יסודות ההלכה
א. שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה מדרבנן כשאר דיני השמיטה.[1]
ב. שמיטת כספים נוהגת הן בארץ הן בחוץ לארץ.[2]
ג. מי ששומט את חובותיו אינו מברך על השמטה זו.[3]
ד. אסור להימנע מהלוואת כספים שמא יישמטו בסוף השביעית.
ה. אדם שחייב כספים לאנשים שלא חתמו על הפרוזבול, אך בכל זאת סביר כי הם יתבעו את כספם, עליו להשתדל ולפרוע את חובותיו לפני ראש השנה של השנה השמינית, או מייד לאחריה,[4] והמחזיר חוב שנשמט בשביעית – רוח חכמים נוחה ממנו.[5]
ו. לעניין שמיטת כספים, אין הבדל בין אדם פרטי לבין מוסד ציבורי, כגון עירייה או חברה בע"מ.
הקדמה
ז. בהלכה מוזכרים סוגי חובות שונים שהאדם חייב לחברו:
ח. להלכה השמיטה משמטת את כל החובות שישנה אפשרות מעשית לגבותם במהלכה. לכן נשמטים:
ט. בזמננו באופן מעשי נשמטים החובות הבאים:
י. ישנם כמה חובות שאינם נשמטים:
יא. באופן מעשי, בזמננו, החובות הללו אינם נשמטים:
יב. יש הסוברים שאם הלווה בחודש אלול שבשנה השביעית, החוב לא נשמט.[24]
יג. משמעותו של הפרוזבול היא הודעה של המלווה שהוא מוסר חובותיו לבית הדין,[25] וגובה את חובותיו לאחר השמיטה מכוחו של בית הדין.[26]
יד. ניתן להשיג את טופסי הפרוזבול ברבנות המקומית ובאתר מכון התורה והארץ (ראה כתובת בתחילת המדריך).
טו. כתיבת הפרוזבול יכולה להיעשות עד סוף השנה השביעית.[27]
טז. מי שכתב פרוזבול בשישית,[28] עליו לכתוב פרוזבול נוסף בסוף השביעית.[29]
יז. כל אדם צריך לסדר פרוזבול: גברים ונשים (אם יש להן חשבון בפני עצמן), בחורי ישיבה וכדו'.[30]
יח. כל אדם שיש לו חשבון בנק.
יט. מנהלי חברות ובנקים (ואפילו אם הם מוגדרים כחברה בע"מ) צריכים לסדר פרוזבול.[31]
כ. ראוי שגם מנהלי קופות גמ"ח יצרפו לפרוזבול הפרטי שלהם את החובות לגמ"ח.[32]
כא. מלווה שלא סידר פרוזבול, והלווה בא לפרוע את חובו בכל זאת – יאמר לו המלווה: "משמט אני". ואם הלווה אומר שנותן לו את הכסף במתנה – מותר לו לקבל ממנו. אם הלווה לא מביע את רצונו לשלם את החוב ביוזמתו, מותר לשכנע אותו עד שיסכים לתת לו את הכסף במתנה.[33]
כב. מי שחושש בזמן ההלוואה שלא יכתוב פרוזבול ויישמט חובו, יתנה עם הלווה בשעת ההלוואה שלא יישמט חובו.[34]
כג. הלוואה שניתנה לאחר כתיבת הפרוזבול ומועד הפירעון שלה חל לפני ראש השנה – נשמטת, אך אם מועד הפירעון של אותה הלוואה חל לאחר ראש השנה – החוב אינו נשמט.[35]
כד. הפוסקים כרמ"א יכולים למנות כל בית דין על מנת למסור לו את הפרוזבול.[36]
כה. הפוסקים כמרן הב"י, יש להם למסור את הפרוזבול לפני בית דין חשוב שבדור. לכתחילה עדיף שהפרוזבול ייערך בפני אותו בית דין, וייחתם על ידו,[37] אך כיוון שאין כל אדם יכול להגיע אליהם – ישנו נוסח פרוזבול אשר בו המלווה מוסר את שטרותיו בפני שני עדים, והם חותמים שדרכם נמסרו חובותיו לבית הדין חשוב שבדור.[38]
כו. כל אדם יכול לחתום על הפרוזבול, בין שיש לו קרקע בבעלותו ובין שאין לו.[39]
כז. אין צורך למסור בפועל את שטר הפרוזבול לבית הדין, אלא יש לשמור אותו, ובמקרה שבעל החוב אינו מוכן לשלם את חובו, יש להראות לו שטר זה.
