אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
חוחובה
אנגלית: Jojoba
משפחה: Simmondsiaceae
שם מדעי: Simmondsia chinensis
כתיבה: הרב דוד אייגנר
החוחובה היא צמח שמקורו הוא במדבריות קליפורניה ומקסיקו, והוא מותאם לגידול בקרקעות מליחות. עיקר השימוש בצמח הוא הפקת שמן מזרעיו, הזרע מכיל עד 50 אחוז שמן, שזהו אחד האחוזים הגבוהים יותר של שמן מהצומח. שמן זה נחשב בין השמנים האיכותיים ביותר המיוצרים מהצומח, המועילים לאדם[1]. צמח זה הובא לארץ לפני כמה עשרות שנים, לרמת הנגב, אזור שאקלימו דומה למדבריות המוצא של הצמח, בארץ הצליחו לגדלו בהצלחה רבה ולהתאים לו ממשק השקייה מתאים במים מטוהרים. שטחי גידולו אף חרגו מעבר לרמת הנגב, ואף הגיעו למושבי השפלה[2].
מכיוון שגידול הצמח הוא לצורך השמן, יש בשמן החוחובה קדושת שביעית[3], אך מכיוון שאינו עומד למאכל, והשימוש בו לסיכה בלבד, אין חובה להפריש ממנו תרומות ומעשרות[4] או לנהוג בו דיני ערלה[5].
[1] Bala, Raman. ‘Jojoba - The Gold of Desert’. Deserts and Desertification, IntechOpen, 16 Feb. 2022. Crossref, doi:10.5772/intechopen.99872.
[2] ראה א. ירמיהו וחוב' דו"ח מסכם לתוכנית מחקר מספר 20-13-0025 קידום ענף החוחובה בנגב
[3] ראה קטיף שביעית מהדורת תשפ"ב פק יד סעיף ט 5
[4] כי חיוב פרי בתרומות ומעשרות הוא רק אם הוא עומד למאכל, ראה שו"ע יו"ד שלא , יג.
[5] שו"ת רדב"ז א, מד; א, תצט.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
