אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
בירור זני האתרוגים
הקדמה
חלק א: אתרוגי ארץ ישראל
צורת האתרוגים המקוריים של ארץ ישראל
גידול אתרוגים נוספים בארץ ישראל
פעילות הרב קוק למטע אתרוגים כשרים באר"י
כמות תוצרת האתרוגים בארץ ישראל בעבר
חלק ב: זני עבר
אתרוגי איטליה
אתרוגי יאנווע- גינואה (ג'נובה)
אתרוגי יוון - קורפו
אתרוגי מרוקו
אתרוגי קלבריה
אתרוגי תימן
חלק ג: זני האתרוגים בארץ ישראל היום
אורדנג-חדרה
ברווברמן-דיסקין
חזון איש
לודמיר
לוריא
קיבילביץ'
שלומאי-כפר הרא"ה
הקדמה
מקורם של כמה מזני האתרוגים הוא אגן הים התיכון[1], ומשם התפשטו האתרוגים, ככל הנראה על ידי יהודים לצורך מצוות ארבעת המינים למקומות שונים בעולם.
מכיוון שלפי רוב הפוסקים אתרוג מורכב אינו כשר למצוות ארבעת המינים, דנו הפוסקים במשך הדורות אודות האתרוגים במקומות שונים האם יש בהם חשש של הרכבה.
במשך השנים התעוררו דיונים וויכוחים אודות מקומות גידול של אתרוגים, חלקם מחמת בעיות אמיתיות, וחלקם ערעורים שאינם נכונים. הרבנים במקומות שונים נחלקו על עדיפות זן זה על פני זן אחר.
האקלים של מרכז אירופה לא מתאים לגידול אתרוגים[2], ומשום כך השתמשו היהודים בארצות אלו באתרוגים שהגיעו ממקומות דרומיים יותר, בתחילה מאיטליה[3] (חלק גדול דרך נמל גנואה)[4], ואחר כך גם מספרד, קורסיקה, צפון אפריקה, איי יוון, חוף אלבניה, ומאוחר יותר גם מארץ ישראל[5]. ככלל האתרוגים שגדלו במקומות דרומיים יותר, היו יפים יותר[6].
תיאורים האתרוגים בספרות השו"ת מתבססת על שמות המבוססים על מקום גידול האתרוגים ועל מרכזי המסחר שלהם, וכבר בתקופתם לא היו הדברים מוגדרים במדויק[7], על אחת כמה וכמה לאחר שנים, אך מכל מקום החוקרים מזהים חלק מהמקומות גם היום.
אף על פי שההרכבה הייתה כבר לפני כארבע מאות שנה[8], עיקר ההרכבה היה בעקבות התפרצות של מחלת הגומוזיס- פיטופטורה, מחלה זו שהתגלתה לראשונה בשנת תקצ"ב באי מדיירה (שוכן ממול פורטוגל במרחק של כ700 ק"מ) גרמה למותם של עצי הדר רבים. מחלה זו התפשטה לכל אזורי גידול ההדרים שבחופי הים התיכון – בתחילה לספרד, אח"כ לקלבריה שבאיטליה, ולפרדסים שביפו. מחלה זו גרמה להתרבות גדולה של ההרכבה מכיוון שעצי החושחש והלימטה המתוקה היו עמידים בפני מחלה זו, ולכן הרכיבו הדרים על גביהם[9].
בשו"ת נפש חיה[10] כתב שמשנת תרי"א שהשתנתה הבעלות על הקרקעות ישנו חשש יותר להרכבה, ולפני כן לא כ"כ היה חשש של הרכבה.
להלן נסקור חלק מן הפולמוסים אודות אתרוגים מזנים שונים שהיו בעבר והשלכותיהם לאתרוגים שבתקופתנו:
חלק א אתרוגי ארץ ישראל
אתרוגי ארץ ישראל המקוריים
ישנן עדויות של נכרים על גידולי אתרוגים בארץ ישראל מלפני כאלף שנה והלאה: בירושלים, קיסריה, יפו ועוד[11].
עדויות על אתרוגים שגדלו בארץ ישראל והשתמשו בהם למצוות ארבעת המינים נמצאות בספרות השו"ת משנת שמ בערך[12]. בתקופה זו האתרוגים גדלו אצל הערבים[13].
התשובה הראשונה הידועה אודות פסול הרכבה באתרוג היא תשובת מהר"ם אלשיך[14] בשנת שמו שם כותב שכל חכמי צפת הקודמים אסרו אתרוגים מורכבים, מדבריו אלו יש ללמוד שהקפידו שהאתרוגים לא יהיו מורכבים.
מתשובות שנכתבו בשנת תפ"א[15] עולה שבארם צובה היו רגילים ליטול אתרוגים שגדלו בצפת משום שאינם מורכבים, ואילו בצידון גדלו אתרוגים מורכבים.
סמוך לטבריה היה מטע אתרוגים שנטע על ידי יהודים בתקופת ר' ישראל משקלוב, ונקרא "בוסתן אל יהוד" (פרדס היהודים)[16], מטע זה נעזב אחרי רעידת האדמה בשנת תקצז ונתפס על ידי ערבי, ומחמת כך היו רינונים שהמטע מורכב, אך ר' מאיר אוירבאך לא מקבל רינונים אלו, והקהילה הספרדית בטבריה לקחו אתרוגים ממטע זה[17].
עד שנת ת"ר לקחו אנשי ירושלים אתרוגים מאום אל פחם וסביבתה, אתרוגים אלו גדלו ע"י ערבים שלא ידעו להרכיב[18]. על תקופה זו ישנן עדויות ממקורות נוספים על כך שאין חשש של הרכבה ושהערבים אינם יודעים להרכיב[19].
הרב חיים אלעזר וואקס מקאליש בעל שו"ת נפש חיה נטע אתרוגים בכפר חיטין בשנת תרל"ה[20], אתרוגים אלו היו עם מסורת מדורות קדומים[21].
הרב מאיר אוירבאך, רבה של ירושלים באותה תקופה כתב ופרסם כמה פעמים[22] שהאתרוגים מארץ ישראל אין עליהם פקפוק ואינם מורכבים, וכן כתב גם הרב שמואל סלנט[23].
גם הרב יעקב שאול אלישר (היש"א ברכה), שהיה הראשון לציון מעיד על האתרוגים בשכם ובאום אל פחם בשנים שסביב ת"ר שאין בהם חשש הרכבה בכלל[24].
בעקבות הפקפוקים של האשכנזים על אתרוגי יפו (ראה להלן), נשלחה משלחת בשנת תרל"ז מטעם רבני ירושלים לבדוק את שאר האתרוגים בארץ ישראל: סביבות אום אל פחם, אלמא אל שעוב, נצרא, אזור טבריה, כפר חיטין. ובכל המקומות האלו לא נמצא שום אתרוג מורכב, ולא ידעו להרכיב. דברי המשלחת התקבלו על ידי הבד"ץ בירושלים שקבע שאין שום פקפוק באתרוגים אלו "וכאשר ידועים המה על פי המסורה דור אחר דור מכל רבני וגאוני ארץ הקודש הראשונים כמלאכים זיע"א"[25]. היו שפקפקו באתרוגי ארץ ישראל שאין להם מסורת משום שהארץ הייתה שממה[26]. אך רבים מאד מהפוסקים תמכו באתרוגי ארץ ישראל[27].
צורת האתרוגים המקוריים של ארץ ישראל
העדויות על אתרוגים אלו שבגמר גידולם הם גדולים מאד[28], ושהם בלא פיטמים ומראיהם אינו מספיק יפה מחמת הקוצים[29]. עדויות נוספות מורות שהמיץ שלהם הוא מועט ביחס לאתרוגי קורפו, והעוקץ בולט ולא שוקע (אך כשהוא חסר ישנה גומא במקומו) וצבעם נוטה לאדום ביחס לאתרוגי קורפו שצבעם נוטה לירוק, הבליטות שלהם גדולות ולא קטנות[30].
לדברי פרופ' זהר עמר[31] תיאורי האתרוגים הארץ ישראליים בתקופה זו מתאימים לתיאורים שעולים מדברי חז"ל ומהממצאים הארכיאולוגיים על האתרוגים בזמן חז"ל בכך שחסרים פיטמים באתרוגים רבים[32], שהאתרוג יכול להיות גדול[33], ושיש לו ציפה (בשונה מאתרוג תימני) אך עיקר החלק שנאכל הוא ה"לבן" ולא הציפה[34], מה שמחזק את הסברא שאתרוגים אלו הינם אותו זן שעליו דיברו חז"ל.
בנפש חיה (סימן ב) כתב שאתרוגי ארץ ישראל דומים לאתרוגי יאנוע, ויש שכתבו גם לגבי אתרוגי קלבריה (יאנוע – ראה לעיל) שהחלק הלבן שבהם מתוק ונאכל כמו באתרוגים תימניים[35].
גידול אתרוגים נוספים בארץ ישראל
בשלב כשלהוא (בערך בשנת ת"ר) התחילו ליטוע אתרוגים ביפו, אתרוגים אלו היו מהאי קורפו[36], והיו שונים מהאתרוגים הרגילים בארץ ישראל בכך שלא היו יכולים להגיע לגודל של אתרוגי ארץ ישראל, ובכך שלהרבה מהם יש פיטמים[37].
משנת תרל"ו התחילו הסוחרים הספרדים למכור את אתרוגי יפו שלדעתם לא היו מורכבים (אלא צאצאי קורפו), והיה להם יתרון של הפיטם[38] ואילו הסוחרים האשכנזים לא רצו את אתרוגי יפו אלא את אתרוגי ארץ ישראל הישנים, גם משום שחששו מהרכבה באתרוגי יפו[39].
בשנים הבאות ניטעו מטעי אתרוגים במושבות החדשות, וכפי הנראה אתרוגים אלו היו מהאתרוגים של יפו שמקורם מקורפו[40].
אתרוגי ארץ ישראל שהגיעו לאירופה היו יפים ולא יקרים[41].
פעילות הרב קוק למטע אתרוגים כשרים באר"י
בקיץ תרס"ד נוסדה אגודה בשם "פרי עץ הדר" שמטרתה להרחיב את מטעי האתרוגים הכשרים. באגודה היו חברים חקלאים מראשון לציון, יפו, פתח תקווה ונס ציונה[42].
האגודה קיבלה בתחילה הכשר מהבד"ץ בירושלים[43], ואח"כ ביקשה הכשר גם מהרב קוק, באדר תרס"ה כתב להם הרב קוק שהוא מוכן לתת להם כשרות אך התנה זאת בכמה תנאים ביניהם "לברר בפני בברור גמור את יסוד הגרעינים שמהם נתגדלו עצי האתרוגים של כבודם שנלקחו מפרי האתרוגים הגדלים פרא שאין עליהם חשש הרכבה"[44].
ואכן הרב קוק נתן להם הכשר לאתרוגים[45], ועל ההכשר של הרב קוק סמכו רבים[46].
