אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
בס"ד
אתרוג (פרי עץ הדר, אתרוגא, אתרונגא, תרונגא)
אנגלית: Citron
שם ערבי: اترج, عورزم نوميل אתרג', תרנג', תרונג'
משפחה: פיגמיים - Rutaceae
ראשי פרקים
הקדמה
חלק א רקע כללי
מקור השם אתרוג:
ביות:
האתרוג באזורנו:
האתרוג בארץ ישראל בימי הבית ה-II התקופה הפרסית, היוונית והרומית
חלק ב העץ
תנאי גידול
דרכי הגידול
הדליית העץ
שימור הפרי על העץ
קטיף ומאכל
ריבוי
הרכבת האתרוג
פסול ההרכבה וטעמו
זהות המין
פסול מחמת מעשה העבירה:
שימוש באתרוג המורכב:
זיהוי אתרוג המורכב
סימנים
מסורת
צורת גידול המוכיחה שאין הרכבה
האבקה
סימני ההרכבה ואיסור ההרכבה ביחס לידע המדעי היום
תולדות המורכב:
עדויות על מצב הרכבת האתרוגים במשך הדורות:
מזיקים ומחלות
היקף גידול אתרוגים בהווה
חלק ג הפרי
צבעו:
הבחלת אתרוגים
מבנה האתרוג
צורתו
אתרוג התיום:
גודל האתרוג
חלקי האתרוג החיצוניים:
בוכנא
פיטם:
עוקץ
חוטם
פסולי הקליפה
חלקי האתרוג הפנימיים
פסול חזזית:
חגורה- "גרטל"
סגולות רפואיות של האתרוג
חלק ד דינים ופרטים נוספים
הלכות ברכות
מצוות התלויות בארץ
תרומות ומעשרות
שמיטה
ערלה
ביבליוגרפיה
הקדמה
בתורה, "פרי עץ הדר" נמנה עם ארבעת המינים שיש ליטול אותם בחג הסוכות, כפי שנאמר[1]: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". הזיהוי של פרי עץ הדר כאתרוג לא הוזכר בתורה, אך על פי מסורת חז"ל, 'פרי עץ הדר' מזוהה עם האתרוג, כפי שהוא מוכר בימינו.[2] וכדברי הרמב"ם[3]: ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך, ורק חקרו על ההוראה שיש במקרא לפירוש המקובל הזה.
כאמור, עיקר שימושו של האתרוג בארץ הוא נטילתו בחג הסוכות, על מנת שהאתרוג יהיה כשר למצווה זו נאמרו בו דינים שונים, בערך זה נדון בהלכות הקשורות להיבטים חקלאיים: הרכבתו, צבעו, צורתו, הגדרות החלקים השונים שלו (קליפה, חדרי הזרע, עוקץ, פיטם), חזזית, ולא נדון בכל הלכות האתרוג. בנספח נסכם את המידע הקיים אודות זני האתרוגים.
חלק א
רקע כללי: האתרוג הוא מין עץ ירוק-עד מסוג פרי הדר. מקור האתרוג בדרום-מזרח אסיה. האתרוג הוא אחד ממיני ההדרים המקוריים בטבע, כל שאר מיני ההדרים התפתחו באופן אורגני או פותחו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים אלה.[4]
עץ האתרוג קטן בגודלו, 3 – 4 מ' גובהו וכך גם רוחבו. הענפים מעוצים אבל לא עבים. לענפים יש קוצים ארוכים קשים וחדים. לענפים צעירים צבע נוטה לאדום. העלים הם אזמליים, באורך של עד-15 סנטימטרים ושפתם משוננת במקצת. האתרוג פורח בדלילות ומניב כמעט כל השנה, ולכן ניתן למצאו בעץ במשך כל השנה אבל עיקר הפריחה מתרחשת באביב ובקיץ. הפרח לבן מבפנים, ורוד או ארגמני מבחוץ. לפרח אבקנים רבים, 30 ויותר. צורתו ומבנהו של הפרח כמו אצל הדרים אחרים.[5] אתרוגים מגל הפריחה הראשון נקראים אתרוגי "ביכר" אתרוגים שחונטים בגל הפריחה השני צומחים בקצב מהיר, ובעזרת השקייה מתאימה הם מגיעים לגודל הרצוי תוך שבועות מספר, אתרוגים אלו נקראים "אתרוגי מים"[6].
צורת הפרי ביצית מוארכת דומה ללימון, גודלו תלוי בזן והוא מתאפיין בקליפה עבה במיוחד, מחוספסת וריחנית. ציפת הפרי דקה ויבשה בהשוואה למיני הדר אחרים ובה פלחים קטנים ובכל פלח שקיקי-מיץ.
הציפה חמוצה ולא טעימה. הציפה והקליפה משמשות לרקיחת ריבה וממתקים, וכן להכנת תמרוקים.[7] בקצה הפרי נמצא לפעמים הפיטם שהוא שריד לעמוד העלי שיבש. בתחילת גידולו של הפרי הוא ירוק ועם הבשלתו הופך לצהוב, ראה הרחבה להלן.[8]
מקור השם אתרוג: מקור השם אתרוג שזוהה כפרי עץ הדר הוא ככל הנראה מן הפרסית (תורונג) או מהשפה הסנסקריטית העתיקה,[9] היוונים ורומיים כינו אותו 'תפוח מדי' או 'תפוח פרסי', וכך גם מכנה אותו יוספוס.[10] הסיבה לכך כי העץ הגיע מפרס ללבנט ואחר כך ליוון ורומא. יתכן גם כי מקור השם הוא בארמית, כפי שמתרגם אונקלוס בפרשת בראשית את הפסוק "ונחמד העץ להשכיל", "ומרגג אילנא לאסתכלא ביה", שמדובר באתרוג, כפי הסוברים שהאתרוג "עץ הדעת היה".[11]
ביות: בשונה ממיני ההדרים האחרים,[12] מוצאו של האתרוג אינו ברור לגמרי, יש האומרים כי מוצאו גם כן בדרום מזרח אסיה,[13] יש הסוברים כי מולדתו במורדות הדרומיים של הרי ההימליה,[14] או מהודו, ויש האומרים כי מוצאו מחצי האי ערב,[15] וככל הנראה זהו עץ-ההדר הראשון שהגיע למזרח התיכון, והוא גדל באזורנו רק באמצעות השקיה וטיפוח חקלאי מסור.[16]
האתרוג באזורנו: ישנה מסורת זיהוי ברורה על כך ש"פרי עץ הדר" שהוזכר בתורה הוא האתרוג, כפי שהוא מוכר בימינו, חז"ל דנו באסמכתאות השונות לכך[17]. גם לפי התרגומים הארמיים הקדומים אשר פרשו את הפסוק,[18] לא נמצאה מחלוקת בדבר זיהוי ארבעת המינים ובתוכם האתרוג.
עם זאת, בין החוקרים ישנן דעות שונות בשאלה מתי האתרוג הגיע לאזורנו:
יש הסוברים שהאתרוג היה מצוי באזורנו כבר בתקופות קדומות בפרס ומשם הובא ללבנט ובתוך כך לארץ ישראל.[19] נמצאו כמה שרידים בוטניים של אתרוג ממצרים העתיקה, תיארוכם המדויק איננו ידוע ו מדובר ככל הנראה על האלף השני לפני הספירה[20].
יש ממצא של זרעי אתרוג בקפריסין משנת 1200 לפני הספירה, שמוכיח שככל הנראה כי פרי זה היה באזורנו לכל הפחות כבר בתקופה זו. [21] בגן (ארמון) המלכותי שבאתר רמת רחל שעל יד ירושלים, נמצאו שרידי אבקת צמחים (Pollen) של אתרוג, ביחד עם שרידי ערבה והדס[22] האתר מתוארך סביב שנת 700 לפני הספירה בתקופתו של המלך חזקיהו. גם מהממצא הנומיסמאטי שבוחן מטבעות עתיקים,[23] והאיורים בפסיפסים של בתי כנסת,[24] עולה כי הוא הוכר בארץ כבר בתקופות קדומות. יש הטוענים שהגיע לארץ ישראל רק במאה ה-4 לפני הספירה בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון במזרח. ויש הסוברים אף מאוחר יותר[25].
האתרוג בארץ ישראל בימי הבית ה-II (התקופה הפרסית, היוונית והרומית): תאופרסטוס (מאה 4 לפני הספירה) הזכיר את פרי האתרוג.[26] וכך הוא כתב: "במדי ופרס גדלים מיני עצים אחרים ובתוכם תפוח מדי או פרס עליו דומים לקטלב, אבל יש לו קוצים חדים וחלקים, הפרי אינו נאכל אך העץ ריחני מאוד". גם חוקר הטבע פליניוס (מאה 1 לספירה) הזכיר פרי זה.[27] במטבעות חשמונאים נראים ארבעת המינים, וכך גם במטבעות בר כוכבא.[28] גם בעניין הכהן הגדול הצדוקי שניסך את המים שלא כהלכה, ורגמוהו העם באתרוגים.[29] האתרוג היה מוכר ונפוץ למדי בארץ ישראל בימי במשנה והתלמוד,[30] עד שבמדרש האתרוג משמש כסמל לאותו חלק בעם ישראל שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, בשל העובדה שיש לו גם טעם (משל לתורה) וגם ריח (משל למצוות). לדעת רבי אבא מהעיר עכו , עץ הדעת [31]היה אתרוג.[32] בזמן המשנה האתרוגים גדלו גם בקיסריה[33].
מחירו של האתרוג בתקופה זו היה כשתי פרוטות ואתרוג קטן בפרוטה.[34] מחיר זה הוא לפרי מאכל אך פרי למצווה מחירו היה גבוה מזה.[35] לאחר מרידות ובעיקר לאחר מרד בר כוכבא נפגעו קשות פרדסי ההדר שאותם צריך להשקות, ועל כן מחיר הפרי האמיר מאוד.[36] ומחירו היה כמחיר שתיים או שלוש סעודות.[37] בר כוכבא ביקש אתרוגים מעין גדי עבורו.[38] היו אתרוגים שצבעם ירוק עז גם בסוכות, הוא הנקרא אתרוג הכושי,[39] יש האומרים כי מקורו של זן זה הוא באפריקה.[40]ככל הנראה עצי האתרוג שהיו בתקופה זו יבולם לא היה גבוה.[41].
האתרוג הפך לסמל מקובל באומנות היהודית מאז ימי המשנה.
האתרוג הוא "פרי עץ הדר", בטעם הדבר שהוא נקרא כן נאמרו בגמרא מספר טעמים: עץ שטעם עצו ופריו שוה, עץ שדרים בו גם פרי גדול וגם פרי קטן בו זמנית- שדר באילנו משנה לשנה, או שמכיוון שהאתרוג גדל "על כל מים", ומים ביוונית זה הדור.[42]
האתרוג מוגדר בבבלי[43] כפרי שטעם עצו ופריו שווה, יש שביארו שהחלק הלבן של האתרוג הוא מה שדומה לעץ, ורק באתרוג בשונה משאר ההדרים חלק זה הוא עיקר הפרי[44]. ויש שביארו שפרי האתרוג דומה בטעמו לתימורות של האתרוג שהיו בשימוש בזמן חז"ל[45]. ויש שביארו שאין לפרי טעם ומשום כך הוא כמו העץ[46]. בירושלמי[47] מוגדר האתרוג כ"עץ שפריו הדר ועצו הדר"[48]. יש מקומות בהם הושוו האתרוג והתפוח[49]. מחירו של אתרוג לאכילה לא היה גדול[50], אך אתרוג כשר לארבעת המינים היה מחירו גדול[51], ויכל להגיע אפילו לאלף זוז[52].
ע. לעף טען כי פרי עץ הדר הוא פרי המשמש לנוי - הדר, כלומר להדר בו, ולא למאכל, והרי אתרוג עיקרו לקיום מצוה מהודרת ואיננו נאכל ללא עיבוד רב.[53]
חלק ב- העץ
תנאי גידול: עצי הדר יכולים לגדול בתנאים טרופיים[54] אולם בתנאים סובטרופיים[55] הם מגיעים לתוצאות הטובות ביותר. ניגוד בין עונת חורף קרה וגשומה לקיץ חם ויבש, אלו תנאים המתקיימים בארצות השוכנות לאורך חופי אגן הים התיכון. בטמפרטורה הנמוכה מ-13 מעלות אין צימוח ברוב אברי העץ. וכשהטמפרטורה יורדת אל מתחת 2- מעלות לזמן ממושך ייווצר נזק ממשי לעץ, ענפים ועלים יתייבשו. חסרון זה מצריך את מגדלי האתרוגים לנטוע את הפרדס במקומות יחסית גבוהים ביחס לסביבה בה הם גדלים, מאחר והקור יורד אל העמקים והבקעות. טמפרטורות גבוהות במיוחד עלולות לעכב את הצימוח בעץ, ובתנאים קיצונים החום גורם לנזק לעץ. לאור זאת נוהגים לסייד עת גזע וזרועות העץ.[56] ואף לכסות את פרדס האתרוגים ברשת צל לבנה.
גשמים ולחות רבה בעת תקופת הצימוח יכולים להביא למחלות ופטריות בעץ. רוחות עזות בעת שהפרי על העץ יכולות לגרום לנשירת פרי לגרום לשפשופים רבים לפרי ואף להסב נזק לעץ. ניתן לגדל את האתרוג בסוגי אדמות שונים אך לא באדמות כבדות. האתרוג רגיש למליחות בקרקע והבורון[57] מפריע לגידולו. יש לזבל את הקרקע בקומפוסט בטרם הנטיעה ולהוסיף דשנים במהלך הגידול בעיקר חנקן, אשלגן וזרחן.[58]
דרכי הגידול: הרצון לגדל מיני הדר בתקופת הרנסנס, וליהנות מריח הפריחה הנעים ומפריים הבלתי מוכר הביא לפיתוח בתי צמיחה מחוממים מזכוכית בחצרות מלכים, נסיכים ושליטים בצרפת, גרמניה, שוודיה, רוסיה ועוד, שם בנו בתי זכוכית (Orangeries) בקרבת ארמונם על מנת להתגאות ביכולתם הכלכלית.[59] פיתוח זה התקיים מאחר והאקלים האירופי בכללו (מרכז וצפון אירופה) קר ולח ואינו מתאים לגידול הדרים.
