אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

כוורת דבורים

ב"ה

כוורת דבורים

כתיבה: הרב דוד אייגנר

צריכת הדבש וגידול הדברים באופן יזום על ידי האדם נעשה כבר לפני אלפי שנים, למשל בקברי הפרעונים, נמצאו איורים המתארים גידול דבורים בכוורות, בכתובות שונות מהעיר אוגרית נמצאו אזכורים לגידול דבורים, ועוד[1].

בניית הכוורת

כוורת דבורים היא סוג של כלי או מבנה שבו הדבורים מקננות, ופועלות. ישנם שני סוגים של כוורות: כוורות טבעיות וכוורות מלאכותיות. כוורת טבעית היא כוורת שנוצרת על ידי נחיל דבורים ש"מתנחל" על גזע עץ, בין ענפים, או בכל מקום שבו הוא מוצא מחסה. כך למשל התנחלו הדבורים בנבלת האריה ששמשון שיסע[2], ויצרו בו כוורת, יהונתן טובל את מטהו ביערת הדבש ובכך מצליח להמשיך ולהילחם[3]. כוורות אלו נדבקות למשטח שעליו הן מונחות באמצעות הדונג, מקום הקינון הטבעי של דבורת הדבש הוא חלל סגור עם פתח צר, כגון גזע עץ חלול או נקיק סלע. המקום המתאים מוגן מפגיעות אקלים, ופתחו צר.

כוורות מלאכותיות הן מבנה שהמגדל יוצר ואליו הוא מכניס את נחיל הדבורים, עיין ערך דבורה לאופן לכידת הנחיל. בחז"ל תוארו מספר חומרים שמהם נבנתה הכוורת: קש, קנים,[4] חלמא- טיט עבה וגללים מעורבים זה בזה[5], חרס צרוף או עץ[6]. כוורות אלו נתונות בתוך קירות העשויים מבוץ, מונחות על הקרקע או מצויות על יתדות[7] כוורות שנמצאו בתל רחוב ומתוארכות לתקופת בית ראשון עשויות טין שאינו צרוף.[8] בכוורת העשויה קנים ישנם נקבים רבים[9].

מבנה הכוורת העתיק כלל רק מסגרת כללית של מבנה, חלות הדבש הוכנו בתוך הכוורת על ידי הדבורים. כוורות מודרניות עשויות ממסגרות עשויות עץ, שבתוכן מכניס הדבוראי חלות עשויות מסגרת עץ ומחבר אליהן לוח שעווה שעליו הדבורים בונות את התאים, באופן זה נח לרדות את הדבש.

בחז"ל הוזכרו גם כוורות שנבנו בתוך בית.

צורת הכוורת

הכוורת עשויה כעין סל[10] עגול[11] או מרובע,[12] ומדובר בכלי גדול, שיש לו בית קיבול, שקובע לעיתים לקרקע,[13] לעיתים הכוורת נשברה ונסתמה בקש או כוסתה באמצעות סלים, חז"ל דנו באלו מקרים הכוורת תיטמא, או תחצוץ בפני הטומאה אם יש מת סמוך לה, הדבר תלוי בגדלה של הכוורת, באפשרות טלטולה, ובכך שהיא שלימה שניתן עדיין להגדירה ככלי.[14]

נפח הכוורת

בממצאים ארכיאולוגיים שונים נמצא כי נפח הכוורות בעולם העתיק הוא כמה עשרות ליטרים, כ40- 60 ליטר[15].

בחז"ל הוזכרו כוורות בגובה עשרה טפחים ויש בתוכה חלל של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, בשיעור זה היא נחשבת לרשות היחיד[16]. (נפח של כוורת זו לדעת החזו"א הוא כ125 ליטר), וכן אף כוורות בנפח של ארבעים סאה[17] .

