עמוד ראשי קדושת פירות שביעית המינים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית
שלב גידול הצמח הקובע לקדושת שביעית איסור סחורה אוצר הארץ
הנחיות לשיווק ירקות ופירות ולרכישתם טיפול בשאריות מזון שימושים נוספים בפירות שביעית
ביעור פירות שביעית המצוות התלויות בארץ בשמיטה ביעור מעשרות וּוידוי מעשרות
שמיטת כספים, פרוזבול ו"הקהל" דיני שביעית בשנה השמינית ארבעת המינים
1. יסודות ההלכה בתרומות ומעשרות
א. יבול שנת השמיטה הוא הפקר ופטור מתרומות ומעשרות.[1]
ב. יבול שגדל בקרקע שנמכרה בהיתר מכירה, או בקרקע של גוי וגמר המלאכה היה בידי יהודי – חייב בתרומות ומעשרות.[2]
ג. יבול שהתחיל לגדול והגיע לשליש גידולו (ראה פרק ח סע' י) ברשות יהודי – חייב בתרומות ומעשרות, גם אם סיום הגידול וגמר המלאכה היו בידי גוי.[3]
ד. יבול שהתחיל לגדול בידי יהודי, אך הגיע לשליש ברשות גוי, והגוי הוא שעושה את גמר המלאכה – פטור מתרומות ומעשרות.[4]
2. תרומות ומעשרות ביבול השנה השישית
ה. פירות וירקות השייכים לשנה השישית מבחינה הלכתית, אך נקטפים בשמיטה, חייבים בתרומות ומעשרות, וכפי שיבואר להלן.
ו. בפירות האילן שגדלו בשנה השישית יש לחלק בין שלושה מצבים שונים:
ז. בירקות יש לחלק בין שני מצבים שונים:
3. תרומות ומעשרות ביבול שנת השמיטה
ח. הפרשת תרומות ומעשרות בשמיטה שונה מעשית בכמה פרטים מהפרשה בשנה רגילה, ולכן יש להיוועץ ברב כדי לקבוע את סדרי ההפרשה לשנה זו.[11]
ט. בפירות ירקות שגדלו בשמיטה בקרקע שנמכרה בהיתר מכירה יש לחלק בין שני מצבים שונים:
י. בפירות וירקות שנתחייבו בתרומות ומעשרות יש להפריש מעשר עני,[15] ומן הראוי להפריש מספק מעשר שני,[16] ולהתנות שאם צריך מעשר עני – יהיה זה מעשר עני[17] (בנוסח ההפרשה המקובל ב'בית האוצר' ובנוסחים דומים, תנאי זה הוא חלק קבוע מהנוסח). בכל מקרה אין חובת נתינה מפירות אלה ללוי ולעני.[18]
יא. במקומות ובגידולים שבהם נוהגת קדושת שביעית רק מספק[19] – מן הראוי להפקיר בפירוש את היבול לפני הקטיף, כדי שלא יתחייב בתרומות ומעשרות.[20]
יב. תוצרת חקלאית מיובאת, שגמר המלאכה שלה נעשה בארץ – חייבת בתרומות ומעשרות גם בשנת השמיטה,[21] ויש להפריש ממנה מעשר עני.[22]
יג. דיני תרומות ומעשרות המיוחדים לתחילת השנה השמינית יבוארו לקמן בפרק כו.
יד. בשביעית נוהג דין ערלה כבכל שנה.[23]
טו. דין ערלה נוהג גם בשדה של גוי,[24] ובכלל זה בשדה המכור לו על פי היתר המכירה.
טז. בפירות ערלה אין קדושת שביעית.[25]
יז. מותר לקטוף מהעץ פירות ערלה בכמה מקרים: 1. אם יש חשש שעוברים ושבים ילקטו מהעץ ללא רשות, ואין אפשרות מעשית אחרת למנוע מהם לעשות זאת. 2. אם ללא הקטיף ייגרם נזק ממשי להתפתחותו התקינה של העץ לשנים הבאות.
יח. דין נטע רבעי נוהג בשביעית כבכל שנה. פירות שהם נטע רבעי – פודים אותם בשנת השמיטה כרגיל:[26] המחלל מוסיף חומש גם אם אינו בעל העצים,[27] ואם המטע הוא נטע רבעי בוודאות – יש לברך על החילול.[28]
יט. פדיון נטע רבעי באדמות שנמכרו לגוי ייעשה ללא ברכה.[29]
כ. אם העצים הם ערלה או נטע רבעי החייב בפדיון, יש להציב שלט המודיע על כך לבאים לקחת את הפירות.[30]
כא. עיסת ישראל חייבת בחלה גם אם הקמח שבעיסה נטחן מחיטים הקדושות בקדושת שביעית[31] או מחיטים שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי.[32]
כב. בשנת השמיטה אין חובה לעקור עשבייה העולה בכרמים שלא נמכרו בהיתר מכירה,[33] מפני שאין איסור כלאי הכרם נוהג בפירות של הפקר.