עצי ההדר ובתוכם האתרוג מפרים את עצמם ואין צורך בשילוב זנים אחרים בפרדס. מרחקי הנטיעה המקובלים הם 5 X 4 מ' ובסה"כ כ-50 עצים בדונם.[60] ישנם הנוטעים במרווחים גדולים יותר עקב העובדה כי יש להקים מערכת הדליה לכל עץ, כפי שיפורט להלן. יש לגזום באופן עדין את העצים בכל שנה ולהסיר את הענפים היבשים.[61] יש להשקות את פרדס האתרוגים כ700 – 800 קוב לדונם לשנה. כאשר מירב המים ניתנים בחודשי הקיץ בהם ישנו צימוח ווגטטיבי של העץ ובמקביל מתפתחים הפירות על העץ. אין נוהגים לקלטר את פרדס האתרוגים מחשש פגיעה בפירות.
העץ פורח במהלך השנה כולה אם כי תקופת האביב וראשית הקיץ היא התקופה בה העץ פורח בשיאו והוא הזמן המתאים לקבלת פרי לקראת חג הסוכות. מאחר והעץ פורח ישנה גם חנטה והנבה לאורך כל השנה. אם קוטפים את הפירות מתפתח צימוח ופריחה חדשים. רק הפרחים שיש להם עמוד עלי פורה יצמיחו פירות. לעיתים הפרחים פורחים גם באשכולות של מספר פרחים האחד ליד השני. לאחר כשלושה עד ארבעה חודשים מהחנטה גודל הפרי כבר מתאים לקטיף וניתן לקטוף אותו ולשמר אותו בתנאי קירור ולחות נאותים.
הדליית העץ: חנטי האתרוגים גדלים לפעמים באשכולות של 3- 7 פירות, ולפעמים כיחידים על קצות ענפים ארוכים וגמישים הנוטים להתנע גם במשי רוח קלים.[62] כפי שיפורט להלן, חלק מתנאי כשרותו של האתרוג הם שהפרי יהיה שלם, ללא נקבים, וכן שהקליפה תהיה ללא כתמים, הנקבים נגרמים פעמים רבות בשל חדירתם של קוצי העץ לתוך הקליפה. כתמים נגרמים פעמים רבות בשל שפשוף העלים את הפרי. אי לכך מקובל במטעי האתרוגים לבנות מערכת הדליה מסביב לכל עץ על מנת לתמוך במקסימום ענפים ופירות לבל ינועו ויתחככו זה בזה, למערכת זו קושרים את כל האתרוגים שהמגדל מעוניין בהם, ושיש חשש שהם יינזקו במהלך הגידול. ראה להלן לגבי עשיית פעולה זו בשמיטה.
שימור הפרי על העץ: אחד הסימנים שהובאו בחז"ל לזיהוי "פרי עץ הדר" כאתרוג היא העובדה שהוא "דר באילנו משנה לשנה. באתרוג קיימות שתי תכונות שמבארות מציאות זו: האתרוג פורח בכל ימות השנה, דבר המאפשר הנבה בכל ימות השנה, וניתן למצוא זה ליד זה פירות בגדלים שונים מעונות פריחה שונות. בנוסף, פירות האתרוג אינם מבשילים ונושרים בדומה לפירות אחרים, אלא הם נשארים על העץ אפילו מספר שנים וממשיכים לגדול ולפיכך נמצאים על העץ בעת ובעונה אחת פירות גדולים וקטנים[63].
קטיף ומאכל: לאחר כ 3 – 4 חודשי גידול ניתן לקטוף את הפרי. את הקטיף מבצעים בזהירות יתרה וכל אתרוג נעטף בכיסוי על מנת שהפירות לא ישפשפו אלו את אלו ויפגמו הפירות. ניתן לשמר אתרוגים בקירור לתקופה של חודשיים שלושה. בתקופת חז"ל לקראת השיווק של הפרי מזלפים עליו מעט מים לריענון הפרי.[64] כאמרו, עיקר השימוש באתרוג הוא לצרכי החג, השימוש למאכל כיום הוא שולי ביותר.[65] יש הנוהגים להכין ריבה מקליפות אתרוגים לאחר סוכות. השכבה התיכונה של האתרוג (האלבדו) משמשת להכנת קליפות מסוכרות (סוכייד.( תוך פרי האתרוג חמוץ למדי, הגלעינים מרים ואינם נאכלים.[66]
עיקר גידולו של האתרוג היה לצורך קיום מצות נטילת ארבעת המינים, אך במקורות חז"ל נאמר כי האתרוג הוא גם פרי למאכל לגדולים,[67] וגם לקטנים.[68] יתכן כי בעבר היו זני אתרוג פחות מרים וחמוצים, ישנה ראיה אף לאתרוג מתוק.[69] אך בדרך כלל הכשירו את האתרוג לאכילה על ידי כבישה או שליקה במים חמים.[70] בתקופת המשנה והתלמוד, אכלו את הפרי האתרוג לאחר טיבול במלח או בחומץ, אכלו גם את הנצרים הצעירים והרכים של העץ והיו שאכלו אף את עוקצו כפי שאומר רשב"י "שטעם עצו כטעם פריו.... זה אתרוג".[71] האתרוג שימש ככלי מדידה לילדים[72] בקהילות רבות היו ממונים מטעם הקהילה להביא אתרוגים לכל הקהילה, "אתרוגר"[73]
ריבוי: תאופרסטוס כתב: ניתן לקחת את זרעי האתרוג ולהרבותם.[74] פליניוס כתב: כי בגלל יתרונותיו הרפואיים רבים ניסו להביאו אותו בעציץ נקוב ולאקלמו בארצם אך ללא הצלחה, הוא גדל רק בפרס ומדי.[75]
נראה כי בעבר (וגם לעיתים עדיין בהווה), נהגו להרבות את האתרוג על ידי זרעיו, ריבוי זה מביא לשינויים גנטיים בעץ ובני מכלוא, המביאים לזנים שונים המתפתחים מצורת ריבוי זו.[76] יתכן כי העלמות הפיטם של האתרוג בחלק ניכר של זני ההווה מקורו בתהליך זה.[77] כאשר נמצא זן איכותי ריבו אותו על ידי ייחורים[78] וכך נשמר הזן. בהווה בדרך כלל משתמשים בייחורים מזן איכותי, השרשת הייחורים מביאה לשמירת זן האם.
הרכבת האתרוג: ניתן להרכיב אתרוג על גבי מין הדרים אחר, לימון, ועוד, הרכבה זו מעניקה לאתרוג עמידות רבה יותר למחלות, ואיכות פרי גבוהה יותר[79], אך מעלה קשיים הלכתיים רבים.
אחת הפעולות החקלאיות הנפוצות ביותר הנעשות כיום כמעט בכל עצי הפרי, וכן בעצי נוי ובירקות, היא פעולת ההרכבה. ההרכבה היא חיבור בין צמח בעל תכונות עמידות לתנאי קרקע ויובש שונים, אך אם יבול נמוך יחסית, (=כנה) לבין עץ בעל תכונות פרי גבוהות, אך עם עמידות נמוכה לתנאי הקרקע והיובש (=רוכב).
הצורך בהרכבה הוא להאריך את חיי העץ ולתת לו עמידות גבוהה יותר למחלות צמחים או קרקע, לתנאי מזג אויר קשים, ההרכבה אף משפרת את תהליך אספקת המים והמינרלים לעץ ובכך להגביר את יעילות תהליך הפוטוסינטזה, דבר הגורם להעלאת כמות היבול ואיכותו[80]. אורך חייהם של עצים בלתי מורכבים, הוא קצר יותר ועמיד פחות מעצים מורכבים.
בעולם העתיק היה מקובל לחשוב שההרכבה משנה את תכונתו של הפרי שגדל על גבי המורכב[81], במחקר המודרני התקבל שלא קיימות השפעות גנטיות בין הרוכב לכנה וכל אחד מהם שומר על תכונותיו העצמיות[82], אך לאחרונה הוכח שיחסי כנה-רוכב כוללים 'השתקת גנים'[83], ומשפיעה על יכולת הביטוי של הד.נ.א. – הוצאות תכונות מהכוח אל הפועל[84]. עיין ערך "הרכבה".
ככלל, כיום, בכל עצי הפרי, ההרכבות נעשות על גבי הגזע של הכנה, אך בעבר ישנן עדויות בהן ביצעו את ההרכבה מתחת לצוואר השורש, בשורשים עצמם.
אחת השאלות המרכזיות שנידונו ביחס לאתרוג הוא כשרותו של האתרוג המורכב. הדיון ההלכתי סביב הרכבה נסוב סביב שתי פעולות שיתכן ונעשו באתרוג. האחד הוא הרכבת יחור של אתרוג על גבי כנה ממין הדרים אחר, כגון לימון או חושחש. השני הוא האבקת פרח האתרוג באבקה ממין אחר. האזכור הראשון להרכבת אתרוגים הוא משנת ה'שמ"ו'[85] (לקראת סוף המאה ה16) ומתקופה זו היא נמצאת רבות בדברי הפוסקים, והועלו כמה אפשרויות בביאור זה[86]. לדעת מרבית החוקרים האתרוג היה עץ ההדר היחיד שהיה מוכר בארץ ישראל וסביבתה בתקופת חז"ל, ורק בתקופת הגאונים הגיעו מיני הדר שונים, ויתכן שלכן לא הוזכרה הרכבת האתרוגים. כיום רוב האתרוגים גדלים ללא הרכבה על כנת הדר אחרת.
פסול ההרכבה וטעמו
כאמור, ההרכבה היא חיבור בין אתרוג למין אחר. בפסול אתרוג מורכב נאמרו טעמים רבים בפוסקים[87] ויש לחלקם לשתי קבוצות: א. פסול מחמת זהות המין. ב. פסול מחמת מעשה העבירה שנעשה באילן[88].
זהות המין: אינו נחשב אתרוג[89], הוא נחשב לתערובת של אתרוג ולימון יחד[90], יש חציצה בין האתרוג ללימון[91], אפילו אם גדל אתרוג גמור על עץ של לימון הרי אין טעם עצו ופריו שווה משום שהעץ הוא לימון[92].
פסול מחמת מעשה העבירה: נעבדה בו עבירה[93], הוא נחשב לחסר[94], אין בו שיעור[95], הלוקח עובר משום בל תוסיף.[96]
שימוש באתרוג המורכב: רוב הפוסקים הסכימו שפסולו של אתרוג המורכב הוא מדאורייתא[97]. ויש שהתירו שימוש באתרוג מורכב, לכל הפחות בשעת הדחק. [98]
יחד עם זאת, הרכבה של שני אתרוגים זה על זה אינה פוסלת[99], אך הרכבה של אתרוג במין הדרים אחר פוסלת בין אם האתרוג הוא הכנה או הרוכב[100].
זיהוי אתרוג המורכב
באחרונים הוזכרו כמה אפשרות לדעת האם האתרוגים מורכבים או לא: סימנים מסורת, וצורת גידול.
סימנים
הפוסקים[101] נתנו כמה סימנים להבדל בין אתרוג מורכב לאתרוג שאינו מורכב:
אתרוג מורכב הוא חלק, ואילו לאתרוג לא מורכב יש בליטות.
באתרוג מורכב העוקץ בולט ואילו באתרוג לא מורכב העוקץ שוקע.
באתרוג מורכב יש כמות רבה של מיץ ואילו באתרוג לא מורכב יש מעט מיץ והקליפה היא משמעותית יותר[102].
באתרוג מורכב הגרעינים שוכבים ובאתרוג לא מורכב הגרעינים עומדים.
יש שהוסיפו סימנים אחרים לאתרוג מורכב: ציפת האתרוג מתוקה, העוקץ דק וירוק, הגרעינים אינם גדולים, הטעם והריח אינם של אתרוג אלא של הפרי המורכב[103].
האחרונים נחלקו מה מוכיחים הסימנים: יש שכתבו שהסימנים אינם ממש מוכיחים אלא רק סימן בעלמא ואין לסמוך אלא על מסורת[104], ויש שכתבו שהסימנים שנתנו הפוסקים זה רק לגבי מקומות מסוימים לפי חשש ההרכבה באותו מקום, אך אם מרכיבים על עצים אחרים יהיו סימנים אחרים, ולפי זה אין הוכחה מכך שיש את הסימנים שאין זה אתרוג מורכב, וגם להיפך – יתכן שזן זה של אתרוג אין בו את הסימנים שנכתבו ואין זה מחמת הרכבה[105].
אמנם יש שכתבו שכל שיש לאתרוג את הסימנים הרי זה מוכיח שאין הוא מורכב[106].
יש מהפוסקים שפקפקו על סימנים אלו או חלקם[107]. ויש שדנו כיצד יש לנהוג כאשר יש סתירה בין הסימנים[108].
מסורת
יש שכתבו שיש לסמוך רק על המסורת, והסימנים אינם מורידים או מעלים.[109] ויש שכתבו שהמסורת מועילה בתנאי שזהו מקום שדרים שם אנשים שמעידים על כך שאין זה מורכב[110]. יש שכתבו שכיום אין לסמוך על מסורות של מקומות גידול משום שבמשך השנים מרכיבים אותם ואין לסמוך אלא על השגחה[111].
צורת גידול המוכיחה שאין הרכבה
הוכחה נוספת שהזכירו הפוסקים היא שדבר שגדל פרא לא חוששים שמא הוא מורכב[112].
וכן כתבו סימן שדבר שגדל אצל מי שלא בקי בהרכבה אין בו חשש הרכבה[113]. ויש שפקפקו בדבר זה[114].
האבקה
בשונה מהרכבה שאינה משפיעה על הד.נ.א., האבקה/הכלאה משפיעה על הפירות, ויוצרת פירות אחרים, וגם הפירות שיגדלו מהזרעים שגדלו מפירות אלו יהיו שונים. עיין ערך "הכלאה".
יש מהפוסקים שכתבו שאתרוג שהשתנה מחמת הכלאה אינו נחשב לאתרוג מורכב[115].
אך יש שהתייחסו גם לאתרוג כזה כאתרוג מורכב[116].
יש שכתבו שלא מצאו אתרוג שאין בו חלק של לימון בגלל הכלאות שנעשו בכל האתרוגים במשך הדורות[117], ושבחלק גדול מהאתרוגים בימינו הפירות מוכלאים משום שגדלים לידם פרדסים של מינים אחרים[118].
