אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

גפן- ה. השארת עשבייה בכרם, כרם בריא

השארת עשביית בר בכרם

בשנים האחרונות מתפתח שינוי באופן גידול הכרם והמטע, אם עד עתה החקלאי דאג כי המטע או הכרם יהיו נקיים מעשביה הן תחת העצים או הגפנים והן בין שורות המטע או הכרם, זאת על מנת שהעשבייה לא תפריע לצימוח העצים, והמים המשקים את העצים יופנו כולם או רובם להשקיית העצים ולא לעשביית הבר הגדלה בין השורות ותחת עצי הפרי. כמו כן ישנה הסכמה שפרחי העשבייה מושכים עליהם חרקים ואף מחלות אשר יכולים בדרך זו או אחרת להגדיל את הסיכוי להתפתחות מזיקים ומחלות במטע או בכרם. ובמידה וצמחיית הבר נשארת עד פריחה וחנטה אזי שטח המטע יתמלא בזרעי בר אשר בשנה הבאה יגדילו עוד יותר את צמחיית הבר בשטח המטע והדבר יקשה עוד על סילוקה.

לאור חשיבה זו החקלאי דאג לסילוק העשבייה משטח המטע הן על ידי ריסוס מונעי נביטה במהלך הסתיו והחורף, וקוטלי עשביה שונים במהלך האביב והקיץ. בנוסף או במקביל יש חקלאים המקלטרים את שטח המטע, זאת על מנת לשמור על הקרקע נקיה מעשבייה.

במהלך השנים תאוריה זו הועמדה במבחן ועברה חשיבה מחודשת. מספר דברים הביאו לכך: 1. במהלך השנים כמות הריסוסים במטע עלתה באופן ניכר כולל אלו המכוונים כנגד עשביית הבר, ההוצאה גדלה ובמקביל מחיר הפרי נשאר יציב עם תנודות לכאן או לכאן.

2. כמות הכימיקלים הרעילים המוחדרת לקרקע גדלה ותמיד קיים החשש כי אלו יגיעו בסופו של תהליך גם אל הפרי, אכילת פירות אלו עלולה לגרום לרעלים להגיע אל גוף האדם, דבר שאנו רוצים למנוע.

3. כמות הגשם היורדת בארץ מוגבלת, אולם הממטרים מגיעים לעיתים בריכוז גבוה ובזמן יחסית קצר. מצב זה מביא לא אחת לנגר עילי בכמות נכבדת, נגר זה יותר סחף של אדמת המטע או הכרם, הנגר יוצר תעלות, חשיפת שורשים, וסחף כללי של קרקע המטע. כל אלו מזיקים לעצי המטע, ולתנועה בתוך המטע או הכרם.

4. ירידת גשם בכמות גדולה בזמן קצר כאמור מביאה לסחף קרקע המטע שהוא דבר שלילי למטע. אולם ישנו חסרון נוסף והוא כי קרקע המטע אינה יכולה 'לנצל' את מי הגשם, אלו אינם חודרים לקרקע אלא נשטפים ממנו ומתנקזים ובמקומות הנמוכים לערוצי הנחלים. קרקע המטע אינה סופחת אליה מספיק מי הגשמים, וניצול מי הגשם הוא חלקי ונמוך בלבד.

5. מי הגשמים עשויים להרוות את הקרקע לחסוך לחקלאי כסף, אך מעבר לכך מי הגשמים גם שוטפים את המלחים המצטברים בקרקע במהלך האביב והקיץ. שטיפה זו מטיבה עם הקרקע ועם העץ הגדל בה. במידה ומי הגשם אינם מוחדרים לקרקע השטיפה חלקית בלבד ועשויה לחבל בהמשך צימוח העץ. 

לאור סיבות אלו ונוספות, התפתחה בשנים האחרונות חשיבה שונה ואחרת בעניין זה. זו הביאה למסקנה כי אולי צורת העיבוד הביאה את המטע והכרם נקיים ומטופחים מאוד, אך בדרך אנו מפסידים דברים אחרים חשובים לא פחות ואולי אף יותר.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות להשאיר את עשביית הבר בשטח המטע או הכרם, ולעיתים אף נעשו ניסיונות לזרוע עשביית בר בשטח המטע. מטרת מהלך זה הוא למנוע את החסרונות שהעלנו לעיל. השארת עשביית הבר בשטח המטע או הכרם עשויה להביא למספר יתרונות, ובתוכם:

החקלאי נדרש להרבה פחות ריסוסי עשביה, דבר שיביא להפחתה ניכרת של רעלים בקרקע ובשטח המטע, וממילא האפשרות שיגיעו רעלים גם אל העץ והפירות נמוכה יותר.