ביחס לאתרוגים ללא כשרות כותב הרב קוק שמלבד קצת אתרוגים בשכם ועוד כמה כפרים ערביים שגדלים פרא[47] כל שאר האתרוגים הם מורכבים מלבד מה שגדל אצל בני המושבות בפיקוח[48], והמצב חמור יותר מאשר היה בדורות הקודמים[49], אך בכל אופן האתרוגים בארץ ישראל גם אלו שלא בפיקוח טובים יותר מאשר האתרוגים בחו"ל[50].
יש לציין שגם באתרוגים שהרב קוק הכשיר הייתה הרכבה אך היא הייתה בין אתרוגים ולא בין אתרוגים ולימונים[51], ויש שהבינו שהרב קוק הכשיר הרכבה של תולדות המורכב על גבי אתרוגים לא מורכבים[52].
גם בשנים שאח"כ פעל הרב קוק רבות לגידול אתרוגים לא מורכבים[53].
יש הסבורים שהרב קוק הוא מי שהפיץ את זן האתרוג מיריחו (ואדי קלט)[54]. אך הוא עצמו נטל גם אתרוגים אחרים[55].
כמות תוצרת האתרוגים בארץ ישראל בעבר
פרופ' אוטו ורבורג, מספר (גור ע' 37) שרק בשנת תרס"ד הצליחו היהודים להגיע ליבול של הערבים באתרוגים, על ידי שני פרדסים – של בנימין פיין בראשון לציון ופרדס נוסף בפתח תקווה
בשנת תרל"ה ייצאו לחו"ל כ6000
בשנת תרמ"ד כ40,000 (דברי הרב יחיאל מיכל פינס ב עיתון המליץ ג אב תרמ"ג. בהמליץ (ג אב תרמ"ג) http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/sharedpages/SharedView.Page.aspx?sk=337668BC&href=HMZ/1883/08/06&page=1 )
בתרנ"ד ייצאו מארץ ישראל לרוסיה המערבית 80,000 אתרוגים (מאירוביץ', הובא אצל גור, ע' 38).
בתרנ"ו כ120,000
ולפני מלחמת העולם הראשונה כ300,000. (גור עמוד 39). בעקבות מלחמת העולם הראשונה נחרב הענף.
בתרצ"א הגיע היבול בארץ ישראל רק ל100,000 אתרוגים (גור ע' 39),
לפני מלחמת העולם השניה היה הייצוא של האתרוגים 60,000 ואחריה 25,000 (גור ע' 40)
חלק ב: זני עבר
אתרוגי איטליה
איטליה היה המקום הראשון שממנו יובאו אתרוגים למצווה לארצות מרכז אירופה. מהצפון: אזור האגמים לאגו דה גארדו, הריוויירה. ומהדרום: קלבריה ואזור פוליתא[56]. רבי דניאל טירני בספרו עיקרי הד"ט[57] כתב בשנת תקנב לגבי האתרוגים שגדלים אצל הגויים בפירנצי שמחזיקים אותם למורכבים.
אתרוגי יאנווע- גינואה (ג'נובה)
"גינואה" הינה עיר בצפון מערב איטליה, בלשון הפוסקים שמה משתנה ל"גינובא", יאנווע (בצורות שונות של כתיבה) ועוד[58]. בתשובת הרב שמואל יהודה קצנלבויגן שבשו"ת הרמ"א[59] מתאר שהאתרוגים שמגיעים לפולין הינם מהגדלים ב"מדינות אלו", שהם צפון איטליה, יאנוע[60], ולגביהם כתב את הסימנים לזהות מה מורכב ומה לא מורכב.
עדויות מפורשות על אתרוגי גינובא, ושאין בהם חשש הרכבה יש בידינו משנת תקנב[61], על אתרוגים אלו כותב החתם סופר[62]: "אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים ידי חובה באתרוגים הבאים מיעניווע, הן הנה הכשרים ואין צריך לשום סימן". ישנן עדויות הסטוריות רבות על כך שהיה מסחר גדול של אתרוגים בסן רמו (הסמוכה לגינואה)[63].
אתרוגי יוון - קורפו
אחד הזנים המדוברים ביותר בספרות ההלכתית הוא "אתרוגי קורפו": אתרוגים אלו, שגדלו באי קורפו השוכן מול חוף צפון מערב יוון, היו יפים במראיתם ובעלי פיטמים[64], וכפי הנראה היו שנים שאתרוגים אלו היו עיקר האתרוגים בארצות אירופה.
אתרוגי קורפו היו ירוקים יותר מאשר אתרוגי ארץ ישראל, והמיץ בהם היה יותר מאשר בארץ ישראל, לקצתם היה בליטות ולקצתם לא, והבליטות הינם קטנות ולא גדולות, לרובם העוקץ שוקע, צבעם נוטה לירוק (לעומת אתרוגי אר"י שצבעם נוטה לאדום)[65].
כפי הנראה חששות ההרכבה המשמעותיים באתרוגי קורפו הגיעו לאחר שנת ת"ר[66], יש המשערים שהתחלת ההרכבה הגיעה בעקבות מחלה שפגעה בעצי ההדר וע"י הרכבה הצליחו להתגבר עליה, מחלה זו התפשטה בשנת תרל"ה[67].
עדות משנת תקנב[68] על כשרות אתרוגי קורפו כתב ר' דניאל טירני[69] וכתב שהמנהג לקחת אותם רק כאשר יש כתב עדות מהמו"צ שאינם מורכבים, ואפשר להבין שיש בהם גם אתרוגים מורכבים[70].
התחלת הפצת האתרוגים מהאי קורפו לארצות מרכז אירופה הייתה כפי הנראה בין השנים ה'תקל -ה'תקפ[71].
בשנת תר"ו יצאו פקפוקים אודות אתרוגים מסביבות קורפו מ"ראפיזה", ומ"אייא" שהם מורכבים[72], אך רבני קורפו דחו פקפוקים אלו, ואמרו שהפקפוקים הגיעו מסיבות מסחריות[73]. עיקרי הפולמוסים אודות אתרוגי קורפו[74] היו בשנים תרל"ו, ותרנ"א[75], הדיונים על אתרוגים אלו היו מכמה סיבות: מחמת יוקר האתרוגים[76], מחמת חשש הרכבה שהתעורר בהם, מעדיפות שלא לפרנס את בעלי האתרוגים ביוון שפגעו ביהודים[77], ומחמת העדפת אתרוגי ארץ ישראל[78].
יש שכתבו (בשם ר' דניאל מהורודנא, בעל החמודי דניאל) לברך על אתרוגי קורפו "בריך רחמנא... על נטילת לולב" ולא ברכה בשם ומלכות[79]. ופוסקים רבים התנגדו לאתרוגים אלו. מאידך היו מהפוסקים שתמכו באתרוגים אלו[80].
בשנים תרס"ז-תרס"ח כתב הרב קוק שהאתרוגים מקורפו כעת וודאי מורכבים, ואף שבעבר היו רק ספק מורכבים[81].
זן זה של אתרוגי קורפו אינו מצוי היום[82]. אך יש שטוענים שאתרוגי "אורדנג" מקורם באתרוגי קורפו[83], אך הגיעו לארץ ישראל בשנת ת"ר עוד לפני שהתחילו החששות של הרכבה באתרוגי קורפו[84].
אתרוגי מרוקו
האתרוגים במרוקו גדלים במקום שלא היה בו חשש של הרכבה ומשום כך יש בהם פחות חשש של תולדות המורכב. כמו כן אתרוגים אלו גדלים בנפרד ממקומות גידול של הדרים אחרים, ואין בהם חשש של האבקה מהדרים אחרים[85].
ברבים מאתרוגי מרוקו, בעיקר המאורכים אין גרעינים, תופעה זו מצויה במיני הדר אחרים, ויכולה להתאים לצורת גידול האתרוגים שם. בין סימניו האופיינים של אתרוג מרוקו הוא שהפרחים בצבע לבן-קרם ואין להם צבע ורדרד כשאר האתרוגים, לרבים יש פיטם, ולרבים אין גרעינים[86].
עדויות על כשרות אתרוגי מרוקו נמצאות בדברי הפוסקים משנות התר"כ והלאה, וסמכו על אתרוגים אלו חכמי ירושלים[87], הערוך לנר[88], ר' שלמה קלוגר[89], ערוך השולחן[90] החזו"א[91]. וגם בדורנו: המנחת יצחק[92], התאחדות רבני אמריקה וקנדה[93]. אמנם היו שפקפקו בהם[94]. מנקודת מבט גנטית ההתייחסות לאתרוג תימני ומרוקי כבטוח יותר מאשר האתרוג הארץ ישראלי אינה מוצדקת מכיוון שהם כמעט זהים להם בהרכבם הגנטי[95].
אתרוגי קלבריה
אתרוגי קלבריה הינם אתרוגים שגדלו במחוז קלבריה שבדרום מזרח איטליה.
הרב קצנלבוגן בתשובה שבשו"ת הרמ"א הזכיר את מחוז "פולייא". שהוא "אפוליא" שבדרום איטליה. לדבריו אתרוגים אלו לא מגיעים לפולין, אך כן מגיעים למקומו. והסתפקו בכוונתו של הרב קצנלבוגן אודות אתרוגים אלו[96], האם האתרוגים ממחוז פוליא הינם כשרים[97] או ספק מורכבים[98]. הלקט יושר[99] כתב בשם רבו בעל תרומת הדשן: "שחביב עליו אתרוג הבא מפול שיש לו טעם וריח יותר מאתרוג מראום". וכפי הנראה מדבר על אתרוגים אלו[100].
יש שזיהו אתרוגים אלו כאתרוגי קלבריה משום שבאותה תקופה כלל מחוז אפוליא את קלאבריא[101], אך יש שדחו זיהוי זה וסברו שהאתרוגים המוזכרים כאן אינם אתרוגי קלאבריה[102].
אתרוגים מקלבריא מוזכרים במפורש לראשונה בשנת תר"ו, ושכינו אותם בשם "יאנוע" בגלל שהגיעו דרך יאנוע[103], ושהם אינם מורכבים, וכן מוזכר הלאה במשך השנים אתרוגים אלו כאתרוגים שאינם מורכבים[104].
מכיוון שאתרוגים אלו כונו בשם "אתרוגי יאנוע", יש שחיברו בין יאנוע לקלבריה[105], אף שלעיל הובא מהזרע אמת שהיו אתרוגים שגדלו גם בינאוע עצמה, נראה שדברי הפוסקים המאוחרים אודות אתרוגי יאנוע מדברים על אתרוגי קלבריא, ומסתבר שזן האתרוגים של יאנוע ושל קלבריה היה שווה[106].
יש שפקפקו באתרוגי יאנוע עצמם וסמכו רק על אתרוגי קלבריה שדרך יאנוע[107].
אתרוגי יאנוע (שכפי הנראה הכוונה לקלבריה) הוזכרו על ידי הפוסקים כאתרוגים כשרים ולא מורכבים, ורבים נהגו ליטול אתרוגים אלו[108].
