בשלב הזה הכותנה מוכנה לשימוש, וניתן ליצור ממנה בדים עבור שימושים שונים.

פעולת הניפוט הוזכר כמלאכה שאין לעשותה בשבת, והיא דומה למלאכת דישה- בצומח, וניפוץ- בצמר.[6]

מזיקים וכותנה מופחתת חומרי הדברה – למרות היות הכותנה גידול שאינו מפיק פרי למאכל, גם הוא מועד למחלות ומזיקים לא מעטים, והמגדלים משקיעים לא מעט בריסוס ובהדברת הכותנה. הבעיות העיקריות בגידול הכותנה בארץ הן בתחום ההתמודדות נגד מזיקים כגון: כנימות עלה, ציקדות, כנימת עש הטבק, אקרית הקורים, הליותיס, פרודניה, פלוסיה זיפית, הלקטית ורודה, רכנפים ועוד. המגדלים מנסים לרסן את הצימוח הווגטטיבי והקדמת הפריחה, וכן הגברת יעילות השילוך[7] ועוד.

בשנים האחרונות פותחה כותנה מהונדסת גנטית ,היא פותחה בעיקר להקטנת התלות במדבירי חרקים. כותנה זו רווחת בעולם ונטען כי היא דורשת עד 80% פחות מדבירי חרקים מכותנה רגילה. כ-20% מיבול הכותנה העולמי הוא מהונדס גנטית, בעוד שבארצות הברית עומד השיעור על 73% בשנים 2002–2003 .[8]

סיבי הכותנה

צמחי הסיבים לתעשיית הבדים החשובים כיום, היו בשימושו של האדם כבר במאה ה- 5 לפנה"ס. הסיבים החשובים ביותר הם אלה שאפשר לייצר מהם אריגים עדינים להלבשה הם כותנה ופשתה, אך גם לסיבים גסים המיועדים לייצור חומרי אריזה וחבלים כגון: יוטה וסיזל, לאלו נודעת חשיבות כלכלית גדולה. גם כיום סיבים צמחיים מספקים עדיין 64% מהצריכה העולמית, לעומת 30% שמספקים סיבים מלאכותיים, ואילו חלקם של סיבים מבעלי חיים כצמר ומשי – הוא 6% בלבד. בהיקף עולמי מספקת הכותנה 68% מהצמחים הסיביים , היוטה 14% והקנף[9] 6%.

כותנה היא סיב רך הצומח סביב הזרעים סיב זה משמש לרוב לטווית חוטים ואריגתם לבד רך ונושם. צורת הסיב גליל מוארך, שטוח ומפותל. תכונה אחרונה זו מעניקה לסיבי הכותנה את גמישותם. המוצר העיקרי המופק מן הכותנה הוא הסיבים, הנטווים לחוטים ונארגים לבדים. הזרעים מכוסים בסיבי צמר הסיב מתפתח מייד לאחר הפריית הפרח, מתוך תא בקליפת הזרע. כל סיב הוא תא יחיד, דק מאד, ואורכו כ 5- 10 מ"מ. כותנה היא גידול נציל מאוד - רק כ-10% מהחומר הגולמי לא מנוצל במהלך עיבודה. כאשר סיבי הכותנה נוקו והוסרו מהם שאריות של שעווה וחלבונים, נותר פולימר טבעי של תאית טהורה. פולימר זה מאורגן במבנה סיבי הנותן לו כוח, עמידות וגמישות יוצאי דופן. כל סיב מורכב מעשרים עד שלושים שכבות תאית המאוגדות במבנה דמוי קפיצים. כותנה היא חומר הגלם המועדף לייצור בדים קלים וחולצות באזורים חמים מזה אלפי שנים.

