אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אוקמי ואברויי

ב"ה

לאוקמי ולאברויי

כתיבה: הרב דוד אייגנר

תקציר

לאוקמי ולאברויי הם טעמים להיתר או לאיסור עשיית מלאכות בשביעית בלבד, ולא בשאר דיני התורה.[1]

הגדרה

מהתורה[2] נאסרו לעשות בשמיטה ארבע מלאכות חקלאיות הנעשות בצמחים או עבורם: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה (ע"ע), שאר המלאכות החקלאיות הן תולדות של מלאכות אלו[3], יש מהן מלאכות שמותר לעשותן, ויש מהן מלאכות שאסור לעשותן. מלאכות שמטרתן קיום את הצמח שלא ימות נקראות 'לאוקמי אילנא' וניתן לעשותן. ומלאכות שמטרתן השבחת העץ נקראות 'לאברויי אילנא',[4]  ואין לעשותן.

בשאלה באלו מלאכות נאמר ההיתר 'לאוקמי' נחלקו הפוסקים, יש הסוברים שמלאכות שהותרו מכיוון שמטרתן הוא למנוע נזק מהאילן, הותרו גם במלאכות האסורות מן התורה, זאת משום שמלאכה שמטרתה היא 'לאוקמי אילנא' אינה מוגדרת מלאכה.[5] ויש הסוברים שניתן לעשות מלאכה שמטרתה היא 'לאוקמי אילנא' רק במלאכות שאסורות מדרבנן, אך מלאכות שאיסורן הוא מהתורה אין לעשותן גם אם מטרתן הוא 'לאוקמי אילנא'.[6]  

מקרי ביניים

הגדרת המלאכה כ"אוקמי" או כ"אברויי" תלויה בתוצאת הפעולה, ולא בדרך עשייתה, ולכן תתכן פעולה שבצמח אחד ללא פעולה זו הצמח ימות או ינזק ויהיה מותר לעשותה. אך בצמח אחר, אותה הפעולה תגרום להשבחתו ולכן יהיה אסור לעשותה.[7]

מטבע הדברים הוא שכשנעשית מלאכה בצמח או עבורו, הגם שעיקרה הוא למנוע ממנו נזק, יתכן והיא משפרת את מצבו מעבר לנחיצות עבור קיומו, יש שכתבו שמכיוון שהפעולה בסופו של דבר משבחת את העץ אין לעשותה.[8] ויש שכתבו שמכיוון שעיקר עשיית המלאכה היה עבור קיום האילן מותר לעשותה, גם אם הצמח יושבח מעבר לנחוץ.[9]

יש המבארים שניתן לעשות פעולות למניעת נזק רק בפעולות שאינן נעשות בגוף האילן.[10] ויש הסוברים שהיתר מלאכות ל'אוקמי אילנא' הוא רק בנזקים שנגרמים על ידי האדם, אך בנזקים שמתרחשים באופן טבעי, אין כל היתר לעשות מלאכות למונען.[11]

טעמי הדין

הפעולות שניתן לעשותן בשמיטה מטעם 'אוקמי אילנא', הותרו מכיוון שמטרתן היא שהאילן לא יתקלקל מכמות שהוא,[12] שהוא לא ימות.[13] או כדי להציל אותו מנזק,[14] והדבר נחשב כ"הצלתו מדליקה".[15] לעומת זאת, הפעולות שנאסרו מטעם 'אברויי אילנא' נאסרו מכיוון שהן פועלות  להחזקת האילן, השבחתו או הבראתו.[16]

הפסיקה בימינו

הגדרות אלו, של אוקמי ואברויי הן הגדרות עקרוניות שיש להן השלכה עקרונית על כל עשיית המלאכות עבור הצמחים בשמיטה, ביחס לכך ישנן שלוש דעות מרכזיות בהלכה:

א. ישנם הסוברים שמלאכות אלו הן מלאכות הנצרכות לטיפול בעץ עצמו, אך עבור הפירות אין לעשות מלאכות כלל משום שהפירות הם הפקר.[17]

ב. ישנם הסוברים שמלאכות הנצרכות לטיפול בעץ עצמו מותרות בשמיטה, ואילו המלאכות שיש לדון בהן האם מטרתן הן 'לאוקמי' או 'לאברויי', הן מלאכות הקשורות לטיפול בפירות.[18]

ג. ישנה דעה ממצעת הסוברת שמותר לעשות מלאכות עבור הפירות הקיימים כבר בעץ, אך אין לעשות מלאכות הכרוכות ביצירת פרי חדש על העץ.[19]

דינים נוספים

יש הסוברים שדיני אוקמי אילנא הם גם ביחס לעצי נוי.[20]

יש הסוברים, שאיסור עשיית המלאכות 'לאברויי' הוא רק לאדם פרטי, אך לא לבית הדין, ולכן כשהפירות הם ברשות בית הדין (עיין ערך אוצר בית דין) מותר לעשות עבורם את כל המלאכות הנחוצות.[21]