אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
טינוף
כתיבה: הרב דוד אייגנר
בכור בהמה טהורה נחשב כן רק אם הוא נולד בהמלטה טבעית (ולא בניתוח קיסרי) [1], וכן אם אמו לא הפילה בעבר[2]. הפלה שפוטרת את הולד שנולד לאחר ההפלה מבכורה, היא רק אם הופל ולד שהייתה אפשרות לזהותו כולד, ולא כדימום בלבד[3]. . באופן מעשי, לא תמיד פשוט להבין האם אכן נולד נפל, מכיוון שבשלבים המוקדמים של ההיריון העובר מאוד קטן והוא מצוי בתוך שיליה המלאה כלי דם, ולכן קשה מאוד להבחין האם אכן היה ולד בדימום זה. חז"ל למדו שסימן לנפל בבהמה דקה (כלומר – כבש או עז) הוא הטינוף, כלומר – יציאה של נוזל שבתוכו נימוח העובר מרחמה של הבהמה.[4] ואמרו שצריך להראות את הנוזל לרועה חכם שיוודא שאכן מדובר בשאריות של עובר.[5] אמנם, בבהמה גסה (כלומר - בקר) יש צורך שתוציא הבהמה את השליה או "חררה" מלאת דם, כלומר קריש דם גדול, כדי להוכיח שאכן היה הריון.[6] והסבירו שבבהמה גסה יכול להיות טינוף אף בלא וולד.[7] הספרות הווטרינרית המודרנית מצביעה על מספר מצבים שיכולים לדמות הפלה בבהמה למרות שכלל לא היה הריון. בין השאר מוזכר דימום או הפרשות וגינליות שקשורות למחזור הייחום של הבהמה, כמדמה מצב של הפלה.[8]
למעשה כתבו הפוסקים[9] שהפלה שפוטרת מבכורה את הולד שנולד לאחר ההפלה, היא רק אם הופל ולד שהייתה אפשרות לזהותו כולד, ולא שנצפה דימום בלבד[10]. דימום וגינאלי בלבד ללא שאריות ולד אינו פוטר את הולד הבא מבכורה, גם אם הוא כהה יותר או בכמות גדולה יוותר מאשר בדימום וסת רגיל. ספיקת ולד, שלא נצפתה על ידי המגדל, גם אם זוהה הריון בבדיקת דם או נצפה ולד בבדיקת אולטרסאונד, ולאחר מכן בהמלטה התברר שהנקבה הייתה "ריקה", אינה פוטרת את הולד הבא מבכורה, והולד הבא יהיה בכור גמור.[11]
במידה וההפלה היתה בשליש האחרון של ההריון, שבה יש כבר ולד שלם, פוטרת את הבא מבכורה[12], במידה וההפלה היתה בשלב מקדים יותר יש לבחון את הנפל לגופו, אם יש בו כבר צורת ולד.
[1] כדעת רבי עקיבא (בכורות, יט ע"א); רמב"ם הלכות בכורות (פרק ב הלכה ד).
[2] משנה בכורות יט, ב, רמב"ם הלכות בכורות ד, ו: "בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל וזהו הנקרא טינוף, אם אמרו הרועים עובר הוא אלא שנפסדה צורתו הרי זו פטורה מן הבכורה וצריך להראותו לרועה חכם.
[3] משנה בכורות יט, א, רמב"ם פירוש המשנה בכורות ג, א, אורך ההריון של כבשה הוא 144- 151 יום, עונת היחום הטבעית של הצאן היא בסתיו, והיא נמשכת למשך כשלושה חודשים, ההמלטות הן באביב. במידה וההרבעה נעשתה בצורה טבעית, דהיינו הוכנסו איילים לעדר ולא ניתן לדעת במדויק מתי הנקבה התעברה, ולכן חז"ל לא הגידר מספר ימי עובר כפי שהגדירו אצל האדם, אלא הגדירו שלב התפתחות- שהיתה צורת עובר, ראה רבינו גרשום בכורות כא, ב.
[4] משנה בכורות ג א. שו"ע יו"ד, שטו ז.
[5] בבכלי בכורות כא ב; שו"ע שם.
[6] משנה שם; שו"ע שם.
[7] בית יוסף שם.
[9] ראה בהרחבה בהלכות גידול צאן, פרק ג.
[10] משנה בכורות יט, א, רמב"ם פירוש המשנה בכורות ג, א, אורך ההריון של כבשה הוא 144- 151 יום, עונת היחום הטבעית של הצאן היא בסתיו, והיא נמשכת למשך כשלושה חודשים, ההמלטות הן באביב. לרוב ההרבעה נעשית בצורה טבעית, דהיינו הוכנסו איילים לעדר למספר חודשים ולא ניתן לדעת במדויק מתי הנקבה התעברה, ולכן לא ניתן להגדיר את מספר ימי עובר כפי שהגדירו אצל האדם, אלא הגדירו שלב התפתחות- שהיתה לולד צורת עובר, ראה תוספות נדה כה, א, רבינו גרשום בכורות כא, ב, יש לציין כי משך המחזור של צאן הוא 17- 18 יום בממוצע ויתכן שנקבה שמדממת במהלך עונת ההרבעה הדבר נובע מכך שהיא לא התעברה, ולא מכך שהיא הפילה
[11] מכיוון שהתנאי הוא שהיה ולד גמור שיצא וכל עוד לא נראה ולד לא ניתן להתיר את הולד הבא.
[12] מהרמב"ם בפירוש המשנה בכורות ג, א משמע שצריך שיהיה ולד גמור, אלא שהוא נמחה,
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