אתרוגים אלו היו פחות יפים מאשר אתרוגים אחרים (בייחוד קורפו)[109] ובדרך כלל לא היה להם פיטמים[110]. אמנם היו שפקפקו גם בכשרות אתרוגים אלו משום שלא היה אפשר לבדוק שאין הם מורכבים[111]. ויש שכתבו שכל האתרוגים שגדלים באיטליה בדורות המאוחרים הם חשש מורכבים[112].
בתקופות מאוחרות יותר התחילו להרכיב אתרוגים גם בקלבריא וכיום יש חששות גדולים באתרוגים אלו[113].
משנת תש"י והלאה שהתעוררו ספיקות אודות אתרוגים אלו, והתברר שהתחילו להרכיב אתרוגים אלו במקום גידולם, התחיל להיות פיקוח על אתרוגים אלו שלא מרכיבים אותם, ולקחו משם אתרוגים ושתלו בכפר חב"ד[114]. חסידי חב"ד לוקחים דווקא אתרוגי קלבריא[115].
אתרוגים תימניים
אתרוגים תימניים מוחזקים שאינם מורכבים משום שככל הידוע לא הרכיבו בתימן אתרוגים, משום שלא הוצרכו לכך או לא ידעו להרכיב[116].
אתרוג זה יכול להיות גדול מאד ופירות במשקל של 2.5 ק"ג אינם נדירים[117], באתרוג תימני לא קיים בכלל או כמעט בכלל ציפה חמוצה שעוטפת את הזרעים[118]. מטעם זה יש שפקפקו שאין זה דומה לאתרוגים אותם היו רגילים בני העדות האחרות ליטול[119], אך רבים סמכו על אתרוגים אלו וראו בהם עדיפות שאין בהם חשש הרכבה[120], ויש שטענו שאדרבה דווקא כך צריך להיראות אתרוג[121], אך מדברי פוסקים רבים עולה שבאתרוג יש ציפה פנימית[122].
למרות ההבדלים שנראים לעין בין אתרוג תימני לאתרוגים אחרים, בבדיקת הד.נ.א. של אתרוגים התגלה שהוא ממין האתרוג[123].
מנקודת מבט גנטית ההתייחסות לאתרוג תימני ומרוקי כבטוח יותר מאשר האתרוג הארץ ישראלי אינה מוצדקת מכיוון שהם כמעט זהים להם בהרכבם הגנטי[124].
אתרוג תימני מודלה
לודמיר
לוריא
קיבילביץ'
חלק ג: האתרוגים בארץ ישראל היום
פרופ' גולדשמדיט כתב בעקבות המחקר הגנטי שעשה ב12 זנים של אתרוגים: "לאור ממצאים אלה ניתן לומר במידה ניכרת של וודאות שהאתרוגים שבידינו כולם אהובים כולם ברורים, כולם אתרוגים אמיתיים ואינם תוצרי הכלאה של אתרוג עם לימון או מין הדר אחר"[125]. להלן תיאורם וייחוס של חלק מן הזנים המצויים היום:
אורדנג-חדרה
אתרוגי אורדנג נטעו ע"י שרגא פייבוש אורדנג בשנת תרפ"ז בחדרה, אתרוגים אלו קיבלו הכשר על ידי רבנים שונים[126]. אולם בשם החזו"א ישנה שמועה שפקפק על אתרוגי אורדנג[127].
יש הטוענים שמקור אתרוגים אלו הוא משכם[128], ויש המשערים שמקורם באתרוגי יפו[129].
הפרדס של אורדנג התייבש בשנת תשט"ז, ואת אתרוגי חדרה גידלו אנשים שונים שלקחו מאתרוגים אלו בתקופות שונות (חלקם לפני הפקפוקים שהעלה החזו"א).
אתרוגים אלו גודלו בהיקף נרחב על ידי ר' אברהם גרוס, ואלו הם "אתרוגי חדרה" שמגדלים עד היום[130]. אתרוגי אורדנג מצויים גם אצל פרדסנים אחרים, חלקם בשמות אחרים[131].
אתרוגים אלו נפוצים מאד בשוק, והינם קטנים יחסית (פרי בשל מגיע עד ק"ג אחד), בעל בליטות ושקערוריות יפות, חוטם מחודד, ובעלי פיטמים[132].
ברווברמן-דיסקין
ישנן כמה שמועות על מקור זן זה, אך כולם מזהות אותו עם אתרוגי ארץ ישראל הישנים:
יש שאמרו שהוא משכם או מאום אל פחם[133], ויש שמזהים אותו כאתרוגי קיבילביץ' (ראה להלן)[134].
יש המייחסים זן זה לאתרוג אותו נטל מהרי"ל דיסקין, אך יש פקפוקים על כך[135].
לאתרוגים אלו ישנה דרישה מועטה בשוק.
אתרוגים אלו אינם עדינים ולא נחשבים ל"יפים", בעלי מתאר מלבני (חבית), מחוספס, בעל גבשושיות, ללא פיטם, ויכול להגיע לגודל ניכר[136]. קשה לגידול, יחסית לזנים אחרים, ובעל נגיעות גבוהה לחרקים.
חזון איש
חזו"א הלפרין: אתרוגים שגודלו על ידי ר' יעקב הלפרין על פי הנחיית החזו"א, אתרוגים אלו מקורם בנחל עמוד שליד צפת, או בשכם[137].
חזו"א לפקוביץ: אתרוגים שגודלו על ידי ר' מיכל יהודה לפקוביץ' על פי הנחיית החזו"א, באתרוגים אלו הפרי מאורך עם צורת חוטם חרוטי (בשונה מ"הלפרין" שרחבים יותר בראשם)[138].
בשל טיפוח אינטנסיבי, ריסוס מבוקר למניעת נשירת הפיטם, ניתן למצוא היום בשוק צורות שונות ומגוונות של אתרוגי "החזון-איש"[139]. אתרוגי חזו"א יכולים להגיע לממדים גדולים (יותר מק"ג אחד).
לודמיר
אתרוגים אלו התחילו משנת תרס"ד בערך ע"י הרב מרדכי זיידל לודמיר, ואח"כ על ידי משפחתו (תחת השם "אתרוגי ארץ ישראל").
אתרוגים אלו הינם קטנים-בינוניים, בעלי בליטות יפות חוטם מחודד ובקצהו פיטם[140].
גם אתרוגים אלו קיבלו הכשרים מרבנים שונים[141].
יש שהשוו בין אתרוגים אלו לאתרוגי אורדנג[142].
לוריא
אתרוגים מסוג זה מוצאם מכפר חב"ד אשר בשפלה. אלו גודלו על ידי אליהו-לייב ריבקין לאחר התיישבותו שם. הוא שלח אתרוגים לרבי מלובביץ' לחג הסוכות. בשנת תשכ"ז החזיר לו הרבי, לבקשתו, את האתרוג שעליו בירך. ריבקין נטע בנוכחות עדים, מזרעי אותו אתרוג. מפירותיהם ניטעו עצים נוספים. מאז פטירתו בתשמ"ג ממשיך חתנו נחום לוריא לגדל את האתרוגים.[143]
קיבילביץ'
יש שכתבו שאבי זן זה הוא אתרוג שנמצא בוואדי קלט בערך בשנת תר"ע[144]. אך יש שכתבו שהוא משכם או מאום אל פחם, יתכן שישנם כמה אתרוגים, מזנים שונים שנקראים בשם זה, ומקורם מאחד מהמקומות הנ"ל[145]. מזן זה נטלו החזו"א, הגרש"ז אויערבאך, ויש עליו עדויות חזקות על ייחוסו[146].
אתרוגים אלו אינם יפים כל כך ונדיר למצוא אתרוגים נקיים לגמרי, רובם חסרי פיטמים, אתרוגים מזן זה שנשארים על העץ לאחר סוכות דומים לאתרוגים תימניים בגודלם[147]. האתרוגים בעלי בליטות ושקעים גדולים. אתרוגים אלו גדלים בכמה מקומות מהם: מושב בית מאיר[148], חפץ חיים וכפר סבא, בעבר גדלו בפתח תקווה ואח"כ בבת ים.
שלומאי-כפר הרא"ה
אתרוגים אלו גידל שרגא פייבל שלומאי מכפר הרא"ה, לפי עדותו מקורם של אתרוגים אלו הוא משכם, בשנת תשכז הוסיף אתרוג שמצא באום אל פחם[149] אתרוג זה הגיע לגודל של אתרוג תימני[150]. שלומאי טיפח את האתרוגים וגרם להאבקה בין הטיפוסים השונים וכך יצר אתרוגים יפים ומהודרים[151].
אתרוגים אלו קיבלו הסכמות מרבנים רבים[152].
צאצאי אתרוגים אלו גדלים היום בטירת צבי ובכפר מימון (ציפילביץ')[153].
אתרוגי שלומאי בעלי מתאר מעוגל וחוטם מחודד חלקים כמעט לגמרי ולרוב מחוסרי פיטם[154].
ביביליורגפיה:
ברינר י. ח, אוצר ההדר, הרחבה ב בעניין זני האתרוגים, ירושלים תשעו.
גולדשמידט, א, בר יוסף, מ. אתרוגי קלבריה, אמונת עתך 70,
גולדשמידט, א. אתרוגי מרוקו רשמי סיור, הליכות שדה 100.
גור א. "תולדות האתרוג (פרי עץ הדר) בארץ ישראל בכל התקופות", משרד החקלאות-משרד הדתות, תל אביב תשכ"ו
וייספיש א ילקוט פרי עץ הדר כפות תמרים, בתוך ספר "ארבעת המינים השלם", ירושלים תשל"ה.
סופר ל, י. "אתרוגי יוון וארץ הקודש (ד)", קובץ אור ישראל סט
סופר ל, י. טהרת האתרוגים, ברוקלין, ניו יורק, תשרי תשע"ד.
עמר ז. אתרוגי ארץ ישראל, תשע"א.
עמר, ז. ארבעת המינים, תש"ע
צינער, ג. "בירור מקומות גידולי האתרוגים", בתוך "נטעי גבריאל" ארבעת המינים חלק השו"ת סימן ט.
עיתונות:
עיתוני הלבנון: ג כסליו תרלח (שנה ארבע עשרה גיליון יד)
י כסליו תרלח (שנה ארבע עשרה גליון טו)
הלבנון כ סיון תרלז:
[1] גולדשמידט מחקר גנטי השוואתי.
[2] ראה לעיל בפרק תנאי גידול לגבי האקלים המתאים לגידול אתרוגים.
[3] צפון איטליה: אזור האגמים לאגו דה גארדו, הריוויירה.
דרום איטליה: קלבריה ואזור פוליתא.
