אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

חציל

ב"ה

חציל Solanum melongena

כתיבה: הרב דוד אייגנר

אנגלית: Eggplant, בשפות אחרות החציל נקרא גם כן אובריגן  aubergine, ברינג'ל, , brinjal ובאיגן  baigan.

בפוסקים החציל הוזכר כברינגאן, בנדיג'אן, בדינגאן.

רקע מדעי

החציל הוא מין ממשפחת הסולניים[1] (Solanaceae), מהסוג סולנום (solanum). מקום גידולו הטבעי הוא בדרום אסיה או מזרחה, הוא הובא לאזורנו ככל הנראה רק בתקופת הכיבוש הערבי[2]. ישנם מספר מופעים לחציל: 1. צמח עשבוני זקוף. 2. בן שיח[3]. וכן ישנם מופעים חד שנתיים ומופעים דו שנתיים. גובהו הוא בין 40 ס"מ ל1.5 מ'[4]. החציל הוא צמח שזקוק לחום כדי להתפתח כראוי, כפי שמצוי בארצות מוצאו, והוא רגיש לטמפרטורות קרות, בטמפרטורות נמוכות הצמח ימות, או שהתפתחותו תיעצר.[5]

התפתחות הצמח: לאחר שהגבעול הראשי מצמיח 8- 10 עלים מתחילה הסתעפות של יציאת ענפים משניים מחיקי העלים, הפרחים הראשונים מופיעים על הגבעול הראשי, ולאחר מכן על ענפי המשנה. הצמח מתפתח באופן איטי, ותחילת הפריחה היא החל מכ100 ימים לאחר הזריעה[6]. הפרי מגיע לגודל ראוי לקטיף 3- 4 שבועות לאחר הפריחה. אחרי תקופת ניבה ראשונה של מספר חודשים, נפסקת הפריחה לזמן מה, ולאר מכן מתחדשות הפריחה והחנטה במחזורים מתקצרים[7]. במשקים חקלאיים בזמננו, על מנת לעורר את הצמח להניב טוב יותר מדלים אותו במהלך הגידול, וגוזמים את הענפים שהתנוונו, לרוב בשל הירידה באיכות הפרי עם בוא העונה הקשה עוקרים את הצמח ולא מחדשים אותו.

הפרי הוא ענבה (berry) ומכיל מספר רב של זרעים, אלו מכילים כמות גבוהה של תרכובות אורגניות (אלקלואידים) המכילות ניקוטין. וכן, בדומה לצמחים רבים מהסוג סולנום החציל מכיל גם את הרעלן סולנין. עובדות אלו גורמת לפרי החציל לקבל טעם מר עם הבשלתו. ככל שהפרי מתבגר, הזרעים מבשילים וטעם הפרי נעשה מריר. ולכן צריכת החציל כפרי היא בשלבי הבוסר שלו. צבעה של קליפת הפרי היא בגווני סגול- שחור, וישנם זנים בהם הקליפה היא לבנה.

דיון הלכתי

החציל לא הוזכר במפורש בתנ"ך או במשנה, אם כי ישנם הסוברים שהקינרס שהוזכר במשנה[8] מזוהה כחציל[9]. חז"ל קבעו קריטריונים להגדרת צמח כאילן או ירק זאת מכיוון שדיני ערלה חלים רק על עצים ולא על ירקות[10]. וכן לכל סוג של צמח- אילן או ירק יש ברכה המיוחדת לו, בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ. ישנן מספר הגדרות בראשונים להגדרת אילן:[11] 1. צמח שלאחר שענפיו הניבו, ענפיו מניבים שוב[12]. 2. צמח בעל גזע רב שנתי[13].3. די בכך שיש לצמח מערכת שורשים רב שנתית, גם אם הגזע מתחלף.[14]

הגדרת החציל כאילן או ירק

כאמור לעיל, החציל הוא רב שנתי, שמתקיים מספר שנים, המבנה שלו דומה לעץ- יש לו גזע, העלים יוצאים מהגזע ולא מהשורשים ולכן לדעת הכפתור ופרח דינו כעץ ויש לנהוג בו דין ערלה.[15]

אולם, לדעת פוסקים רבים, אין לנהוג בחציל דין ערלה, וזאת מכמה סיבות: הצמח מתחדש לאחר החורף[16] לדעת הרדב"ז החציל מניב בתוך שנה מהזריעה, וזו תכונה שמתאימה באופן בוטני לירקות, ואילו כל העצים אינם מניבים בתקופה כה קצרה[17]. סיבה נוספת שהוזכרה בדבריו היא שכשהוא עלה לארץ ישראל ממצרים "ראיתי כולם נהגו בו היתר משמע דפשיטא להו דהוי ודאי ירק"[18] באופן דומה כתב הברכי יוסף ש"קדושים עליונים האר"י זצ"ל והרב חיים ויטאל" אכלו מהחציל ולא חששו לערלה[19]. טעמים נוספים שהוזכרו הם שהצמח אינו מתקיים יותר משלוש שנים[20] איכות הפרי הולכת ופוחתת[21]. מדובר בצמח נמוך שנראה כירק, והגזע שלו חלול, בשונה מעצים שלרוב הם גבוהים והגזע מלא[22].

צמח החציל, ניתן להבחין במבנה החציל, עובדת היותו בעל גזע, עלים וענפים. 

דינים נוספים    

חלוקה בין זני החציל

כאמור יש זנים שגוונם לבן וישנם זנים שגוונם שחור, הרדב"ז מציין כי הלבנים הם חד שנתיים ואילו השחורים הם רב שנתיים, ולדעתו ניתן לדון כל זן בפני עצמו לדיני ערלה[23].

רעילות הצמח

יש שציינו שהחציל הוא "פרי רע בתכלית מסמא את העינים והוא ארס לכל בעלי השחורה", תיאורים המתאימים לרעילותו של הצמח.[24]

ברכת החציל

הדרך לאכול את החציל היא רק כשהוא מעובד- שלוק או מבושל, ואז ברכתו היא בורא פרי האדמה אך אם אוכל אותו חי, יש לברך עליו "שהכל"[25]. חצילים שראויים לאכילה רק על ידי כבישה, ונקטפים בעודם בוסר, מכיוון שזו הדרך לאכלם, ברכתם היא בורא פרי האדמה[26].

כלאים

פעמים רבות החציל מורכב על כנת עגבנייה, יש בכך משום איסור כלאי זרעים[27].