אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

גמר מלאכה

גמר המלאכה הוא השלב שבו הסתיימו פעולות ההכנה שבשדה של הפרי או הירק, וניתן ליהנות ממנו, משלב זה ואילך אסור לאכול מהפירות אף לא באופן ארעי, ויש להפריש מהם תרומות ומעשרות, נחלקו התנאים איזה שלב משלבי הכנת היין יוגדר כגמר המלאכה, להבהרת שלבי הכנת היין השונים ראה בפרק שלבי הכנת היין.

א.  יש הסוברים שמדובר בשלב שבו היין נכנס לגת התחתונה לאחר הדריכה, עוד לפני התסיסה.[1] שלב זה הוא המוקדם ביותר בשלבי ההכנה של היין.

ב. ישנם הסבורים ששלב זה מתרחש כשהיין בבור (בגת התחתונה) לאחר חלק מתהליך התסיסה[2].

ג. וישנם הסוברים ששלב זה הוא לאחר העברת היין מהבור לחביות, השלמת תהליך התסיסה וסינון היין מהמוצקים.[3]

גמר המלאכה בסיטואציות שונות

למרות שגמר המלאכה הוא בשלבים האמורים לעיל, מכל מקום אדם יכול להפריש כבר מהשלב שבו הענבים נדרכו ונוצר מהם משקה.[4]

גמר המלאכה משפיע רק על היין המצוי בגת התחתונה ולא ביין שמצוי בגת העליונה ובצינור.[5] הכנסת מעט יין לתוך תבשיל צונן, אינה נחשבת לגמר מלאכה, לעומת הכנסת יין לתוך קדירה ריקה, הדבר נחשב כגמר מלאכה.[6] סחיטת ענבים לתוך הכוס נחשב כגמר מלאכה[7]. היין נחשב לגמר המלאכה של הענבים ולכן אין לתרום מהענבים על היין.[8]

היין במצוות התלויות בארץ- בתורה נאמר[9]: "וזה לך תרומת מתנם... כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים" מפסוק זה למדו חלק מהראשונים שחובת הפרשת תרומות ומעשרות מן התורה היא רק בדגן, תירוש (יין) ויצהר (שמן)[10]. לדעת ראשונים רבים אחרים, חיוב ההפרשה כולל בנוסף לדגן תירוש ויצהר אף פרות אחרים[11].

הכלל המנחה ביחס לשימוש בפירות שיש בהם קדושה כגון קדושת שביעית, וקדושת תרומות ומעשרות הוא, שיש להשתמש בהם כפי השימוש הרגיל שלהם.[12] אי לכך מותר לסחוט רק זיתים וענבים שיש בהם קדושה ואין לסחוט פירות אחרים,[13] אם סחט את פירות התרומה, חייב לשלם קרן וחומש רק אם סחט זיתים וענבים.[14]

היין נמנה כחלק מהמזון שניתן לרכוש בכספי מעשר שני.[15]

ניתן להביא רק יין ושמן לביכורים, ואין להביא משקאות מפירות אחרים.[16]

ערלה- בתורה נאמר[17]: "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל". מפסוק זה למדו חז"ל שחיוב מלקות במקרה שסוחט פרי ערלה הוא רק על משקה הנסחט מזיתים וענבים, ואין חיוב מלקות על משקה שנסחט מפירות אחרים[18].

ניתן לעשות קונדיטון מיין מעשר שני[19], אין להכין "אלנתית" מיין שיש בו קדושת שביעית, או קדושת תרומה[20] ומעשר שני, וגם אם עשה ממנו כן, אין לסוך ביין זה,[21] ויין שנלקח לצורך כך חייב בדמאי.[22]

לענין תרומות ומעשרות, מכיוון שמקורו של החומץ הוא יין, ניתן להפריש מן היין על החומץ[23].

אין חובה לשתות יין של מעשר שני שהחמיץ[24]

שביעית- מותר לאדם לקחת בשביעית מן ההפקר עד כמות של 15 כדי יין.[25]

נחלקו התנאים האם מותר לתרום ענבים על יין[26].