[4] שלמון, "פולמוס אתרוגי קורפו", ע' 1. טהרת האתרוגים
[5] שלמון, "פולמוס אתרוגי קורפו", ע' 1-2. טהרת האתרוגים
[6] שלמון, "פולמוס אתרוגי קורפו", ע' 2. וראה להלן אודות יופיים של אתרוגי קורפו על פני אתרוגים אחרים.
[7] ראה לקמן לגבי פולמוס קורפו תר"ו, ולגבי יאנוע וקלבריה.
[8] גולדשמיט תחומין ב.
[9] גולדשמיט ובר יוסף, אתרוגי קלבריה. משה בר יוסף, "מחלות האתרוג", בתוך "האתרוג, מסורת מחקר ומעשה"
[10] סוף סימן ב.
[11] גור ע' 28-32. וראה גם בגידולי ארץ ישראל של זהר עמר
[12] שו"ת מהרשד"ם יו"ד קצב (נפטר בשנת שמט), שו"ת המבי"ט ח"ג סימן מט (נפטר בשנת שמ), שו"ת מהר"ם אלשיך קי (התשובה משנת שמו), שו"ת ר' בצלאל אשכנזי סימן ב (עלה לארץ בשנת שמז).
[13] כן עולה מתשובת ר' בצלאל אשכנזי הנ"ל.
[14] סימן קי.
[15] כן עולה מתשובות חכמי ארם צובה שהודפסו מתוך כתב היד של השו"ת של ר' רפאל ישראל קמחי בקובץ אור ישראל מה, תשס"ז.
[16] גור, עמוד 35.
[17] מכתב ר' מאיר אוירבאך, (רבה של ירושלים, בעל שו"ת אמרי בינה) משנת תרל"ו, נדפס בשו"ת נפש חיה או"ח סימן ד.
[18] כך מתואר בקונטרס "פרי עץ הדר" (ע' 3) שיצא לאור בתרל"ח בירושלים, על ידי וועדה שבדקה את עניין האתרוגים מטעם הבד"ץ האשכנזי בירושלים.
[19] הסכמת היש"א ברכה לשו"ת ביכורי שלמה, תבואות הארץ (תר"ה), מכתב הר"י ספיר (אגרות ארץ ישראל, סב) משנת תרי"ד.
ר"י ספיר מתאר עץ אחד בלבד (בכפר ליד ירושלים) שעל גבי אתרוג הרכיבו לימונים והענפים העליונים מוציאים לימונים, וענף אחד מלמטה מוציא אתרוגים (ומסתפק שם האם אתרוגים אלו פסולים משום הרכבה או לא).
[20] שו"ת נפש חיה או"ח סימן א.
[21] כך העיד במכתב שהודפס בילקוט פרי עץ הדר (תרנח), והודפס שוב בארבעת המינים השלם עמוד קפט.
[22] שני מכתבים בשו"ת נפש חיה או"ח סימן ד. ובקונטרס פרי עץ הדר הנ"ל, ומכתב משנת ב משנת תרלז, פורסם בעיתון הלבנון כ סיון תרלז.
[23] קונטרס פרי עץ הדר הנ"ל, עמוד 31-2.
[24] הסכמה לשו"ת ביכורי שלמה, ושם כתב שגם בתרנ"א שהתרבו האתרוגים בצפת וביפו ושכם וטבריה יש עדויות על אתרוגים שאינם מורכבים ועליהם כותבים תעודות. ראה עוד מעשה איש סימן ד
[25] קונטרס פרי עץ הדר הנ"ל.
[26] האדמו"ר מראדזין בסוף ספר סוד לישרים. ובשו"ת הסבא קדישא וספר לימוד זכות (ירושלים תשל"ב) כתב הרב שלמה אליעזר אלפנדרי שרוב האתרוגים בארץ ישראל מורכבים (ורצה להתיר אתרוגים מורכבים).
[27] ראה ברשימה שהובאה בנפש חיה סימן ד, אבני נזר חו"מ סימן קטו, ישועות מלכו או"ח מו, וראה מה שהובא לעיל מחכמי ירושלים ורבים נוספים שתמכו באתרוגי ארץ ישראל.
וע"ע בשו"ת מוהר"ש מוהליבר סימן יח, קונטרס על אתרוגים בשו"ת ביכורי שלמה, תשובת הרב יהושע לאנג בהערות "וזאת ליהודה" לשו"ת מוהר"ש מוהליבר סימן יח, קונטרס עץ הדר ואגרות הראי"ה המצויינות בהמשך. שו"ת צבי גאון יעקב סימן מג. ספר "מסורת האתרוג", הרב יצחק פרנקל, תשע"ה.
[28] ר"י ספיר באגרתו (וכעין זה ב"על דבר אתרוגי ארץ הקדושה") כתב "ובגמר בישולם יהיה גודל האחד כאבטיח הגדול". ובתבואות הארץ (לונץ ע' שפג) כתב "אתרוגים נמצאים במשקל 12 ליטראות ויותר"), בספר "גבעת שאול" (שאול הורנשטין, הובא אצל גור, עמוד 37) מתוארים אתרוגים בצפת, טבריה, וראש פינה בשנת תרנ"ג שהגיעו ל6 ק"ג. ראה עדויות נוספות ב"אתרוגי ארץ ישראל" ע' 69-70
ראה עוד תיאורים על צורת האתרוגים בארץ ישראל בסוף החוברת של גור.
[29] עדותו של ר' יעקב ספיר (עלה ארצה בשנת תקצ"ב) נדפסה בעתון שומר ציון (בעריכתו של בעל הערוך לנר) גיליון קעח-קעט, (אייר-סיון תרי"ד). ומשם באגרות ארץ ישראל לאברהם יערי אגרת סב, חלקה נדפס שוב בארבעת המינים השלם עמוד קפח.
[30] שו"ת נפש חיה סימן ב.
[31] אתרוגי ארץ ישראל פרק שלישי.
[32] כך עולה ממטבעות בתקופת חז"ל (אתרוגי ארץ ישראל ע' 67, ארבעת המינים ע' 33 ו64).
[33] וכך משמע מחז"ל שהאתרוג יכול להיות גדול (משנה סוכה פ"ג מ"ז "אפילו אחד בשתי ידיו", בבלי סוכה לו ע"ב: "מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו" וכן בירושלמי סוכה פ"ג ה"ז, וראה עירובין כט ע"א שאתרוג אחד יש בו כמות אוכל כמו שני רימונים) ושאתרוג גדול הוא משובח יותר מאתרוג קטן (משנה מעילה פ"ו מ"ד "אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע").
[34] נתון זה שהאתרוג נאכל כפי שהוא בלי תיקון (בשונה מאתרוגי יוון) יש ללמוד מדברי המשנה בסוכה (מה ע"א) האומרת "מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן", ומדברי הגמרא בסוכה לז ע"ב האומרת שאוסרת להריח אתרוג בשבת משום שיש חשש שאדם שיריח בו יקטוף אותו לאכילה (במספר מקומות האתרוג מוזכר כפרי שמיועד לאכילה ראה ויקרא רבה ל יב)
את הנתון שבאתרוגים שהיו לחז"ל הייתה ציפה (בשונה מהאתרוג התימני שאין לו) יש ללמוד מהתוספתא בתרומות פ"י שאומרת "קלפי אתרוג אסורין, גלעני אתרוג – מותרין. מעי אתרוג - אסורין מפני שהקיאות אוכלות אותן". ו"מעי" זוהי הציפה כמו שעולה מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות לעדיות (פ"ג מ"ג). תכונה זו עולה ממקורות נוספים ראה "אתרוגי ארץ ישראל" ע' 72-74 וראה עוד לקמן אודות האתרוג התימני. ומתוסתפא זו עולה שהציפה לא זהו החלק הנאכל בדרך כלל אלא רק "הקיאות אוכלות אותן", וא"כ החלק הנאכל הוא החלק ה"לבן" שבאתרוג (מה שנאכל גם באתרוג תימני). וראה עוד בכפות תמרים סוכה לה ע"א שביאר שזו כוונת הגמרא "שטעם עצו ופריו שווה".
שני דברים אלו מתאימים לאתרוגי ארץ ישראל כפי שכתב ב"אתרוגי ארץ ישראל" (עמוד 71) שדבר זה קורה לעיתים באתרוג קיבילביץ' בשל שמגיע למשקל של כמה ק"ג.
[35] טהרת האתרוגים ע' קמה.
[36] קונטרס פרי עץ הדר הנ"ל, ר' יעקב ספיר "על דבר אתרוגי ארץ הקדושה" (עיתון הלבנון ג כסליו תרל"ח, וי כסליו תרל"ח, מועתק ב"אתרוגי ארץ ישראל" עמוד 80-82). ושם כתב שגבאי אר"י שבקורפו בתקופה בה היה הרב ביבאס הרב של קורפו שלחו לרב גאנין שהיה הראשון לציון קופה מלאה אתרוגים ליטול מהם בסוכות, והרב גאנין שלח אתרוגים אלו לר' יהודה לוי ור' יהודה פאפו מיפו על מנת לטעת מהם עצים והם נטעו פרדס ליד יפו, פרדס זה נמכר למונטפיורי בשנת תר"ט, ואח"כ חרב, אך האתרוגים עם הפיטמים שביפו מקורם מפרדס זה.
גם במכתב ר' מאיר אוירבאך שבשו"ת נפש חיה כתב שיש אומרים שהאתרוגים מהגנות מקורם באי קורפו, וכנראה כוונתו לאתרוגי יפו.
גור (ע' 35-36) מספר שבתרט"ו קנה מונטפיורי פרדס ליד יפו וממנו היו שולחים לו אתרוגים לאנגליה, פרדס זה מתואר אצל יחיאל בריל (יסוד המעלה נדפס ב1883), ושם מספר על אתרוגי מקווה ישראל שנטעו בשנת תר"מ, וב1882 היו שם 1800 עצים (וראה לקמן מדברי ר"י ספיר על פרדסי מקווה ישראל שמקדים מעט את מטע האתרוגים ואומר שהם מאתרוגי יפו).
בפרי עץ הדר כתבו שהאתרוגים של יפו לא היו בשביל מצווה אלא בשביל ריבות ותרופות, אך מספיר משמע שכן היו בשביל מצווה.
[37] ר' יעקב ספיר הנ"ל, פרי עץ הדר הנ"ל.
[38] ב https://no666.wordpress.com/2009/10/01/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/ נכתב שחכמי הספרדים (בעקבות הסוחרים הספרדים) פקפקו בכשרות אתרוגי אום אל פחם, ולא הצלחתי לאמת מידע זה (מה שהזכיר שם על פי עיתון החבצלת, נראה שכל הפקפוק היה לגבי אתרוגים בלי פיטם, ראה מה שהובא למעלה, ולא לגבי מסורת האתרוגים). וכפי שהובא למעלה, גם הראשון לציון בעל הישא ברכה הכשיר את אתרוגי אום אל פחם.