בדי הכותנה - סוגי הבד השונים תלויים בתהליכים העוברים על סיבי הכותנה ועד לקבלת הבד עצמו. המדד החשוב ביותר אולי הוא צפיפות הבד הנמדדת ב- TC – Thread Count. מדד זה בודק כמה חוטים ארוגים יחד בסמ”ר. עיבוד נוסף אליו יש לשים לב הוא אופן אריגת הבד  .The Weave - כותנה סרוקה (פרקל) היא בד שלפני האריגה עבר תהליך של סירוק שבמהלכו הופרדו מתוכה הסיבים הקצרים יותר. לרוב לא נמצא בדים מכותנה סרוקה בצפיפות הנמוכה מזו של 180 .TC

בד הסאטן עשוי אף הוא מסיבי כותנה ומה שמאפיין אותו הוא שאריגתו נעשית בזווית ולא בצורה ישרה. בנוסף, צפיפות החוטים בבד הסאטן היא גבוהה במיוחד ועומדת על 300 TC ומעלה. סוג נוסף של בד כותנה המגיע בצפיפות גבוהה של 300 TC ומעלה הוא בד הג’אקרד שבו סוג האריגה מקנה טקסטורה תלת ממדית לבד. אריגה מסוג שונה יוצרת גם את בד הוואפל האופייני למגבות מטבח, למשל, אך שם אין דגש על צפיפות גבוהה במיוחד. לעתים מייצרים בדים שכוללים עירוב בין כותנה ופוליאסטר באחוזים שונים. בדים אלו דורשים פחות גיהוץ אך נוטים לעמידות נמוכה יותר ונעימים פחות ללבוש מאשר בד שעשוי מ-100% כותנה טהורה. אחד המוצרים הנמכרים בישראל הם מצעי כותנה שכמובן מכילים 100% סיבי כותנה טהורה, מצעים אלו נחשבים איכותיים יותר ומתאימים היטב למזג האוויר הישראלי.

אלרגיה לבד הכותנה

אלרגיה היא תגובת יתר של המערכת החיסונית לחומרים שונים שיכולה להתבטא בפריחה אודם וגירוד בעור, גודש באף, עיטושים, ועוד. אלרגיה יכולה להיגרם מסיבות גנטיות או סביבתיות. חשיפה חוזרת לחומר מסוים יכולה להביא להתפרצות של אלרגיה בכל גיל.  אלרגיה היא מצב שכיח אך הקושי באבחונה ובזיהוי גורם האלרגיה הוא גדול. מרבית האנשים המגיבים תגובה אלרגית לכותנה, אינם אלרגיים לכותנה כלל אלא לחומרים סינתטיים שבהם הכותנה מטופלת לאחר הקטיף, או לסיבים סינטטיים המעורבים עם הבד, ובמיוחד לצבעים בהם הכותנה נצבעת. אלרגיה לבד כותנה טהורה היא נדירה מאד, אפילו בין אנשים העובדים בעיבוד הכותנה.

כותנה ממורצרת - בשנת-1844 גילה האנגלי ג'ון מרסר שהשריית הכותנה בסודה קאוסטית (NaOH) משפרת רבות מתכונותיה. הכותנה שעברה טיפול זה מכונה כותנה ממורצרת (Mercerized cotton) והיא מתאפיינת בברק, חוזק וגמישות גבוהות משל כותנה רגילה. מגעה של הכותנה הממורצרת נעים יותר משל כותנה שלא עברה תהליך זה. בנוסף, הכותנה הממורצרת סופגת לחות טוב יותר מכותנה רגילה - תכונה חשובה עבור מוצר טקסטיל ,אשר מקנה לה ספיגת צבע טובה יותר בתהליך הייצור, ספיגת זיעה גבוהה יותר במהלך השימוש, ותגובה טובה יותר לכביסה.

שימושי הכותנה - בנוסף לתעשיית האריגים והבדים, מסיבי הכותנה מיוצרים פריטי בגדים, נעליים, מצעים, מגבות, רהיטים ושלל מוצרי טקסטיל אחרים, הכותנה משמשת לייצור רשתות דיג, פילטרים לקפה, לשימוש רפואי) צמר גפן הוא למעשה כותנה טהורה מעוקרת) ולייצור נייר ,הנייר הסיני הקדום היה מיוצר מכותנה, כמו גם שטר הדולר האמריקני המודרני ונייר המכתבים הפדרלי. גם צינורות כיבוי אש היו עשויים בעבר מכותנה. בדי הג'ינס והטריקו הפופולריים הם כמעט תמיד בדי כותנה.

רבים מעדיפים ללבוש בגדים העשויים בד כותנה, או לפחות כאלה שהרכב הבד שלהם מכיל כמות מסוימת של כותנה, משום שהם אווריריים נעימים יותר, רכים למגע, בעלי כושר ספיגה טוב שנושמים בקיץ ושומרים על חום בחורף. החיסרון של הבדים הוא שהם נוטים להתקמט ולהימתח לאחר זמן, אך נראה שלרוב היתרונות של הבד עולים על החסרונות ברוב השימושים.