כח. יש מהדרין להלוות כסף אחר כתיבת הפרוזבול ולקבוע את זמן פירעונו לפני כ"ט באלול שבשנה השביעית כדי שיישמט, ובכך לקיים את מצוות שמיטת כספים. דרך אחרת היא לציין במפורש חוב אחד שהפרוזבול לא יחול עליו.[40]
ל. במיזם 'נדיבי ארץ' מלווים סכום כסף לקרן על מנת שהלוואה זו תישמט בסוף השמיטה. כנגד כל סכום שאדם שומט ישנם בנקים שמוסיפים סכום דומה, וכך מסייעים למשפחות שרובצים עליהן חובות כבדים לצאת ממעגל החובות.
יש לשים לב לכמה פרטים:
לא. מצוות הקהל אינה נוהגת כיום, כל זמן שבית המקדש עומד בחורבנו ואין אפשרות לקיימה בעזרה שבבית המקדש.[41]
לב. נהגו לעשות זכר למצווה, ולקיים את מעמד הקהל ביום הראשון של חול המועד סוכות במוצאי שנת השמיטה.[42]
לג. יש להנהיג שישבו תלמידי חכמים במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, וילמדו את פרשת הקהל בתורה שבכתב (דברים לא) ובתורה שבעל פה (סוטה דף מא). למוחרת יש להקים במה ליד הכותל המערבי ולכנס את כל העם, וגדולי התורה ידרשו בפניהם בדברי תורה ובדברי התעוררות לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים.[43]
לד. "זאת המצוה עמוד חזק וגדול בדת"[44]. "בזכות הדרישה לציון תהיה רפואה למכותינו".[45]
[1] גיטין (לז ע"א); רמב"ם (שמיטה ויובל פ"ט ה"ג); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף א). ועיין רמ"א (הג"ה שם). ונוהגת אף בחו"ל; (רמב"ם פ"ט ה"א וה"ב).
[2] טור שולחן ערוך (חו"מ סי' סז סעיף א).
[3]מכיוון שאין בכך מעשה, ראה שו"ת הרשב"א (ח"א סי' יח); טור שולחן ערוך (חו"מ סי' סז).
[4] על מנת שלא יעברו על איסור 'לא ִיגוש', ישנה אפשרות לכתוב פרוזבול עבור אדם אחר, מדין 'זכין'. יש לפנות לרב המקומי על מנת לסדר פרוזבול זה.
[5] שביעית (פ"י מ"ט); רמב"ם (פ"ט הכ"ח). ועיין רש"י (ב"מ מח ע"א ד"ה אין); רמב"ם (פיה"מ פ"י מ"ט); רש"ס (פ"י ה"ט).
[6] משום שנאמר: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" (דברים יא, א). ולמדו מכך חכמים ש"אין שביעית משמטת אלא בסופה": ערכין (כח ע"ב); רמב"ם (פ"ט ה"ד); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף ל).
לדעת רוב הראשונים, השביעית משמטת גם אם המלווה לא אומר "משמט אני". ועיין רמב"ם (פ"ט ה"ד) שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף ל).
[7] מכיוון שאין זמן מוגדר להשבתם, הרי שניתן לפרעם בכל זמן נתון, ולכן הדבר נחשב שזמן פרעונם הוא בשמיטה.
[8] שביעית (פ"י מ"א); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף ב).
[9] טעם הדבר הוא שכיוון שאין החפץ המושאל חוזר בעינו אלא חפץ אחר - נחשב הדבר כמלווה שלהוצאה ניתנה. ראה ילקוט יוסף (שביעית, תשמ"ז, סעיף ח ובהערה שם). ועיין בן איש חי (שנה א פר' כי תבוא).