אולם בבדיקות ד.נ.א. שנעשו ל12 זנים שונים של אתרוגים (הכוללים אתרוגים מארץ ישראל, איטליא, מרוקו, ותימן) התברר שיש דמיון רב בין כולם ובאף אחד מהם אין פסי ד.נ.א של לימון או מין אחר של הדרים מה שהוכיח שכולם אתרוגים אמיתיים ואינם תוצרי הכלאה[119]. ורוב הזנים של הלימון שיש בהם תערובת של אתרוג זה מחמת שהאתרוג גרם להאבקה ללימונים ולא להיפך, מכיוון שטבע האתרוג לקבל האבקה רק מעצמו ולא ממינים אחרים ואינו צריך האבקה על ידי דבורים או האבקה מלאכותית[120].
יש שכתבו שהיום יש לפחות שני זנים שהם צאצאים של אתרוג ולימון[121], אך אחרים סברו שטענה זו משוללת בסיס[122].
סימני ההרכבה ואיסור ההרכבה ביחס לידע המדעי היום
מכיוון שההרכבה אינה משפיעה גנטית על האתרוג, לכאורה אין מקום לסימנים מבדילים בין אתרוג שגדל על גבי כנה של אתרוג לפרי שגדל על כנה של עץ הדר אחר. את הסימנים שכתבו הפוסקים להבדל בין מורכב לשאינו מורכב יש שהסבירו שהם כפי הנראה לגבי אתרוגים שהיה בהם גם הרכבה וגם הכלאה בגלל שהרכיבו ענף ממין אחד על עץ עם ענפים ממין אחר, ואילו מאז שהתחילה ההרכבה להיות על גבי עץ כרות האתרוגים המורכבים והאתרוגים שאינם מורכבים זהים בסימניהם[123].
יש שכתבו[124] שהסימן של גודל הציפה לעומת החלק הלבן של הפרי הוא אכן משתנה בין מורכב לשאינו מורכב, ומשום כך יש מן הפוסקים שכתבו שזהו הסימן העיקרי.
יש שכתבו שהסימנים שנתנו הפוסקים להבדלה בין אתרוגים מורכבים לשאינם מורכבים אינם גנטיים, אלא הם נוצרו כתוצאה מההרכבה. ולכן מייחורים שילקחו מהאתרוג (רוכב) או מהזרעים של הפרי שלו, ייווצרו עצים בעלי תכונות של האתרוג הטהור בלבד, וכל שאר התכונות של עץ הכנה יעלמו[125].
יש שכתבו שאילו האוסרים את ההרכבה בגלל השינויים הפיזיים שנגרמו באתרוג, היו יודעים את הידע הידוע היום אודות ההרכבה ייתכן שלא היו אוסרים אתרוג מורכב ווודאי לא היו אוסרים את תולדות המורכב[126].
תולדות המורכב: נחלקו הפוסקים האם מותר ליטול אתרוג שהוא עצמו לא מורכב, אך גדל מגרעין או מיחור של אתרוג מורכב. יש הסוברים שמותר[127], מכיוון שלדעתם הבעייתיות בהרכבה היא זמנית, לאותו דור בלבד ואינו משפיע על הדור הבא של הצמח ויש הסוברים שאין לעשות כן[128] מכיוון שלעתם ההרכבה יצרה מין אחר, שכל הצמחים משעת ההרכבה ואילך משתנים ונעשים למין אחר.[129]
אין כל דרך גם בכלים המדעיים של ימינו לברר האם אבות אבותיו של אתרוג מסוים הורכבו[130].
עדויות על מצב הרכבת האתרוגים במשך הדורות:
ביכורי יעקב[131]: "האתרוגים שגדלים בגינות של השרים באשכנז כולם מורכבים, אתרוגים שמגיעים מאיטליא ספק מורכבים, רוב האתרוגים בעולם וודאי לא מורכבים".
תבואות הארץ[132] כותב שלא נמצאים אתרוגים מורכבים בארץ ישראל. ובהערה שם כתב: "בעת האחרונה למדו גם הערבים בעלי הגינות להרכיב את עץ האתרוג, אך חכמי ורבני ירושלים ישלחו מומחים לבדוק את העצים לפני לקיטת האתרוגים. ובשנים האחרונות נטעו את עץ האתרוג במזכרת בתיה ובגן שמואל ומעט ביתר המושבות, ואלו אינם מורכבים".
מדברי המהר"ם אלשיך[133] עולה שהיו אתרוגים מורכבים בתקופתו, שכן כתב שכל רבני צפת מרחיקים את האתרוגים המורכבים, והיה מי שרצה להתיר.
מזיקים ומחלות: יש עדויות מן העבר שלעיתים מחמת הרטיבות הייתה עולה חזזית על הפרי.[134] האתרוג סובל מריקבון צוואר השורש והשורשים, מניקרון העצה ומקימלון.[135] התייבשות ענפים, אקריות מסוגים שונים, זבוב הים התיכון הפוגע בפרי, כנימות שונות מחלת הפיטיפתורה שבגינה החלו להרכיב את האתרוגים, ועוד.[136], בעשרות השנים האחרונות פוגעת פטריית המלסקו[137] (mal secco) בעצים, לפטרייה זו אין טיפול יעיל, ומטע שנפגע מפטרייה זו מתייבש במוקדם או במאוחר ולא ניתן לגדל בשטח זה אתרוגים פעם נוספת, אי לכך על המגדלים לחפש שטחים שאינם קרובים זה לזה על מנת שהפטרייה לא תעבור בין מטע למטע, ולעקור באופן מיידי כל עץ שמתגלים בו סימני המחלה.
היקף גידול אתרוגים בהווה (2017): גידול האתרוגים אינו פשוט שכן מדובר בעץ רגיש למדי הן למחלות והן למזיקים והן לתנאי אקלים קיצוניים. כמו כן לאחר 12 – 15 שנים העצים מתחילים להתנוון ויש צורך להחליפם בשתילים חדשים. יש צורך בניסיון של שנים רבות של גידול כדי להגיע לתוצאות טובות.
את האתרוגים מגדלים בעיקר באזור מישור החוף והשפלה, אם כי בשנים האחרונות נדד הגידול גם לנגב הצפוני ואף לדרום רמת הגולן[138] היקף הגידול המקומי של אתרוגים הינו כ- 1,000 דונם וכולו מיועד לשוק ארבעת המינים. הביקוש בישראל הוא לכ-מיליון יחידות לקראת חג הסוכות. כ- 300,000 יחידות נוספות מיוצאות מדי שנה לקהילות יהודיות בעולם, ביניהן: ארה"ב, אירופה ואוסטרליה.[139]
בממוצע מצלחים החקלאים לקטוף כ-25 פירות בכשרות טובה מכל עץ, וכ-1300 פירות בממוצע לדונם.
כיום ישראל היא מקום גידול האתרוגים הגדול בעולם, מגדלי וסוחרי האתרוגים מייצאים אתרוגים לקהילות יהודיות בכל רחבי העולם.
אזורי גידול האתרוג העיקריים בעולם הם: ישראל, איטליה, מרוקו, כרתים, קורסיקה ופוארטו ריקו. ראה להלן פירוט לגבי הזנים השונים.
חלק ג- הפרי
צבעו של האתרוג: לאחר החנטה צבעו של האתרוג הוא ירוק, וישנם זנים בהם הוא נוטה לשחור, עם תחילת תהליכי ההבשלה, הכלורופיל[140] (הנותן לפרי את צבעו הירוק) מתפרק ומתפתחים פיגמנטי הצבע היחודיים לפרי[141], עיין ערך הבשלה.
כיום מודדים את הצבע ביחידות "גוון זווית" כאשר 0 מעלות =אדום כהה, 60 מעלות=צהוב כהה, 120 מעלות=ירוק כהה, ו240 מעלות=כחול כהה, לפי זה "ירוק ככרתי" הוא בגוון של 120 מעלות[142].
על האתרוג להיות בשל בעת לקיחתו,[143] ולכתחילה יש ליטול בחג הסוכות אתרוג בַּשֵל שצבעו צהוב[144] בגוון שעווה.[145] או שנוטה "לצבע חלמוני",[146] נחלקו התנאים[147] האם ניתן ליטול אתרוג שהוא "ירוק ככרתי" לדעת רבי מאיר ניתן לצאת בו ידי חובה ולדעת רבי יהודה לא ניתן לצאת בו ידי חובה. בטעמו של רבי יהודה ביארה הגמרא שהאתרוג פסול כיוון שהוא עדיין לא בשל.[148]
עם זאת כתבו הראשונים שהפסול של אתרוג ירוק ככרתי הוא רק אם מדובר באתרוג שלא יצהיב לאחר הקטיף אך אם אתרוגים מסוג זה מצהיבים לאחר מכן, ניתן לנטלם גם בעודם ירוקים.[149] ויש שכתבו שהפסול של אתרוג ירוק הוא גם אם הוא יצהיב לאחר מכן, מכיוון שאין בו "הדר".[150]
גוון "ירוק ככרתי"[151]: יש המבארים שצבע זה הוא דומה לכרישים- כרתי וכרישה.[152] דהיינו גוון של עשבים[153] או שמדובר בגוון מסוים הנוטה לכחול[154] וכן יש מן הראשונים שפירשו שהתכלת היא גוון של הירוק, וצבע כרתי דומה לצבע זה.[155]
בחז"ל הובאו עוד מספר פסולים שונים של צבעי האתרוג: כושי/ שחור "שבא מארץ כוש ושחור הוא"[156]
פסול נוסף שקשור לצבעו של האתרוג הוא "מנומר"[159] ונחלקו לגבי הראשונים האם הכוונה כאשר הוא מנומר בצבעים שאינם מצבעי האתרוג או אפילו אם הוא מנומר בצבעים של אתרוג[160].
הבחלת אתרוגים: לכתחילה יש ליטול בחג הסוכות אתרוג בַּשֵל שצבעו צהוב[161], אחת מהשיטות המקובלות לגרום להצהבתו היא נתינתו בסמוך לתפוחים, האתילן[162] המופרש מהתפוחים גורם להצהבת האתרוג. הפוסקים דנו האם מותר לעשות פעולה זו בשבת; מחד גיסא אין איסור צביעת אוכל בשבת, אך מאידך גיסא פעולה זו אינה נצרכת עבור אכילת הפרי.[163] וכן, האם גרימת הצבע באופן שאינו טבעי לאתרוג, מגדירה אותו כבשל[164]. מכיוון שהאתילן הוא הורמון הגורם גם לנשירת עלים, יש שכתבו שאין להניח את האתרוג ליד תפוחים למשך זמן רב מכיוון שהדבר יגרום לנשירת העוקץ, ומתוך כך לפסילת האתרוג[165]. עיין ערך "הבחלה".
מבנה האתרוג
צורתו
לאתרוג ישנה צורת גידול מיוחדת, המייחדת אותו משאר מיני ההדרים, לפיכך אתרוג שצורתו החיצונית שונה באופן חריג, פסול למצווה, לכן אתרוג שנראה ככדור, פסול[166].
צורת גידול נוספת שהוזכרה היא "אתרוג שגדל בדפוס" ניתן לאחר החנטה להכניס את החנט הצעיר לתוך כלי מסוים שמעוניינים שהפרי יגדל בדומה לכלי זה. אם צורת האתרוג ניכרת גם באופן זה, ניתן לצאת בו ידי חובה, ואם צורת האתרוג לא ניכרת בו- פסול[167] יש שרצה לומר שאתרוג ככדור, הוא התפו"ז[168], ודחו את דבריו[169]. בעיר נצרת במאה הי"ג הוזכר אתרוג שגידלו אותו בדמות אשה[170].
אתרוג התיום: פריחת האתרוג מתאפיינת בפריחת אשכול פרחים, שלעיתים חונטים יחדיו, אתרוגים אלו גדלים צמודים, אופן זה של צימוח מוגדר כ"אתרוג התיום"[171], נחלקו התנאים האם אתרוג זה כשר[172], אופן נוסף של צימוח הוא שמדובר באתרוג שהתפצל במהלך גידולו[173]. יש שביארו שאתרוג התיום היינו אתרוג ההודי-אתרוג האצבעות[174], ומשום כך רצו להכשירו, אך יש שפקפקו על כך וסברו שאין זה נחשב כלל לאתרוג[175].
גודל האתרוג
נחלקו התנאים מהו שיעור האתרוג הקטן ביותר שאפשר לצאת בו ידי חובה, כאגוז[176] או כביצה[177], וכך ההלכה[178], שיעור זה נקבע מכיוון שהאתרוג צריך להיות בשל בעת לקיחתו,[179] או שניכרת נטילתו, ושיעור ביצה הוא שיעור משמעותי שניכרת הנטילה.[180] שיעור כביצה הוא 57 סמ"ק לדעת הגר"ח נאה ו 100 סמ"ק לדעת החזו"א.[181]
נחלקו התנאים האם ישנו שיעור מקסימלי לגדלו של האתרוג, האם שיעורו המירבי הוא כדי שיקח שניים ביד אחת, או שאין שיעור לגדלו המירבי, להלכה נפסק שאין מגבלה לגדלו המרבי של האתרוג[182]. ועל רבי עקיבא מסופר שהגיע לבית הכנסת ואתרוגו היה על כתפו[183]
ניתן להשקות אתרוגים שחונטים באביב בכמות מתאימה של מים ןכך האתרוגים מגיעים לגדלם המתאים תוך זמן קצר, אולם לאחר הקטיף הם מצטמקים, יש שדנו האם ניתן לצאת בהם ידי חובה.[184]
חלקי האתרוג החיצוניים:
בחז"ל הוזכרו כמה חלקים של האתרוג: בוכנא, חוטם, עוקץ, פיטם, קליפה, שושנתא.
בוכנא: בגמרא הוזכר "נטלה בוכנתו" כביאור לנטלה פטמתו, זהוי חלק זה תלוי בזיהויו של הפיטם.
