אישה אפתה חלות לכבוד שבת משיעור קמח שיש בו כדי חיוב הפרשת חלה, וחילקה את החלות לילדיה הגרים במקומות מרוחקים. מיד לאחר כניסת השבת, קודם שעת הסעודה,  נזכרה האישה ששכחה להפריש חלה מהעיסה. האם יש לה אפשרות לתקן את מעשיה כדי שלא ייכשלו ילדיה באיסור אכילת חלה שלא הופרשה ממנה חלה?

במאמר שלפנינו דן המחבר בהצעת פתרון מעשי לשאלה זו.

בדבריו הוא דן בשורש איסור הפרשת תרומות ומעשרות וחלה בשבת, ורוב הדיון נסוב סביב השאלה האם מוטל על אדם לחטוא ב'חטא קל' כדי להציל את חבירו מ'חטא חמור'.

אספקת מזון בכמות מספקת ובאיכות טובה מעסיקה את העולם כולו מאז ומעולם. על המזון להיות בעל ערכים תזונתיים וערב לחיך. בין המזונות המרכזיים בתזונתו של האדם ישנו בשר בעלי חיים. בשל צרכים שונים, הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות מגמה של ייצור בשר שמבוסס על בעלי חיים אך עיקר גידולו אינו כחלק מבעלי חיים אלא הוא נוצר מתרבית תאי גזע.

במאמר שלפנינו דן המחבר בהגדרת בשר המבוסס על ריבוי תאים ועל ההשלכות ההלכתיות שלו.

בתחילת המאמר סוקר המחבר את הרקע המדעי בעניין ואת שיטת המחקר. בהמשך דבריו הוא דן בסוגיא ההלכתית שעיקר הדיון הוא האם להגדיר בשר זה כבשר לכל דבר או כמוצר סתמי שאינו בשר.

בזמן האחרון אנו שומעים על מקרים רבים של פגיעה פיזית באנשים שתפקידם לשרת את הציבור, כמו  שוטרים ופקחים, רופאים, נהגים של תחבורה ציבורית, עובדי רווחה ועוד.

מה היחס לכך על פי תורת ישראל?

כמו כן ישנם עובדי ציבור, כמו שוטרים, פקחים, מאבטחים, אנשי גבייה ועוד - הנאלצים לעיתים להשתמש בכוח פיזי למילוי תפקידם. מה הגבול לשימוש בכוח פיזי על ידם על פי התורה, ומהי מידת הנאמנות שלהם להאשים אדם בבית הדין?

במאמר שלפנינו דן המחבר במעמד של עובד ציבור, בין היתר על הענישה של הפוגעים בו בצורה מילולית ופיזית, על הנאמנות שלו ועל יכולתו להשתמש בכוח למיצוי תפקידו.