טיפול בשאריות מזון | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

פרק כ טיפול בשאריות מזון

1. שאריות מזון שונות

א. קדושת שביעית חלה על כל הפירות והירקות שגדלו בשביעית ושראויים למאכל אדם או למאכל בהמה. קדושה זו חלה גם על שאריות המזון שעדיין ראויות למאכל לאחר בישול.

ב. יש קדושת שביעית בשאריות המזון האלו:

קליפות הראויות למאכל אדם (קליפות תפוחים, מלפפונים, גזר וכדו') או בהמה (כגון קליפות בוטנים), גם אם אין לאדם בהמה שיכולה לצרוך קליפות אלו בפועל.^[1]
גרעיני פירות שיש בהם שאריות מהפרי (כגון: גרעיני תמרים, זיתים, אפרסקים ושזיפים) או שמקובל לאוכלם בפני עצמם (כגון: גרעיני אבטיח).^[2]
קליפות תפוזים, מפני שמקובל להשתמש בהן למאכל בהמה ואף להכנת ריבות וממתקים.^[3]
חלקי פרי ניכרים שנותרו לאחר האכילה.

ג. אין קדושת שביעית בשאריות המזון האלו:

גרעינים שאין בהם חלק הראוי לאכילה (כגון גרעיני משמש) וכן גרעיני פירות שטעמם מר ואינם נאכלים בפני עצמם (גרעיני הדרים, חרצני ענבים וכדומה).^[4]

2.. קליפות קשות שאינן משמשות למאכל בהמה (כגון קליפות שקדים או אגוזים).^[5]

שאריות מועטות שנשארות בצלחת ובסיר לאחר הבישול או הארוחה.
מים שבישלו בהם תפוחי אדמה וירקות שונים שלא נהוג כלל להשתמש בהם לאחר הבישול.^[6]

ד. מותר לקלוף פירות וירקות אעפ"י שקליפתם ראויה למאכל,^[7] וכן מותר להסיר מהם חלקים שאינם יפים (כגון: עלים חיצוניים של כרוב).^[8] מן הראוי להימנע ככל האפשר מלהסיר חלקים הראויים למאכל,^[9] גם אם מניח את השאריות בשקית מיוחדת.

ה. קדושת שביעית נוהגת גם בתבשיל שאחד מהרכיבים שלו קדוש בקדושת שביעית (כגון: מרק שיש בו ירק של שביעית), אם הכמות שלו אינה בטלה בשישים.^[10]

ו. ענפים ריחניים ופרחים ריחניים – אסור לזרוק אותם כל זמן שיש להם ריח טוב.^[11]

2. טיפול בשאריות מזון

ז. מותר לאדם לאכול (או להכין לאכילה) פירות שביעית בכל דרך רגילה ומקובלת, אף שבכך עלול להיגרם הפסד לחלק מהפרי^[12] (לדוגמה: מותר לאכול חצי תפוח וכדומה, למרות הקלקול של החלק הנותר). מן הראוי לדאוג לאכילת כל הפרי, כדי למעט בהפסד.^[13]

ח. מותר להניח פירות שביעית במקום נקי, אעפ"י שבוודאי יירקבו בעתיד, מפני שאינו מפסידם באופן ישיר.^[14]

ט. שאריות שאין בהן קדושת שביעית, מותר להשליכן לפח האשפה.

י. אין להשליך דברי מאכל שיש בהם קדושת שביעית לפח האשפה, מפני שהם נמאסים בכך.^[15]

יא. דרך הטיפול העדיפה בשאריות הפירות:

מומלץ להכין בכל בית מתקן או כלי ייעודי ('פח שמיטה') שבו ניתן להניח את כל שאריות המזון שישנן, ורק לאחר שתירקבנה מעט, מותר להשליכן לפח האשפה.
כאשר מדובר בשאריות של מזון מוצק, יש להניח אותן בשקית מיוחדת ולשמור אותן בכלי הייעודי, עד שלא תהיינה ראויות למאכל אדם, ואחר כך מותר להניח את השקיית בפח האשפה.^[16]
בכלי הייעודי אסור לערב שאריות פירות טריים עם ישנים, מפני שהם נמאסות בכך. כמו כן אסור לערב שם שאריות מזון נוזלי מסוגים שונים או לערב שאריות של נוזלים ומוצקים ביחד, אף אם ניתן להפרידם שוב לאחר זמן.

