מאיזו כמות קמח יש להפריש חלה הנעשית מעיסת קמח מלא?

האם ישנה השפעה הלכתית העולה מצורות הטחינה השונות של גרעין החיטה?

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של ערנות מתגברת בקרב הציבור בענייני תזונה נכונה ובריאה.
אחד השינויים בתזונה הוא בכך שאנשים רבים צורכים מאפים מקמחים מסוימים דווקא, שאינם קמח החיטה הלבן הרווח, ובעיקר קמח חיטה מלא, כוסמין ושיפון.

אחת הדרכים המקובלות ליצירת קמח מלא היא להפריד את הגרעין מהקליפות, לטחון אותם בנפרד ואחר כך לאחד אותם ליצירת קמח מלא.

המאמר שלפנינו בוחן דרך תעשייתית זו לאור דברי המשנה, שמורסן שיצא מן הקמח וחזר אליו אינו מצטרף לשיעור חלה.

האם הצרכן הקונה קילו קמח מלא צריך להפחית משיעור זה את המורסן, שאינו בכלל חיוב חלה? או שמא, מחמת שדין המשנה מבוסס על דרך בני-אדם באותה תקופה, הרי שעתה צורת תעשייתית זו נהפכה למקובלת ואף המורסן נכלל בשיעור חיוב חלה?

המאמר שלפנינו מתייחד במתן סקירה מדעית אודות גרעין החיטה, בבחינת מעמדם של חלקי הגרעין ביתר ההלכות ובהתחקות אחר 'דרך בני אדם' הקובעת גדרים הלכתיים.

לאחרונה התעוררה שאלה ציבורית באשר להטלת עונש מוות על טרוריסטים שרצחו יהודים.

המחבר דן בשאלת הטלת עונש מוות בסיטואציות שונות המוזכרות בהלכה, כאשר הוא בוחן את סמכות הטלת העונש - האם מסור הוא למלך או לכל בית-דין?

מהי עמדת המשפט במדינת ישראל ביחס להטלת עונש מוות?

המאמר שלפנינו מתמודד עם שאלה כבדת משקל – הטלת עונש מוות על טרוריסטים, שאלה הנעה בין הצורך במיצוי חריף של הדין לבין בחינת הכדאיות והתועלת שבעונש זה.

בסוף המאמר, מציע המחבר דרך שונה להתמודד עם פגיעות פיזיות על רקע לאומני באזרחי ישראל.

האם מותר להשתמש בשבת ב'כרטיס קורא קירבה' לפתיחת דלתות?

האם ישנה מציאות הלכתית המתירה שימוש בחשמל בשבת כאשר לא נעשית מלאכה מל"ט המלאכות האסורות?

השימוש בחשמל מתרחב ומשתכלל בקצב מהיר, וישנם פיתוחים טכנולוגיים ויישומים חדשים.

המאמר שלפנינו דן באחד הפיתוחים החדשים - דלתות מגנטיות, המופעלות באמצעות כרטיס דיגיטלי המאפשר את פתיחתן באופן שאין צורך במגע בין הכרטיס לדלת.

ראשית, סוקר המחבר בשפה ברורה את האופן המדעי של פיתוח טכנולוגי זה, ולאחר מכן הוא עורך דיון הלכתי שבבסיסו עומדת השאלה - האם נאסר שימוש בחשמל כאשר לא נעשית מלאכה מל"ט המלאכות האסורות בשבת?  

בהמשך המאמר, דן המחבר בבעיות שונות שעולות מהפעלת דלתות אלו בצורה הטכנולוגית הנ"ל, כגון הפעלת נורות לד (LED), צפצוף בעת פתיחת הדלתות והפעלת מצלמות.

מאמר זה גורר בעקבותיו את תגובות שונות - את תגובת הרב רבינוביץ, המחזק את המסקנה ההלכתית, ומאידך את תגובותיהם של הרב אריאל והרב רוזן הממאנים במסקנה העולה מהמאמר.

האם ניתן לסמוך באופן מוחלט על מוצרים שונים שעל-גבם מוטבעות חותמות כשרות שונות?

מה ההבדל בין משגיח כשרות המעיד על כשרות המאכל לחותמות כשרות אלו?

מחבר המאמר שלפנינו דן בשאלות אלו, תוך כדי שהוא מברר את מקור הנאמנות בכשרות ויכולת ההסתמכות על חזקה.

מכאן עובר המחבר לדון בשאלת היסוד במאמר, האם במקום שיש חזקה שהמוצר מפוקח הלכתית עדיין על הצרכן מוטלת החובה לברר ולא להסתמך 'בעניים עצומות' על החותמות הללו?

על מסקנתו ההלכתית של המחבר מגיב הרב עמיחי, ומערער על הנחות היסוד של המאמר ובוחן את היחס בין צורך הבירור של הצרכן לבין הסתמכותו על החותמות הנ"ל.

האם נכון לשלב ולמסור את עבודת הביטחון וההצלה לגויים, ובמקרה של פיקוח נפש בשבת יבואו הם להציל?

האם יש הבדל בין העסקת גויים אלו באופן קבוע ושגרתי לבין העסקתן רק למקרי פיקוח נפש בשבת?

במאמר מקיף ומפורט דן המחבר בשאלת שילוב גויים במערך הרפואה, הביטחון והשיטור במדינת ישראל, תוך כדי שהוא מחדד את ההבדל בין ימי הגלות לבין ימינו בהם עבודת המשטרה נושאת אופי ציבורי, הבדל שיש לו השלכות הלכתיות שונות.

המחבר דן בשאלות נוספות הקשורות לעבודת גויים במשטרה בשבתות, כגון: האם ראוי שאת פעולות המעטפת, פעולות שאינן קשורות להצלה, יעשו גויים? האם נתיר לגוי לנהוג בניידת משטרה?