אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

חולדה

ב"ה

חֻלְדָּה

כתיבה: אביעד פרנקל

חֻלְדָּה מצויה – Rattus rattus

חולדת החוף- Rattus norvegicus

משפחה – עכבריים Muridae

כללי

החולדה היא סוג מכרסם נפוץ בארץ ובעולם, הכולל כ-300 מינים. כיום חיים בארץ שני מינים של חולדות: חולדה מצויה וחולדת החוף. ייתכן כי שני מיני חולדות אלו היו באזורנו גם בזמן חז"ל[1], אם כי ישנם הסוברים כי חולדת החוף הגיעה לאזורנו רק במאה ה- 20.[2] החולדה המצויה קטנה ועדינה מחולדת החוף, הדוחקת את רגליה מאזורי מחיה מסוימים.[3] קרויה בלשון העממית גם 'עכברוש'.[4]

החולדה היא חיה חברותית החיה בחבורה טריטוריאלית. בראש החבורה עומד זכר דומיננטי, אליו מתלווים זכרים ונקבות אחדים. סימון הטריטוריה של החבורה מתבצע בעזרת הפרשות מבלוטות הנמצאות בבטן ובלחיים. בתוך הטריטוריה מסמנות החולדות, על ידי שתן וצואה, שבילים מיוחדים, הניתנים לזיהוי גם לאחר מעשה (על פי צבעם).

מבנה גוף

אורך הגוף הממוצע של החולדה המצויה כ-18 ס"מ וזנבה מעט ארוך יותר מגופה. משקלה הממוצע – 150 גרם, חולדת החוף לעומתה היא גדולה וכבדה יותר אורך גופה הוא 22.5 ס"מ בממוצע, ומשקלה הממוצע הוא 450 גרם. האוזניים גדולות ומכסות את העיניים בזמן שהן מכופפות קדימה. קיים מגוון בצבע הפרווה של חולדות – גוונים הנעים בין אפור שחור וחום. כל פרט יכול להופיע עם מספר פיגמנטים שונים - קיימים פרטים חומים אפורים עם בטן לבנה או צהובה בהירה, ואחרים עם גוף צהוב-חום עם גוון אדמדם.[5] בחז"ל הובא ששיניה של החולדה דקות, עקומות ועקושות[6] לדיני טומאה וטהרה, עור בעל החיים נחשב כבשר, והוא מקבל טומאה רק אם הוא ראוי לשימוש כל שהוא, עורה של החולדה אינו נחשב כבשר והוא אינו מקבל טומאה.[7]

רביית החולדה: משך ההיריון של החולדה הוא 22-21 יום. בכל שנה ישנן בין 3 ל-6 המלטות, כשבכל המלטה בין 5 ל-10 גורים. הגורים נולדים עיוורים, והם פוקחים את עיניהם בגיל שבועיים[8]. בטבע חיה החולדה בין שלוש לארבע שנים.[9]

תזונה

החולדה היא אוכלת כל. אם כי מרבית מזונה של החולדה המצויה הוא צמחוני, כשהיא אוכלת בעיקר פירות. ביערות, מסוגלת החולדה לאכול זרעים של אורן, אחרי שהיא מכרסמת את האצטרובל באופן מתוחכם למדי.[10] ככלל, החולדה ניזונת גם מבעלי חיים הקטנים ממנה כעכברים ואפרוחים. במקומות מסוימים היא יכולה לאכול ביצי ציפורים הנמצאות בקן, ובמקומות אחרים גם סרטנים.[11] החולדות גורמות לנזקים גדולים במשק החקלאי בשל נטייתן להשמיד יבולים ולטרוף אפרוחים.[12] החולדה יכולה אף לכרסם בדים, קירות מבנים העשויים מחומרים קלים, ועוד.