פיטם: אתרוג שנטלה פטמתו, פסול[185]. נחלקו הראשונים בזיהויו של הפיטם. יש שפירשו שהפיטם הוא כל החלק הבולט שנמצא בראש האתרוג[186], וכך מקובל לקרוא כיום לפיטם. ויש שפירשו שהוא השושנה שנמצאת בראש אותו חלק[187], לדעות אלו הפיטם הוא עמוד העלי הנושר ברוב הזנים זמן קצר לאחר החנטה, ורק בחלק מזני האתרוג אינו נושר[188]. ויש שפירשו שהפיטם הוא בצידו השני של האתרוג, והוא החלק שמחבר בין האתרוג לעץ. חלק זה מתחלק לשניים, החלק שצמוד לאתרוג הוא הפיטם, והחלק שצמוד לעץ הוא העוקץ.[189]
לסוברים שהפיטם הוא בראש האתרוג, הפסול של נפילת הפיטם הוא רק אם היה פיטם, ונפל, אך אם לא היה לו פיטם מעולם[190] או שנפל בשלב מוקדם של הגידול ולא בשלב מאוחר[191] אינו נפסל בכך, וכך הוא ברוב האתרוגים[192]. ויש שעולה מדבריו שהבדיקה לפי המצב שהיה האתרוג כשנקטף מהעץ[193], או שהנפילה אינה חריגה אלא חלק מדרך הגידול[194], אך יש שחששו בכל אתרוג שאין לו פיטם בגלל שבעבר היה לו[195]. וכן ישנם המחלקים בין שני סוגי פיטמים, יש פיטם שהוא חלק מבשר הפרי, ויש פיטם שהוא חלק נפרד מהפרי.[196]
יש שסוברים שבאתרוגים מורכבים נשארים הפיטמים יותר מאשר באתרוגים שאינם מורכבים, אך לא דבר זה לא הוכח[197].
כיום משתמשים במווסתי צמיחה שונים כגון פיקלורם[198] וכן אוקסינים שונים העוזרים למניעת נשירת הפיטם[199]. יש שסברו שמחמת שהיום משתמשים בדרכי גידול מיוחדים א"כ אתרוג בלי פיטם אין זה דרכו של האתרוג וראוי לחשוש שפסול[200].
יתכן כי הפיקא ושושנת או שושנתא[201] היא אותה בליטה מעוגלת הנמצאת בראש הפיטם,[202] יתכן כי גם הבוכנא[203] היא כינוי לאותו חלק באתרוג.
עוקץ
עוקץ שניטל אינו פוסל את האתרוג לנטילה[204]. נחלקו הראשונים בזיהוי של חלק זה, יש הסוברים שמיקומו הוא בחלק שמחבר את האתרוג לעץ, ומדובר בכל החלק הזה[205], כפי שמקובל כיון להגדיר כיום את העוקץ, או שמדובר רק בחלקו העליון שבולט מחוץ לגוף האתרוג שמחובר לעץ[206], ויש שפירשו שמדובר בצדו השני של האתרוג והוא החלק הקשה שבראש האתרוג.[207]
חוטם
בהגדרת החוטם נחלקו הראשונים: יש שכתב שזה המקום שממנו מתחיל השיפוע של האתרוג[208], ויש שכתב שזה השיפוע שבראש האתרוג[209], ויש שכתבו שזה חודו של האתרוג[210] – המקום הגבוה שתחת הנץ[211], ויש שכתב שזה מהמקום שמתחיל להתקצר והלאה[212]. בירושלמי[213] נאמר "חוטמו כרובו", ויש שלמדו ממנו שהפסול בחוטם הוא רק לגבי דברים שפוסלים ברובו[214].
פסולי הקליפה: על האתרוג להיות שלם ללא נקבים משמעותיים[215] נקודות שחורות ועוד, ישנן נקודות שחורות שנגרמות בשל זיהום מזג האוויר, ריסוסים, כנימות, פטריות שונות, ועוד.
חלקי האתרוג הפנימיים:
חלקי האתרוג מהחלק החיצוני לפנימי: מעל הקליפה החיצונית ישנו קרום דק שנקרא– קוטיקולה[216]. קליפה צבעונית חיצונית דקה – פלבדו, וקליפה לבנה עבה – אלבדו[217]. ציפה בקוטר מצומצם המכילה זרעים ושקיקי מיץ. באתרוג "תימני" הקליפה הלבנה עבה מאוד בחלקו הפנימי יש פלחים בעלי מחיצות עבות ובתוכם זרעים, אין בו ציפה ואין בו שקי מיץ. בקליפה החיצונית ישנם לוזי שמן.[218] הקליפה האופיינית לאתרוג היא קליפה בעלת שקעים ובליטות.
בהלכה הוזכרו שלושת חלקים אלו[219]: "כמה קליפות באתרוג, אחת קליפה ירוקה דק מאד (קוטיקולה), ולפנים ממנו היא הקליפה העבה קצת שיש בה חריפות כשאוכלין אותה, (פלבדו) ואחר כך מתחיל בשר האתרוג שהוא לבן (אלבדו), ולפנים ממנו יש כמו עגול ובו מונחים גרעינין וזה נקרא חדרי הזרע.
בתוספתא[220] מוזכרים גם כן גלעני אתרוג ומעי אתרוג, גלעיני אתרוג אינם מיועדים לאכילה, ומעי אתרוג מיועדים לאכילה. מעי אתרוג זו הציפה החמוצה שעוטפת את הזרעים.[221]
אתרוג שהוא חסר פסול לנטילה בחג, הפוסקים דנו בשיעור השטח שנקלף על מנת להגדיר את נטילת הקליפה כמשמעותית, וכן דנו בעומק הקילוף בפסול זה. [222]
הגמרא דנה במקרים שונים בהם ישנם רקבונות, התנפחות האתרוג ועוד, האם ניתן לצאת בו ידי חובה..[223]
פסול חזזית:
אתרוג שעלתה חזזית על רובו[224], או על חוטמו,[225] פסול.
בין הפרשנים השונים אין תמימות דעים בפסול זה: יש שכתבו שזה כמין אבעבועות[226] נכרות במימוש היד[227], יש שכתבו שזה נגרם מחמת הקוצים[228], ויש שכתבו שזה התקשות של האתרוג[229]
יש שכתבו שחזזית היא רק דבר שנוצר על גבי העץ, אך מה שנוצר אח"כ אינו נקרא חזזית[230].
החוקרים הציעו כמה אפשרויות לזיהוי מומים שקיימים היום באתרוגים כחזזית שעליה דיברו חז"ל[231].
יש שכתבו לגבי "בלאט מול" – בלעטלאך (עלים)[232], שאין זה נחשב חזזית משום שזה שכיח ורגיל באתרוג[233], ויש מי שכתב להכשיר את זה רק כאשר אין זה גבוה ממראה האתרוג[234].
נחלקו הפוסקים האם חזזית פוסלת כל שבעה או רק ביום הראשון[235].
חזזית פוסלת בחוטמו של האתרוג אפילו במשהו[236], יש מן הראשונים שלמדו מכך גם לפסולי אתרוג נוספים כמו שינוי מראה[237], יבש[238], וכן לשאר פסולים שהם משום הדר[239], ויש שכתבו זאת גם לפסול נסדק[240], ולכל פסולי האתרוג[241], ויש שלא הרחיבו זאת[242].
כתמים נוספים: לעיתים בשל אחיזה לא נכונה של האתרוג בעת הקטיף, מגע הדוק של האצבעות יכול להביא לפציעת לוזי השמןשבקליפה שבתחילה אינם נראים, נזקיהם מתגלים רק שעות אחדות לאחר הפציעה בדמות כתמים באזור הפצוע, כתמים אלו אינם פוסלים את האתרוג, אך פוגמים ב"הדר" שבו.[243]
חגורה- "גרטל": ישנם אתרוגים שבהם מתפתח במהלך הגידול כעין חגורה באמצעם, ויש שמחבבים אתרוגים אלו לצאת דווקא בהם ידי חובה. ישנן כמה סברות מחמת מה נגרם דבר זה[244].
מממצאים ארכיאולוגיים עולה שכבר בעבר היו מצויים אתרוגים כאלו[245].
סגולות רפואיות של האתרוג: קליפת האתרוג מסייעת בעיכול המזון, ככל הנראה החומרים הארומטיים בה הם הגורם לכך.[246] כמו כן אכילת קליפות האתרוג מסייעת לאנשים חסרי תאבון או שחוש הטעם שלהם קהה.[247]בשמן האתרי המופק מקליפתו החיצונה (הפלבדו) של האתרוג, משתמשים בתעשיית הבשמים וארומה. האתרוג שימש גם כתרופה כנגד נשיכת נחש וחולי מעיים[248].
יהודי אתיופיה נהגו לצחצח שיניים בענפי עץ האתרוג לאחר שנחשפו סיביהם הפנימיים, הם ייחסו לו תכונות של חומר מחטא, הבונה מחדש את חומר השן שנהרס. היו מקרים שאכילת אתרוג הביאה לזיבה וטומאת קרי.[249] היו שעשו שימוש בעבר בקליפת אתרוג מתוק בתוספת דבש למי שהכישו נחש ארסי.[250] מסורות יהודיות רואות באכילת אתרוג, או ריבה הנעשית ממנו, או אפילו רק נשיכה שלו או של הפיטם שלו, כדבר העשוי לסייע לפוריות, להריון וללידה קלה.
תאופרסטוס כתב כי המניח את האתרוג בין הבגדים אין העש פוגע בהם.[251] הוא גם מועיל למי ששתה רעל שיש בו להמית, מוסיפים את קליפת האתרוג ליין, לאחר שתייתו הוא מביא לקלקול קיבה ולהפרשת הרעל מהגוף.[252] החלק הפנימי של הפרי מביא לריח טוב בפה.[253]
חלק ד- דינים נוספים
ברכת "על נטילת לולב"
על מנת לצאת באתרוג ידי חובה יש לנוטלו דרך גדילתו[254], דהיינו שהעוקץ למטה והפיטם למעלה[255]. ואחד הפתרונות שהוזכרו בפוסקים לכך שהברכה תהיה לפני הנטילה, היא שיטול את האתרוג כשהוא הפוך ואחרי הברכה יהפוך אותו[256].
הלכות ברכות: האתרוג הוא בעל ריח טוב, לכן המריחו מברך "הנותן ריח טוב בפירות"[257], אולם נחלקו הפוסקים האם יש לברך על אתרוג שהוקצה למצוותו, כיוון שמחד יחודו של האתרוג הוא ריחו, אולם מאידך אדם נוטל אותו עבור המצווה, לכן אין לטלו על מנת להריח בו בחג הסוכות.[258] אין להריח באתרוג המחובר לעץ בשבת, שמא יבוא לתלשו.[259]
מצוות התלויות בארץ: מעמדו ההלכתי של האתרוג, אילן או ירק?
קביעת השנים: בהלכות תרומות ומעשרות, וכן בדיני קביעות השנים בשנת השמיטה, חז"ל קבעו בכל מין את השלב שבו נקבעת שנתו[260], באילנות זוהי החנטה, ובירקות זו הלקיטה[261]. נחלקו התנאים בדינו של האתרוג, האם דינו הוא כאילן לכל דבר וחיוב המעשרות שלו נקבע לפי חנטתו[262] או שהאתרוג שונה מהאילנות בכך שהוא "גדל על כל מים", ובזה הוא דומה לירק. משמעותו של "גדל על כל מים" היא שהוא זקוק להשקייה מלאכותית נוספת מעבר למים שהוא מקבל בגשמים,[263] ולכן זמן חיובו בתרומות ומעשרות יהיה לקיטת הפרי.[264] וכן הלכה[265]. עם זאת לגבי ראש השנה, דינו הוא כאילן לכל דבר, ומעבר השנים בו נעשה בטו בשבט.
האחרונים דנו האם כל פירות ההדר דינם כמו אתרוג, או שהם כשאר האילנות[266].
תרומות ומעשרות: כאמור, לענין קביעות השנים דינו של האתרוג הוא כדין ירק, והשלב הקובע הוא הלקיטה.[267]
עונת המעשרות היא שלב הגידול שממנו ניתן להפריש תרומות ומעשרות מהפרי או הירק, באתרוג קיימות כמה דעות בזיהוי שלב זה כשיהיה כפול[268], משיעגיל או כזית[269]
אתרוג של תרומה: אסור לכתחילה ליטול אתרוג של תרומה טהורה, מכיוון שיש חשש שיפסיד אותו. אין ליטול אתרוג של תרומה טמאה מכיוון ש"כתותי מיכתת שיעוריה"[270]. מכיוון שהאתרוג הוא פרי שראוי למאכל, יש להפריש תרומות ומעשרות מהיבול.
שמיטה: כאמור, נחלקו התנאים מהו השלב הקובע לענין שייכות הפרי לשמיטה באתרוג. נחלקו הראשונים כמי לפסוק, יש הסוברים שדינו הוא כירק גם לגבי קדושת שביעית[271] ויש הסוברים שלגבי קדושת שביעית דינו הוא כאילן לכל דבר והשלב הקובע בו הוא החנטה.[272]
נחלקו התנאים האם לגבי שביעית יש להתייחס לאתרוג לפי חנטה או לפי לקיטה[273]. ונחלקו הראשונים כמי מהם לפסוק, ולאיזה עניין בדיוק בשביעית יש ללכת לפי חנטה ולאיזה עניין יש ללכת לפי לקיטה[274].
בקניית אתרוג בשביעית יש להיזהר מהאיסורים שיש בפירות שביעית, וחז"ל נתנו כמה פתרונות לקניית אתרוג בשמיטה[275].
פרי האתרוג יש בו קדושת שביעית, אך אפשר לנוטלו בשביעית ואין חשש של הפסד פירות שביעית בנטילתו[276].
אף על פי שאין מוציאים פירות שביעית לחו"ל, יש שהתירו לייצא אתרוגים של שביעית לחו"ל[277].
נחלקו הפוסקים האם עבודה באתרוג על מנת לקבל אתרוגים כשרים ומהודרים, כגון בניית מערכת ההדליה, וקשירת הפירות אליה, השקיית "אתרוגי המים" ועוד, נחשבת מלאכה "לאוקמי פירא" המותרת בשביעית או לא[278], ולאור זה ישנן הנחיות שונות למגדלי אתרוגים כיצד יש לנהוג בהם בשנת השביעית[279].
ערלה: בעבר, לא היה מצוי פרי ערלה באתרוג משום שהעץ לא נתן פרי בשנים הראשונות[280], אולם כיום עם השתנות הידע החקלאי יתכנו פירות ערלה גם בשנותיו הראשונות של העץ, ואין לרכוש אתרוג ללא השגחה על ענין זה. באתרוג לא מורכב מצוי שגדלים ענפים מחלקו התחתון, שיוצא מתחת ל"צוואר השורש"[281] ומה שגדל מהשורשים חייב במניין שנות ערלה מחדש[282].