[10] הגר"מ אליהו העיר שהוא הדין לגבי חסכונות בבנק שיכול לפדותם בכל עת ללא מגבלת זמן גם קודם ראש השנה של השנה השמינית, או הפקדה רגילה שמקבל ממנה רווחים אפילו עם היתר עיסקה. כמו כן בהמחאה שמועד פירעונה קודם ראש השנה של השנה השמינית, ורוצה לפדותו רק לאחר ראש השנה. והטעם משום שהוא נחשב כמחוסר גבייה. ועיין יש"ש (גיטין פ"ד סי' מה); ילקוט יוסף (שביעית סעיף ה).
[11] רמב"ם (פ"ט הי"א); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף טז). וכך באר ה'כסף משנה' (פ"ט הי"א), שדין שכר שכיר כהקפת החנות. שיש לשלמה בכל עת, ואינה מוגדרת לתשלום בתאריך מסוים, ולכן ניתן להגדירה כהלוואה.
[12] שביעית (פ"י מ"א) וכדעת ת"ק. וכך הורה הגר"מ אליהו.
[13] מכות (ג ע"א); רמב"ם (פ"ט ה"ט).
[14] שביעית (פ"י מ"ב); מכות (ג ע"ב); גיטין (לז ע"א); רמב"ם (פ"ט הט"ו); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף יא).
[15] רמב"ם (שמיטה ויובל פ"ט הי"ד); ספר השמיטה (עמ' נז סעיף ב).
[16] בשכר המשולם בכל חודש, חיוב התשלום מגיע רק בתאריך שהוסכם בין המעסיק לעובד, כל עוד תאריך זה לא הגיע, אין יכולת גבייה ביד העובד, ואין חיוב תשלום מצד המעסיק, אלא יש ביניהם הסכמה עקרונית שהעובד יעבוד, ולאחר זמן הוא יתוגמל על עבודתו, לכן הדבר דומה לדין שכר שכיר שאינו נשמט. רמב"ם (פ"ט הי"א); טור שו"ע (חו"מ סי' סז סע' טו), ספר השמיטה (עמ' נז סע' ג).
[17] 'נטעי גבריאל' (פ"ז סע' ד).
[18] 'נטעי גבריאל' (פ"ז סע' ה).
[19] 'נטעי גבריאל' (פ"ז סע' ה).
[20] שו"ע (חו"מ סי' סז סע' יד); סמ"ע (שם ס"ק כו), שהקפת חנות שהדרך לשלם היא לאחר זמן, אינם נשמטים.
[21] כרטיס האשראי הוא למעשה הלוואה שחברת האשראי נותנת בכל חודש למחזיקי הכרטיס: פירעון ההלוואה מתבצע בתאריך החיוב שכל בעל כרטיס מגדיר עם החברה, ולכן מכיוון שיש זמן פירעון מוגדר להלוואה זו, בתאריך מסוים בכל חודש, הדבר נחשב לקביעת זמן שאינה נשמטת.
[22] אופן תשלום זה הוא אשראי שבעל השירות נותן למקבל, וישנה הסכמה ביניהם שהתשלום יתבצע מספר ימים מוגדר לאחר סופו של החודש. נראה שאופן תשלום זה הוא כקבע לו זמן לאחר השמיטה, וחוב זה אינו נשמט.
[23] 'נטעי גבריאל' (פרק יב סעיף ו בשם הגר"ח נאה), זאת מכיוון שהם יגבו את חובם גם לאחר השמיטה.
[24] זאת מכיוון שסתם הלוואה היא ל-30 יום, וכשמלווה בחודש אלול הרי שתאריך הפירעון הוא רק לאחר ראש השנה של השנה השמינית.
[25] שביעית (פ"י מ"ד), ראה שבת הארץ (פ"ט הט"ז).
[26] גיטין (לו ע"א); רמב"ם (פ"ט הט"ז); שו"ע (חו"מ סי' סז).