בחז"ל החולדה הוזכרה כבעל חיים הניזון מבשר: שרצים[13], בעלי חיים שמתו[14] וכן היא טורפת בעלי חיים, פגיעתה של החולדה גורמת להטרפת עופות: אם היא מכה את העוף בראשו, או נושכת אותו[15], פעולה זו יכולה לגרום לשבירת הגולגולת ולנקיבת קרום המח, בשל כך העוף נעשה "טריפה"[16], מכתה של החולדה אינה מטריפה בעלי חיים גדולים יותר כצאן ובקר, ואפילו אם מדובר בוולדות צעירים[17], הגמרא דנה במקרה בו החולדה בלעה עובר של בעל חיים בעודו ברחם[18]. החולדה גם כן ניזונת ממזון מהצומח- כגון פת, אך תזונתה העיקרית היא מהבשר[19]. החולדה נוהגת לגרור את מזונה ולא לאכלו היכן שהיא מצאה אותו[20]. החולדות לעיתים גוררות חוטים או בדים[21]. החולדה נחשבת כבעל חיים שאוכל כל מה שהוא לוקח, ולכן בדיני טומאה וטהרה, היכן שהחולדה הולכת אין צריך בדיקה אם נותר שם עובר שנפל, כי מן הסתם היא אכלה אותו או לכל הפחות לקחה אותו משם.[22]

מי חטאת ששתו מהם שרצים אינם נפסלים. אך אם שתתה מהם חולדה נפסלים, משום שהיא מלקקת אותם בלשונה, ובדרך זו יוצאת ליחה ממנה למים ופוסלתם.[23]

מגורי החולדה

החולדה המצויה מסוגלת לטיפוס, והיא יודעת גם לקפוץ לגובה. החולדה מקננת במחילות טבעיות שקיימות בבתים ובסביבתם ואף מסוגלת לכרסם מחילות בעצים וחומרים נוספים. שפע המזון מן החי והצומח המצוי צל האדם גורם לה להתגורר בשכנותו. היא אף נוטה לבנות את הקינים שלה במקומות גבוהים כמו עליות גג וכיוצא בזה. כאמור, היא נפוצה במיוחד במשק החקלאי, בשל היבולים הזמינים בו, אך במקומות יישוב היא נוטה להתיישב במבנים גבוהים כשהיא מטפסת לקומות הגבוהות שלהם בדרכים שונות.[24]

בחז"ל הובא שהחולדה מצויה בחברת האדם בשכיחות גבוהה[25], היא מצויה בבית,[26] חופרת מחילות בקירות הבית[27], ולעיתים אף מהלכת גם על גבי המזון[28]. אחד מפסולי השחיטה הוא החלדה. הכוונה היא למצב בו הסכין מכוסה בין הסימנים או מתחת לדבר אחר בשעת השחיטה.[29] המונח חלדה מושאל מכיסויה של החולדה – "הדרה בעיקרי בתים",[30] או מלשון נעיצה ותחיבה – "מלשון חולדה שנכנסת בחורין ובסדקין".[31]

החולדה ותפוצת מחלות

מעבר להיזקים הנגרמים לאדם בשל מאפייני התזונה של החולדה, ידועה החולדה כגורם מעביר מחלות. בין השאר, אחראית החולדה להפצה של מספר מגפות ידועות בהיסטוריה, ביניהן מגפת הדבר השחור בימי הביניים. דרך ההדבקה נעוצה במקום מגוריה: מכיוון שהיא מתגוררת בגגות, הפרעושים נושאי המחלות האחוזים בפרוותה נופלים ממנה על האנשים המתגוררים מתחתיה, וכך היא מסייעת לתפוצת המחלה.[32]