[39] הויכוח בין הסוחרים האשכנזים והספרדים מופיע בקונטרס "פרי עץ הדר" הנ"ל, ר"י ספיר שם מתאר את המחלוקת בין הקהילות ואומר שאין היא לשם שמים אלא היא "קנאת איש מרעהו כדרך התגרים, ואף שכעת כל אחד פוסל אתרוגו של השני, בעבר גם האשכנזים וגם הספרדים הכשירו גם את אתרוגי יפו וגם את אתרוגי אום אל פחם.
עוד אודות מחלוקת הסוחרים הספרדים והאשכנזים על כשרות האתרוגים ראה ב
בקונטרס פרי עץ הדר הנ"ל נכתב שבסוף ימיו של הרב מאיר אוירבאך פורסם שהוא הכשיר גם את אתרוגי יפו, נגד מה שכתב במכתב לנפש חיה, אך המקורבים לרב מאיר אוירבאך הכחישו פרסומים אלו.
[40] בשנת תרנ"ד כתב הרב שמואל מוהליבר לחברי תנועת חובבי ציון שרצו לכבדו לכבוד יום הולדתו השבעים שיטעו מטע אתרוגים בארץ ישראל, בעקבות זה נטעו את "אתרוגי גן שמואל" בחדרה, ואכן נטעו שם כאלפיים עצי אתרוג, אך פרדס זה לא הניב אתרוגים יפים ואחרי כמה שנים הופסק בו גידול האתרוגים, כיום יושב הקיבוץ גן שמואל על מקום פרדס זה. (https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/etmol206eshel.pdf ).
ראה צילום מכתבו של הרב מוהליבר ב http://www.zionistarchives.org.il/AttheCZA/Pages/Etrog.aspx
לפי זוהר עמר ("אתרוגי ארץ ישראל" 13, 45) יתכן שהאתרוגים שנטעו בגן שמואל היו מאתרוגי קורפו.
ר"י ספיר (על דבר אתרוגי ארץ ישראל, הלבנון י כסליו תרל"ח) כותב שהפרדסים שניטעו לאחרונה במקווה ישראל הינם מאתרוגי יפו.
ר"י עטלינגר (בתוספת ביכורים לביכורי יעקב סוף סימן תרמח) כתב שהביאו לו אתרוג מירושלים והיה דומה לקורפו רק שיש לו יותר בליטות ולא חלק כמותו, גם זה מתאים לזיהוי אתרוגי יפו כצאצאי קורפו.
דמיון נוסף בין אתרוגי קורפו לאתרוגי ארץ ישראל יש למצוא בקונטרס תוכחת מגולה המועתק לקמן.
גור (ע' 39) טוען שהאתרוגים הראשונים שנטעו על ידי יהודים בגליל היו על ידי יוסף פרידמן בשנת תרל"ח – 50 עצי אתרוגים בכפר גי אוני (ראש פינה) שנטעו מיחורים מואדי לימון ומזרעים שהתקבלו מקורפו.
בספר מאמר מרדכי (דיסקין, ירושלים תרע"ב דף כא-כו) כותב שהאתרוגים הינם הרכבה של אתרוגים מורכבים שהגיעו מהגויים על גבי כנות של אתרוגים מיריחו.
[41] קונטרס תוכחת מגולה (עמוד לג) מתאר שאתרוג מארץ ישראל נמכר ברו"כ ושהוא "יכול להתחרות בהידורו וביופיו עם אתרוגי קורפו"
[42] עיתון "היהודי" יז תמוז תרס"ד, מבוא של הרב זולדן לעץ הדר השלם עמוד 20-21
[43] נחלת אבות ע' 160, מבוא לעץ הדר שם.
[44] אגרות הראי"ה ח"א אגרת יז, ע' טו.
[45] כך עולה מאגרת כג (ע' כב), וכן מפורש באגרת עח (ע' פג), ואגרת קנו (ע' רב) וכן עולה ממקומות נוספים המובאים לקמן שהרב קוק סמך על האתרוגים שגדלו במושבות.
[46] ראה במבוא לעץ הדר השלם ע' 22-23.
[47] אגרת נב (ע' סא).
[48] עץ הדר אות ו, אגרת נב, אגרת נט (ע' סז), אגרת קנו (ע' רב), אגרת קפו (ע' שכה), אגרת שכב (ע' שסא), אגרת שלב (ע' שסח).
[49] אגרת סט (ע' עג), אגרת עח (ע' פג), אגרת קיד (ע' קמה-ו).
[50] אגרת פה (ע' צ) ועיין עוד באגרת פו (ע' צא).
[51] כן כתב הרב קוק בעץ הדר (אות ו): ""שירכיבו דווקא מאתרוג על אתרוג", ובאות ח: "האתרוגים שיש להם קצת הידור בגידולם ותוארם המה מוכרחים להיות מורכבים, אלא שאם יש על זה השגחה מרכיבים אותם במינם אתרוג באתרוג", ובאגרת נב (ע' סא): "ובאמת גם הכשרים בבירור הם ג"כ מורכבים, אבל ההרכבה נעשית מב' מיני אתרוג, שנמצאים עם פטמות ובלא פטמות וכיוצ"ב, ועל ידי זה יכולים הם לצאת ג"כ בהידור לא כמו ההידור של ההרכבה הפסולה ממש". וכן באגרת קיד (ע' קמה): "גם האתרוגים של אה"ק הנם הולכים וטובים במראיתם, מדי שנה בשנה, ע"י ההרכבה הכשרה של בעלי הפיטמות בשאינם בעלי פיטמות".
[52] כך עולה לכאורה מדברי הרב קוק במשפט כהן סימן כד אות י שכתב: "והדבר נראה ברור, שכל מה שצדד הגאון בית אפרים ז"ל לזכות המורכבים היה רק מפני שאז היה כל החשש של מורכבים כאלה שנוטלים יחורים מן המורכבים ע"ג לימון אבל בעצמם הם אתרוג, ומתוך כך הי' אז הלעז על האתרוגים, וזה באמת ראוי להכשיר, וכדי לחזק את ההכשר בנדון דידיה נטה קו לפקפק ביסוד המורכבים, אבל לא כיון מעולם למעשה על מורכבים גמורים כאותם שנמצאים בזמננו", מדברים אלו נראה שסובר שענף מאתרוג מורכב כשר, ויתכן שאתרוגים אלו הם היו האתרוגים בעלי הפיטמים שהתיר להרכיב על גבי אתרוגי פרא, ומהם יצאו אתרוגים בעלי פיטמים ללא חשש הרכבה.
והחזו"א במכתב (קובץ אגרות ח"א אגרת קצא, פאר הדור ח"ב עמוד קלב, ושם בעמוד קלג צילום כת"י ופורסם גם בישורון המצויין לקמן) כתב "נודעתי מהרכבה חדשה שמרכיבים אתרוג מן השוק באתרוג היער, וזה קורין בלתי מורכב, ועושין כן ע"פ הוראת הרב קוק", וזה מחזק הבנה זו בדברי הרב קוק. וכך הבין בדעת הרב קוק הרב אברהם ישכר קניג ("אתרוגי חזון איש" ישורון לג, אלול תשע"ה אות ח). וחיזק זאת בכך שבקונטרס "פרי עץ הדר" (ירושלים תרל"ח) עולה שאתרוגים בעלי פיטם היו אתרוגים מורכבים.
על הבנה זו יש להקשות: א. הרב קוק כתב בתנאים שלו לנתינת כשרות: "לברר בפני בברור גמור את יסוד הגרעינים שמהם נתגדלו עצי האתרוגים של כבודם שנלקחו מפרי האתרוגים הגדלים פרא שאין עליהם חשש הרכבה" (אגרת יז הנ"ל), וא"כ לא נראה שהתיר אתרוגים שהיו מורכבים אפילו לא ככנות.
ב. החזו"א כתב בהמשך המכתב "וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו ועל פי זה בטלה הטביעות עין שסמכתי עליה" וא"כ התוצאות של ההרכבה עליה מדבר החזו"א הייתה שהאתרוגים גדלו כמו אתרוגי היער ולא היו אתרוגים יפים עם פיטמים, ואילו הרב קוק מדבר על כך שההרכבה יוצרת אתרוגים יפים עם פיטמים (ואולי הרב קוק דיבר כאשר הרוכב היה עם פיטם ואילו החזו"א מדבר כאשר הרוכב היה בלי פיטם, אך ממכתבו של החזו"א נראה שגם הוא מדבר על כך שהרוכב היה אתרוג עם פיטם).
יש שדחו הבנה זו בדברי הרב קוק משום שבעץ הדר (אות לט) חלק הרב קוק על הבית אפרים, וכל מה שכתב הרב קוק במשפט כהן זה רק אליבא דבית אפרים וליה לא סבירא ליה (אוצר ההדר הרחבה ב שבסוף הספר, מקראי קודש פ"ה הערה כו). אך יש לשים לב שלא חלק במפורש על הכשר תולדות המורכב, אלא חלק על היסוד שעליו בנה הבית אפרים את דבריו והוא שההרכבה לא משנה את היחור המורכב, ומאידך מלשונו במשפט כהן לא משמע שהוא חולק על היתר זה. וא"כ משמע יותר שהוא אכן סובר כמו שכתב להיתר במשפט כהן. (יש שתלו בדברי הרב קוק דברים שאין בהם ממש, ולא עיינו בדבריו, עיין מה שכתבו כנגדם באוצר ההדר ובמקראי קודש הנ"ל).
לפי מה שהובא לעיל, שאתרוגי יפו הגיעו מקורפו לפני שהתחילו להרכיב את האתרוגים שם, א"כ נראה שהאתרוגים בעלי הפיטם שהזכיר הרב קוק הינם אתרוגי יפו ולא אתרוגים מורכבים, ומה שבקונטרס "פרי עץ הדר" התייחסו אליהם כמורכבים אינו מוכיח שאכן הם מורכבים וכמו שכתב ר"י ספיר. וא"כ יתכן שהרב קוק התייחס אליהם כלא מורכבים ומשום כך התיר להרכיבם על גבי אתרוג ארץ ישראלי מקורי.
הרב קניג שם תמה מדוע היה צריך להרכיב בעלי פיטמים על גבי אתרוגים אחרים ולא הסתפקו באתרוגים אלו עצמם, ונראה שהטעם לכך הוא משום שאתרוגים אלו לא התאימו לקרקע בארץ ישראל ולכן לא גדלו היטב, והיה צורך להרכיבם על גבי האתרוגים המקוריים בארץ ישראל על מנת שיתאימו לקרקע.
את מכתבו של החזו"א אפשר להסביר שהוא סבר כמו שכתבו בקונטרס פרי עץ הדר שאתרוגי יפו הינם מורכבים ולא כר"י ספיר, ואפשר לומר שהשמועה שהגיעה אליו (המבוססת על דברים מפורשים של הרב קוק) שהרב קוק מתיר הרכבה בין אתרוגים הגיעה בצורה לא מדוייקת והוא סבר שהותר הרכבה בין מורכב ללא מורכב, ואילו הרב קוק התיר רק בין שני זנים.
