אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אילן סרק

ב"ה

אילן סרק

כתיבה: הרב דוד אייגנר

כללי:  הערך "סרק" משמש בעברית לשלוש משמעויות: 1. אילן סרק. 2. פעולת הסירוק במסרק. 3. צבע אדום[1]

רובם המוחלט של הצמחים בכדור הארץ הם צמחים נושאי פרי[2]. על פי רוב, הפרי הוא האיבר המתפתח מהשחלה של הפרח אחרי ההפריה ומכיל את זרעי הצמח, אם כי יתכנו פירות שמתפתחים בצמח גם ללא הפריה ויצירת זרעים כגון זני בננה, תאנים, ועוד.[3]

הפירות מתחלקים לשני טיפוסים שונים לפי שני עקרונות: 1. מידת הקשיות של דופן הפרי- הפריקרפ (pericarp), אם הוא יבש וקשה או רך ובשרני.[4] 2. אם הפרי נפתח או לא נפתח לעת ההבשלה.[5]

על פי רוב, עצי מאכל הם אלו שעיקר השימוש בהם על ידי האדם הוא בפרי שלהם ומדובר בפירות שדופן הפרי היא רכה ובשרנית, או שהזרע הוא אכיל כגון שקד, מיני אגוזים שונים שבהם דופן הפרי היא יבשה וקשה, ומיני אורן שונים שהפרי נתון בתוך איצטרובל. ואילו עצי סרק הם עצים שבהם עיקר השימוש על ידי האדם הוא במרכיביו הנוספים של העץ, כגון הגזע וענפים, ואילו דופן הפרי היא יבשה ובלתי אכילה.

העצים בכלל, ואילנות הסרק בפרט מהווים עד היום את אחד המקורות המרכזיים לשימוש האדם. לרוב, השימוש הוא בגזע העץ- ה"עצה" של העץ.  התפתחות העץ נעשית בשני מימדים בו זמנית, לגובה ולרוחב. ההתפתחות לגובה נקראת התפתחות ראשונית, ההתפתחות לרוחב נקראת התפתחות משנית, והיא עיקר התפתחות הגזע והעצה המשמשת את האדם לצרכי הנגרות. ההיקף של הגזע כתוצאה מההתפתחות המשנית יכול להגיע אף לכמה מטרים.

לעצי הסרק יש חשיבות גדולה במערכת האקולוגית, כגון קליטת פחמן דו חמצני ( Co₂) שנפלט בין השאר גם מכלי רכב[6], ושחרור חמצן לאוויר. מניעת סחף קרקע באמצעות מערכת השורשים, בית גידול לבעלי חיים רבים, יצירת צל, נוי ועוד.

עצי הסרק בבריאת העולם: בבריאת העולם נצטוותה האדמה להוציא עץ פרי,[7] ואילו בפועל מהאדמה צמחו גם עצים עושי פרי ולא עצי פרי כפי הציווי[8]. יש המבארים שבשל כך נתקללה האדמה ועליה להוציא גם עצי סרק[9], ויש המבארים שיש בכך שבח לאדמה שהוציאה גם עצי סרק שנחוצים לאדם למטרותיו השונות.[10] שגם עצי הסרק נתנו פירות בבריאת העולם, וכשנתקללה האדמה, הפסיקו להניב פירות ראוייים למאכל. [11] לכל הדעות, לעתיד לבוא עתידים כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות.[12]

עצי הסרק בתנ"ך: בתנ"ך נזכרו 100 מיני צמחים מהם עשרים ושישה עצי סרק ושיחים[13]. מהם ניתן למנות: שקמה,[14] זאן"[15] אלה[16] אלון[17], תרזה,[18] אילים,[19] נהלולים,[20] ערבה,[21] אורן[22] שטה, הדס, עץ שמן, ברוש, תדהר, תאשור[23] ברותים[24] ומדובר במיני ברושים[25]. עץ הארז הוזכר אף הוא ומדובר בשם כולל למספר מיני עצי סרק; ארבעה מינים, עשרה מינים[26], או אף עשרים וארבעה מינים, שמהם הוזכרו במפורש בפסוק רק שבעה מינים.[27]

יש מיני עצי סרק כגון ארז ושיטה שגדלים רק סביב מקורות מים, בזמן החזרה מהגלות מינים אלו יתפתחו גם במדבר.[28] בתורה הוזכר "עץ השדה" ומדובר בעצי סרק שאינם מניבים פרי שגדלים בשדה באופן טבעי, בזמן הברכה אף עצים אלו יניבו את פריים.[29]

אילן סרק נקרא כן על פי תרגום הפסוק: "אנשים ריקים"[30]- גברין סריקין, [31] והכוונה היא לאילן שאין בו פרי.