[27] יש שכתבו שצריך לכתוב פרוזבול קודם השביעית: אבן עזרא (דברים טו א); רא"ש (גיטין פ"ד סי' יח); טור (חו"מ סי' סז); 'מנחת ביכורים' (פ"ח הי"א); שו"ע הרב (חו"מ סי' לו). אולם כבר דייקו מפסק הרמב"ם (פ"ט ה"ד), שיכול אדם לגבות את חובו עד סוף השביעית, וכ"כ הרמב"ן (דברים טו א). ב"י (חו"מ סי' סז ד"ה ואין); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף ל).
[28] זאת משום שהוא חושש שמא השביעית משמטת בתחילתה,
[29] ספר השמיטה (עמ' נז סעיף ה).
[30] הגר"מ אליהו, אולם אישה יכולה למנות את בעלה כשלוחה לעשות לה את הפרוזבול.
[31] 'שו"ת יחוה דעת' (ח"ד סי' סד ד"ה אולם). וכך הורה הגר"מ אליהו. לעניין מעמדה של החברה בע"מ וחיובה במצוות, ועיין 'צפונות הרוגוצ'ובי' (עמ' 89); 'משפט כהן' (עמ' רעג); 'שו"ת מנחת יצחק' (ח"ג סי' א); ספר 'הקיבוץ בהלכה' (עמ' 147); חוברת "הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית" (פרק א סעיף 6).
[32] 'שו"ת יחוה דעת' (ח"ד סי' סד ד"ה במסכת גיטין). ולדעת הגר"מ אליהו אין צורך לעשות פרוזבול על חוב לקופות צדקה.
[33] שביעית (פ"י מ"ח); גיטין (לז ע"ב); רמב"ם (פ"ט הכ"ח-הכ"ט); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף לו). ורש"י (שם ד"ה ותלי ליה) פירש בעניין אחר. ועיין ב"ח (חו"מ סוף סי' סז); ש"ך (שם ס"ק יא).
[34] מכות (ג ע"ב); רמב"ם (פ"ט ה"י); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף ט). ועיין סמ"ע (ס"ק יח).
[35] אף שאין הפרוזבול משמט חובות שנעשו לאחר כתיבתו - למעשה אין ההלוואה נשמטת. טעם הדבר, כיוון שכל הלוואה שתיעשה אחר כתיבת הפרוזבול הינה בסוף אלול, ומועד פירעונה מסתיים בסוף תשרי, כדין "סתם מלוה שלושים יום" (מכות ג ע"ב). והלוואה שמועד פרעונה חל לאחר השמיטה אינה נשמטת (כדלעיל סעיף י). וכך כתבו: 'אור זרוע' (ח"ב ע"ז סי' קכג); 'נועם ירושלמי' (מכות פ"א ה"א); 'שו"ת דבר אברהם' (ח"א סי' לב אות ד). הב"ח (חו"מ סי' סז) חולק וסובר שהלוואה כזו משמטת. ועיין 'מנחת חינוך' (מצווה תעד ד"ה והנה דין זה) שדחה את ראיותיו.
ועיין 'שו"ת חת"ם סופר' (חו"מ סי' קיג) שכתב שכיום כל הלוואה נחשבת כמי שניתנה בתנאי מפורש: "על מנת שלא תשמטני בשביעית" (מכות ג ע"ב). לדעתו הסיבה שכותבים פרוזבול היא כדי שאנשים לא יימנעו מלהלוות ויעברו על איסור התורה "הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל".
[36] רמ"א (חו"מ סי' סז סעיף יח בהג"ה). והגר"מ אליהו העיר שאף לדעת הרמ"א צריך לעשות את הפרוזבול בפני בית דין דווקא, ולא די בשלושה אנשים.
[37] שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף כא). ועיין סמ"ע (ס"ק מ).
[38] נוסח שהתקין הגאון בעל 'שו"ת חקרי לב', עפ"י שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף יח). וכפירוש 'המרדכי' (גטין פ"ד סי' שעט). והובא גם בטור וב"י (חו"מ סי' סז) וב'שו"ת המבי"ט' (ח"ב סי' פא). וכך הורה הגר"מ אליהו שיעשו הנוהגים כדעת מרן השו"ע.