שימושים נוספים: לא רק סיבי הכותנה ניתנים לניצול גם זרעי הכותנה מנוצלים היטב. כל חלקי הזרע ניתנים לניצול: הגרגיר המהווה כדי  55% ממשקל הזרע מכיל חלבון ושמן המופק למאכל שערכם כלכלי. קליפת הזרע 32% ניתנת למאכל בהמה. הפלומה 13% משמשת לייצור תאית וצמר גפן.

הזנת בעלי חיים: בעבר היה מקובל להשתמש בשאריות להזנת בעלי חיים ('כוספת כותנה') אלא שבשל קיומו של הרעלן 'גוסיפול' בשאריות אלו[10], השימוש בשאריות הזרע להאכלת בעלי חיים כבר אינה נעשית.[11]

הכותנה בעבר

ביות הכותנה והשימוש בסיבי הכותנה החל לפני אלפי שנים, בתל צף ליד קיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן[12] נמצאה עדות קדומה מלפני אלפי שנים לשימוש בסיבי כותנה ,הממצא נמצא על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת סטנפורד שבארצות הברית.[13] ישנן עדויות על טווית בדי כותנה במצרים הקדומה במאה ה-12 לפנה"ס ,שרידי בד כותנה שנמצאו במערות במקסיקו תוארכו כבני 5,000 שנה לערך[14]. ההתייחסות הכתובה המוקדמת לכותנה נתגלתה בהודו מתוארכת ל- 1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר תיאר ההיסטוריון היווני הרודוטוס [15]את הכותנה הבאה מהודו: "ישנם עצי פרא שם, שפריים הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש. ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה".[16] שמו של שיח הכותנה בלטינית קדומה הוא Gossypium. השם האנגלי Cotton מקורו בערבית. ייתכן מאד כי זה הכרפס הנזכר במקרא "חור כרפס ותכלת"[17] שמקורו בשפת הינדי הוא בד העשוי מכותנה שאותה אנו מכירים.

חוקר הטבע הרומי פליניוס[18] כתב בספרו:[19] "על ההר ווזוב וההרים של סורנטו גדל הסוג החמישי (של הגפן) הוא הענב יש עליו צמר גפן, כי הענב מכוסה בשערות.....". פליניוס ציין את סיבי הכותנה במספר מקומות אם כי לא ברור האם הוא ידע שאכן הכותנה היא מין בפני עצמו או אחד ממיני הגפן בגלל הדמיון של עלי הכותנה ועלי הגפן.  הגאוגרף היווני פאוסניאס כתב במאה השנייה לספירה כי "הארץ היוונית היחידה המגדלת צמר גפן היא אליאה.[20] הצמר שם עדין כמו צמר-הגפן הגדל ביהודה, אך פחות צהוב ממנו".[21] מסתבר כי צבעה של הכותנה בימי המשנה וכנראה אף מעבר לזה היה צהוב.

יש עדויות ברורות לגידול כותנה בארץ בתקופה הצלבנית[22] וכן בתקופה הערבית. תושבי צפת וסביבתה עסקו בגידול צמר-גפן במאות ה 16-17. במחצית השנייה של המאה ה-18 הורחבו שטחי המזרע והועברו בעיקר לסביבות שכם. אחת העדויות מספרת על כ-1,250 טונות שסופקו משם בשנה אחת, מגידול שכולו בעל.

בראשית המאה ה-19 גידלו צמר גפן בסביבות יריחו וטבריה, בעמק יזרעאל וגם בשרון, כל צמר הגפן היה לצריכה מקומית. עד המאה ה-19 פעל בעכו בית חרושת ונציאני לאריגי צמר-גפן. בשנות ה-60 של המאה ה-19 חל צמצום ניכר בשטחי הגידול. גרמו לצמצום זה תחרות חזקה של מוצרים מיובאים מאנגליה, וכן התפשטות הגידול במצרים והעדר מתקני ניפוט משוכללים. בעת ההיא המשיכו לגדל כותנה רק באזורי שכם וג'נין, והיבולים שמשו, בעיקר לצורכי ריפוד ושמיכות.