חז"ל כבר הכירו בעובדה כי כל עץ, כולל אילן סרק נותן פירות, אלא שפירות אילני הסרק הם "קלים" ואינם משמעותיים כפי שמובא במדרש[32]: "אומרים לאילני מאכל, למה אין קולכם הולך? אילני מאכל על ידי שהן כבדים בפירותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפירותיהם קולן הולך". 

הגדרת אילן סרק בחז"ל: בהלכה הוזכרו שלושה מדדים שונים להגדרת עץ כעץ סרק:

א. פרי- האם העץ מניב פרי, ולכן אילן סרק הוא אילן שאינו מניב פירות.[33]

ב. אופי השימוש בעץ- יש הסוברים שבמקרה בו הבעלים מעוניין להשתמש בעץ לצורך שימושים נוספים כגון הדליית צמחים אחרים על גבי העץ, גם עצים המניבים פירות אכילים יוגדרו כעצי סרק. ולדעתם ניתן להגדיר את כל העצים כעצי סרק לבד מהזית והתאנה שאינם עצי סרק[34]. או שכל העצים שניטעים בכמות קטנה יוגדרו כעצי סרק.[35]

ג. אופי גידולו: האם מדובר בעץ שניטע על ידי האדם ואז הוא יוגדר כעץ מאכל, או שמדובר בעץ בר שגדל בשדה באופן טבעי, ואז הוא יוגדר כעץ סרק[36]. 

אף באותו סוג צמח יכולים להיות עצי סרק ועצי פרי.[37] אחת ההשלכות לכך היא שישנם עצי בר שמניבים פרי באיכות נמוכה, נחלקו האחרונים במעמדם, יש הסוברים שמכיוון שלא ניתן לאכול את פירות מיני הבר ללא כבישה או בישול הם מוגדרים כאילנות סרק[38]. ויש שחולקים על דבריהם וסוברים שמיני בר אינם מוגדרים כמיני סרק, גם אם איכות הפרי שלהם נמוכה יותר.[39] למחלוקת זו ישנה השלכה ביחס למיני עצי נוי שמניבים פירות בעלי איכות נמוכה, או שעיקר גידולם הוא לנוי ולא לצורך הפרי.[40]

שימוש באילן סרק

בחז"ל הוזכרו מספר שימושים באילנות סרק:

בנין: עצי הסרק נכרתו לצורך שימוש בקורותיהם לבנין, בין העצים שהוזכרו ניתן למצוא ארז[41], שטה תדהר, תאשור[42], ברושים ואלגומים.[43] ויש מן העצים שנשתלו במיוחד לצורך שימוש בקורותיהם לבנין כגון השקמה, שיש לגדלו במשך שבע שנים על מנת שקורותיו יצמחו כראוי.[44] עצי הסרק נצרכים גם כחומר בעירה[45]. עצי הסרק ששימשו לבנין נחשבו לעצים חשובים כגון ברוש תדהר ותאשור שישתלו במדבר בזמן הגאולה[46] ברושים ואלגומים, שנחשבים לעץ יקר וחשוב[47], ונדרשת מומחיות מיוחדת כדי לכרות אותם.[48]

הדליית צמחים: כשאדם משתמש באילן סרק לצורך הדליית הגפן הוא מייעד את כל האילן עבור כך[49], ולכן כשגפן מודלית על גבי אילן סרק אסור לזרוע תחת כל אילן הסרק מדין כלאי הכרם, בשונה מהדליית גפן על אילן מאכל שעל אף שהדלה עליו את הגפן, הוא מעוניין להמשיך ולהשתמש בעץ לצורך פירותיו.[50] ואז אסור לזרוע רק תחת החלק המודלה.

