האם מותר לתפוס מקום חניה שלא כדין?

מעשה באדם שסבל מקושי במציאת מקום חניה לרכבו, ולכן עשה 'הדמיה' של מחסום מסוים שאין לחנות לידו, והניחו על המדרכה הסמוכה לצדי הכביש סמוך לביתו, כדי למנוע את האחרים מלחנות שם, ובבואו עם רכבו היה נוטל מחסום זה, מכניסו לרכבו וחונה שם.

במאמר שלפנינו דן המחבר במעשה זה מכמה היבטים.

האם אכן מותר לאדם זה לתפוס מקום חניה ציבורי באמצעות הנחת מחסום מדומה?

האם יש בכך 'אל תמנע טוב מבעליו', או גזל הרבים?

בנוסף, דן המחבר אם יש לאסור מעשה זה מצד הדין של 'תופס לבעל חוב כשחב לאחרים', שהרי בזמן שהמקום פנוי, יכולים בעלי רכבים אחרים ליהנות מהאפשרות להחנות שם את רכבם, וכשהוא מניח את המחסום המדומה, הוא גורם להם להימנע מכך.

היבט נוסף הוא האחריות לקנס חבירו - במקרה שלפנינו אדם זה גורם לאנשים שמחנים את רכבם לצד המחסום המדומה לקבל קנס שאינו מוצדק – האם אדם זה אחראי על כך ועליו לשאת בתשלום חבירו?

החקלאים שאחראיים על השדות החקלאיים ליד יישוב מסוים מפזרים קומפוסט וזבל עופות בתדירות גבוהה, בלי לדאוג לפנות אותו משם ובלי לפזר אותו באדמה בטווח זמן סביר.

הדבר גורם להתפשטות ריחות לא נעימים ביישוב ולמכת זבובים קשה.

האם ניתן למנוע את פיזור הדשנים והזבל?

במאמר שלפנינו דן המחבר בשאלת היקף אחריות החקלאים שמפזרים את הזבל בשדותיהם.

לשם כך נעשה בירור בהגדרת דין הרחקת נזיקין, שעל המזיק להרחיק עצמו מהניזק – האם יש באפשרות הניזק לחייב את החקלאים הללו להטמין את הזבלים או, לחלופין, להימנע לגמרי מפיזורם?

בנוסף, האם יכולים החקלאים לטעון שהרוח המצויה היא זו שמביאה את הריח, ובכך אחריות החקלאים מצטמצמת.

המחבר מתפרס גם לנושא הלכתי נוסף העולה ממקרה זה – האם ניתן להתפלל במקום בו ריחות רעים מתפשטים ובאים?

מדוע יש הבדל בין זמן בקשת גשמים לזמן שאלת הגשמים?

מדוע יש הבדל לבני עדות המזרח בין 'ברכת השנים' הנאמרת בחורף לזו הנאמרת בקיץ?

בז' במרחשוון נתחיל לבקש על הגשמים בארץ ישראל, ולבקשתנו על הגשמים ישנה השפעה על כל העולם שמתברך בגשמים בזכות תפילתם של ישראל.

המאמר שלפנינו עוסק במנהגים שונים בבקשת הגשמים ומתוך כך בביאור מעלתה של ארץ ישראל.

בסיומו של המאמר מופיעים פסקי הלכה מעשיים במקרה שאדם שכח לומר 'ותן טל ומטר'.

ייצור גבינה מפרחים – האמנם?

בעולם הקדום היו ידועות שיטות שונות לגיבון הגבינה.

השיטה המפורסמת ביותר היא באמצעות רֵנין, אנזים שנמצא בדפנות הקיבות של בהמות צעירות. אנזים זה קוטע את מבנה חלבון החלב במקטעים מסוימים ושובר אותו, וכך נוצר גבן מוצק המופרד ממי הגבינה. על פי ההלכה, אסור לאכול גבינה של גויים מחשש שהם מגבנים ברנין שמקורו בקיבה של נבלה,  כלומר שמתה או שלא נשחטה כהלכה.

לקדמונים היו ידועים גם חומרי גיבון מן הצומח בעלי תכונות דומות.

במאמר שלפנינו סוקר המחבר את המקורות ההלכתיים בנושא גיבון גבינה מן הצומח, שנעשה ע"י גויים – ומציג ב' שיטות שונות בין הראשונים בנוגע לכשרות גבינות אלו.

בנוסף, המחבר דן ברקע המדעי של העניין – מאיזה פרחים הופקו הגבינות והיכן היום ניתן לראות ייצור כזה כפי שהיה בימי הראשונים?

הצבא חותר תחת היסודות הבסיסיים ביותר של הזכות לחירות, והם חופש העיסוק וחופש התנועה, ולעיתים גם תחת הזכות הבסיסית ביותר – 'הזכות לחיים'.

משפט זה מהווה מעין הקדמה למאמר המתמודד עם מורכבות  - מה היחס בין שלילת החירות, כשהאדם כפוף לשלטון או נתון במערכת סגורה, לבין החירות הבסיסית לה הוא זכאי?

האם בכלל יש לאדם אפשרות להשתעבד טוטאלית לאחרים, כמו למלך, הרי שעבוד זה מנוגד לדרישת התורה 'לי בני ישראל עבדים'?

מה היחס בין השלטון לבין היחיד?

האם ניתן לחתום על חוזה קבע בצבא ההגנה לישראל?

המאמר שלפנינו דן בשאלות מסוג זה, ולשם כך נערך בירור מהם גבולות הגזרה של משפט המלוכה – האם המלך יכול לשעבד בצורה גמורה את נתיניו, או שגבולות הגזרה שלו בעניין זה מוגבלים?