בראשית המאה ה-20, עם גידול הביקוש לכותנה מצרית בעולם, החלו אחדים מבעלי האחוזות הגדולות בארץ, ערבים ונוצרים, לגדל כותנה באחוזותיהם. הם הפסיקו לגדל כותנה בגלל קשיים בריכוז כוח אדם לקטיף. ישראל גם סומנה במפת אזורי גידול הכותנה בעולם בשנת 1911, כאזור גידול כותנה,  בדומה למזרח תורכיה, לחוף המזרחי של יון ולחלקים מסוימים בעיראק.

עם חידוש ההתיישבות היהודית בישראל, בסוף המאה ה-19, ניסו בין יתר הגידולים לגדל מדי פעם כותנה. יצחק כבשני, לימים ממתיישביה הראשונים של המושבה כינרת, כתב ב-1907 כי בהנהלת האגרונום מאיר אפלבוים ובהדרכת מומחה מצרי, גידלו דונמים אחדים של כותנה ליד פתח-תקווה. "הכותנה התפתחה יפה והיבול עלה יפה. אולם מאחר שרוב הפקעות נפתחו בתחילת היורה לא ניתן היה לאסוף אותן, ומסיבה זו הופסק גידול כותנה. גם הוצאות האיסוף בידיים על-ידי ערבים לא השתלמו. בשנה לאחר מכן זרעו כותנה על אדמת חוות הברון בביתניה,[23] ואילו המומחה המצרי המשיך לגדל כותנה בעדסייה (על-יד אשדות יעקב).[24] במאה 19 נעשו ניסיונות גידול נוספים במושבות היהודיות, שלא צלחו בגלל חוסר בידע מקצועי, מזיקים, יבולים דלים ומחסור בכוח אדם מיומן.

יש לציין כי במהלך המאה ה-18 תעשיית הכותנה ההודית נסקה בעת תקופת המהפכה התעשייתית תחת השלטון הבריטי, כאשר הומצאו "ג'ני הטווה"" ,(1764) [25]והנול הממוכן"[26] של ארקרייט (1745) ואפשרו ייצור המוני וזול של אריגי כותנה בבריטניה. יכולת הייצור השתפרה עוד יותר עם המצאת מנפטת הכותנה[27] בידי אלי ויטני בישראל (1973).

הכותנה במקורות חז"ל

מספר מקורות חז"ל מזכירים את צמר הגפן, ישנם מספר חוקרי בוטניקה של גידולי ארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד ובתוכם, י. פליקס,[28]  א. פלדמן,[29] ז. עמר,[30] שסוברים שקרוב לוודאי כי הצמר גפן שנזכר במקורות חז"ל הוא הכותנה אותה אנו מכירים בהווה, ועצם העובדה שהיא נקראה צמר גפן, ועלי הכותנה דומים למדי לעלי הגפן היא אחת הראיות לכך.

להלן מספר דוגמאות המזכירות את צמר הגפן:

כלאי הכרם: "צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה הרי אלו מצטרפות ואם לאו אינן מצטרפות גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת רבי מאיר אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש..." [31]

דיני הוצאה בשבת: "המוציא מצמר גפן וצמר כלך מצמר גמלים ומצמר ארנבים ומצמר חיה שבים ושאר כל הנטוים כולן מלא הסיט כפול הרי זה חייב...."[32]

שימוש כבגד: שאין דרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו. מה אית לך אמר רבי יוסי בי ר' בון כגון הדין צמר גפן..."[33]

דיני צרעת בגדים: ספרא תזריע - והבגד יכול השיריים והסיריקון והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנביים ונוצה של עזים תלמוד לומר בבגד צמר או בבגד פשתים.[34]

דיני צרעת בגדים: לשילוח טמא מכאן אמר רבי יוסי הגלילי מחוץ למחנה מושבו והבגד לימד על הבגדים שהן צריכין שילוח חוץ לשלש מחנות. והבגד. יכול השירים והסיריקון והכלך וצמר הגפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים ת"ל בבגד צמר או בבגד פשתים.[35]