בספר מאמר מרדכי (דיסקין, ירושלים תרע"ב דף כא-כו) מתאר את גידול האתרוגים במושבות ושם כותב שמרכיבים אתרוגים מורכבים על גבי אתרוגים מקוריים של ארץ ישראל. ובספר אחר (שקיבל את הסכמת הרב קוק) כותב דיסקין (ישוב הארץ ע' ג) שהאתרוג שעליו מרכיבים צריך להיות עץ שגדל מגרעין אתרוג, ואילו הענף צריך להיות מעץ שנותן אתרוגים מהודרים. על פי זה אולי מה שכתב הרב קוק בתנאי הכשרות זה רק לגבי הכנה ולא לגבי הרוכב.
הרב חיים אלעזר ווקס (בעל שו"ת נפש חיה) שנטע אתרוגים בכפר חיטין, כתב גם הוא בתשובה (שהובאה בשו"ת ביכורי שלמה סימן כח אות ז) שאין איסור הרכבה בייחור של אתרוג שגדל על גבי לימון ונטעו אותו במקום אחר. יש שסברו שגם במטעים שלו השתמש בהיתר זה (זהר עמר באתרוגי ארץ ישראל, ובמאמרו "אתרוגי ארץ ישראל בעת החדשה" שבספר "האתרוג, מסורת מחקר ומעשה" ע' 374) והתבססו על עדות (יחיאל ברי"ל, "יסוד המעלה", מגנצא תרמג) שהוא הרכיב אתרוגים מיפו על אתרוגים מקומיים. לפי מה שכתבנו לעיל, יתכן שהאתרוגים מיפו שמהם הרכיב היו אתרוגים שלא היו מורכבים ולא תולדות המורכבים.
[53] בשנת תרפ פרסם קריאה לאנשי המושבות לטעת אתרוגים כשרים לברכה (מועתק בהמשך מתוך אתר הארכיון הציוני), ראה במבוא לעץ הדר השלם ע' 30-34 עוד פעילות רבה למען אתרוגים לא מורכבים.
[54] ה' אופניהיימר, גידול עצי הדר, תל אביב תשט"ז. עמר, אתרוגי ארץ ישראל ע' 22 וע' 41-2.
[55] באתרוגי ארץ ישראל ע' 22 מביא עדויות שהרב קוק נטל אתרוגים שגדלים בשכם ואתרוגים מזן אורדנג.
[56] שלמון, "פולמוס אתרוגי קורפו", ע' 1.
[57] עיקרי דינים/עיקרי הד"ט או"ח סימן לג אות ג.
[58] גולדשמיט ובר יוסף, אתרוגי קלבריה. ועוד
[59] סימן קכו.
[60] שלמון, "פולמוס אתרוגי קורפו", ראה עוד דברי הרב מינץ (שו"ת פרי עץ הדר סימן ב, שו"ת לב חיים סימן כב בתחילתו, הובאו בטהרת האתרוגים עמוד צ שכותב שזה הריוירויה של יאנוע או אותם שעל ידי ים גארדא.
[61] בשו"ת זרע אמת ג, עג כותב בשנת תקנב שרוב קהילות איטליא משתמשים באתרוגים מגינובה מכיוון שיש בהם סימנים ואין צורך לחשוש שהם מורכבים. גם בעיקרי דינים או"ח לג, ג, כתב בשמו שהאתרוגים בגינובא בחזקת שאינם מורכבים ומצטרפים לזה סימנים החיצונים, ובשם מהר"ח בונדי כתב "שבאתרוגים של גינובא אין בהם חשש הרכבה כלל יותר מאלו של קורפו".
[62] סימן רז
[63] שמעון שוורצפוקס ( נתיב האתרוג: גנואה, טריטסט בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה" ע' 297-8) ושם (ע' 296) זיהה את "ראום" שהוזכר בלקט יושר כ"סן רמו".
[64] כן עולה מדברי פוסקים רבים, ובשו"ת טוב טעם ודעת ח"א קעא כתב שהאתרוג הגרוע של קורפו יפה יותר מהיפה של יאנוע. גם על החת"ס מסופר שנטל אתרוג קורפו יפה לאחר שנטל אתרוג יאנוע שבחזקת שאינו מורכב.
[65] תיאורים אלו עולים מתוך תשובת הנפש חיה או"ח סימן ב.
[66] בתוכחת מגולה עמוד כ-כא כתב שלפני כחמישים שנה כנראה היו אתרוגי קורפו לא מורכבים, מאידך כתב שם (ע' נו-נז) שעד לפני כחמישים שנה היו אתרוגי קורפו בחזקת אסורים בליטא רייסין וזמוט, ורק מחמת אחד מתלמידי הבית אפרים התחילו להשתמש באתרוגי קורפו, ורק יחידים נמנעו מלהשתמש באתרוגי קורפו כמו ר' יעקב עטלניגר, ור' טעבלי תלמיד הגר"ח מוואלז'ין. גם בשו"ת נפש חיה (סוף סימן ב) כתב שלפני שנת תרי"א היו האתרוגים בקורפו כשרים ולא היו מורכבים.
[67] אור ישראל סט עמוד ריד. וראה אצל משה בר יוסף, "מחלות האתרוג", (בתוך "האתרוג, מסורת מחקר ומעשה" ע' 158-160
[68] תחילת הדברים הם משנת תקנב, ובשנה זו נכתבה התשובה שבשו"ת זרע אמת, וא"כ העדויות בשם נינו בשם מהר"ח בונדי הינם מאוחרות יותר מאשר המקרה עליו מספר בתחילת הדברים.
[69] עיקרי דינים/עיקרי הד"ט או"ח סימן לג אות ג.
[70] בקונטרס הוראת היתר (ע' 6 וע' 18) הביאו את דברי העיקרי הד"ט בשם הזרע אמת על מנת ללמוד שאפשר לסמוך על התגרים גם בלא עדות מעיקר הדין. ולמדו מזה לאתרוגי קורפו בתקופתם.
בתוכחת מגולה תקף בחריפות בקנאות את דברי ההוראת היתר, והאשים אותם (ע' יז-יח, ועוד) ששיבשו את דברי העיקרי הד"ט וכתבו בשמו שאתרוגי קורפו לא צריכים כשרות, בעוד שעיקרי הד"ט כתב שאתרוגי קורפו כן צריכים כשרות! אך כוונת הרבנים בהוראת היתר לא הייתה לעדות העיקרי הד"ט על אתרוגי קורפו אלא לאפשרות להסתמך על דברי המוכרים הגויים, וראה ב"מכתב פרי עץ הדר" שיישב את דבריהם מדברי ה"תוכחת מגולה".
ומדברי העיקרי הד"ט משמע שאתרוגי קורפו בעיקרם הם כשרים שכן ברצונו להוכיח שיש צורך בכשרות על האתרוגים ש"אף האתרוגים הבאים מקורפו לויניציאה... אפילו על ידי בני ברית משלחים אותם על ידי כתב עדות של הרב מ"צ שהם בחזקת שאינם מורכבים". אך מכל מקום כתב בהמשך בשם מהר"ח בונדי "שבאתרוגים של גינובא אין בהם חשש הרכבה כלל יותר מאלו של קורפו".
[71] בתוכחת מגולה (עמוד ה) כותב (בשנת תרלו) שהשימוש באתרוגי קורפו הוא רק כחמישים שנה. מאידך התומכים באתרוגי קורפו כתבו שהם בשימוש כבר כמאה שנה. בשו"ת נפש חיה (סימן ד) מסביר שתחילת השימוש באתרוגי קורפו היה בגלל מלחמת הצרפתים (נפוליון) שהיה קשה להשיג אתרוגי יאנוע. החתם סופר (קובץ תשובות סימן כה) כותב שאתרוגי קורפו התחילו להגיע אליהם בשנת תקמה, והיה רעש עליהם עד שהחזיקו בהם
שמעון שוורצפוקס (נתיב האתרוג: גנואה, טריטסט בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה" ע' 302) מביא עדות על סוחרים יהודים מפולין גרמניה ומנטובה (בסוף המחצית הראשונה של המאה השבע עשרה) שהיו קונים אתרוגים בסן רמו, וגם בקורפו והאתרוגים מקורפו היו יקרים יותר. וראה שם עוד בע' 307-8 על תחילת השימוש הגדול באתרוגי קורפו באזור השנים האלו מחמת מזג אויר קר שפגע באזורי הגידול באיטליה, ומחמת מלחמות שמנעו מיהודים להגיע לאזורי הגידול באיטליה
[72] הרב אלכסנדר זיסקינד מינץ, בספרו "פרי עץ הדר" למברג תרו. ושם הביא מדברי רבנים נוספים שהסכימו איתו: ר' שלמה קלוגר, מהר"ץ חיות ועוד. ראה עוד בשו"ת בר ליואי סימן לד, ובשו"ת תירוש ויצהר סימן מט על פולמוס זה.
בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק סימן קעא, אסר גם את אתרוגי "פארגא" אותם הכשיר הרב מינץ.
[73] בראש המכשירים עמד הרב יהודה ביבאס, רבה של קורפו, ועמו הצטרפו עוד רבים עיין בשו"ת לב חיים (לר' חיים פאלג'י) ח"ב סימנים קכא –קכג (ושם בסימן קכג תשובת מהרצ"ח שחזר בו מהאיסור), ראה עוד ב"אור ישראל" כט עמוד רו והלאה העתק עדויות ותגובה לאוסרים, בין המתירים יש שטענו שהאיסור לאתרוגים אלו וההיתר לאתרוגי "פארגא" הוא מטעמים מסחריים. ראה עוד בוויספיש ארבעת המינים השלם, שו"ת ויען יצחק סימן כ
[74] עוד אודות אתרוגי קורפו ראה: "פרי עץ הדר" ר' יהודה נח מבראנובו פיעטרקוב תרנ"ט "פרי עץ הדר – קובץ מכתבי גאוני דורנו בשבח אתרוגי אה"ק והמזהירים להבדל מאתרוגי יוון וקורפו", שלמה מרקוס, קרקא, תר"ס.
"פולמוס אתרוגי קורפו ורקעו ההיסטורי", יוסף שלמון (AJS Review 25 (2000-2001) 1-25)
https://www.jstor.org/stable/1566679?seq=1#page_scan_tab_contents
"הפולמוס על אתרוגי קורפו ואתרוגי ארץ ישראל בתרל"ה-תרנ"א", יוסף שלמון, ציון סה (תש"ס) עמודים 75-106. "אתרוגי קורפו ואתרוגי ארץ ישראל", יצחק רפאל, שרגאי א ע'84-90,
"חלקו של הרב יוסף זכריה שטרן בפולמוס אתרוגי קורפו" ח"י חמיאל, ספר רפאל ירושלים תש"מ ע' רמב-רנא.