יב. אם הפירות הם ממינים שונים ולא נגרם לכל מין נזק ממשי, אפשר להקל במקום הצורך ולערבב את שאריותיהם. אם נגרם לכל מין נזק ממשי כגון בתבשילים שונים, אין לערבבם, אלא יש להכניס כל מין לשקית נפרדת ואז לזרוק ל'פח השמיטה'.

יג. מותר לזרוק את הפירות שבפח הייעודי לפח המרכזי לאחר שהפירות נרקבו ואינם ראויים למאכל אדם. בפירות יש לחכות שבוע לערך, ובתבשיל – כיומיים. מובן שאם יש בפח זה פירות שהונחו בתאריכים שונים, יש לחכות מעת הנחת הפירות האחרונים.

3. מקרים נוספים

יד. פירות המאוסים על האדם – יש בהם קדושת שביעית כל זמן שמקובל להשתמש בפירות כאלה למאכל בהמה, ומותר לזרוק אותם לפח האשפה, מפני שדבר זה אינו פוסל אותם מלשמש למאכל בהמה.^[17]

טו. שאריות מזון שנשארו זמן רב מחוץ למקרר עד שנשתנה טעמן ולא מקובל יותר לאוכלן – מותר להשליכן לפח.^[18]

טז. איסור הפסד חל גם על מרק ירקות ומים שבישלו בהם ירקות עד שקיבלו מהם טעם טוב, גם כשאין בהם ירקות שניתן לראותם (כגון מי סלק, שיש העושים מהם חמיצה), ויש להניחם בכלי הייעודי בתוך שקית, או להשאירם גלויים במשך הלילה.^[19]

יז. מותר לשטוף שארית מועטה של מזון הדבוקה בדופנות הסיר, או בכלי הבישול האחרים, בקרש חיתוך, בפומפייה וכדומה.^[20]

4. הפרדת פסולת

יח. בבתים שבהם מתבצעת בכל ימות השנה 'הפרדת פסולת במקור', דהיינו הפרדה במטבח הבית בין פסולת אורגנית (שאריות קליפות וירקות, קליפות ביצים, בשר וכדומה) לבין פסולת מוצקה (פלסטיק, זכוכית וכדומה), והן מושלכות לפחים שונים, ניתן להמשיך ולהפריד את הפסולת, אלא שיש לנהוג לפי ההנחיות של 'פח השמיטה'. במקום לשים את השאריות של הפסולת האורגנית בשקית ניילון, ניתן לשים אותן בשקיות נייר.

יט. בפינוי הזבל במשאיות הזבל, ובמתקן קצה שבו מתבצע תהליך ההפיכה של הפסולת לקומפוסט (באופנים השונים), מותר לפנות ולעבד את הפסולת כרגיל, כבכל שנה.^[21]

5. האכלת בעלי חיים בשאריות

כ. מותר לתת לבעלי חיים קליפות ושאריות של פירות שיש בהן קדושת שביעית, שאינן מיועדות כבר למאכל אדם.^[22]

כא. דברי מאכל הראויים למאכל אדם – אסור להשתמש בהם למאכל בעלי חיים.^[23]

כב. דברי מאכל שנפסלו ממאכל אדם – מותר לתת אותם לבעלי חיים.^[24] היתר זה מותנה בכך שלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו ולהכשיר את המאכל לאדם.^[25]

כג. ירקות ופירות שנאכלים רק כשהם קלופים, ואדם לא יבוא כלל לאכול את הקליפות, מותר לתת את הקליפות מייד לאחר הקילוף לבעלי חיים, ואין צורך לחכות לריקבונם.

6. קומפוסט – דשונת

כד. הבעייתיות בקומפוסטר היא העובדה שמכניסים למכשיר באופן רציף שאריות של פירות וירקות, דבר שגורם בהכרח לריקבונם, ואילו אין להפסיד פירות שביעית.

כה. ניתן לשים את שאריות המזון על גבי שקיות נייר או עיתונים וכדומה (כך לא גורמים לריקבון בידיים), ולערבב את התכולה שבמתקן רק כשבוע לאחר הנחת הפירות האחרונים במתקן. מותר להוסיף חומרים שגורמים לריקבון נוסף (תולעים אדומות, 'בוקאשי') רק כשבוע לאחר הנחת הפירות האחרונים במתקן.