עצי הסרק הוזכרו גם כחלק מהעצים אותם ציווה נחמיה לעשות מהם סוכות.[51]

מצוות התלויות בארץ

שמיטה: ניתן לטעת עצי סרק בערב השביעית עד ערב השמיטה,[52] אך בשביעית עצמה אין לטעת כלל אילנות סרק,[53] ואם נטע יש לעקרם.[54] ויש הסוברים שמותר לטעת בשביעית אילנות סרק[55] כדי שישמשו כגדר.[56] לפיכך יש הסוברים שניתן בשביעית לטעת אילנות סרק שמטרתם היא זיכוך האוויר[57], או שניתן לכל הפחות לעשות כן על ידי גוי.[58] ויש המתירים שבזמן הזה, כששביעית היא מדרבנן לטעת אילנות סרק במקום הצורך.[59] דין נוסף הוא שאין למכור שדה אילן בשביעית לאדם החשוד על השביעית.[60] חלק מעיבודי הקרקע הנעשים בסמוך לעצים היא חרישת הקרקע, כשמטרתה היא עיבוי הקורות.[61] שיעור החרישה שנצרך לעשותו סמוך לעץ הוא "כמלוא אורה וסלו".[62] אולם חרישה זו יעילה כל עוד יש לחות בקרקע, לאחר שהקרקע מתייבשת חרישה זו יכולה אף להזיק לעץ,[63] ולכן אין לעשותה בזמן בו חל איסור "תוספת שביעית".[64] כשהותרה חרישת הקרקע חז"ל לא חלקו בין עצי פרי לעצי מאכל, וכשם שניתן לחרוש סמוך לאילנות מאכל כך ניתן לחרוש סמוך לאילנות סרק.[65] לגבי גודל העצים המתיר את חרישת כל שטח בית סאה עיין ערך "חרישה".

קדושת שביעית: יש קדושת שביעית בשרף שניתן להפיק מאילנות סרק.[66] יש הסוברים שקדושה זו קיימת בכל חלקי העץ שניתן להפיק ממנו את השרף,[67] ויש סוברים שקדושה זו קיימת רק בשרף שניתן להפיק מהפירות.[68] יש קדושת שביעית גם במינים המיועדים לצביעה.[69]

הרכבה: אין להרכיב אילנות מאכל או ירקות מאכל[70]  על אילנות סרק, משום שמדובר בשני מינים שונים,[71] יש הסוברים שמותר להרכיב אילן סרק על גבי אילן סרק, אף על פי שמדובר בשני מינים שונים מבחינה בוטנית,[72] שמכיוון שאינם מניבים פרי, כל אילנות הסרק נחשבים כמין אחד.[73] ויש הסוברים שהרכבת אילן סרק על גבי אילן סרק אסורה.[74]

יש הסוברים שאין להרכיב מיני בר ומיני תרבות של אותו סוג צמח, מכיוון שלא ניתן לאכול את פירות מיני הבר ללא כבישה או בישול הם מוגדרים כאילנות סרק ויש בכך משום הרכבת כלאים[75]. ויש שחולקים על דבריהם וסוברים שמיני בר אינם מוגדרים כמיני סרק, גם אם איכות הפרי שלהם נמוכה יותר.[76]  יש מי שמסתפק האם ניתן להרכיב שני עצים המיועדים לריח.[77]

ערלה: איסור  ערלה לא חל על עצי הסרק, משום שבתורה נאמר[78]  "וערלתם ערלתו את פריו", מכאן שרק עצים שמניבים פרי הראוי לאדם יש חובה לנהוג ערלה בעץ זה.[79]נחלקו התנאים ממתי יש למנות את שנות הערלה כשגוי מרכיב עץ מאכל על גבי עץ סרק, האם משעת נטיעת העץ[80] או מזמן ההרכבה.[81]

תרומות ומעשרות: מכיוון שהפרי של עצי הסרק אינו נאכל, במידה ומשתמשים בו לצרכים שונים אין חובה להפריש ממנו תרומות ומעשרות.

דינים נוספים

נטיעת עצי סרק סמוך לעיר או לשדה חברו: אין לטעת עצים סמוך לעיר מכיוון שהעיר זקוקה למרחב סמוך לה ואין זה "נויי העיר". יש הסוברים שההרחקה מאילנות מאכל ומאילנות סרק היא עשרים וחמש אמות[82]. יש הסוברים שיש להרחיק אילנות סרק מהעיר חמישים אמה[83], משום שאילנות סרק הם גנאי לעיר.[84] חובת הרחקה זו קיימת רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ.[85] פוסקי זמננו דנו בשאלה האם כשאילנות סרק הם חלק מנוי העיר ישתנה האיסור לטעת אילנות סרק סמוך לעיר.