על פי הכתוב במסכת כלאים רבי מאיר אסר לזרוע ירק בסמוך לצמר הגפן, בשל דמיונו לגפן. ככל הנראה חז"ל כינו גידול זה בשם 'צמר גפן' בגלל דמיון רב בין עלי הגפן לעלי הכותנה, לכן לפי מרבית הפרשנים כוונת המשנה ב'צמר גפן' היא לכותנה. מכאן גם מקור השם המודרני של צמר הגפן המיוצר מהכותנה. נראה על פניו שבעבר נעשה שימוש בזני כותנה שונים המקובל בהווה. עוד עולה גם מעדויות חיצוניות, כי צבע רוב סיבי הכותנה בארץ בעת ההיא היה צהוב.[36] 

שבת: שימוש כפתילה להדלקה: בשמנה נאמר שחומר הגלם היחיד שניתן להשתמש בו לצורך הדלקה בשבת הוא הפשתן, בכל זאת כתבו הראשונים שניתן להשתמש בצמר גפן לשם כך, בשל העובדה כי לא מדובר בתוצר של העץ אלא בתוצר של הזרע[37].  

הכנת תפילות רפואיות: אחד מהשימושים המשמעותיים בצמר גפן הוא שימוש לצרכים רפואיים, בשבת אין להכין פתילות מצר גפן ויש להימנע מתלישת חתיכות צמר הגפן משום שיש בכך משום עיבודו.[38]

דיון נוסף שהועלה בעניין זה הוא האם יש קדושת שביעית בסיבי הכותנה, כיוון שהיא גדלה על זרעי הכותנה שמהם מפיקים שמן, וקליפתם משמשת כמאכל בהמה. למסקנה רוב הפוסקים סוברים[39] כי דיני השביעית חלים על כל חלק בנפרד, וכיוון שהסיבים שאינם מאכל אין בהם קדושת שביעית.  

בעבר נעשו נסיונות לגדל את הכותנה כ'כותנה דו שנתית', לזרעה בשנה השישית לפני השמיטה, ולהשאירה בשדה, על מנת שתתן יבול גם בשנת השמיטה[40].

דיון נוסף שנערך בעניין הכותנה, האם שמן הכותנה נחשב כשמן קטניות, ולדעת האוסרים שמן זה יהיה אסור באכילה בפסח. נחלקו הפוסקים[41] בעניין זה חלק נטו להחמיר ואחרים נטו להקל ולהתיר שמן זה בפסח.

גידול הכותנה במאה ה- 20 בישראל

תשומת לב לאפשרות של גידול כותנה בארץ-ישראל הקדישו אחדים ממנהיגי התנועה הציונית בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הראשון מביניהם היה פרופ' אוטו ורבורג, בוטנאי ידוע ומומחה. בשנת 1899 כתב אל הרצל מכתב בעניין תכונותיה של ארץ ישראל. וכך כתב:" כותנה באה בחשבון אולי בשביל אזורי השלחין החמים, אבל אדמת החוף משובחת יותר מדי בשבילה".[42]

גידול כותנה בישראל בשנים 1950-1920[43] - גם לאחר מלחמת העולם הראשונה[44] גידלו כותנה בארץ. בדו"ח השנתי של "המחלקה המנדטורית לחקלאות, יערות ומדגה" ב-1926 נכתב: "כותנה בקנה מידה מסחרי גידלו בשני אזורים מרכזיים. 'תולעת ההלקטים' (זיפית הכותנה) גרמה להפחתת היבול של כותן לשעורים בלתי רווחיים. אולם אגודה מקומית של מגדלי כותנה נוסדה, כדי להמשיך ולבחון את אפשרות גידול הכותנה בארץ".

ניסויים בגידול כותנה היו מפעולותיה הראשונות של התחנה לניסיונות חקלאיים של ההסתדרות הציונית, לימים "מכון וולקני". על הניסויים שנערכו בשנים 1929-1927: הניסויים נערכו בכותנה בקיבוץ גבת. שם החלו בניסויים עם הפעלת התחנה האזורית בעמק יזרעאל, במסגרת הניסויים בגידולי שדה, כולל גם צמחי התעשייה (כותנה, סלק-סוכר, קני-סוכר ופשתן לאריגה). הניסויים בכותנה נמשכו ארבע שנים בלבד. בראש ובראשונה בגלל חוסר מים לניסויים בגידולי שלחין, כמו גם ביתר הניסויים מסוג זה. הירידה העצומה ביבולי הכותנה כתוצאה מפגיעת ה'תולעת הוורודה', כשלא היו אז אמצעי הדברה יעילים - לא עודדה את המשך הניסויים. מה גם שממשלת המנדט הבריטי הביטה בעין רעה על מטרת גידול הכותנה בארץ, שעשוי להיות גם מתחרה לכותנה המצרית".[45]