כו. מותר להכניס עם שאריות המזון הקדוש בקדושת שביעית שאריות של חומרים שאינם קדושים, בתנאי שאינו מפסיד את פירות השביעית.

כז. לאחר שתהליך הכנת הקומפוסט הסתיים, מותר להוציא את הקומפוסט לתוך שקים ולהניחו במחסן בצורה מסודרת, אך אין לעשות ממנו ערמות בחצר. מותר לפזר אותו כפי הנחיות הדישון.

כח. אין להניח בשביעית מתקן חדש של קומפוסט על גבי הקרקע, משום שבכך הוא מטייב את הקרקע שעל גביה המתקן מונח, אך ניתן להעמיק את הבור בתוך האדמה ולהניח שם שאריות, או להניח את הקומפוסטר במקום שאין בו צמחים.^[26]

7. טיפול בשאריות מזון הקדושות בקדושת שביעית במטבח הציבורי

כט. במטבחים גדולים כגון בסיסים צבאיים, בשירותי הסעדה (קייטרינג), במלונות וכדומה, שאריות אוכל שיש בהן קדושת שביעית יוצרות בעיה שאינה פשוטה כל עיקר, אך אין ספק שאין להימנע מקניית תוצרת שביעית בשל כך, שכן קניית תוצרת זו מחזקת את החקלאים שהם המתמודדים העיקריים עם ניסיון מצוות השביעית.

ל. מכיוון שבמטבחים ציבוריים כמות התוצרת המעובדת גדולה, יש להיערך מראש ולהכין כלי אחסון גדולים עבור שאריות המזון הקדושות בקדושת שביעית. יש לוודא כי כלים אלו מאושרים גם מבחינת נוהלי משרד הבריאות בנושא עודפי מזון.

לא. עיבוד התוצרת במטבח:

מותר לקלף את התוצרת כרגיל. את הקליפות שעדיין ראויות למאכל אדם יש לשמור בתוך פח ייעודי, למשך מספר ימים, ולאחר מכן להשליכן לפח הראשי.
מותר לקלוף את תפוחי האדמה במכונת הקילוף הרגילה, גם אם בשל כך הקליפות מוזרמות ישירות לביוב.^[27]
מותר לעבד את כל סוגי הפירות והירקות שישנה רגילות לעבדם.
מומלץ לתכנן את התפריט באופן שבו הפרי שמשתמשים בו ינוצל ברמה המיטבית.

לב. שטיפת כלי העיבוד, כלי ההגשה וכלי האוכל מותרת כרגיל, אולם את שאריות המזון הקדושות בקדושת שביעית, גם כשהן בתערובת עם מזון שאינו קדוש, יש להניח בכלי הייעודי לכך.

לג. אין מניעה לערבב פירות או תבשילים שיש בהם קדושת שביעית עם פירות או תבשילים שאין בהם קדושת שביעית, ובלבד שלא יתקלקלו או ייגרם להם נזק עקב הערבוב.^[28]

לד. הדרך הטובה ביותר, הן מהבחינה ההלכתית והן מהבחינה החינוכית, היא להודיע למסובים באילו פירות וירקות יש קדושת שביעית, ולהניח באמצע השולחן כלי ובו המסובים יניחו רק את שאריות הפירות והירקות הנ"ל.

לה. אם בשל נוהלי משרד הבריאות לא ניתן לשמור אוכל שבושל וחומם מטעמי בריאות, מותר לאסוף את כל האוכל שנותר ושלא ניתן לשומרו, להכניסו לשקיות ניילון ולהשליכו לפח, מכיוון שבמקרים אלו אין עירוב של אוכל חדש וישן. האוכל מצוי בשקיות, והוא מפונה ונקבר באתרי הטמנה לאחר מספר ימים מועט.

[1] עפ"י רמב"ם (שמיטה ויובל פ"ה הכ"א, פ"ז הט"ו, תרומות פי"א ה"י). ועי' שבת הארץ (פ"ה הכ"א אות א-ב).