כתיבת פרוזבול מותנית בכך שללווה תהיה קרקע כלשהי: גיטין (לז ע"א); שו"ע (חו"מ סי' סז סעיף כב). לכן נהגו לכתוב בנוסח הפרוזבול: "וכך אמר לנו המלווה פלוני: קנו ממני ד' אמות קרקע בקנין גמור ושלם ללווים פלוני ופלוני...". אולם אם לא כתב כן אין הדבר מעכב. ועיין חכמת אדם (שערי צדק פרק כא סי' ח); ועיין 'ילקוט יוסף' (דיני שמיטת כספים סעיף יח, ובהערה שם).
[39] שו"ע (חו"מ סי' סז סע' כב).
[40] בן איש חי (שנה א פר' כי תבא אות כו); ספר 'דיני ממונות' (להרב בצרי, הלכות שמיטת כספים עמ' רנד). וכך הורה הגר"מ אליהו.
[41] לגבי חיובה מהתורה יש אומרים שהדבר תלוי בשמיטה, שבזמן הזה אינה נוהגת מהתורה. האדר"ת (קונטרס "זכר למקדש" ורשא תרמט, נדפס מחדש בקובץ "הקהל" הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשו); הגריא"ה הרצוג (מאמר "זכר להקהל", נדפס בקובץ הנ"ל). אולם הג"ר שלמה דוד כהנא כהנא (מאמר "הקהל בזמן הזה", שם עמ' עז-פד) מסתפק שמא גם היום נוהגת מצוה זו ומן התורה.
בסיבת הדבר שאין כיום כלל חיוב הקהל (אף מדרבנן), כתב המנחת חינוך (מצוה תריב ד"ה שנצטוינו) עפ"י סוטה (מא ע"ב), שבפשטות מקום העזרה הוא לעיכובא אולם נשאר לבסוף בצ"ע. וכן דעת האדר"ת (קונטרס "זכר למקדש" שם) והגר"א שפירא (מנחת אברהם סי' ל מו"מ עם הרה"ג ש. ד. כהנא תשובה א אות ג ותשובה ב אות ד), שיתכן שחיוב הקהל תלוי במצות ראייה שהיא תלויה במקדש, ובמצוה זו קיים תנאי שצריך "בבוא כל ישראל". ואמנם יתכן שבבית שני נהגה מצוה זו מדרבנן. אך כשאין בית מקדש- אין חיוב כלל. ועי' מאמר הגרש"י זוין (לאור ההלכה עמ' קלט).
[42] בדעה זו היו מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים: האדר"ת (קונטרס "זכר למקדש" נדפס בקובץ "הקהל"); הגריא"ה הרצוג (שם עמ' נז-עב); הגרש"ד כהנא (שם עמ' עז-פד); הגרי"מ חרל"פ (שם עמ' עג-עו); הגרש"י זוין (לאור ההלכה עמ' קלה-קמ); הגרצי"ה קוק (פתיחה לקובץ "הקהל", הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' ח-יב); הגר"א שפירא (מנחת אברהם סי' ל סוף תשובה א ד"ה והנה בעיקר הדין).
[43] הגריא"ה הרצוג (קובץ "הקהל" עמ' סט). לפירוט דיני הקהל, עי': רמב"ם (הלכות חגיגה פ"ג); ספר החינוך (מצוה תריב); מאמר הרה"ג בנימין צבי יהודה רבינוביץ תאומים ("בירורי הלכה על הרמב"ם חגיגה פ"ג", קובץ "הקהל" עמ' צד-קכא); הגרמ"צ נריה ("תורה שבעל-פה" טו עמ' קכד קלו, "צניף מלוכה עמ' 298-289); אנציקלופדיה תלמודית (ערך: הקהל).
[44] ספר החינוך (סוף מצוה תריב).
[45] חידושי חת"ם סופר (סוכה מא).