יש איסור ערלה בעץ שניטע לצורך מצוות ארבעת המינים[283].
כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון, הרב בניהו שנדורפי, הרב דוד אייגנר
ביבליוגרפיה:
אנציקלופדיה לחקלאות, מטעים יערנות הגנת הצומח, חל' ג, תל אביב, תשל"ו, עמ 131 – 151.
אנציקלופדיה תלמודית, ערכים אתרוג, ירוק.
בגדאדי- עבד אלטיף אלבגדאדי, כאתב אלאפאדה ואלאעתבאר, לונדון, 1965.
ביגר ג', וליפשיץ נ', האתרוג - האם הוא "פרי עץ הדר"? לשאלת מציאותו של האתרוג בארץ בעבר, בית-מקרא: כתב עת לחקר המקרא ועולמו, מ"ב חוברת א (תשרי-כסלו תשנ"ז).
גולדשמידט, א, סיכויים למניעת נשירת הפיטם באתרוגים על ידי ריסוס בפיקלורם, השדה כרך נ חוברת ו (1970) ע' 740-742
גולדשמידט, א, בעית האתרוג המורכב וטיבם של האתרוגים המצויים בימינו , תחומין ב.
גולדשמידט, א, ההרכבה בצמחים – מהותה והשפעותיה, הליכות שדה 173 ו195 ופורסם גם באתר המכון לחקלאות על פי ההלכה.
גולדשמידט, א, אפרתי, י, הערות למחקר גנטי השוואתי של 12 טיפוסי אתרוג, ותשובות להערות, הליכות שדה 147
גולדשמידט, א, מחקר גנטי השוואתי של 12 טיפוסי אתרוג, הליכות שדה 146
גולדשמידט, א, פיטומי מילי בענייני אתרוגים, הליכות שדה 118.
גולדשמידט, א, ריבוי אתרוג – זרעים או ייחורים, עלון הנוטע 44 (692) ניסן אייר תשס"ט מרץ 2009, (שנה 63) - http://www.perot.org.il/Alon/0309/etrog.pdf
גולדשמיט א', אתרוגי מרוקו, רשמי סיור, הליכות שדה, 100, המכון לחקר החקלאות על פי התורה, עמ' 39.
גולדשמידט א, בר יוסף מ, האתרוג, מסורת מחקר ומעשה, ירושלים תשע"ח.
דמשקי - אלדמשקי, נח'בת אלדהר פי עג'איב אלבר ואלבחר, מהדורת A.F. Mehren, ליפציג, 1923.
חוסרו נאצר, ספר נאמה, מהדורת C. Schefer, אמסטרדם, 1970.
חמירי – אלחמירי, כתאב אלרוצ' אלמעטאר פי ח'בר אלאקטאר, מהדורת אחסן עבאס, בירות 1975.
טולקובסקי ש', פרי עץ הדר : תולדותיו בתרבות העמים, בספרות, באמנות ופולקלור, מימי קדם ועד ימינו. ירושלים, 1965.
יאקות, מעג'ם אלבלדאן, לייפציג, 1870.
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, תרגום י. שליט , תל-אביב, תש"א.
מוקדסי א', אחסן אלתקאסים פי מערפת אלאקאלים, (מהדורת (De Goeji, ליידן, 1906.
מסעודי, אלמסעודי, כאתב מרוג' אלד'הב ומעאדן אלג'והר, פריס 1861 - 1877.
סוריאנו – Bellorini, T., Hoade E., & Bagatti B., Fra Francesco Suriano' Treatise on the Holy Land, Jerusalem, 1949, pp. 223.
עמר ז, ארבעת המינים, תש"ע.
עמר ז', אתרוגי ארץ ישראל, בר אילן, תשע"א (2010).
עמר ז', גידולי ארץ ישראל בימי הבינים, 2000, עמ' 245 – 251.
עמר ז', צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 111-108.
עמרי, אבן פצ'ל אללא אלעמרי, מסאלכ אלבצאר פי ממאלכ אלאמצאר, (מהדורת אימן פואד סיד), יצא לאור במסגרת: Textes Arabes et Etudes Islamiques, XXIII, Paris., 1985.
פליקס י', החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב, תש"ן (1990).
פליקס י, כלאי זרעים והרכבה", תל אביב תשכ"ז.
פליקס, י. עצי פרי למיניהם. תל אביב 1994.
קיניג אברהם ישכר, "אתרוגי חזון איש", ישורון לג.
רענן מ, כשרות אתרוגים מורכבים – היבטים הלכתיים וביולוגיים, בתוך "ובחג הסוכות", מכללת הרצוג תשע"א
שווארץ יהוסף, תבואות הארץ, ירושלים, 1900.
Dinsmore J.E. & Dalman, Die Pflanzen Palastinas, ZDPV, 34 (1911) pp. 25.
Hjelmqvist, Hakon, Some economic plants and weeds from the Bronze Age of Cyprus, Studies in Mediterranean Archaeology 45.5 (1979).
Jacobus de Vitriaco, Historia Orientalis, ed. Bongars J. Gesta Dei per Francon, Hannover 1611.
Langgut_et_al., Fossil pollen reveals the secrets of the Royal Persian Garden at Ramat Rahel, Jerusalem, Palynology, Volume 37, 2013.
Loew, I,. Die Flora Der Juden, I.- IV, Hildesheim. 1924-1934.
Loret, Le cedratier dans Iantiquite, Paris, 1891.
Nicolas de Martoni – L.Le Grand. Relation du Pelerinage a Jerusalem de Nicolas de Martoni', Revue de L'Orient Latin, 3, 1895, pp 566 – 669.
Pliny Gaius Secundes Natural History (XIII, 113- 115,XIII,214.26), trans. H. Rackaman. London 1938, Taken from Stern Menachem.. Greek and Jewish Authors on Jews and Judaism. Jerusalem 1976.
Search for the Authentic Citron –HortScience 40(7):1963-1968. 2005.
Theophrastus, Tyrtamus. Historia Plantarum, Trans. Sir A. Hort. London 1961.
Zhary, Hopf, Weiss, Demostication of Plants in Anceint world.
[1] ויקרא כג, מ.
[2] בבלי סוכה לה, א.
[3] בהקדמתו למשנה.
[4] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131, Zohary, Hopf, p. 141 קיימת מחלוקת בין החוקרים כמה ממיני ההדרים הם המינים המקוריים, וכמה הם פיתוחים של מינים אלו, אך אין חולק כי האתרוג הוא אחד מהמינים המקוריים.
[5] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[6] ראה האתרוג, מסורת, מחקר ומעשה עמ' 205, 208.
[7] אתר צמח השדה: http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=797
[8] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[9] שפה הודית עתיקה, שככל הנראה מקורו של האתרוג הוא מדרום מזרח אסיה, טולקובסקי, 1965, 32. בשפת הסנסקריט 'דר' פרושו עץ, יתכן כי שם הוא שימש כנוי לעץ הארז, אך כיוון ששמות שני עצים אלו דומים (הדר=Citrus, ארז Cedrus) יתכן כי במהלך הדורות שם 'הדר' הודבק לעץ האתרוג. ראה פליקס, 1994, עמ' 152 שדחה את דברי טולקובסקי.
[10] קדמוניות ג: י, מד.
[11] ראה מ. כסלו, עץ הדעת אתרוג היה, סיני, קכה, תשרי- טבת תש"ס
[12] החושחש שהוא בסיס וכנה למיני הדר רבים מוצאו מרמות מרכז וייטנאם, הליים -לימון מוצאו מצפון בורמה מזרחית להרי ההימליה, ראה אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131.
[13] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131.
[14] פליקס, 1994, 160.
[15] שם. יש לציין כי הדעה הסוברת כי מוצאו מחצי האי ערב דחוקה.
[16] האתרוג היה מין ההדר הראשון שהגיע לאזורנו, ראו: פליקס, 1994, 150, ראה גם גולדשמידט מחקר גנטי באתרוגים. משה רענן ע' 283.
[17] בבלי סוכה לה, ב, הקדמת הרמב"ם למשנה.
[19] ראה עמר, 2000, 247.
[20] עמר, 108 – 111.
[21] עמר, 2000, 247; Hjelmqvist, Hakon, 1979,45.
[22] Langgut, 2013.
[23] מדע המטבעות, חלק ממדעי הארכיאולוגיה.
[24] מתקופה מאוחרת יותר, תקופת המשנה והתלמוד.
[25] ראה הרחבה בעניין: טולקובסקי, עמ' 49 ואילך.
[26] תאופרסטוס: Historia plantarum 4.4.2-3
[27] שם; כך גם כתב פליניוס, ספר 12 פיסקה 7.
[28] במטבעות בר כוכבא הוטבעו 4 המינים על פי שיטת רבי עקיבא, שלא על פי דעת חכמים.
[29] משנה, סוכה פ"ד מ"ט; תוספתא פ"ג הט"ז; בבלי, סוכה מח ע"ב; קדמוניות יג: יג, 5.
[30] פליקס האתרוג, עמ' 288 – 292.
[31] בראשית פ"ב 9, 17.
[32] בראשית רבה, פרשה ט"ו, פסקה ג' ועוד.
[33] תוספתא מכשירין ג, י, הדיון בתוספתא הוא האם אתרוגי קיסרי הוכשרו לקבל טומאה, ראה להלן לגבי זילוף מים על האתרוגים.
[34] משנה, מעילה פ"ו מ"ד; תוספתא, שם פ"ב ה"י.
[35] תוספות, מעילה כא ע"א ד"ה יותר. תוספות סוכה לט ע"א ד"ה יותר .
אמנם עיין במהר"י קורקוס הלכות שמיטה ויובל פ"ח ה"י שלפי דעת הרמב"ם שם אין הכרח לומר שאתרוג למצווה שווה יותר
[36] תוספתא דמאי פ"ג הי"ד; ירושלמי (עיינו תוספתא כפשוטא שם), דמאי פ"ג ה"ג, כג ע"ב.
[37] ירושלמי סוכה, פ"ג הי"ב' נד ע"א; ירושלמי, גיטין פ"ב ה"ג, מד ע"ב; בבלי, סוכה לט ע"א. ולפי ר"י קורקוס הנ"ל אין הכרח ממקורות אלו.
[38] גור עמוד 27
[39] בבלי, סוכה לו ע"א.
[40] שם.
[41] ירושלמי, שביעית פ"א ה"ג, לג ע"ב.
[42] בבלי סוכה לו, א.
[43] סוכה לה, א.
[44] כפות תמרים סוכה לה ע"א, חידושי חת"ס שם, וראה מנחת יצחק ח"ח סימן נח מה שדחה את דברי מי שהקשה על ביאור זה. ועיין מ"ש בנספח על אתרוגי ארץ ישראל שאכן זהו החלק הנאכל בהם.
[45] פליקס, עצי פרי למיניהם ע' 152, 186. וראה עמר ארבעה מינים ע'37-38
[46] פרופ' משה בר יוסף (הובא אצל עמר, ארבעת המינים, עמוד 38).
[47] סוכה ג, ה.
[48] ראה מה שביאר בזה משה רענן ע' 263-264.
[49] ראה בבלי שבת פח, א ותוספות שם ד"ה פריו קודם לעליו. וע"ע תענית כט, ב ומהרש"א בח"א שם.
[50] במעילה כא, א מחיר של אתרוג היה פרוטה.
[51] תוספות סוכה מ ע"א ד"ה "יותר ממזון שלוש סעודות" מבינים בדברי הגמרא שם שמחיר האתרוג הוא יותר ממזון שלוש סעודות ומיישבים שזה מחמת שהוא כשר לנטילה. ועיין ר"י קורקוס הלכות שמיטה ויובל פ"ח ה"י שכתב שעל פי דרכו של הרמב"ם (שאסור לתת לעם הארץ פירות שרגילים לשומרם אפילו פחות ממזון שלוש סעודות) אין הכרח לדבר זה כלל.
[52] כמסופר על רבן גמליאל בסוכה מא ע"ב.
[53] Flora der Juden 1924-34
[54] מזג אויר שבו הטמפרטורה הממוצעת גבוהה באופן תמידי מעל 18 מע צלסיוס,וגשמים כבדים היורדים מפעם לפעם, אזור זה הוא אופייני לקו המשווה ד עםגשמים כבדים, היורדים לפחות בחלק מהשנה. אקלים זה שאופייני לאזור קו המשווה, וכן לאזורים שאינם ברצועה הטרופית, מתחלק למספר סוגים מרכזיים.הוא מוגדר באזור שבין(23.5° צפון) (23.5° דרום
[55] אקלים המשתרע מדרום ומצפון לאקלים הטרופי.
[56] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 144- 145.
[57] מינרל שמהווה מרכיב חיוני להתפתחות הצמח, מעבר הנוזלים בצמח, ועוד, כשהוא ברמה גבוהה מדי הוא יכול לגרום לעצירת הצימוח ולנזקים בלתי הפיכים לצמח.
[58] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 144- 145.
[59] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 131.
[60] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 146.
[61] שם.
[62] האתרוג, מסורת עמ' 206.
[63] האתרוג, מסורת, עמ' 11
[64] ירושלמי, דמאי ג, ג, כג ע"ג.
[65] א. אבטב, האתרוג, מסורת, עמ' 139.
[66] תוספתא, תרומות י, ב.
[67] בבלי, סוכה לז, ב.
[68] משנה, סוכה ד, ז; בבלי, מו, ב.
[69] בבלי, שבת קט, ב. יתכן כי אכילת אתרוג בוסר הייתה מזן זה, ראו: משנה, מעשרות א, ד.
[70] בבלי, סוכה לו ,א.
[71] ירושלמי, סוכה ג, ה, נג ע"ד; ירושלמי, כלאיים פ"ה, ל ע"א.
[72] תוספתא כלים ב"מ ז, ז.
[73] תקנות בנוגע להבאת האתרוגים מוצאים בקהילות פולין (1607) וליטא (1639), ובהולנד מעידים סופרי הקהל שאין קהילה בלי "לולב חברה" שדואגים להבאת אתרוגים לציבור, היה מס מיוחד שהטילו המלכים עבור ייבוא האתרוגים. גור ע' 33.
[74] מאה רביעית לפנה"ס, תאופרסטוס: Historia plantarum 4.4.2-3
[75] מאה ראשונה לספירה, פליניוס, ספר 12 פיסקה 7.