[2] חזו"א (סי' יג ס"ק יא ד"ה פ"ז) וספר השמיטה (עמ' לא סעיף א) עפ"י רמב"ם (תרומות פי"א הי"א). ועיין 'כסף משנה' (פ"ז הט"ו); ספר השמיטה (שם הערה 5); 'שו"ת משנת יוסף' (ח"א סי' לח אות ד); 'שו"ת שבט הלוי' (ח"ז סי' רכד); שבת הארץ (פ"ה הכ"א אות ג-ד, פ"ז הט"ו אות א). נמסר בשם הגרי"ש אלישיב (משפטי ארץ פרק כג הערה 10, ועיין הערה 11) שאם הוריד מהגרעין את כל מה שברצונו לאכול ממנו - מותר לו לזרוק את השאר.

[3] יש דיון נרחב באחרונים האם יש קדושת שביעית בקליפות תפוזים ראה הרב קוק (משפט כהן סי' פד, דעת כהן סי' רמ), הגרש"ז אויערבך (מובא בשו"ת משנת יוסף ח"א סי' ל) חזו"א (סי' יד ס"ק י ד"ה ובמ"ב, מעשרות סי' א ס"ק ל), בזמננו מכיוון שגם בתעשייה משתמשים בקליפות תפוזים, יש לכתחילה לנהוג בהם קדושה.

[4] חזו"א (מעשרות סי' א ס"ק לא ד"ה וגרעינין); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' לח אות ד). ועי' שם שדן בקדושת שביעית בגרעיני אגסים ותפוחים הנאכלים עם הפרי.

[5] חזו"א (סי' יג ס"ק יא) עפ"י רמב"ם (שם). והגר"מ אליהו הורה שאסור לזרקן לפח, משום ביזיון פירות שביעית.

[6] נמסר בשם הגרי"ש אלישיב (משפטי ארץ פרק כג סעיף יג והערה 27) שלא שייכת קדושת שביעית בדבר שאין דרך בני אדם לאכלו.

[7] חזו"א (סי' יד ס"ק י) וכשם שמותר לנפות קמח גם יותר מהרגלו. עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ז). ומקור הדין בתו"כ (אמור פר' ד הל' יא).

[8] פאה"ש (סי' כד סעי' ג). ועי' רמב"ם (פ"ה ה"ג, ובפיה"מ תרומות פי"א ה"י).

[9] משפט כהן (סי' פה); ספר השמיטה (עמ' לא סעי' ב); כרם ציון (פרק יד סעי' ב). וכ"כ הגרי"ב זילבר (הלכות שביעית סי' ה, כסא דוד ס"ק ט; משנת בנימין סי' מב) להחמיר אף אם רוצה לחתוך קליפות עבות מפני שממהר וכדו'.

[10] רמב"ם (פ"ז הכ"ב). ועי' שבת הארץ (אות ב). ולענין ביעור בתבשיל כזה ראה פרק כד סעיף יא, ולענין סחורה במוצר כזה ראה פרק ט סעיף ה.

[11] לעניין קדושת שביעית בענפים ופרחים ריחניים ראה פרק ה סעיפים יב- יד. והגר"מ אליהו הוסיף שגם לאחר נבילת הפרח אין לזרוק אותו לפח האשפה, משום ביזיון פירות שביעית.

[12] כך נמסר בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ, משפטי ארץ (פרק כא הערה 15) ולדעתם אין איסור בגרם הפסד הבא מכוח אכילת פירות שביעית.

[13] כך הורה הגר"מ אליהו.

[14] משפט כהן (סי' פה בסופו); חזו"א (סי' יד ס"ק י).

[15] עפ"י 'משפט כהן' (סי' פה). לדעת הגר"ש ישראלי אין קדושת שביעית בשאריות מזון שאין דרך בני אדם לאוכלן לאחר שנשארו (כגון שאריות אוכל שנותרו בצלחת).

[16] לפי בדיקות שערך הרב ד"ר ישראל מאיר לוינגר, ההכנסה לשקית וסגירתה אינה מזרזת את תהליכי הריקבון. ואם השקיית סגורה היטב - אין השפעה לכך שהיא מונחת באשפה.למעשה יש להבחין בין פחי אשפה המרוקנים לתוך משאיות המצויידות במדחסים הקורעים את השקיות, לבין פחי אשפה המרוקנים לתוך מקומות בהם אין מדחסים. כיום הרוב המוחלט של הזבל הביתי מפונה בעזרת משאיות עם מדחסים, ולכן יש להשאיר את שאריות המזון בפח מיוחד לשמיטה, ורק לאחר מכן להוציא לפח האשפה המרכזי.

