שימושים נוספים בפירות שביעית | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

פרק כא שימושים נוספים בפירות שביעית

1. יסודות ההלכה

א. פירות שביעית ניתנו לא רק לאכילה ולשתייה אלא לשימושים נוספים הדומים לאכילה, כגון הדלקה וסיכה בשמן.^[1] שימושים אחרים, שאינם דומים לאכילה – אסורים. ההגדרה הכללית לשימושים המותרים היא "הנאתו וביעורו שווה",^[2] דהיינו שבזמן ההנאה מהפרי, הוא גם כלה מהעולם.

2. הדלקת הנר

ב. שמן העשוי מזיתים (או מצמחים אחרים) שיש בהם קדושת שביעית – מותר להשתמש בו למאור.^[3] לכן מותר להדליק בו נרות שבת שנועדו לשימוש האדם.^[4]

ג. אין להשתמש בשמן של שביעית לשם הדלקה שאינה להנאת האדם, כגון הדלקת נרות חנוכה שאסור ליהנות מאורם,^[5] וכן הדלקת נר זיכרון (יארצייט) או נר משמן בעמוד התפילה של בית הכנסת.^[6]

ד. אסור לשפוך שמן של שביעית להדלקה בתוך מדורה.^[7]

3. שימושי רפואה

ה. נאמר בתורה:^[8] "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". מכאן למדו חז"ל: "לאכלה – ולא למלוגמא (תרופה)".^[9]

ו. איסור זה כולל שני חלקים:

אין להכין תרופות ומשחות מפירות שיש בהם קדושת שביעית.^[10]
אין לאכול או לשתות פירות שביעית כשניכר שעושה כן לרפואה, אך אם משתמש בהם באופן שמשתמשים בו גם אנשים בריאים, כחלק ממאכל – מותר.^[11]

ז. מותר לשים משקה חריף בפה לצורך שיכוך כאב שיניים, אם בולע אותו לבסוף.^[12] קל וחומר שמותר לשתות משקה חריף באופן הרגיל (או כתוספת לתה), אף על פי שכוונתו לשכך בכך את הכאב.

ח. אסור לגרגר שמן של שביעית לשם שיכוך כאבי גרון,^[13] אבל מותר לשתות משקה מבושל בשמן (כגון מרק עוף) לשם הקלה על הכאב.

ט. מותר להשתמש במאכל בהמה לתרופה.^[14]

י. צמחי מרפא שלא מקובל להשתמש בהם אף למאכל בהמה – אין בהם קדושת שביעית, ומותר לאוכלם ולהכין מהם תרופות בכל דרך.^[15]

יא. אין להכין ויטמינים מפירות שביעית, אף על פי שהם מיועדים גם לאנשים בריאים.^[16]

יב. מותר ליטול תרופות שיש בהן מרכיבים הקדושים בקדושת שביעית, אף אם הכנתן הייתה בדרך שאינה מותרת.^[17]

4. סיכה

יג. מותר להשתמש בפירות שביעית לצורך סיכת הגוף בפירות שזו הדרך המקובלת להשתמש בהם (כגון שמנים שונים), אך אין להשתמש בפירות שלא נהוג לסוך בהם, כגון יין, או שהם נפסדים בכך, כגון אבוקדו.^[18]

יד. אין להכין משחות ומוצרי קוסמטיקה שונים משמן ומפירות אחרים של שביעית.^[19]

טו. אדם שרגיל לסוך בשמן – מותר לו לסוך את הגוף או את הראש בשמן של שביעית גם לצורך רפואה,^[20] אבל אין להשתמש בצמר גפן לשם כך.^[21]

טז. אין להשתמש בפירות או שמן של שביעית לסיכת כלים^[22] או בהמה.^[23]

5. צביעה

יז. מותר להשתמש בפירות שמיועדים לצביעה, אך אין לצבוע בהמה בצבעים אלו.^[24]