[76] פליקס, 1994, 159.
[77] שם. בחלק מהמטבעות והפסיפסים בהם נראה אתרוג יש לו פיטם, עיינו פליקס שם.
[78] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[79] שם.
[80] משה רענן ע' 279
[81] גולדשמיט מחקר גנטי השוואתי, פליקס כלאי זרעים והרכבה ע'113-115.
[82] ראה "כלאי זרעים והרכבה", לפליקס ע' 113-115, שהיה חוקר סובייטי (מיצ'ורן) שסבר שהרכבה יכולה ליצור בני מיכלוא, אך דעתו לא מקובלת על העולם המערבי וגם בברית המועצות כבר לא סוברים כך, והמחקרים שעשה אינם "נקיים", ולא הצליחו לחזור עליהם..
עמר, ארבעת המינים.
[83] עמר ארבעת המינים בשם פרופ' גולדשמיט, וראה בדברי גולדשמידט בתשובות להערות על מחקר גנטי השוואתי.
[84] גולדשמידט תשובות להערות על מחקר גנטי השוואתי. ראה עוד אצל משה רענן ע' 279-280 שכתב שמחקרים מהעת האחרונה מצביעים על השתקת גנים ע"י העברה של מקטעי חומצת גרעין (RNA) המשפיעים על התבטאות גנים ברוכב. בדיקות אלו לא נעשו בדיקות באתרוגים אך השינויים באתרוג מורכב הם מזעריים.
[85] התשובות הראשונות שמדברות על כך הינם התשובות בשו"ת הרמ"א סימן קיז וקכו, מהר"ם אלשיך סימן קי, שו"ת הב"ח קלד-קלו.
[86] רענן, ע'265, גולדשמיט תחומין ב 135- 145, גולדשמיט, מחקר גנטי באתרוגים.
[87] בפרי עץ הדר אות ו כתב שלכולם היה ברור הפסול ורק חיפשו טעם מדוע לפסול.
[88] חלוקה זו כתב הרב יהודה עמיטל, רסיסי טל ח"א סימן כז, והתבסס עליה משה רענן במאמרו.
[89] מהר"ם אלשיך סימן קי, שו"ת הרמ"א קיז, תשובת הסמ"ע בשו"ת הב"ח קלה, מג"א תרמח ס"ק ג.
[90] מהר"ם אלשיך שם, רמ"א שם, שבות יעקב ח"א לו.
[91] ביכורי שלמה שם.
[92] בית אפרים סימן נו, נפש חיה סימן ב.
[93] לבוש סימן תרמט, ד.
[94] ט"ז תרמט, ג, שבות יעקב א, לו.
[95] מהר"ם אלשיך.
[96] עץ הדר יא, חלקת יואב לב. וראה ביכורי שלמה או"ח ז-ח, בשם הנפש חיה.
[97] כן הוא בדברי האחרונים שהובאו לעיל, ועוד אחרונים רבים, ובמשנה ברורה (תרמ"ח ס"ק סה), וגם הב"ח בסיום תשובתו בסימן רלו לא רצה להקל אלא רק כתב שאין למחות במי שמברך, וגם הש"ך חזר בו אח"כ ואסר. וראה בעץ הדר לראי"ה קוק סעיף ו ועוד, ובאגרת פה "פסול המורכבים הוא מוסכם מרובא דרובא דגדולי קמאי ובתראי ז"ל".
[98] נאמרו בכך כמה טעמים: מכך שנאמר פסול באתרוג של ערלה ולא באתרוג של כלאיים, רק לגבי קדשים נאמר פסול כלאיים, מרש"י בסוטה (מג ע"ב ד"ה מרכיב) עולה שהפרי הגדל על עץ מורכב הוא ממין העץ הרוכב ולא הכנה וכך היא המציאות באתרוגים, בענף המורכב מתקיים גם שטעם עצו ופריו שווה, התורה לא אמרה דווקא "אתרוג" אלא "פרי עץ הדר" וגם במורכב זה יכול להתקיים, הגמרא אמרה שאם לא מצא אתרוג לא יביא מין אחר ואם מורכב היה אסור היה צריך לחדש שאסור להביא אפילו מורכב. ראה שו"ת איתן האזרחי סימן לט, שו"ת הב"ח סימן קלד-קלו, שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קעג, שו"ת הסבא קדישא או"ח סימנים יב-יג, ובמאמרו של הרב חיים דוד הלוי בתחומין יח. ראה גם בשו"ת בית אפרים או"ח סימן נו שהש"ך הורה לברך על אתרוג מורכב בשעת הדחק ואח"כ חזר בו. ראה עוד בהתכתבות בין הב"ח לסמ"ע (שו"ת הב"ח סימן קלה-קלו) והסמ"ע פקפק בכל טעמים אלו. ובט"ז (או"ח תרמט ס"ק ג).
[99] תשובת הסמ"ע בשו"ת הב"ח סימן קלה (הסמ"ע מחמיר באתרוג מורכב אך מיקל בהרכבה של שני אתרוגים), משנ"ב תרמח ס"ק סה.
[100] מהר"ם אלשיך סימן קי.
[101] שלושת הסימנים הראשונים מקורם בשו"ת הרמ"א סימן קכו (תשובת הרב שמואל קצנלבוגן). והרביעי בעולת שבת ובשיירי כנסת הגדולה ובלבוש שם. והוזכרו הסימנים על ידי פוסקים רבים (עיין מג"א סימן תרמח ס"ק כג, ט"ז סימן תרמט ס"ק ג, מ"ב סימן תרמח ס"ק סה)
[102] סימן זה נזכר גם בדברי המהר"ם אלשיך, ועיין בשו"ת שבות יעקב א, לו, שהקשה שמדבריו משמע שזה הסימן היחיד ובשאר הדברים אין הבדל, עיי"ש ביישוביו. הוזכר גם בכפות תמרים סוכה לה שו"ת חת"ס או"ח רז.
[103] ר' חיים פאלג'י בשו"ת לב חיים כרך ב דף עח, סימן קכא.
[104] חת"ס, א או"ח, רז.
[105] שו"ת נפש חיה סימן ב.
[106] שו"ת זרע אמת ג, עג, שו"ת קרן לדוד, קנד. ועיין עוד תורת חסד או"ח לד. וראה באגרות הראי"ה ח"א אגרת קיד (ע' קמד) שבספק מורכב בשעת הדחק יש לסמוך על הסימנים, וראה עוד בעץ הדר אות ח
[107] ביכורי יעקב תרמח, נג, פקפק על הסימן של הגרעינים וכתב שגם באתרוגים שאינם מורכבים לפעמים הגרעינים שוכבים ולפעמים הם עומדים.
[108] ראה שו"ת חת"ס או"ח קפג, שו"ת נפש חיה או"ח, ב. משנה ברורה תרמח, סה.
[109] חת"ס או"ח סימן רז.
[110] שו"ת מוהרא"ל או"ח ו אות כג הובא בשו"ת בגדי ישע סימן טז ובשו"ת נפש חיה סימן ב (עם קצת הסתייגות).
[111] הראי"ה קוק, עץ הדר סעיף ו.
[112] שו"ת מוהרא"ל או"ח ו אות כג הובא בשו"ת בגדי ישע סימן טז ובשו"ת נפש חיה סימן ב, שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק סימן קעא, הרב אלכסנדר זיסקינד מינץ בשו"ת פרי עץ הדר [לבוב תרו] סימן י עמוד לב. טהרת האתרוגים עמוד יב. וראה גם באגרות הראי"ה ח"ג עמוד נח
[113] ר"י ספיר באגרתו. חברי הוועדה והבד"ץ בירושלים (קונטרס פרי עץ הדר ע' 19-20).
[114] תשובות והנהגות כרך ד סימן קנו.
[115] נחלקו הפוסקים האם יש איסור כלאיים ביצירת מין שונה בדרך של האבקה של שני מינים שונים: בספר כשרות ארבעת המינים ע' קפב בשם הגרש"ז אויערבאך כתב שפעולה זו מותרת, חזו"ע הלכות סוכות עמוד רלו, הגר"ש ישראלי אמונת עתך 11, התורה והארץ ד ע' 121.
[116] במנחת שלמה תנינא סימן ק אות ז, ובשבט הלוי ח"ט סימן רכד אסרו וכן במנחת יצחק ח"ז סימן יב אות ב כתב להחמיר בזה מספיקא דאורייתא, ראה בהליכות שדה 136 במאמרו של הרב אפרתי "הנחת כוורות דבורים במטעי אתרוגים" שכתב בשם הרב אלישיב, שאם סמוך למטע אתרוגים ישנם מטעים אחרים, לכתחילה לא רצוי להניח כוורות דבורים סמוך למטע האתרוגים בשל ההאבקה.
ובחבל נחלתו ח"ב סימן מ בהערת הגר"י אריאל בסוף הסימן, ושם כתב שאם הדבר נעשה באופן טבעי וניכרת צורת האתרוג אין חוששים שמא התערב בו מין אחר, אך הכלאה בידיים פוסלת את האתרוג אף אם אינה אסורה. וכן כתב הרב יואל פרידמן באמונת עתך 67 עמוד 73.
ראה בתשובת הרב רצהבי אודות אתרוגים תימניים שהוכלאו כפי הנראה, אך הוא מסביר את זה בדרך אחרת ולא בדרך של הכלאה ומ"מ אוסר אותם. ראה עוד שלמי מועד עמוד קלח, הליכות שלמה עמוד קפט.
[117] כשרות ארבעת המינים ע' קפא בשם מומחים.
[118] חבל נחלתו ח"ב סימן מ (ע' 148) בשם ד"ר אביחיל גרינברגר עפ"י בירור שערך עם פרופ' גולדשמיט.
[119] גולדשמידט מחקר גנטי באתרוגים.
לפי מה שמסר לי פרופ' גולדשמידט [בו' אב תשע"ח] "עמדתי היא כפי שנאמר במאמר 'השוואה גנטית' ולא הייתה מעולם אחרת", ואינו זוכר באיזה הקשר נאמרו הדברים שנמסרו בשמו בשו"ת חבל נחלתו הנ"ל.
[120] משה רענן ע' 281, 284, 294. טהרת האתרוגים עמוד פב . ראה ז. עמר (ארבעת המינים ע' 51-52) כתב שלא שכיח הכלאות בטבע בין אתרוג להדרים אחרים אך לא שולל זאת כליל, בכל אופן השפעות אלו ימשכו רק כאשר מגדלים את העצים מגרעינים ולא כאשר מגדלים אותם מיחורים.
[121] רענן ע' 259.
[122] התכתבות דוא"ל עם א. גולדשמידט.
[123] כך שיער ר"י ספיר, הלבנון י כסליו תרלח, וכן בטהרת האתרוגים (ע' נא-סב), וראה שם באורך על כך שההרכבה המקורית הייתה הרכבה של ענף ממין אחד ביחד עם ענפים ממין אחר, ודבר זה יצר שינוי מין על ידי האבקה של שני המינים. וראה גם ארץ חמדה ספר ב חלק ב סי' ג, שעיקר איסור ההרכבה הוא כאשר שני רוכבים ממינים שונים נשארים, כי ע"י כך יש אפשרות להפריה הדדית. וכן ביאר ברסיסי טל ח"א סימן כז אות ב) את ההרכבה שמשנה את המין ויישב בכך את הירושלמי כלאים א, ז שממנו עולה שההרכבה משפיעה על זהות המין.
גם משה רענן ע' 280- 282 העלה אפשרות זו לבאר את סימני ההרכבה, והזכיר עוד אפשרויות שהסימנים נבעו מטעויות בזיהוי ומה שמוגדר אצל בעלי הסימנים אתרוג מורכב, הרי הוא לימון מופרה מאתרוג ולא אתרוג מורכב.
וכך סוברים הפוסקים שכתבו שהסימנים אינם מוחלטים, וכן בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ד' מינים סימן א אות ג) כתב שהתחכמו להוציא פירות עם סימני אתרוג גם מאילן מורכב, וביאר בטהרת האתרוגים שההתחכמות היא הרכבה על עץ כרות ולא על עץ עם ענפים ממין אחר.
[124] משה רענן ע' 276.
[125] עמר, ארבעת המינים ע' 50.
[126] משה רענן, ע' 258, 268. על פי הבגדי ישע (יד ס"ק ד).
[127] בית אפרים או"ח נו, שערי תשובה תרמט, ז, קונטרס הוראת היתר, כן עולה גם מתשובת הזרע אמת.
[128] בגדי ישע טז ס"ק כג, חמדת שלמה או"ח סימן לז, נפש חיה סימן ב, חזו"א כלאים סימן ג ס"ק ז. הרב מאיר אוירבאך והרב שמואל סלנט על פי דברי רעק"א ופוסקים נוספים הובאו דבריהם בקונטרס פרי עץ הדר ירושלים תרל"ח. בתשובות והנהגות כרך ד סימן קנו כתב שאף על פי שהמומחים טוענים כדעת הבית אפרים אנו חוששים למחמירים. ראה עוד רענן ע' 296.
[129] ראה הרב א. סוחובולסקי, אתרוג לא מורכב, או אתרוג בחזקת לא מורכב.
[130] שלומאי דבר אל הקורא, גולדשמיט מחקר גנטי באתרוגים, גולדשמיט בעיית האתרוג המורכב, וראה אצל רענן שמעלה אפשרות לניסוי שאולי יתן כלים לבחון דבר זה.
ראה מ. רענן ע'' 258, 268, 274, 297, שכתב ככלל שהפוסקים שהיו מודעים לכך שההרכבה גורמת לשינויים קטנים בלבד, התירו את תולדות המורכב, ושלאור המחקר שהוכיח שאין מרכיבים לימוניים בכל האתרוגים שנבדקו, ישנה סבירות גבוהה שאין שום השפעה להרכבה על תולדות האתרוג וכשיטת המתירים. ושלאור המחקר שהוכיח שאין מרכיבים לימוניים בכל האתרוגים שנבדקו, ישנה סבירות גבוהה שאין שום השפעה להרכבה על תולדות האתרוג וכשיטת המתירים בעמ' 300 כתב שישנה סבירות נמוכה שבין כל 12 הזנים של האתרוגים שנבדקו במחקר לא היה אף אתרוג מתולדות המורכב, ומשום כך לא נמצאו בו גנים לימוניים, ועל מנת להוכיח לגמרי את אי השפעת הרכבת האתרוג על תולדותיו יש לבדוק האם יש גנים לימוניים גם בעצים שהם וודאי מורכבים
[131] תרמח, נג.