[17] הרב קוק (שבת הארץ פ"ה הי"ב אות א; קונטרס אחרון סי' כא); 'תורת הארץ' (פרק ח אות כו); הגרש"ז אויערבך (סי' י אות ו ד"ה ומיהו). וכן משמע בירושלמי (מעשר שני פ"ב ה"א), ועיין ביאור הגר"א ו'פני משה' (שם); 'שו"ת ציץ אליעזר' (חי"א סי' סח אות ד). ו'תורת השמיטה' (סי' יב ציון עא) נוטה להקל עפ"י הרמב"ם (מעשרות פ"ג הי"א). לדעת החזו"א (סי' יג ס"ק כד) אמנם יש קדושת שביעית במאכל אדם שנעשה ראוי לבהמה, אך במקום אחר (סי' יד ס"ק י ד"ה נראה, מסקנה) מסתפק לומר שאין להחמיר אלא אם מקובל ע"י רוב בני אדם לתת את המאכל הזה לבהמה.

[18] עיין שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות א), 'שו"ת אז נדברו' (ח"ד סי' נו) ו'כרם ציון' (פרק יג הערה 6) שהסיק שתבשיל שאינו מתקלקל בלינת לילה אחד מחוץ למקרר - אין היתר להפסידו אף לאחר לינת לילה.

[19] 'כרם ציון' (פרק יג הערה 16) עפ"י רמב"ם (שמיטה ויובל פ"ז הכ"ב; מאכלות אסורות פט"ו ה"ח).

לעניין עצמות שנתבשלו במרק עם ירקות של שביעית, עיין 'שו"ת שבט הלוי' (ח"ז סי' קפ אות ב) שכתב שמכיוון שאין דרך להשתמש בהן למאכל אדם או בהמה - אין בהן קדושת שביעית. הגר"מ אליהו כתב שאם הן ראויות לאדם (על ידי מציצה וכדומה) יש בהן קדושת שביעית, ואם לא - אין בהן קדושת שביעית כלל.

[20] הגר"ח ברלין (בספר השמיטה עמ' לא הערה 5) עפ"י רמב"ם (תרומות פי"א הי"ד-הט"ו). ועיין מהר"י קורקוס (שם) שהסביר את דברי הרמב"ם באופנים שונים, ומהם ניתן ללמוד לענין שביעית. ואכן ה'מקדש דוד' (סי' נט ס"ק ד ד"ה כתב הרמב"ם) כתב עפ"י התוספתא (פ"ז ה"ב) שיש קדושת שביעית בשאריות מזון. ובמשפטי ארץ (פרק כג סעיף 22) הביא ראיה להיתר מה'כסף משנה' (הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"י). ועיין שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ב).

[21] מכמה טעמים: א. ההכנסה לפח זה הוא רק לאחר שהשאריות הן במצב של ריקבון מסוים, ובמקרים רבים הפסולת אינה ראויה אפילו למאכל בהמה. ב. מכיוון שרוב החקלאים מוכרים את הקרקע בהיתר מכירה אין בפירותיהם קדושת שביעית, ואם כן רוב השאריות שמגיעות אינן קדושות בקדושת שביעית, ו'כל דפריש מרובא פריש'.

[22] מכיוון שאינם עומדים עוד למאכל אדם באופן רגיל, 'פאת השלחן' (סי' כד סע' יז וס"ק נה).

[23] רמב"ם (פ"ה ה"ה). ועיין שבת הארץ (שם). לעניין עצמות שנתבשלו במרק עם ירקות של שביעית, אם מותר לתת אותן לכלבים, ראה לעיל סעיף טז בהערה.

[24] 'פאת השולחן' (סי' כד סעיף יז וס"ק נה).

[25] הרב קוק (שבת הארץ פ"ה הי"ב אות א).

[26] ראה הרב י. עמיחי (התורה והארץ ג עמ' 234).

[27] ראה הרב י. עמיחי( קילוף תפוחי אדמה הקדושים בקדושת שביעית על ידי מכונה, אמונת עתיך 39).

[28] עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ז).