 צמצום ריסוס קוטלי העשבייה גם מפחית באופן ישיר את ההוצאה הישירה בגידול המטע או הכרם.

עשביית הבר הגדלה בשטח המטע או הכרם מפתחת בית שורשים ואלו מסייעים לאחיזת קרקע המטע, ובשל כך הנגר העילי המגיע בעקבות הגשמים כמעט שאינו סוחף את קרקע המטע, ובמידה ויש סחף הוא מוגבל.

התברר כי עשביית הבר הגדלה בקרקע המטע מסייעת בהחדרת מי הגשמים אל הקרקע, ובכך חלק חשוב של הנגר העילי חודר לקרקע וממלא אותה ולא נשטף אל מחוץ למטע. 

חדירת מי הגשם בחורף אל הקרקע גם מסייעת בשטיפת המלחים מן הקרקע, דבר שיועיל להמשך גידול המטע באביב ובקיץ הבאים.

לאור יתרונות אלו ואף נוספים, משרד החקלאות ומדרכי המטע החלו לעודד צורת גידול זו השונה ממה שהיינו מורגלים אליו עד עתה.

להלן הנוהל אותו יש ליישם בגידול עשביית בר בכרם:

אין לזרוע שום ירק או עשב מאכל בתוך שטח הכרם, ויש להרחיקם לפחות 2.4 מ' משורת הגפנים הקיצונית.

עשבייה שגדלה מאליה בקרקע הכרם יש חשש שבתוכה גדלה תבואה, ירקות ואו צמחי מאכל שונים (אף מבלי שהחקלאי זרע אותם).

אסור להשאיר בשטח הכרם מינים הנזרעים והנאכלים על ידי אדם ובהמה (כגון: חיטה, שעורה, שבולת שועל תרבותית ונפוצה, תלתן, בקיה ועוד). אפשר להשאיר מינים שראויים לריח, נוי או לרפואה.

את סילוק עשביית הבר יש לסיים עד תאריך 03\31 בכל שנה (במידה ומשאירים עשביית בר בחממות יש לסיים הליך זה עד 01\15 בכל שנה). ניתן לסלק את עשביית הבר בכמה אופנים:

א. קלטור הכרם בין השורות וריסוס קוטלי עשביה (מאושרים) בין הגפנים.

ב. לכסח את עשביית הבר לגובה של כ-10 ס"מ, יש לחזור על הכיסוח כעבור חודשיים. במידה ויש עשבייה גם בין הגפנים יש לכסח אותה עם חרמש מוטורי או כלי אחר המתאים לכך.

ג. ריסוס בקוטלי עשבייה המאושרים (לכל גידול יש מגבלות ויש להיוועץ במדרכי שה"ם).

לאחר תאריך 03\31 בכל שנה, במידת הצורך ניתן להשאיר בשטח הכרם, מינים שאין רגילים לזרוע כמותם (אף שהמגדל עצמו רוצה בהם). כגון: מעוג - חוביזה, סביון, תלתן ארגמני, עירית גדולה, כלנית, לשון הפר, קייצת, טוריים, ברקן, גדילן ועוד.

במידה וקרקע הכרם נמצאת במקום בו  אירוע גשם יכול לגרום לסחף אדמת הכרם, ניתן לזרוע עשב "ריי גרס" (במידה ורוצים להשתמש בעשב אחר, יש להיוועץ במחלקה החקלאית של הרבנות הראשית לישראל בטרם הזריעה), זאת לאחר טיפול במונעי נביטה נגד מינים אחרים, או השמדת עשביה שנבטה, וכל זאת במטרה למנוע את סחף קרקע הכרם.

המעוניין לקבל אישור להשארת זרעים או עשבייה בכרם במהלך הקיץ, יפנה למחלקה החקלאית ברבנות הראשית לישראל או הרב נותן הכשרות לקבלת אישור שיאפשר להשאירם בשטח הכרם.

מאמרים בנושא השארת עשבייה בכרם, חוברת אמונת עתיך 120, עמודים 45- 59