יח. צבעים המיועדים למצווה, כגון עפצים לכתיבת ספר תורה או לצביעת תפילין – יש בהם קדושת שביעית, ומותר לכתוב ולצבוע בהם.^[25]

6. ניקיון

יט. אין להשתמש בלימון ובחומץ משביעית לצורך הברשת בגדים או הברקת סירים וכדומה.^[26]

7. שימושים שונים

כ. הרוצה לתלות פירות שביעית לנוי בסוכה, יאמר: 'איני בודל מפירות אלו כל בין השמשות של שמונת ימי הסוכות'. בכך יהיה מותר לו להשתמש בהם בכל עת, גם במהלך חג הסוכות.^[27]

כא. אסור להכין כלים וכדומה מפירות שביעית,^[28] וכן אין לחקוק צורות בפירות שביעית לשם נוי, או לעשות מהם צורות שונות,^[29] אם לא אוכלים אח"כ את שאר החלקים. אך אם הפרי נאכל לאחר מכן- מותר.^[30]

8. שמנים אתריים

כב. שמנים שמשמשים בדרך כלל לסיכה או לריח, מותר להפיק מהם את השמנים שלהם. צמחים שהשימוש הרגיל שלהם הוא לאכילה, אין להפיק מהם שמנים אתריים.

לכן:

כג. אין לעשות שמנים אתריים לסיכה או לרפואה מפירות הראויים למאכל.

כד. צמחים המשמשים בעיקר לאכילה, לתבלינים וכדומה, ויש כאלו שמפיקים מהם שמן לצרכים רפואיים, יש בהם קדושת שביעית, ואין להפיק מהם שמן. לכן אין לעשות שמן מצמחים כגון: רוזמרין, מליסה, מנתה, נענע, לואיזה, זעתר, מרווה, אורגנו, בזיליקום, שיבה, פטרוזיליה, סטיביה, זוטה לבנה, עשב לימון, מיורם והדומים לאלו.

כה. צמחים שאין להם פרי, אך יש בעליהם שמנים שמיועדים לסיכה, יש בשמנים המופקים מהם קדושת שביעית, ומותר להפיק אותם בשמיטה: גרניום, אקליפטוס, לבנדר, אלוורה, טיון דביק, פגם, סרפד וכו'.

כו. צמחים שעיקר ייעודם לסיכת האדם, יש בהם קדושת שביעית, ומותר לסוך בהם, אבל אסור לעשות מהם שמנים להרחה.

9. שזירת פרחים וענפים

כז. מותר לשזור פרחים, ענפים וכדומה מצמחים שגדלו בשביעית, שכן באלו אין קדושת שביעית. יש לגזום אותם מהעץ בשינוי, או באופן שאינו מיטבי לצמח.

כח. מותר אף לייבש פירות כגון קליפות לימון לשם נוי, כאשר מניחים אותם במקום מסודר. יש לנהוג בהם קדושה כל עוד הם ראויים למאכל, וריחם לא פג.

[1] תו"כ (בהר פר' א הל' י); רמב"ם (פ"ה ה"א).

[2] סוכה (מ ע"א); בבא קמא (קב ע"א). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"י אות א).

[3] רמב"ם (פ"ה ה"א וה"ח). לביאור מקור הדין ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"א הערה 1).

[4] 'כרם ציון' (פרק יג סעיף טו).

[5] 'בית רידב"ז' (סי' ה סעיף ט בהג"ה לפאה"ש); 'בצאת השנה' (עמ' נח סעיף ח). וכך הורה הגר"מ אליהו, והוסיף שיש להחמיר גם בהדלקת ה"שמש" בשמן של שביעית, מפני שיש אוסרים שימוש לאורו לכתחילה. לדעת הגרש"ז אויערבך הדבר מותר מפני שלדעתו התורה התירה כל הדלקה בפירות שביעית, ובלבד שלא תהיה השחתה של השמן. ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"ח אות ב).