בית השלחין הוא שדה שמעובד באופן אינטנסיבי, ולכן סיכוך של אילן על השדה מזיק בתהליך עיבודו. נחלקו התנאים עד כמה מוטל על בעל אילן סרק לקצוץ את עצו על מנת שלא יזיק לשדה, האם כפי שקוצץ עצי מאכל, ודי בכך שהוא יקצוץ כדי שבעל השדה יוכל לעבור עם מחרשתו,[86] או שמא יש עליו לקצוץ לכל גובה העץ, כיוון שעץ סרק אינו חשוב כמו עץ מאכל,[87] ואילו הצללת השדה על ידי העץ מזיקה לו.[88]

עקירת עצי סרק: נאמר בתורה[89]: "ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו", שהנוטע כרם פטור מהיציאה למלחמה. פטור זה קיים רק אם הוא נטע עצי מאכל ולא עצי סרק.[90] מותר לקצוץ אילנות סרק ואין בכך איסור "בל תשחית".[91] עם זאת, יש הסוברים שהקוצץ אילן סרק אינו רואה  סימן ברכה.[92] יש מי שסובר שבזמננו מכיוון שעצי הסרק נוחים לגידול ואינם דורשי תנאי גידול מיוחדים מבחינת טיפול בהם והשקייתם, ומאידך הם נותנים צל ונוי, מכסים שטחים רבים בארץ, נותנים פרנסה לרבים, ועוד, ויתכן "שלאחר השינוי שחל בארץ ישראל ההתייחסות לעצי הסרק תהיה שונה יש להימנע מקציצתם בדומה לעצי מאכל"[93] מכיוון שעצי הסרק אינם מניבים פירות הם מיועדים יותר לעקירה מאשר עצי פרי.[94] עדיף לקצוץ עצי סרק לפני קיצוץ חלקי של ענפי עץ פרי.[95]

כריתת עצים במלחמה: בזמן מצור על עיר ניתן לכרות את האילנות שאינם מניבים פרי על מנת להקל על כיבוש העיר.[96] ויש בתחילה לקצוץ את אילנות הסרק לפני שקוצצים את אילנות המאכל, אך אם השווי של אילנות הסרק הוא גבוה יותר מאילנות המאכל, מותר לקצוץ קודם לכן את אילנות המאכל.[97]

מקדש: במשכן ובמקדש שימשו העצים כחומר בנייה משמעותי, במשכן השמשו בשיטים[98] ובמקדש בארזים, ברושים,[99] עצי שמן[100]  ומדובר בעצי זית מבוגרים שאינם מניבים פרי[101], או באחד ממיני הארזים שניתן להפיק ממנו שמן או זפת.[102] הארז שימש גם כן כאחד מהצמחים שיש להזות על המצורע ביום טהרתו[103], וכן להיות כאחד ממרכיבי העצים בשריפתה של הפרה האדומה.[104]

הלכות ברכות: ברכת הפירות של עצי סרק היא "שהכל" כיוון שאינם פירות חשובים,[105] ויש הסוברים שאם הפרי ראוי למאכל  ברכתו היא "העץ" גם אם מדובר בעץ שגדל באופן טבעי ולא ניטע על ידי האדם.[106] אין לברך ברכת האילנות על פריחתם של עצי סרק.[107]

אילן בשדה בית הפרס: בשדה שהיה בו קבר, ומסיבות שונות לא ידוע מהו מקומו אסור לשתול או לקיים בו צמחים שונים, חוץ מאילנות סרק שמכיוון שהם אינם מניבים פרי אנשים אינם מצויים לידם ולכן אין חשש שמא הם יטמאו.[108]

עץ זכרי: ישנם מיני עצי פרי שהם "חד מיניים", דהיינו הפרחים הזכריים נמצאים בעץ אחד והנקביים במשנהו. מכיוון שהפרי גדל רק בעץ הנקבי, העץ הזכרי נחשב לסרק ולא חלים עליו המגבלות של קציצת עצי פרי.[109]

בשמים: איסור ערלה חל רק על אילנות מאכל[110], ולכן מותר להריח בבשמים שניתן להפיק מפירות עצי סרק, גם בשלוש השנים הראשונות לנטיעת העץ.[111]

עבודה זרה: אין ליהנות גם מעץ סרק שניטע לצורך עבודה זרה.[112]

השלכות לדיני עירובין: בהלכות עירובין קיים כלל, והוא שניתן לטלטל בשטח הסמוך לבית כל עוד הוא מיועד לשימוש האדם, מכיוון שאילנות סרק גם מיועדים לשימוש האדם הם אינם מבטלים את בית הדירה.[113]

אין לטעת עצים בבית הקברות, בין אילנות סרק ובין אילנות מאכל.[114]