אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

זיהום

כתיבה הלכתית: הרב דוד אייגנר

כתיבה מדעית: פרופ' חיים נרסון

ראשי פרקים

א. כתיבה מדעית

ב. הגדרה

ג. אופי הפעולה ומטרתה

ד. שמיטה

ה. חול המועד

כתיבה מדעית

מלאכת זיהום אינה מוכרת בשם זה בחקלאות המודרנית. הדרך של הדבקת זבל (של כל מיני שאריות אורגניות) על "פצעי" עצים (כגון התקלפות) לשם הגנה אינה מוכרת בימינו.

לעומת זאת משיחת פצעים בחומרים שונים לשם מניעת כניסת מזיקים קיימת בשלל אפשרויות, כגון: בנטיעות צעירות מסיידים את הגזעים לשם הגנה מעודפי קרינה. לעתים משלבים בסיד חומרים שונים כדי להרחיק מזיקים כמו כנימות ונמלים.

בשנים הראשונות של העץ מרבים לגזום בו כדי לעצב את צורתו. כל חיתוך גורם לפצע שיכול לשמש כמקום רגיש לחדירת גורמי זיהום ומזיקים ולכן מושחים לרוב את פני הגדם בחומרים שונים לצורך בידוד והרחקת מזיקים.

בהרכבות של עצי פרי יש שיטות שונות שבחלקן יש חשיפה גדולה או קטנה יותר של רקמות צעירות וכדי להגן ממזיקים מושחים אותן בחומרים שונים. בשנטוע (עיין ערך) הנפוץ במטעים מזדקנים, מרבים להשתמש במשיחות של חומרים שתפקידם מחד להגן על הגדם שנוצר עם הסרת כל נוף העץ ומאידך בחומרים המשפרים את האיחוי של הגזע הישן (הכנה) עם הרוכב הצעיר והחדש.

 א. הגדרה

זיהום היא פעולה הנעשית בצמחים לצורך מניעת נזק בהם או טיובם.

ב. אופי הפעולה ומטרתה

פעולה זו נעשית באילן עצמו,[1] באילנות צעירים[2], או גם באילנות מבוגרים[3]. במטרת הפעולה נאמרו מספר הסברים: מניעת נשירת קליפת האילן, במקרה שהיא החלה לנשור, על ידי הדבקת זבל[4] וקשירתו.[5] משיחת האילן בחומר בעל ריח רע על מנת להרחיק או להמית את המזיקים.[6] הנחת זבל סמוך לנטיעה על מנת שלא תתייבש.[7] השקיית האילנות במים וזבל כדי שלא ימות.[8] הסרת הזוהמה של העץ.[9]

מלאכה זו היא תולדה של מלאכת זורע[10] או נוטע.[11]

זיהום הוזכרה גם כן כפעולת האבקת תמרים.[12]

ג. שמיטה

מלאכת הזיהום הוזכרה במשנה[13] כאחת מהמלאכות הנעשות עבור האילן, שמותר לעשותה עד ערב ראש השנה של השמיטה גם בזמן בו תוספת שביעית נוהגת.[14] ומובן שאין לעשותה בשמיטה עצמה[15]. אולם בברייתא הובא שמותר לזהם בשביעית.[16]

בביאור המחלוקת נאמרו שני הסברים:

א. במקרים בהם פעולה זו נעשית על מנת שהעץ לא יינזק, מותר לעשותה בשמיטה[17] ובמקרים בהם היא נעשית על מנת לשבח את האילן, ואין לעשותה בשמיטה[18].

ב. ישנה מחלוקת בין המשנה לברייתא, ולמעשה מותר לזהם, מכיוון שמטרתה היא מניעת נזק ולא לצורך הצמחה. [19]

 ד. חול המועד

אין לזהם בחול המועד[20], בתנאי שלא מדובר בדבר האבד[21], או גם במקרה של דבר האבד אין לעשותו מכיוון שמדובר בטרחה יתירה.[22]