טהרת האתרוגים, הרב לוי יצחק סופר, ברוקלין נ"י, תשרי תשע"ד (נדפס לפני כן בחוברות אור ישראל: מט, נג, נז) "אתרוגי יוון וארץ הקודש (ד)", הרב לוי יצחק סופר, אור ישראל סט נתיב האתרוג: גנואה, טריטסט, שמעון שוורצפוקס, בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה". גלגולי המחלוקת על אודות אתרוגי קורפו, יוסף שלמון, בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה").חוברות אור ישראל כט.
[75] בשנת תרל"ה כתב הרב של קורפו מכתב שאומר שישנם הרבה אתרוגים מורכבים ואין לסמוך על אתרוגים ללא הכשר ("הלבנון" יב אב תרלו). ובשנים אלו פורסמו כמה דברים בעניין, ראה: "הוראת היתר בדבר אתרוגי קורפו בשנה זו", וילנא תרל"ו. "דברי מילואים להחוברת הוראת היתר על אתרוגי קורפו", וילנא תרל"ז (שתי חוברות אלו מאת המוצי"ם בוילנא, הרב בצלאל הכהן והרב יוסף הכהן. הדברים נדפסו שוב גם בשו"ת של הרב שלמה הכהן מוילנא בנין שלמה ח"ב סימן נה-נו). "תוכחת מגולה" (נגד קונטרס הוראת היתר על אתרוגי קורפו), ר' משה רם, תרל"ו. "מכתב פרי עץ הדר בדבר אתרוגי קורפו", (נגד התוכחת מגולה) הרב נחום שמעון מנימינצין, וילנא תרלז.
וראה עוד בתוספת ביכורי יעקב סימן תרמח, שו"ת שנות חיים סימן עב, שו"ת קנאת סופרים דף טז ע"ב, שו"ת זכר יהוסף סימן רלו (רעק"א לא בירך על קורפו, ואחרים שכן בירכו), שדי חמד מערכת ל כלל קמח, אבני נזר חו"מ קטו (מעדיף את אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו), השיב משה או"ח כ, הגיד מרדכי או"ח ה, עיתוני הצפירה בשנת תרנא (שנה יח 105-196). קונטרס דברי חכמים ברדישוב תרנא עמוד 22. ישורון א (תשנז) – תמיכת האדמו"ר מראדזין באתרוגי קורפו. מוריה (רנ-רנב, תשנח) – מכתב ר' מרדכי סג"ל (רבה של טיקטין). אשל אברהם סימן תרמח
[76] בחוברת הוראת היתר כתבו שצריך למצוא פתרון לכך שהמוכרים של אתרוגי טריעסט ייקרו את מחירי האתרוגים, ומאידך גם על אתרוגי קורפו כתבו (תוכחת מגולה עמוד ד) שהעלו את המחירים עד פי מאה בשווים.
בהלבנון יד אייר תרלה (93), פורסם מכתב של ר' יצחק אלחנן וחכמים נוספים נגד אתרוגי קורפו משום הפקעת המחיר, ומוזכר בתוך הדברים "עד שיוודע לנו בבירור הכשרם".
[77] "חיים וברכה" אות מ ס"ק קעב, אפרקסתא דעניא ח"ב סימן קג. בעקבות עלילת דם שקרית שהעלילו הגויים בקורפו ובעקבותיה הרגו עשרות יהודים בעיר וגורשו אלפים עשו חרם נגד אתרוגי קורפו, בחרם זה השתתפו יהודים מכל הקצוות כולל משכילים ורפורמים, וגם הסוחרים הגדולים של אתרוגי קורפו שיתפו פעולה עם חרם זה. יש שכתבו שחרם זה סתם לגמרי את כל מסחר האתרוגים באי קורפו, וכנראה שמאז הפסיקו ליטול את אתרוגי קורפו (https://no666.wordpress.com/2009/10/01/מלחמת-האתרוגים/) אך מהמקורות עולה שגם אחרי תרנ"א השתמשו רבים באתרוגי קורפו, וכן כתב בחיים וברכה. ראה עוד שמעון שוורצפוקס ("נתיב האתרוג: גנואה, טריטסט בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה" ע' 296) ויוסף שלמון "גלגולי המחלוקת על אודות אתרוגי קורפו (בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה").
[78] כן מפורש בשו"ת נפש חיה סימן ב-ד ובאגרות הראי"ה, וכן במקורות נוספים המדברים על פולמוס זה. וראה עוד: ראה גם ב"מועדי יהודה וישראל" לרב יהודה זולדן – ע'276-279. דוד פורת, "הפולמוס על אתרוגי ארץ ישראל בשנים 1889-1875", עבודת גמר לאוניברסיטה העברית ירושלים תשנ"ג.
שלמון ("גלגולי המחלוקת על אודות אתרוגי קורפו (בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה" ע' 335-6) מביא את דברי יחיאל מיכל פינס שיזם את הרעיון לגדל אתרוגים בארץ ישראל בשביל לתמוך כלכלית ביהודים בארץ ישראל ופרסם זאת בעיתון הלבנון בתרל"ה, ושמזכירו של הרב ספקטור קישר את פסק הדין האוסר את אתרוגי קורפו לדברי פינס.
[79] ברכת משה דיני שהחיינו עמוד 28, הובא על ידי הראי"ה קוק בעץ הדר אות יד, ובעיטור סופרים (ח"ב עמוד 26, הובא בשדי חמד מערכת הלמד כלל קמא אות לב) וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן כב, וח"ט סימן לב, וח"י סימנים יא-יב, ובאורך במאמרו של הרב יהודה זולדן "הראי"ה קוק וברכת "בריך רחמנא" על אתרוג מורכב", באמונת עתך 67.
[80] רשימה ארוכה של רבנים שסברו שאם יש אתרוג מארץ ישראל אין ליטול מאתרוגי קורפו מופיעה בשו"ת נפש חיה סימן ד. ובכתבי הפולמוס שהוזכרו לעיל ישנם שמות רבים של תומכים ומתנגדים, וראה עוד בנטעי גבריאל בנספח אודות האתרוגים.
[81] אגרות ראי"ה ח"א אגרת פה וקיד ועוד.
[82] מתוך אתר מרכז האתרוגים (http://etrogcenter.co.il/article/%D7%96%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/). וראה עוד במאמרו של שמעון שוורצפוקס "נתיב האתרוג: גנואה, טריטסט בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה".
[83] ראה לקמן לגבי אתרוגי אורדנג, מאידך יש שאמרו שאתרוגי אורדנג מקורם באתרוגי שכם.
[84] כן עולה מתוך דברי ר"י ספיר שהובאו לגבי אתרוגי ארץ ישראל.
[85] אתרוגי מרוקו רשמי סיור, פרופסור אליעזר גולדשמיט, תיאור של משלחת בדיקה בשנת תשנ"ה. הליכות שדה 100.
[86] גולדשמיט מחקר גנטי השוואתי.
[87] בשו"ת ישרי לב (לרב חיים דוד חזן, איזמיר תר"ל, ערך אתרוג) מביא עדות מחכמים בירושלים בשנת תרכד שלוקחים את אתרוגי מרוקו.
[88] בביכורי יעקב (תוספת ביכורים סימן תרמח) כתב שקיבל אתרוג ממרוקו (בשנת תרי"ח) שהיה מהודר מאד ולא ראה כמוהו.
[89] עדות בנו הרב אברהם בנימין קלוגר, במכתב שנדפס בהצפירה 180, אב תרנא, נדפס שוב בהליכות שדה 100.
[90] או"ח תרמח כח.
[91] מעשה איש ו ע' קיד, ארחות רבנו ב ע' רנח רסג-ד.
[92] ח"ח סימן נח.
[93] הובא במנחת יצחק הנ"ל.
[94] בקונטרס דברי מילואים להוראת היתר (ע' 453) כתבו שלולי דברי הביכורי יעקב היה צריך לחוש על אתרוגי מרוקו שאינם מין אתרוג כלל, ושר' נתן אדלר והגאונים שלפניו בלונדון לא מכשירים אותם מחשש הרכבה, אך הספרדים בלונדון לוקחים אותם וראה עוד "גלגולי המחלוקת על אודות אתרוגי קורפו" (בתוך "האתרוג – מסורת מחקר ומעשה") ע' 335. גם שלומאי (דבר אל הקורא שבקונטרס פרי עץ הדר ע'56-59) פקפק באתרוגי מרוקו.
ובמועדים וזמנים ח"ו סימן ס כתב שמראיתו כלימון ואין בו גרעינים וא"כ אינו במסורת שלנו מדור דור, ובתשובות והנהגות (ח"ג סימן קפה) כתב שלא בא לפסול אתרוגי מרוקו, ושהוא נוטל גם אתרוג ממרוקו.
ראה גם בשבט הלוי ח"ה סימן עו.
[95] משה רענן ע' 258. עוד על האתרוג המרוקאי ראה: ספר "פרי עץ הדר" לרב ישראל דוד הרפנס, ברוקלין אלול תשמו בירור אודות אתרוגי מרוקו. שו"ת מגד יהודה או"ח יד. "אתרוגי מרוקו", הרב יגאל הדאיה, אמונת עתך 12 (http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/12/01211.htm ). ספר שמחת ישראל ח"ב פרק כט (ע' רמו-רמט)
[96] לשונו של הרב קצנבלוגן היא "אבל ממחוז פוליי' באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם, ושנה זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא", מחד כתב שרוב האתרוגים משם, ומאידך כתב שמסופקים בהם, ויש שהבינו שכוונתו שמסתפקים מהם וכדלקמן.
[97] נטעי גבריאל עמוד שצ, מנחת יהודה וירושלים שם.
[98] כן הבין בשו"ת נפש חיה סימן ב, וטהרת האתרוגים עמוד צב-צג
[99] או"ח עמוד קמט.
[100] מנחת יהודה וירושלים שם.
[101] נטעי גבריאל עמוד שפו, ועמוד שצ. מנחת יהודה וירושלים (ע' 204-205).
[102] טהרת האתרוגים ע' צג.
[103] שו"ת פרי עץ הדר הנ"ל סימן ב, טהרת האתרוגים עמוד צא
[104] ראה עדויות בטהרת האתרוגים עמוד צא והלאה.
[105] כך עולה מדברי ה' מינץ שהובאה בשו"ת לב חיים ח"ב סימן קכא. וכך כתב בספר השיחות לריי"צ (תרצ"ט עמוד 249). וכן עולה מאגרות קודש למוהרש"ב ח"א עמוד סג, ואגרות קודש לאדמו"ר האחרון מחב"ד ח"ג עמוד רפ, וא"כ אנשי חב"ד זיהו את כל האתרוגים שהוזכרו בפוסקים כאתרוגי יאנוע שהם אתרוגי קלבריא. וכן כתב בספר ארבעת המינים השלם (עמוד קצח), וכן גולדשמיט ובר יוסף ב"אתרוגי קלבריה". ובטהרת האתרוגים עמוד צא כתב שה' מינץ הוא הראשון שחיבר בין יאנוע לקלבריה.
