בחודשים האחרונים, מאז התגלה נגיף הקורונה, עובר העולם כולו טלטלה בריאותית, חברתית, כלכלית, תרבותית ומוסרית. מדינות רבות נדרשו לקבל החלטות כואבות הנוגעות לחיים ומוות -כסף מול חיי אדם, איכות חיים מול תוחלת חיים, לאומיות ואוניברסליות. דילמות אלו ואחרות מרחפות כל העת מעל מקבלי ההחלטות.

במסגרת זו, מדינות מסומות נאלצו להתמודד עם דילמה בנוגע למערכת הבריאות, כאשר זו לא יכלה לתת מענה הולם לכל החולים, ועל הרופאים הוטלה המשימה הכואבת להחליט במי לטפל ולגזור את חייהם של חולים לחיים או למוות.

במאמר שלפנינו דן המחבר בסדרי העדיפות לטיפול בחולים; מה היחס בין חיי שעה בהצלת אדם שיחיה לזמן מועט, לבין חיי עולם? האם יש הבדל מהותי בין הצלת חיי היחיד להצלתם של רבים?

האם גיל החולה יכול לקבוע את קדימותו להצלה?

עקב התפשטות מגפת הקורונה אסרה הממשלה קיום אירועים באולמות השמחות, והגבילה את מספר המשתתפים בחתונה ל-20 איש בלבד. כתוצאה מכך נבצר מבעלי השמחות לקיים את האירועים באולמות שהזמינו מראש, והחתונות נערכו בבתים ובחצרות פרטיים.

האם במציאות כזו חייבים מזמיני השמחה לשלם על האירוע שבוטל?

במאמר שלפנינו דן המחבר בביטול הזמנה שנגרם בעקבות אונס.

בהמשך הדברים נערכת אבחנה בין ביטול הזמנה הנגרם מחמת 'מכת מדינה', והאם סגירת האולמות מחמת נגיף הקורונה מוגדרת כ'מכת מדינה'?