[6] ספר השמיטה (עמ' לב סעיף ב). ב'שו"ת יביע אומר' (ח"ג יו"ד סי' יט) הסיק שמותר להדליק נרות אלו בלילה. ועיין 'בצאת השנה' (עמ' נט הערה 11); שבת הארץ (פ"ה ה"ח אות ב).

[7] רמב"ם (פ"ה ה"ח). ועיין שבת הארץ (הערה 3).

[8] ויקרא (כה, ו).

[9] סוכה (מ ע"ב); רמב"ם (פ"ה ה"י).

[10] רמב"ם (פ"ה ה"י והי"א). ועיין שבת הארץ (פ"ה הי"א אות א).

[11] תוספתא (פ"ו ה"ב). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ג). ההגדרות המעשיות הן כמו בהלכות שבת. לעניין זה ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק לד סעיף ד-ה).

[12] ראה בהערה הקודמת. וכך הורה הגר"מ אליהו, והוסיף שמותר גם לשים קוניאק בתה כדי לשתות אותו.

[13] עפ"י רש"י (ברכות לו ע"א ד"ה תחילה); רמב"ם (שבת פכ"א הכ"ד). ולדעת התוס' (ברכות שם ד"ה לא) אסורה גם שתייה לשם רפואה אם אין זו דרך בריאים.

[14] רמב"ם (פ"ה הי"א). הרב קוק (שבת הארץ פ"ה הי"א אות ו, ועיין הערה 31) כתב עפ"י גירסת הגר"א בירושלמי (פ"ז ה"א) שהיתר זה מותנה בכך שלא ישנה את צורתו בניגוד לדרך השימוש המקובלת (כגון סחיטה). על פי גירסת הדפוסים בירושלמי אין איסור לסחוט מאכל בהמה לצורך תרופה לאדם. וכ"כ הרש"ס (שם, הוצאת תבונה ד"ה מלוגמא). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"ט הערה 4, הי"א אות ו והערה 34).

[15] חזו"א (סי' יד ס"ק ה ד"ה ונראה); שבת הארץ (פ"ה הי"א אות ב).

[16] 'כרם ציון' (פרק יג סעיף יז); שבת הארץ (פ"ה הי"א אות א).

[17] עפ"י 'ערוך השולחן' (סי' פא סעיף ז). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ד והערה 36, פ"ה ה"כ הערה 20).

יש להקל אף אם יש בתרופות אלו מרכיבים שנעשו מספיחין (כגון עמילן). לעניין זה עיין 'כרם ציון' (פרק יג; 'גידולי ציון' ס"ק י); שבת הארץ (פ"א ה"ו הערה 42, פ"ד ה"ב אות ג, פ"ו ה"ב אות ג).

[18] עפ"י יומא (עו ע"ב); רמב"ם (פ"ה ה"א וה"ו); שבת הארץ (פ"ה ה"ו אות א). ומ"מ אסור לסוך במרחץ: רמב"ם (שם). ועיין שבת הארץ (אות ד).

[19] רמב"ם (פ"ה ה"ו). ועיין שבת הארץ (אות ב), שם מובאת מחלוקת בטעם האיסור, אם משום שפוסל את השמן לאכילה או משום שמפחית את כמותו. וניתן להסיק מכך גם לגבי שמן שאינו ראוי למאכל, כגון שמן חוחובה. לגבי דין קניית מוצרי קוסמטיקה מאדם החשוד על השביעית, עיין שבת הארץ (פ"ה ה"ו אות ג).

[20] 'פאת השולחן' (סי' כד סעיף ט וביש"ר ס"ק לד); שבת הארץ (פ"ה ה"ו אות ד).