חידוש גידול הכותנה בישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20, נעשה על-ידי אנשים שלא התנסו בגידול כותנה בארץ או בחו"ל ולא הכירו מגדלי כותנה מהעבר ועל כן הם נתקלו בקשיים מרובים. גידול מסחרי של כותנה בישראל החל בשנת 1953. באותה שנה ביקר בארץ חוואי יהודי מקליפורניה - סם המבורג, בעקבות הזמנתם של שר החקלאות דאז, חיים גבתי, ושרת העבודה דאז, גולדה מאיר. יחד סיירו בשדות עמק בית שאן, וסם המבורג, חקלאי מובהק, אסף אדמה בידיו, הריח אותה ואמר שהיא מריחה מכותנה, לכן אם מחפשים מה לגדל, מוטב שיגדלו כותנה.

בשנת 1953 נזרעה כותנה על 300 דונם ב-4 מקומות בארץ - בחוות איבים ליד ניר עם, במשואות יצחק, בחוות שמואל בעמק בית שאן, ובחוות מרדכי ליד קיבוץ מעוז חיים. סם המבורג דאג לשלוח מאנגליה תכשיר הדברה יעיל נגד הזיפית. באותה שנה הצליחו להגיע ליבולים יפים, כדוגמת 300 ק"ג כותן לדונם בחלקות בחוות מרדכי. ב-1954 נזרעו 3,000 דונם וב-1955 נזרעו 50 אלף דונם.

תחילה קטפו את הכותנה בידיים. תושבי עמק בית שאן, וילדים וחברים מהקיבוצים התגייסו לקטיף הכותנה. שיא ההספק היומי היה כ-120 ק"ג. ב-1956 הובאה לארץ הקטפת הראשונה - קטפת חד טורית, ומאז הלך המיכון והשתכלל. במשך הזמן התפשטו שטחי הכותנה בכל רחבי הארץ, כולל הנגב. בשנות ה 60 - 70 הקף הגידול הגיע לכ- 600 אלף דונם בשנה. בשנים שלאחר מכן ירד היקף הגידול.[46]

במהלך השנים הלך והתפתח גידול זה בעקבות המחיר הגבוה שפדתה הכותנה הישראלית האיכותית, ובעקבות היכולות האגרוטכניות שהתפתחו וסייעו לחקלאי הישראלי להגיע ליבולים גבוהים, הפחתת הוצאות הגידול, וכן האפשרות להשקות את הכותנה במי קולחין מטוהרים שהחלה להתפתח. הקיבוצים גידלו את רוב שטחי הכותנה בארץ. בשנים אלו הוקמה מועצה ייחודית למגדלי הכותנה "המועצה לגידול וייצור הכותנה", מועצה זו טיפלה וסייעה למגדלי הכותנה בכל המעטפת הגידול. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 גידול זה הלך והצטמצם בגלל ירידה ברווחיות. הכותנה בארץ היא גידול שלחין הממוכן מתחילתו ועד סופו. כותנה היא אחד הגידולים הראשונים המושקה במי קולחין. משך הגידול בארץ מזריעה לאסיף כחצי שנה או פחות.

הזנים הגדלים כיום בארץ הם בעיקר אקאלה ופימה, ובני כלאיים אקלפי, סיבאון ועוד. מוצא הזן אקאלה הוא מהכותנה השעירה .(G. hirsutum)  מוצא הפימה כנראה מהכלאה בין הכותנה השעירה (המכונה גם כותנת הרמות) וכותנת איי-הים (G. barbadense).

השקיית הכותנה נעשית בארץ על ידי מערכת טיפטוף מתקדמת, וכך ניתן לשלוט בכמויות המים והדשן האופטימליים לצמח. יש לציין כי ניתן ואולי אף רצוי להשקות את הכותנה במים מושבים – מי קולחין.[47]

חשוב לציין, כי התפתחות הכותנה מושפעת במהלך הגידול מגורמים רבים, כמו אקלים, מזיקים, השקיה דישון, מצב הקרקע, תאריך זריעה ועוד. חלקם בשליטת החקלאי ובחלקו מחובתנו לנסות ולהבין את השפעתו על הצמח ואת תגובתו לנוכחותם. החקלאי הישראלי מעוניין להגיע ליבול גבוה. יבולים גבוהים דורשים דיוק בממשק התשומות השונות, הן בכמות והן בעיתוי מבחינת שלבי הצמח השונים או כתגובה לבעיות התפתחותיות של הצמח והיבול[48].