בניית חלת הדבש

הדבורים הפועלות יוצרות חלות מדונג. הדונג הוא חומר שמבוסס בעיקר על חומצות שומן, הוא נוזלי, ונקרש כשהוא נחשף לאוויר[18]. הדבורים מפרישות את הדונג בצורת קשקשים מבלוטות בבטנן. את הקשקשים הן מעבירות ברגליהן ומגישות אותם ללסתות, ובעזרתם הן בונות את התאים המשושים של החלה. אין רווחים בין התאים ודפנותיהם משותפות. כך יוצרות הפועלות חלה מאונכת בעלת שתי שכבות תאים שפתחיהם פונים לצדדים. התאים שבמרכז החלה משמשים לגידול ולדות, והתאים שבהיקפה – לאגירת דבש. אבקת הפרחים נאגרת סמוך לתאי הוולדות, וכמותה מותאמת למספר הוולדות, כאמור, מבנה הכוורת העתיק כלל רק מסגרת כללית של מבנה, חלות הדבש הוכנו בתוך הכוורת על ידי הדבורים. כוורות מודרניות עשויות ממסגרות עשויות עץ, שבתוכן מכניס הדבוראי חלות עשויות מסגרת עץ ומחבר אליהן לוח שעווה שעליו הדבורים בונות את התאים.

השלכות הלכתיות

כאמור, כוורת הדברים מונחת על הקרקע, ולפעמים אף מעוגנת אליה, נחלקו התנאים האם דינה הוא כקרקע לדיני פרוזבול, שאדם יכול לכתוב פרוזבול רק אם הוא מחזיק קרקע בבעלותו, האם מותר לרדות ממנה בשבת, שאם היא קרקע יש בכך דין תולש דבר מחיבורו, וכן לדיני טומאה, שהרי קרקע אינה מקבלת טומאה[19]  

 דיני מקח וממכר: הדבורים מתקיימות בתוך הכוורת מהדבש שהן אוגרות במשך השנה, ולכן הקונה חלות דבש מחברו עליו להותיר בכוורת שתי חלות דבש[20].  כשאדם מוכר כוורת, הוא מוכר גם את הדבורים שבתוכה, אולם כשאדם מוכר דבורים הוא לא בהכרח מוכר גם את הכוורת, ועל הקונה להותיר מספר מסוים של חלות דבש ונחילי דבורים כדי שהכוורת תוכל להמשיך ולהתפתח[21]

על מנת להגן על הדבורים בכוורת, לעיתים פרסו על גביה מחצלות, ניתן לעשות כן בשבת רק אם אין כוונתו לצוד כך את הדבורים[22].

עיקר יצור הדבש של הדבורים הוא בעונת הפריחה, בחורף הדבש משמש בעיקר לקיום הדבורים[23], דבש הוא אחד משבעת המשקים שמקבל טומאה, אך הוא משמש גם לאכילה, והדבר תלוי במחשבתו של האדם מתי להגדירו כך או כך.[24].  

ניצול הדבש

תאי הדבש בכוורת נועדו כדי לספק מזון לוולדות המתפתחים, על מנת לצרוך את הדבש ולשמור על איכותו יש לוודא כי המלכה אינה מטילה את ביציה בכוורת, בזמן חז"ל פעולה זו נקראה "סירוס" ומדובר בעשיית פעולות שונות כדי שהדבורים ייצרו דבש בלבד, ולא יטילו ביצים[25]  

בכוורת מודרניות, על מנת שחלות הדבש תהיינה ללא ולדות, מניחים מספר קומות של כוורת אחת על גבי השניה, בין קומת הבסיס ובין שאר הקומות מניחים רשת הפרדה המאפשרת מעבר של דבורים פועלות ומונעת מעבר של המלכה. באופן הזה נמנעת הטלה מחוץ לקומת הבסיס והקומות שמעליה משמשות לאחסון דבש בלבד.

 שימושים נוספים בכוורת

לעיתים השתמשו בכוורת שימוש משני כדי לשמר בה תאנים מיובשות (קציעות).[26]