[132] תוצאות הארץ פרק ב' הצומח, עמוד שפג.
[133] סימן קי.
[134] משנה, סוכה ג, ו; בבלי, סוכה לה, ב.
[135] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 135.
[136] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 150 – 151.
[137] נגרמת על ידי הפטריה Phoma tracheiphila המתפשטת מהשורשים אל הענפים, גורמת להתייבשות צינורות ההובלה בעץ ומהווה גורם תמותה מדבק ביותר.
[138] אנציקלופדיה חקלאית ח"ג, 145.
[139] אתר משרד החקלאות והכפר: http://www.moag.gov.il/yhidotmisrad/dovrut/publication/2008/Pages/yevu_etrogim.aspx
[140] הכלורופיל מצוי בתוך הכלורופלסטים, חלק מאברי התא.
[141] קרטנואידים (cartenoid), אלו מצויים בתוך הכרומופלסטים, חלק מאברי התא.
[142] "שמירה על איכות האתרוגים אחר הקטיף: הלכה ומעשה" בתוך "האתרוג מסורת מחקר ומעשה" ע' 214). ושם כתבו הצרכנים בשווקים בארץ מעדיפים בדרך כלל פירות בצבע ירוק בהיר (110-115 מעלות), ואילו בחו"ל מעדיפים צהובים יותר (85-90 מעלות). וראה עוד אצל הרב יצחק מאיר ליברמן, "בירורים הלכתיים באתרוג: משולחנו של מורה הוראה", (בתוך "האתרוג, מסורת מחקר ומעשה" ע' )39 שכתב שהסיבה להבדלים בין השווקים בארץ לחו"ל היא משום שמשווקים לחו"ל אתרוגים מקטיף מוקדם יותר.
[143] בבלי סוכה לא, ב.
[144] האתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, צבעו הצהוב מלמד על כך שהוא הבשיל.
[145] תוספות סוכה לא, ב, ראה שם בתוספות שדן בגוונים נוספים של האתרוג.
[146] מאירי סוכה לד, ב.
[147] בבלי סוכה לד, ב.
[148] סוכה לא, ב: משום דלא גמר פירא.
[149] מכיוון שאם הם לא בשלים, הם לא יצהיבו לאחר מכן. תוספות סוכה לא, ב, רא"ש סוכה ג, כא, טושו"ע או"ח תרמח, כא נפסק: "הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול אלא אם כן חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו". ראה משנה ברורה, תרמח, ס"ק סה.
[150] ב"ח אורח חיים סימן תרמח, אתרוג זה פסול כדיני חזזית ולא רק משום שלא נגמר הפרי.
[151] יש לציין כי בחז"ל הצבע הירוק הוא כפי הצבע הירוק שמקובל בימינו ויש מקומות שהכוונה היא לצהוב שמקובל בימינו, ראה תוספות סוכה לא ע"ב ד"ה הירוק ככרתי. עוד לגבי הגדרות הצבעים בחז"ל ובעת העתיקה ראה: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3524269,00.html
[152] רש"י סוכה לד, ב.
[153] רש"י חולין מז ב ד"ה ירוקה וד"ה ככשותא; תוס' סוכה לא ב ד"ה הירוק; רא"ש שם פ"ג סי' כא; טוש"ע או"ח תרמח כא
[154] תוס' חולין מז, ב.
[155] רש"י ברכות ט, ב.
[156] בבלי סוכה לו, א וברש"י שם. זהר עמר (ארבעת המינים ע' 35) מעיר שתופעה של אתרוגים שחורים קיימת בכמה זני אתרוגים בשלבים מוקדמים של הגדילה.
[157] ברייתא סוכה לו ע"א.
[158] לגבי אדום ראה: פני אריה סימן ה, שערי תשובה תרמח כא, ביכורי יעקב תרמח , ערוך השולחן תרמח לד, חיי אדם קנא יא, פרמ"ג אשל אברהם תרמח ס"ק יח וסוף הסימן, חכמת שלמה סימן תרמח, חיים וברכה אות א, ביאור הלכה תרמח ס"ק טז.
לגבי מראה חום: ראה בספר חיים וברכה אות ש ס"ק שב שהשווה את דין אתרוג לדין נידה.
לגבי מראה כחול: ראה בספר חיים וברכה אות ב ס"ק כ, ופרמ"ג א"א תרמח ס"ק ז.
יש שכתבו שקביעת מראות האתרוג נקבעים בין חמה לצל, וכמו שכתבה הגמרא (נדה כ ע"ב) גלבי נידה. כן כתב הרב וינר בקובץ עטרת שלמה א (תשנו) בשם הגר"ח קנייבסקי והגריש"א, ובשם ספר איפה שלמה (לרב אהרן יעקב פרוש) בהקדמה.
[159] ברייתא סוכה לו ע"א.
[160] ראה ראב"ד בהלכות לולב שמביא מחלוקת לגבי נקלף בכמה מקומות והשתנה המראה למראה כשר, ומסיק הראב"ד להקל, וכן כתב בשמו הר"ן (יז ע"ב מדפי הרי"ף), והרא"ש (פ"ג סימן יז) הביא מחלוקת זו ולא הכריע, והב"י הבין בדברי הטור שהכריע לחומרא ושכן סבר הראב"ד (ויש לפקפק שזוהי כוונת הטור, וכפי שהובא לעיל הראב"ד עצמו הכריע לקולא). וראה אליה רבה (ס"ק י), ומשנ"ב ס"ק כו וס"ק נה, ושער הציון ס"ק כט, וחיים וברכה אות מ ס"ק קנט שדיברו על מחלוקת זו.
[161] האתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, צבעו הצהוב מלמד על כך שהוא הבשיל. בשו"ע או"ח תרמח, כא נפסק: "הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול אלא אם כן חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו". ראה משנה ברורה, תרמח, ס"ק סה.
[162] Ethilen האילן הוא הורמון צמחי האחראי בין השאר על תהליך ההבשלה בצמח, וכן ההורמון האחראי על נשירת עלים (שלכת).
[163] תשובות והנהגות ה, ריב ס"ק ג שכתב "שכיון שאין האתרוג מצהיב מיד רק לאחר זמן ממושך וגם אינו ברור כלל שהאתרוג ישנה צבעו (שלא תמיד משתנה צבעו) לא מצינו שזהו מעשה צביעה" וראה שו"ת שבט הקהתי אורח חיים קעו. ראה חשוקי חמד שבת קב, ב, קובץ בית אהרון וישראל גליונות קיט, וקכא, שנת תשס"ו.
[164] ארבעת המינים, עדס, עמ' רנד.
[165] ארבעת המינים, עדס, עמ' רס.
[166] סוכה לו א; טוש"ע או"ח תרמח יח, טעם הפסול הוא שאין דרכו בכך ראה לבוש או"ח תרמח.
[167] סוכה לו, ב, רמב"ם ח, ח טוש"ע תרמח, יט, רש"י שם.
[168] ש' טולקובסקי (פרי עץ הדר, ירושלים תשכ"ו, עמ' 57, והשווה זאת לדברי הירושלמי (סוכה פ"ג ה"ו) על אתרוג אדמדם.
[169] הרב ד"ר אברהם אופיר שמש ב"כשרותם של אתרוגים חריגים בצורתם ובטעמם" (תחומין כד) הערה 2. כפי שהובא לעיל, הערכת החוקרים שמין זה לא היה מוכר בתקופת חז"ל בארץ ישראל וסביבתה.
[170] עמר, ארבעה מינים ע' 36.
[171] ערוך ערך תיום בשם רב האי גאון, רש"י סוכה לו, א, טוש"ע שם כ.
[172] בבלי, סוכה לו, א.
[173] ערוך, ערך תיום בשם רב האי גאון.
[174] ר' תנחום הירושלמי, הובאו דבריו בלשוננו, לג (תשכ"ט), עמ' 280 - ה' שי, "אלמרשד אלכאפי לר' תנחום הירושלמי". ומשם אצל הרב ד"ר אברהם אופיר שמש ב"כשרותם של אתרוגים חריגים בצורתם ובטעמם" (תחומין כד). ואצל עמר בארבעה מינים ע' 36-37. ר' עבדאלה סומך בשו"ת זבחי צדק או"ח סימן לו/לז.
[175] תשובת הבן איש חי שם בשו"ת זבחי צדק, חזון עובדיה סוכות , חשוקי חמד סוכה לו ע"א. ילקוט יוסף סוכה
[176] כדעת רבי מאיר משנה סוכה ג, ז, בבלי סוכה לד, ב.
[177] כדעת ר"י, משנה סוכה ג, ז, בבלי סוכה לד, ב.
[178] רמב"ם הלכות לולב ז, ח, שו"ע תרמח, כב.
[179] בבלי סוכה לא, ב.
[180] תוספות סוכה ל, ב.
[181] ראה בניש, מידות ושיעורים עמ' קפז.
[182] סוכה לא, ב.
[183] בבלי סוכה לו ע"ב, ירושלמי סוכה פ"ג ה"ח.
[184] ראה הרב ש. א. שטרן בקובץ שערי הוראה, ב הלכות סוכה וארבעת המינים עמ' פז, בענין שיעור אתרוג.
[185] סוכה לד, ב. לגבי חיבור הפיטם והעוקץ שנפלו על ידי דבק ראה באוצרות ירושלים קעג (תשס"ז) בדברי הרב יצחק אייזיק כהנא. ובדבר ההתאחדות כח קובץ ב, דברי הרב נפתלי פרנקל.
[186] ר"ח, רי"ף סוכה יז, ב על פי ביאור הב"י או"ח תרמח, רבנו יעקב הובא ברש"י סוכה לד, ב וסוכה לה, ב, רמב"ם לולב ח, ז.
[187] ירושלמי סוכה פ"ג ה"ו (אמנם בתוספות סוכה לו ע"א נראה שהבינו את הירושלמי כפי הפירוש הראשון שהובא כאן, וכן כתב בפירוש הרמב"ן בהשגות להלכות לולב ולא יתכן שהכוונה למה שאנו קוראים שושנתא משום שאינו נמצא באתרוגים אלא כשהם קטנים), ר"ן יז ע"א מדפי הרי"ף על פי דברי הרי"ף שם, והב"י או"ח תרמח, חלק על הבנה זו ברי"ף וכתב בדעתו כאפשרות הראשונה כאן.
[188] גולדשמידט, סיכויים למניעת נשירת הפיטם. באיטליה גדל טיפוס של הדר בשם "בירגמוט" שגם לפירותיו יש פיטם, פרי זה הוא בן כלאים של אתרוג, ראה מאמרו של מרדכי שומרון "הפיטם של האתרוג" באמונת עתך 6 (http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/06/00614.htm).
[189] רבנו יצחק הלוי, הובא ברש"י שם, ערוך ערך בשם רבנו גרשום מאור הגולה, הובא בתוספות סוכה שם, רמב"ן בהשגות להלכות לולב לראב"ד. על פי ביאור זה מכונה הפיטם (בסוכה לה ע"ב) גם בשם בוכנא (וכתב שזוהי דעת ר' יצחק בירושלמי שאמר "פיקא" וחולק על הדעה הראשונה בירושלמי שזה "שושנתו" ודעת ר' יצחק היא הדעה שהוזכרה בבלי).
[190] ראב"ד הלכות לולב (עניין ניטלה פיטמתו), רא"ש סוכה פ"ג סימן טז, רבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נ"ח ח"ג).
[191] מאמרו של הרב יוסף אפרתי בהליכות שדה 120 "אתרוג ללא פיטם"
[192] כן כתב הרמב"ן סוכה לה, ב "דרובן של אתרוגין אין להם אותו דד של שושנה" ולדבריו מטעם זה היה צריך להכשיר גם את מי שהיה לו ונפל, אלא ש"כבר הורה זקן". וכן כתב הרמ"א תרמח, ז "וכן הם רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו".
[193] כן כתב הבית יוסף (או"ח תרמח) בשם ארחות חיים.
[194] כן עולה מדברי שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שס) שכתב: "עוד אני אומר דדוקא באתרוגים שאין דרכן בכך להתייבש וליפול הפרח שלהן בחוטמן פסולין אם ניטלה הפטמא אבל באתרוגים שדרכן בכך כשירין לדברי הכל ולא חסר הוא". ומדברי הרדב"ז (חלק ד סימן קיא) שכתב: "שנטלה פטמתו פסול ואפי' הכי אנו מכשירין אותו אעפ"י שאין לו פטמת מפני שאנו אומרים זהו דרך ברייתו כך". וכ"כ בשו"ע הגר"ז סעיף יז ובשו"ת שבט הלוי ח"א סימן קעז.
על פי זה כתב הרב אפרתי (הליכות שדה 120) שבאתרוגי מרוקו שבדרך כלל יש פיטם ובשנים חמות מאד אין פיטם, אין להכשיר אתרוג בלי פיטם.
[195] שו"ת קנה בושם ב ,כח-כט. וכעין זה חשש הגרח"פ שיינברג כפי שהובא בקובץ במוריה אלול תשנ'ט (רסב-רסד) משום שנופל הפיטם באמצע הגידול. וכן בפניני רבנו יחזקאל סימן מא גם בדעת הרב יחזקאל אברמסקי ובדעת הגרי"ז. ובשם הרב אלישיב מסרו (הרב אפרתי בהליכות שדה 120) שאם נפל בתחילת הגידול נחשב שלא היה לו פיטם מעולם, וגם אם נפל מאוחר יותר אי אפשר לפוסלו אך הרוצה להדר טוב שיקח אתרוג עם פיטם.
[196] כף החיים תרמח, ז.
[197] גולדשמידט, סיכויים למניעת נשירת הפיטם, ופיטומי מילי בענייני אתרוגים. אך הוסיף שיתכן שעצים מורכבים הם בריאים יותר ומשום כך הפיטם פחות נושר מהם. יתכן שהמקור לתחושה שאתרוג בעל פיטם הוא אתרוג מורכב הוא משום שאתרוגי קורפו וצאצאיהם (ביפו) היו בעלי פיטמים (ראה בנספח אודות זני האתרוגים) ויצא עליהם שם של מורכב, ומכך שהזיהוי בין אתרוג ארץ ישראלי מקורי לבין אתרוג מזן קורפו היה על ידי הפיטם יצא שם שאתרוג עם פיטם הוא מורכב.