התחדשות ענף הכותנה בארץ במאה ה-21:

אחד הגידולים שהיו בעבר חלק מהנוף הישראלי, שדות הכותנה הלבנים, חוזר ובגדול,[49] אחרי שפל חסר תקדים בענף שכמעט הוקפא בשנים האחרונות, בגלל חוסר כדאיות כלכלית ובעיקר בגלל עלות המים להשקיה ומחיר כותנה נמוך יחסית בעולם - כעת יש בשורות. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21 התרחב שוב הגידול ברחבי הארץ עקב עליה במחיר הסיבים העולמי שהעלה בצורה מרשימה את רווחיות הגידול. השנה מדווחת מועצת הכותנה על גידול חד של יותר מ-300% בשימוש השטחים החקלאיים לגידול כותנה: מ-27 אלף דונם בשנת 2021 ליותר מ-84 אלף דונם בשנת 2022, ובשנת 2023 יותר מ- 90 אלף דונם. בהתאם, גם גדל מספר המגדלים, מרביתם קיבוצים, ישנו גידול מ-39 מגדלים בשנת 2021 ל-93 מגדלים בשנת 2023, והתפוקה - כולה לייצוא - זינקה אף היא מ-5,000 טון בשנת 2020 ל-17 אלף טון בסוף שנת 2022. במידה והרווחיות תשמר, היקף הגידול יגדל בארץ בשנים הקרובות. אחת הסיבות לגידול במחיר הסיבים העולמי, הוא הגידול בדרישה לבדים העשויים מכותנה או לפחות מעורבת בהם כותנה באחוזים ניכרים. (פרוט לסיבות בפיסקה "סיבי הכותנה").

גידול הכותנה בעולם בהווה - כותנה גדלה באזורים רבים בעולם, רובם בעלי אקלים חם. כיום נזרעים זנים המפיקים סיבים רבים ואיכותיים יותר הודות לברירה מלאכותית. בשנת 2016 שטחי הכותנה נאמדו ב-460,000 קמ"ר, שהפיקו 29 מיליון טונות כותנה. הכותנה המצרית, ההודית וזו הגדלה באוזבקיסטן ושכנותיה נחשבת לבעלת איכות גבוהה ביותר המתבטאת בסיביה הארוכים והנוחים לטוויה. גידול הכותנה מסתמך רבות על דשנים ומדבירי מזיקים מלאכותיים, אך כיום מתפתחת נטייה גוברת בחלק מהשווקים להעדפת כותנה אורגנית.

בעבר היה קטיף הכותנה מלאכה ידנית קשה, ובארצות הברית היה נחלתם של העבדים השחורים רבים שהובאו לשם כך מאפריקה. כיום הקטיף והעיבוד ממוכן מראשיתו ועד סופו, ומתחיל בקטפת המפרידה את הכותן מהשיח, ממשיך בעגלת הביניים המובילה את הכותן למהדק, מכשיר זה המופעל בלחץ שמן בונה בעזרת משקולת הנעה על שרשראות ערימות מרובעות, אשר מכוסות ביריעות פלסטיק להגנה מן הגשם עד להובלתן למנפטה. כיום מיוצרות קטפות חדשות אשר יוצרות בעצמן ערימות מרובעות (CASE) או עגולותJOHN -DEERE) ) ובכך מייתרות את הצורך בעגלות הביניים ובמהדק, ומביאות לחיסכון בכוח אדם ודלק. במנפטה מופרדים הסיבים מהזרעים והתרמילים. מהזרעים ניתן להפיק שמן או להשתמש בפסולת המנפטה למאכל בהמות. את הסיבים טווים לחוטים ואורגים לבד, אותו ניתן למרצר[50], לצבוע ולעבד במגוון אופנים. כיום, %80 משטחי הכותנה נמצאים בארצות מתפתחות ו 20% בארצות מפותחות. שטח מזרע הכותנה בעולם בעת הזו[51] עומד על 328 מיליון דונם.