יין מסונן נקרא "יין צלול", נחלקו התנאים האם מותר לתרום מיין צלול על שאינו צלול.[27]

שומר הגת יכול לשתות מן היין באופן ארעי לפני גמר המלאכה.[28]

[1] דעת ת"ק בברייתא צב, ב, ובגמרא בע"ז נו, א, מובאת דעה זו גם בשם רבי עקיבא.

[2] משנה מעשרות א, ז "היין משיקפה", בהגדרת השלב באופן מדויק יותר, ראה ריבמ"ץ, ר"ש ומעשרות א, ז, רש"י ע"ז נו, א, שכתבו שמדובר בהסרת המוצקים שצפים מעל היין לאחר התסיסה, או כשנוצר קצף על הבור, רמב"ם פיה"מ מעשרות א, ז, או שקיעת השמרים בתחתית הבור ריטב"א ב"מ צב, ב בשם הראב"ד.

[3] שלב זה נקרא "משישלה בחביות". דעת ר"ע בגמרא ע"ז נו, א, ראה רש"י שם, שיטה מקובצת ב"מ צב, ב, בשם הראב"ד, וכך נוקטים למעשה הרמב"ם מעשר ג, יד, והשו"ע יו"ד שלא, פו.

[4] תוספתא תרומות ג... רמב"ם תרומות ה, ו, ראה דרך אמונה תרומות ה, ו: "וקמ"ל רבנו כאן דכ"ז לענין איסור אכילת עראי אבל לענין שיהא נחשב גמ"מ שמותר לתרום מהן נחשב ביין מיד משהלכו הדורכים ע"ג הקורות שתי וערב שאז מתחיל לצאת קצת יין", ראה תוספתא מעשרות (ליברמן) א, ז לגבי חלות פעולת ההקדש על השלבים השונים של סינון היין.

[5] משנה מעשרות א, ז, ובפרשני המשנה שם.

[6] משנה וירושלמי מעשרות ד, א.

[7] תוספתא מעשרות א. רמב"ם מעשר ה, יז.

[8] משנה תרומות א, ד.

[9] עפ"י הפסוק: במדבר יח, יא- יב.

[10] ראב"ד מעשר א, ט.

[11] רמב"ם תרומות ב, א.

[12] משנה שביעית ח, ב, מעשר שני ב, א.

[13] משנה תרומות יא, ג, תוספתא מעשר שני ה, רמב"ם מעשר שני ט, ג; ג, יא; שמיטה ויובל ה, ג.

[14] ראה חולין קכ, ב

[15] דברים יד, כו.

[16] משנה תרומות יא, ג, רמב"ם ביכורים ה, ד.

[17] ויקרא יט, כג.

[18] משנה תרומות יא, ג.

[19] ר"ש, רא"ש מעשר שני ב, א.

[20] תוספתא תרומות ט, ז; ט, טו.

[21] תוספתא שביעית (ליברמן) ו, ח, תוספתא מעשר שני (ליברמן) ב, ג

[22] תוספתא דמאי (ליברמן) א, כד.

[23] תוספתא תרומות (ליברמן) ד, ו- ז, ב"מ ס, א בתנאי שידוע שיש יין וחומץ, אך המפריש בידיעה שיש לו יין ואחר כך נודע לו שהחמיץ, אינה תרומה, מכיוון שדעתו היתה שהוא מעוניין ביין ולבא בחומץ, ראה תוס' ד"ה יין וחומץ.

[24] רמב"ם פיה"מ מעשר שני ב, א.

[25] משנה שביעית ה, ז, שיעור זה הוא כשיעור הנצרך לאדם לשנה.

[26] משנה עדויות פרק ה, מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

[27] תוספתא תרומות (ליברמן) ד, ג תורמין יין צלול על שאינו צלול ולא שאינו צולל על הצולל ר' יהודה או' אף שאינו צולל על הצולל ובלבד שיתרום מן היפה.

[28] ב"מ צג, א.