[106] טהרת האתרוגים עמוד צד.
[107] אגרות קודש למהרש"ב ח"א ע' סג (טהרת האתרוגים ע' צא).
[108] ראה קובץ תשובות חת"ס סימן כה, התעוררות תשובה סימן תלד שבעלי התוספות נטלו אתרוג זה, המלב"ים בקובץ הלבנון שנה יב גליון ה שכל ירא וחרד יטול מאתרוגים אלו, שו"ת מהריא"ז ענגיל סימן יז, מהר"ם א"ש סימן מז, ביכורי שלמה לו, שו"ת נטיעה של שמחה סימן כב מסורת בשם תלמידי הגר"א שנטל אתרוגים אלו. גם ר' חיים מבריסק התייחס לאתרוג זה כאתרוג שאינו מורכב על פי דברי החת"ס (מכתב של ר' יהודה לייב דון יחייא אל הרש"י זוין, נדפס באור ישראל לג תשסד). שו"ת נפש חיה סימן ב כתב שמבואר בכל הפוסקים שהם טובים (וכותב שאתרוגי ארץ ישראל דומים להם). וראה עוד בספר טהרת האתרוגים ונטעי גבריאל אודות אתרוגים אלו.
[109] שו"ת טוב טעם ודעת ח"א קעא.
[110] מנחת יהודה וירושלים ח"ב עמוד 26.
[111] שו"ת מוהרא"ל או"ח ו אות כג, תשובתו הובאה בשו"ת בגדי ישע סימן טז.
[112] שו"ת נפש חיה סוף סימן ב על פי תשובת הגרש"ק.
[113] "קונטרס בירור ענינים על דבר האתרוגים מיאנאווע" מאת הרב ישעיהו גרויס, הובא בארבעת המינים השלם עמוד קצח. ראה אמונת עתך 67. ובאמונת עתך 70 כתבו גולדשמיט ובר יוסף שהחשש להרכבה היה לאחר שנת תקצ"ב עם התפשטות הפטריה שהזיקה לקרקע, כפי שהובא לעיל. מועדים וזמנים ח"ו סימן ס.
[114] http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%A7%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94#cite_note-1.
[115] ראה ב"אוצר מנהגי חב"ד" אות מז, ואור ישראל כט עמוד קעג, יש המספרים שמשה רבנו נטל מאתרוגים אלו (ראה קונטרס מאמרים לי"ג תשרי וחג הסוכות, הוצאת אוצר החסידים, ברוקלין תשי"ב) וכן באגרות הריי"צ יג עמוד תעו, ובספר המנהגים עמוד 65 הערה 5, ובאור ישראל כט עמוד קפב-ג מביא כמה מסורות בשם בעל התניא לשמועה זו. וראה עוד במנחת אלעזר ו עז. אמנם במכתב של בעל התניא עולה שרצה ליטול מאתרוגי ארץ ישראל (אג"ק ח"א עמוד ריג).
[116] קונטרס האתרוג התימני ע' כא-כב.
[117] גולדשמידט מחקר גנטי השוואתי.
[118] אתרוגי ארץ ישראל עמוד 75, עיין שם גם בתמונה מספר 6. גולדשמידט במחקר גנטי השוואתי, קונטריס האתרוג התימני עמודים ג-ד.
[119] דבר אל הקורא מאת שלומאי בסוף קונטרס פרי עץ הדר במהדורתו, מועדים וזמנים השלם ח"ו סימן ס כתב שזן זה אינו בצורת אתרוג שנהגו אבותינו ואבות אבותינו משום שאין בהם מיץ ואין בליטות ונראה כמין אחר ולא אתרוג, אך כותב שהחזו"א פסק שהם אתרוגים וכשרים לברכה והמברכים עליו יש להם על מה לסמוך (ומביא גם את דברי שלומאי).
[120] כן מוסרים בשם החזו"א והגרי"ז (קונטרס אתרוג תימני, ותשובות והנהגות ח"א סימן שפב) והרב יחזקאל אברמסקי (קונטריס אתרוג תימני), וראה במקראי קודש (הררי פ"ה הערה לב) שכתב שכך נהגו גם הגר"א שפירא והגר"מ אליהו, במעשה איש (ה ע' צד-צז) מוסר שגם הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי נטלו אתרוגים תימניים. בתשובות והנהגות (ח"א סימן שפב) נוקט שזה אתרוג כשר ולא מורכב וכותב שהוא נוטל אתרוג זה אך לצאת ידי חששות אלו נוטל גם אתרוג אחר, ושכך נהגו גם החזו"א והגרי"ז.
ועל הפקפוק שאין זה צורת האתרוג הרגילה ראה גם בגנזי שלום או"ח ה, פאת שדך ח"א סימן סב.
וראה באבן ספיר ח"ב עמוד עט שכבר הוא הזכיר לשבח את האתרוג התימני.
[121] ראה באורך בקונטרס האתרוג התימני (ליקוט מדברי הרב רצהבי בבארות יצחק הלכות לולב ס"ק קי, ושו"ת עולת יצחק ח"א סימן עח וח"ב סימן קמא). ושם סבר שאתרוג שיש בו גם ציפה חמוצה הרי הוא מורכב, והביא ראיה לזה מדברי מנורת המאור, אמנם באתרוגי ארץ ישראל (ע' 74) כתב שאינו מבין כיצד למד מדברי מנורת המאור כך, ואדרבה משמע להיפך.
[122] כן עולה מדברי הפוסקים שהביאו את הסימנים בין אתרוג מורכב לשאינו מורכב, וראה לעיל בחלקי הפרי ובאתרוגי ארץ ישראל שכן עולה מהתוספתא (תרומות פ"י).
[123] גולדשמידט מחקר גנטי השוואתי.
[124] משה רענן ע' 258.
[125] וראה לעיל לגבי הכלאה שבמענה לשאלתי העריך שכן הדבר גם ביחס לזנים שלא נבדקו במחקרו ולא כמי שפקפק בזה.
[126] הרב יוסף חיים בורנשטין, הרב של חדרה בשנת תרצ"ח (אתרוגי ארץ ישראל ע' 43), ולפי עדות גם הרב קוק קיבל אתרוגים אלו (אתרוגי ארץ ישראל שם). ר' מאיר קרליץ (אתרוגי ארץ ישראל ע' 48-49) גם בד"ץ העדה החרדית מכשיר אתרוגים אלו (מועדים וזמנים ח"ו סימן ס, אתרוגי ארץ ישראל ע' 50).
[127] מועדים וזמנים ח"ו סימן ס, ארבעת המינים למהדרין (ע' רפא), אתרוגי ארץ ישראל ע' 49-55, טהרת האתרוגים הנ"ל, (ראה עוד לעיל לגבי מכתב החזו"א על ההרכבה שעושים על פי הוראת הרב קוק).
[128] עדות אברהם גרוס באתרוגי ארץ ישראל ע' 44,
[129] "אתרוגי ארץ ישראל" עמוד 44 בשם הרב לוי יצחק סופר. וכן כתב הרב לוי יצחק בספרו טהרת האתרוגים עמוד קכז-קלא, והבהיר שאין זה מוחלט אצלו אך הביא כמה חיזוקים לסברה זו משום צורת הגידול של אתרוגים אלו שהם דומים לתיאורים של אתרוגי קורפו ולא לאתרוגים המקוריים של ארץ ישראל (ושכן עולה מקונטרס פעולת צדיק לחיים, ושו"ת מנחת אלעזר), וביאר שם (בהערה) שמטעם זה החזו"א התנגד לאתרוגי אורדנג משום שהוא חיפש דווקא את אתרוגי ארץ ישראל המקוריים, ומדבריו עולה שהוא מעדיף את המסורת אודות אתרוגי קורפו שכך היא צורת האתרוג המסורה מדור דור, מאשר את זן חזו"א (ראה בטהרת האתרוגים ע' קמז).
וראה לגבי אתרוגי ארץ ישראל שאכן היו אתרוגים בארץ ישראל שהגיעו מקורפו.
[130] אתרוגי ארץ ישראל ע' 46.
[131] אתרוגי ארץ ישראל ע' 48, פרי עץ הדר ע' קכז.
[132] אתרוגי ארץ ישראל ע' 45.
[133] עדויות שמובאות באתרוגי ארץ ישראל ע' 30.
[134] אתרוגי ארץ ישראל ע' 31-32
[135] אתרוגי ארץ ישראל 27-32. ראה עוד בשמחת ישראל ח"ב פרק כט (ע' רנב-רנג) וב"אתרוגי חזון איש" ישורון לג, אלול תשע"ה אודות ייחוסם ומקורם של אתרוגים אלו.
[136] אתרוגי ארץ ישראל ע' 31-2. וכתב שאתרוגים אלו מתאימים לאתרוג ה"בלדי" שנזכר במקורות.
[137] "אתרוגי חזון איש" ישורון לג, אלול תשע"ה, ראה שם באורך אודות ייחוסם ומקורם של אתרוגי חזו"א ושמקורם באתרוגים המקוריים שבארץ ישראל. אתרוגי ארץ ישראל ע' 57-58.
[138] אתרוגי ארץ ישראל ע' 59-60
[139] אברהם ישכר קניג, "אתרוגי חזון איש", ישורון לג, עמ' תתקכא-תתקכב, והערה 14
[140] ספר פרי עץ הדר (ע' קכו).
[141] הרבנות רחובות בשנת תרצ"ד (צילום ההכשר בפרי עץ הדר ע' קכז), הרב יוסף פרידמן מראש פינה (העתק שם בעמוד קכח), העדה החרדית (שם עמוד קכו).
[142] טהרת האתרוגים ע' קכז.
[143] מגדל האתרוגים: ראיון עם הרב נחום לוריא
[144] עדות שמובאת אצל גולדשמיט מחקר גנטי הערה 4. אתרוגי ארץ ישראל ע' 32-40
[145] אתרוגי ארץ ישראל ע' 32.
[146] אתרוגי ארץ ישראל ע' 38.
[147] אתרוגי ארץ ישראל ע' 39-40
[148] אתרוגי ארץ ישראל ע' 39.
[149] דבר אל הקורא בקונטרס פרי עץ הדר שהוציא לאור שלומאי.
[150] אתרוגי ארץ ישראל ע' 63 בשם יוסף אייגנר שרכש את המשק של שלומאי.
[151] אתרוגי ארץ ישראל ע' 64 מתוך ראיונות של שלומאי בעיתונים. לדברי עמר שם מחמת טיפוח זה התכונות המקוריות של האתרוג משכם לא השתמרו באתרוגים אלו.
[152] אתרוג מארצנו הקדושה, ש' שלומאי, אתרוגי ארץ ישראל ע' 62. ארבעת המינים השלם ע' קפח-קצג. שמחת ישראל ח"ב פרק כט (ע' רנ-רנא).
[153] אתרוגי ארץ ישראל ע' 63-64.
[154] אתרוגי ארץ ישראל ע' 64.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