זיהוי החולדה במקורות

החולדה הוזכרה כשם של אדם, חולדה הנביאה[33] בצדו הדרומי של הר הבית נקבעו שני שערים ששימשו לכניסה ויציאה שנקראו שערי חולדה, ויש הסוברים כי הם נקראו כך על שמה של חולדה הנביאה[34]. החולדה לא נזכרה במפורש בתורה. פעם אחת נזכר "הַחֹלֶד"[35], בין שמונת השרצים הטמאים, וקיים קושי רב בזיהויו.[36] אמנם יש המזהים את ה'חולד' המופיע בתורה ברשימת שמונת השרצים, כחולדה.[37]במשנה נזכרה החולדה 11 פעמים, ועוד כ-43 פעמים בגמרא. החולדה נקראת בארמית כרכושתא,[38] ומדובר במין יבשתי[39] האזכורים השונים של החולדה מעלים תמונה לא עקבית, ויתכן שישנם כמה בעלי חיים שעונים להגדרת חולדה.[40]    עיין ערך חולד

דעות החוקרים: הזואולוג ישראל אהרוני אכן זיהה את ה'חולדה' עם המין הנקרא בפינו חולדה (Rattus),[41] ובעקבותיו הלכו רבים מן החוקרים.[42] מנחם דור הדף בחריפות זיהוי זה. לדבריו, הבסיס לזיהוי זה נשען על תכונות השייכות דווקא לחולדת החוף (Rattus norvegicus), הגדולה הרבה יותר מהחולדה המצויה וידועה בעיקר בשל היותה טורפת. לדעתו יש לשלול זיהוי זה מכיוון שחולדת החוף הגיעה לאירופה רק במאה ה-18, ולאזורנו רק במאה שעברה. המין המצוי אצלנו היה החולדה המצויה, המעדיפה בכלל אוכל צמחוני, ואיננה גרה במרתפים, ולא ייתכן שאליה כיוונו חז"ל. למסקנתם יש לזהות את החולדה עם מיני טורפים קטנים ובינוניים ממשפחת הסמוריים או הגחניים, ובעיקר עם הדלק, הסמור, החמוס או הנמיה.[43] לאחרונה הציע משה רענן כנגד טיעון זה, כי ייתכן וחולדת החוף היתה קיימת באזורנו כבר מזמן קדום, ורק התגלתה באיחור.[44]

מלכודת החולדה

מלכודת של חולדות נחשבת ככלי שיכול לקבל טומאה, ואילו של עכברים טהורה.[45] הרמב"ם הסביר בטעם הדבר - שלמלכודת החולדות יש בית קיבול, ואילו למלכודת העכברים אין. אמנם, היה מי שכתב שמלכודת עכברים טהורה משום שאין אדם מעוניין בעכבר הנתפס בה, אך מצוי שיהיה אדם מעוניין בחולדה, כדי להשתמש בעורה.[46]

מאפיינים נוספים

בגדרי איסור "ניחוש" נאמר שאסור לאדם לנחש בחולדה בעופות ובדגים.[47] המפרשים הסבירו שהכוונה היא לאדם המוצא סימנים לעשייתו בדברים סתמיים, כמו התנהגות אקראית של בעלי חיים אלו או בקולות שהם מפיקים.[48]

חולדת הסניים/ הסנאים

חולדת הסניים היא מין טורף קצר רגליים, שהיו מגדלים בבתים כדי לסלק מהם בעלי חיים קטנים[49] מזיקים שונים, ויתכן אף כדי לשמור על נקיונם, נהגו אף לסחור בו ולמכרו לשם כך. מותר לגדל אותו בבית, אך מכיוון שמדובר בבעל חיים שאינו טהור, אין לסחור בו עם הגוים[50]. בית שמאי הסתפקו במעמדה האם הוא מין חיה או מין שרץ.[51] זיהויה של חולדת הסניים מסופק, בגמרא מובא שמאפייניה מעט שונים מחולדה, ששוקיה דקים[52]. יש מהראשונים שכתבו שמדובר בחולדה אלא שהיא מצויה ב'סנה'[53] לדעת הערוך מדובר בבע"ח שעורו משובח, שגדל בארצות צפון, סחרו בו והביאוהו מרחוק.[54] ומכל מקום נראה שהיא איננה זהה עם החולדה המצויה.[55]