[21] 'פאת השולחן' (סי' כד סעיף ט, ועיין סעיף י וס"ק לג-לד); שבת הארץ (פ"ה ה"ו אות ד והערה 19). הגר"מ אליהו הורה שאסור לסוך את השיער בשמן של שביעית לשם הסרת כינים וכדומה, שכן אינו נעשה כדרך בריאים. המקלים מסתמכים על כך שהשמן אינו נספג בשיער, וחלק גדול ממנו יורד על ידי המסרק או בחפיפה שאחרי הסיכה.

[22] רמב"ם (פ"ה ה"ז, פ"ו ה"י).

[23] הרב קוק (שבת הארץ פ"ה ה"ב אות ב והערה 10).

[24] רמב"ם (פ"ה ה"א וה"ט). היתר הצביעה חל גם על כלים המיועדים לשימוש האדם: מאירי (ב"ק קא ע"א, מובא בשטמ"ק ד"ה ת"ש בגד). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"א אות ב).

[25] רש"ס (פ"ח ה"א ד"ה ומשני ר' יוסי); 'מנחת שלמה' (סי' מב, סי' נא אות יג). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"ט אות ג). הגר"מ אליהו העיר שיש בעיה בשימוש בצבע למטרה זו, מפני שהוא חייב בביעור.

[26] 'בצאת השנה' (עמ' נח סעיף ז). הרמב"ם (פ"ה ה"י) כתב שיש קדושת שביעית במיני כובסין, כמו: בורית ואהל, ומתוך כך כתב שמותר לכבס בהם. לעומת זאת, במינים אחרים שיש בהם קדושת שביעית כתב שאסור לכבס. ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"י אות ב). לדעת ה'כסף משנה' (פ"ה ה"י) יש קדושת שביעית בכל מיני הכבסים. ולדעת מהר"י קורקוס (שם) אין קדושת שביעית אלא במינים שהנאתן וביעורן שוה. ועיין שבת הארץ (אות ב). הגר"מ אליהו העיר שבקליפת הלימון אין קדושת שביעית, ומותר להשתמש בה למטרות אלו. לעניין כביסה במאכל בהמה ועיין שבת הארץ (פ"ה הי"א אות ו).

[27] נמסר בשם הגרי"ש אלישיב (משפטי ארץ פרק כד סעיף א, ועיין הערה 2) שהדבר מותר. והגר"מ אליהו הורה שמכיוון שנויֵי סוכה אסורים בהנאה כל שמונת ימי החג - הדבר אסור בפירות שביעית, אלא אם יתנה כדין שאינו בודל מהם כל שבעה.

[28] עפ"י רש"ס (פ"ב ה"ז ד"ה עלי קולקסיא) שכתב בפירושו הראשון שכל שימוש במאכל לצורך אחר נחשב שינוי מדרך שימושו, ועפ"י החזו"א (סי' יג ס"ק ח) המסביר שכל שימוש שאינו לאכילה - חשוב כסחורה. ועיין שבת הארץ (פ"ד הי"ח אות ח, פ"ה הי"א אות ו). הגר"מ אליהו העיר שמותר להשתמש לשם כך בקליפות של פירות.

[29] אף שאינו מפסיד בכך כלום, מפני שניתן לבשל את כל החלקים ולאכלם, נראה שאסור משום שבסופו של דבר הכול הולך לאיבוד.

[30] בירושלמי (פ"ב ה"ז) וביאור הגר"א (שם), מבואר שמה שאסרו להשתמש בפירות שביעית בתור כלים היינו משום שמפסידם בכך. ומכאן שאם אין בעשיית הכלי משום הפסד לפרי - נראה שמותר. לטעמו של החזו"א נראה שמותר מפני שגם כך האבטיח והאשכולית נשארים מיועדים לאכילה. וכן יש לומר בדעת הרש"ס (פ"ב ה"ז ד"ה עלי קולקסיא) בפירושו השני. אך לפי פירושו הראשון, אסור לעשות כלי על אף שאין בכך משום הפסד לפרי. וכך סבור בעל ה'אמונת יוסף' (שם, ד"ה הורי, פ"ז ה"א ד"ה א"ל אתון).