[198] חומר הפועל כקוטל עשבים, בריכוז נמוך מועיל גם לשמירת הפיטם.
[199] בשנת תש"ל פרסם פרופ' אליעזר גולדשמידט רעיון זה במאמרו "סיכויים למניעת נשירת הפיטם באתרוגים על ידי ריסוס בפיקלורם" ב"השדה" כרך נ חוברת ו. ובמאמרו "פיטומי מילי בעניין האתרוגים" כתב שחומר זה נכנס לשימוש אצל המגדלים.
[200] תשובות והנהגות כרך ד סימן קנו.
[201] ירושלמי, סוכה ג, ו, נג ע"ד.
[202] עיינו פליקס 1994, 157.
[203] ירושלמי שם.
[204] משנה סוכה לד ע"ב.
[205] רבנו יעקב ברש"י הנ"ל.
[206] רבי יצחק ברש"י הנ"ל, רמב"ן בהשגות להלכות לולב לראב"ד.
[207] תוספות סוכה לו ע"א.
[208] רש"י סוכה לה ע"ב ד"ה ובחוטמו.
[209] רא"ש סוכה פ"ג סימן כ בדעת הרי"ף ור"ח.
[210] רי"ץ גיאת הלכות לולב עמ' קה, מגיד משנה הלכות לולב פ"ח ה"ז.
[211] ר"ן סוכה יז ע"ב מדפי הרי"ף.
[212] רא"ש סוכה ג, כ, שכן עמא דבר, מ"מ הלכות לולב פ"ח ה"ז בשם ראיתי מי שפירש, טור ושו"ע או"ח תרמח, יב.
[213] סוכה ג, ו.
[214] ביאור הגר"א תרמח ס"ה וסי"ב.
[215] משנה סוכה ג, ו, שו"ע או"ח תרמח, ב.
[216] גולדשמידט שם ע' 19-20, ומבאר את מחלוקת הראשונים לאור הגדרות אלו. שם ציין שהשוואת הגמרא לתמר לפי הרי"ד משמעותה ש"הקוטיקולה" מצויה גם בתמר, בעוד שלפי רש"י ההשוואה היא לצבע האתרוג לאחר הקילוף של ה"פלבדו". ראה עוד אצל הרב יצחק מאיר ליברמן, "בירורים הלכתיים באתרוג: משולחנו של מורה הוראה", בתוך "האתרוג, מסורת מחקר ומעשה" ע' 35
[217] גולדשמידט, פרי עץ הדר: הסוגיא התלמודית, בתוך "האתרוג, מסורת מחקר ומעשה" ע' 7.
[218] צברים של תאים הסמוכים לשכבת האפידרמיס הצופיעים כבר בתחילת התפתחות הפרי ויוצרים מכלי קיבול לאחסון טיפות זעירות של שמנים אתריים יחודיים לזני ההדר השונים.
[219] שער הציון, תרמח, כז
[220] תרומות (ליברמן) י, ב.
[221] ז. עמר, אתרוגי ארץ ישראל עמ' 72, עפ"י הרמב"ם בפירוש המשנה עדויות ג, ג.
[222] ראה רי"ף סוכה יז, ב, ר"ח סוכה לו, א הובא בתוספות וברא"ש, רמב"ם הלכות לולב פ"ח ה"ז, רש"י סוכה לו, א, הרשב"א בתשובה א, נח
[223] בבלי סוכה לו, א שלחן ערוך אורח חיים תרמח, ד.
[224] משנה סוכה לד, ב.
[225] בבלי סוכה לה, ב.
[226] רש"י סוכה לד, ב.
[227] רא"ש ג, יט.
[228] אגודה ג, כז.
[229] ארחות חיים הלכות לולב טז, שמש זיהה את זה כ"מומיה".
[230] הרי"ד בתוספותיו ובפסקיו לסוכה לה ע"ב, הובא במג"א ריש סימן תרמח, שלטי גיבורים יז ע"ב בשם ריא"ז. ועיין ביאור הלכה סעיף יג שכתב שזה נוצר גם בתלוש
[231] לעף זיהה עם מה שמוגדר בימינו חזזית, פליקס זיהה את החזזית עם פטרית העובש, נבו זיהה את החזזית עם מחלת הפייחת או ריקבון העוקץ. ראה "חזזית שבאתרוג מהי", תחומין כא (תשס"א), הרב ד"ר אברהם אופיר שמש.
[232] ראה בערוך השולחן אורח חיים סימן תרמח סעיף לו שכתב שאינו יודע מה הם אותם "בלאט מול", אך האחרונים זיהו את דברי תרומת הדשן כבלעטלאך שזה עלים באידיש, ונקראים כך משום שהכתמים האלו נוצרים מחמת העלים שמכסים את האתרוג מלקבל את השמש. (שמש שם). וראה עוד בארבעת המינים (וויספיש) עמוד פב.
[233] תרומת הדשן סימן צט בביאור מנהג העולם. רדב"ז ח"ד קיא, וראה הגהות הרמ"א סימן תרמח סעיף יג.
[234] מהרי"ל הלכות אתרוג סימן טז.
[235] דעת הרא"ש סוכה פ"ג סימן טו לפסול כל שבעה, וכן כתב הרמ"א סימן תרמ"ט ס"ה, ודעת הרמב"ם הלכות לולב פ"ח ה"ט שגם בחזזית יש להכשיר בשאר הימים, וכן כתב השו"ע תרמ"ט ס"ה עיי"ש בט"ז (ס"ק ט) ובביאור הגר"א ובמשנ"ב (ס"ק לו ומח).
[236] דברי רבא בסוכה לה ע"ב.
[237]רמב"ן (השגות להלכות לולב לראב"ד), טור ושו"ע תרמח סי"ב.
[238] רמב"ן (השגות להלכות לולב לראב"ד), טור סימן תרמח בשם הראב"ד, רא"ש סוכה פ"ג סימן כ, שו"ע שם בשם יש מי שאומר.
[239] רא"ש סוכה פ"ג סימן כ, וראה דרכ"מ תרמח ס"ק ה שלשיטה זו דווקא מה שפסול משום הדר ולא פסולים אחרים כמו נסדק.
[240] רמב"ן (השגות להלכות לולב לראב"ד), ר"ן סוכה יז ע"א. ועיין שו"ע תרמח ס"ה ודרכ"מ ס"ק ה.
[241] ראב"ד (תמים דעים רלב), רמב"ן (השגות להלכות לולב לראב"ד), ריטב"א סוכה לה ע"ב, ר"ן סוכה יז ע"א.
[242] ברמב"ם (הלכות לולב פ"ח) לא נזכר דין פסולים אחרים בחוטם.
[243] האתרוג, עמ' 206.
[244] משה בן יוסף "אתרוגים קשורי מותן" גליליאו 7 עמוד 39, ושוב בספר "האתרוג מסורת מחקר ומעשה" ע' , עמר ארבעה מינים ע' 33-35, רענן ע' 290. הרב ד"ר אברהם אופיר שמש ב"כשרותם של אתרוגים חריגים בצורתם ובטעמם" (תחומין כד) הערה 10 סברו שדבר זה נעשה במכוון על ידי קשירתם בהיותם קטנים, ומחמת זה פקפק על כשרותם של אתרוגים אלו.
[245] ראה איורים שך מטבעות אצל עמר שם. ותמונת הפסיפס בבית הכנסת במעון אצל רענן שם.
[246] בבלי, שבת קח, ב, עיינו פליקס, 1994, 157. כך גם כתב הרופא היווני גלינוס ספר 2 פיסקה 27.
[247] תוספתא תרומות י, ב; ירושלמי שביעית ד, ח, לה ע"ג.
[248] בבלי שבת קט, ב, ראה גם במדרש רבה ויקרא לז, ב על האתרוגים שהבריאו את חולי המעיים של הקיסר.
[249] ירושלמי, יומא א, ד, לט ע"א; בבלי, שם יח, א.
[250] בבלי, שבת קט, ב.
[251] תאופרסטוס: Historia plantarum 4.4.2-3: כך גם כתב פליניוס, ספר 12 פיסקה 7.
[252] שם, כך גם כתב פליניוס, ספר 12 פיסקה 7.
[253] תאופרסטוס: Historia plantarum 4.4.2-3
[254] בבלי סוכה מה, ב, שו"ע תרנא, ב.
[255] ואף על פי שכשהוא תלוי בעץ הפיטם מונח כלפי מטה, אין זה צורת הגידול שלו, אלא שמחמת המשקל הוא נופל, אך הגידול הוא כשהעוקץ למטה מג"א תרנא, ז, מ"ב תרנב, יז.
[256] ראה תוספות סוכה לט ע"א ד"ה "עובר לעשייתן", שו"ע תרנה, ה.
[257] שו"ע או"ח רטז, ב.
[258] שו"ע או"ח רטז, יד, ובט"ז שם.
[259] שו"ע או"ח שלו, י
[260] דין זה נובע מהעובדה שבתרומות ומעשרות אין להפריש מיבול שגדל בשנה אחת על יבול שגדל בשנה אחרת, כפי שנאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", מייתור זה של הפסוק למדו חז"ל שאין מעשרים משנה על חברתה.
[261] בבלי ר"ה יד, ב.
[262] דעת רבי אליעזר במשנה ביכורים ב, ו, בבלי ר"ה יד, ב, סוכה מ, א קידושין ב- ג.
[263] רש"י ר"ה יד, א.
[264] דעת רבן גמליאל במשנה ביכורים ב, ו, בבלי ר"ה יד, ב, סוכה מ, א קידושין ב- ג
[265] רמב"ם מעשר שני פ"א ה"ה, ותרומות ה יא שו"ע יו"ד שלא קכו. ראה בכסף משנה (שמיטה ויובל ד יב) כתב שהרמב"ם פסק לחומרא שהולכים באתרוג גם אחרי לקיטה וגם אחרי חנטה גם לגבי מעשרות ולא רק לגבי שמיטה.
[266] הר"ש סיריליאו שביעית ט ד השווה לימון לאתרוג, ראה משפט כהן סימן נא אות ב שמסתפק בתפו"ז ולימון, וכן מסתפק החזו"א שביעית ז טז. וע"ע עשר תעשר הלכה רי, ספר השמיטה פ"א הערה 5 בשם הגר"ש סלנט, המעשר והתרומה פ"ב בית האוצר אות ח, מעדני ארץ סימן ח אות כב.
[267] רמב"ם מעשר שני א, ה.
[268] רמב"ם שמיטה ויובל ד, יב.
[269] רמב"ם מעשר ב, ה. מעשר שני א, ו. תוס' סוכה לט, ב.
[270] משנה סוכה לד, ב, ובטעם האיסור אמרה הגמרא (לה ע"ב) ששל תרומה טמאה אינו ראוי לאכילה ושל תרומה טהורה אין לנוטלו לכתחילה משום שמכשירו לקבל טומאה, או משום שגורם לו הפסד.
[271] רמב"ם שמיטה ויובל ד, יב, יש לציין שלדעת הרמב"ם לחומרא יש גם להפריש ממנו תרומות ומעשרות
[272] ראב"ד מעשר שני א, ה.
[273] בתוספתא (שביעית, ליברמן פ"ד הכ"א) ובגמרא (ר"ה טו, סוכה מ ע"א) מובאת דעה שבאושא נמנו וגמרו שאתרוג אחר לקיטה לשביעית.
[274] הרמב"ם בהלכות מעשר שני (פ"א ה"ה-ו) פסק שהולכים אחרי לקיטה לשביעית, ואף על פי כן אתרוג שגדל בשישית ונלקט בשביעית חייב במעשרות
[275] סוכה לט ע"א, רמב"ם שמיטה ויובל פ"ח הי"א.
[276] ראה סוכה לט ע"א, ובתורה תמימה ויקרא כה ו (אות כא) הקשה כיצד אפשר לנוטלו והרי לגבי אתרוג של תרומה אין לנוטלו משום הפסד (סוכה לה ע"ב), וראה מה שיישב בשו"ת הר צבי או"ח ב סימן קיא.
[277] קריינא דאגרתא קנא בשם החזו"א, עיין ציץ הקודש סימנים יד- טז, משנת יוסף ח"ב סימנים כד-כט, תשובת אבני קודש סימן ב, הרב אלישיב במכתב בהליכות שדה 50 כותב שעדיף שלא להוציאו לחו"ל.
ועיין עוד באגרות ראי"ה ח"א אגרת שלב שלא רצה להיות שותף בהוצאת אתרוגים לחו"ל אפילו מפרדסים שנמכרו בשמיטה לגוי, אך מדינא נראה שהתיר את זה עיין שם באגרת שכב.
ויש לעיין עוד בשבת הארץ המורחב
[278] דעת הגרי"ש אלישיב (במכתב משנת תשל"ג, נדפס בהליכות שדה 50 ו84-85) שדבר שאינו הפסד מהותי לפירות אלא רק בשביל שיהיה יפה למצווה אין זה נחשב "לאוקמי פירא" ואסור אפילו לחזו"א. לעומתו דעת שבט הלוי ט, רמ, להתיר על ידי שינוי גמור. הגר"מ אליהו, מאמר מרדכי שמיטה ו, ו, כתב שגם מלאכות בשביל שהאתרוג יהיה כשר לברכה נחשבות לאוקמי.
[279] ראה בהליכות שדה 84-85 את רשימת המלאכות שנצרכות בגידול האתרוג, והתייחסות למלאכות אלו בשביעית. וראה בהליכות שדה 50 עמוד 51 תשובת הרב לנדאו על כמה מלאכות, קטיף שביעית, ועוד.
[280] ראה מכתבו של הרב אוירבאך שנדפס בהלבנון שגער בהוצאת הלעז על כך שיש בעיה של ערלה באתרוגי ארץ ישראל.
[281] באתרוגים מורכבים אין זה מצוי משום שהכנה אינה אתרוג והענפים שיוצאים ממנה אינם מוציאים אתרוגים. (אתרוגים, השגחה ומצוות הארץ, הרב יוסף אפרתי הליכות שדה 106).
[282] רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי י, יט.
[283] ירושלמי ערלה א, א. רמב"ם הל' מעשר שני י, ז, שו"ע יו"ד רצז כד. וראה בשו"ת הר צבי או"ח ב סימן קי.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