כג. איסור כלאי הכרם נוהג בכרם של גוי,[34] וכן בכרם שנמכר לגוי על פי היתר המכירה. יש לתת על כך את הדעת בקניית ענבים וירקות מגויים הנוהגים לזרוע ירקות בכרם.[35]
כד. בקרקע שנמכרה לגוי אסור לישראל לזרוע ולקיים כלאי זרעים,[36] אך מותר לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים אם הגוי הוא שדואג לקיום הצמחים.[37]
כה. אין איסור כלאי זרעים בזרעים שעלו מאליהם.[38]
כו. אין לזרוע באופן מכוון כלאיים בשדה ובכרם.[39]
[1] רמב"ם (מתנ"ע פ"ו ה"ה); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף יט); 'בצאת השנה' (עמ' מד ד"ה ירקות).
[2] רמב"ם (תרומות פ"א הי"א); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' ד), ובמקרה זה אף אין חובת נתינה ללוי ולעני. רמ"א (יו"ד סי' שלא סעי' יט) ועי' שבת הארץ (פ"ד הכ"ט אות ד).
[3] רמב"ם (תרומות פ"א הי"ג); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ו). לדעת המבי"ט (ח"ב סי' קצו דף נא טור ג) הם פטורים מתרומות ומעשרות מפני שמירוח הגוי פוטר לגמרי בזמן הזה. והגרי"ש אלישיב כתב ("הליכות שדה" מס' 75 עמ' 7) לחשוש לדעה זו לעניין ברכה. וכן דעת הגר"מ אליהו .
[4] רמב"ם (תרומות פ"א הי"ג); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ו).
[5] פירות אלה הם פירות שישית ובבעלות ישראל לכל דבר.
[6] לעניין ברכה נראה שיש לברך כדעת הב"י, במקרה זה אף יש חובה לתת את המעשר הראשון ומעשר העני ללוי ולעני, ראה רמב"ם (תרומות פ"א הי"ג); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ו), לחובת נתינת מעשר ראשון, ובספקות השונים בחובת ההפרשה עיין בספר "התורה והארץ" (ח"ב עמ' 123-49).
[7] עי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ח אות ז, הי"ג אות א והע' 3). לדעת הר"ש והראב"ד (לתו"כ בהר פר' א הל' ד) יש קדושת שביעית בפירות האילן בשמינית עד ט"ו בשבט. וכך נקט הגר"ח ברלין (מובא בספר השמיטה עמ' י הע' 3). ועי' מש"כ הרב קוק (משפט כהן סי' סו ד"ה את), הגרש"ז אויערבך (מעדנ"א סי' א ד"ה אולם, גם) והגר"ש ישראלי (חוות בנימין ח"א סי' ט אות ז). מחשש לדעות אלו - יש להפריש תרו"מ ללא ברכה.
[8] החזו"א (סי' ט ס"ק יח ד"ה יו"ד) נוטה לומר שמפרישים מעשר שני. ועי' ספר "עוטה אור" (סי' לג) שנוטה להפריש מספק את שני המעשרות
[9] עפ"י רמב"ם (פ"א הי"ג); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ו). במינים אחרים, שקדושת שביעית נקבעת בהם לפי שלבי גידול שונים, יש להביא בחשבון את המשמעות ההלכתית הנובעת מכך.
[10] ראה בסעיף הקודם. מסתבר שיש לברך על ההפרשה, שכן ההלכה היא כב"י שאין קדושת שביעית בפירות הגוי, והם חייבים בתרומות ומעשרות בוודאות גם בזמן הזה.
[11] בהפרשת תרומות ומעשרות ע"י החקלאים יש לתת את הדעת על כך שאינם בעלי הפירות, והפרשה בשליחותו של הגוי איננה מועילה, מפני שאין שליחות לגוי. הרה"ג יעקב אריאל הורה שהחקלאי יכול להפריש תרומות ומעשרות מכוח הסמכות הבלתי מוגבלת שנתן לו הגוי לצורך הטיפול באותם פירות. לענין זה עי' בחוברת "הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית" (פרק א סעי' 4 וסעי' 7).
[12] עפ"י רמב"ם (תרומות פ"א הי"א); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' ה).
[13] עפ"י ב"י (יו"ד סי' שלא בתחילתו, ד"ה ואין בה); רמ"א (סעי' יט). ועי' שבת הארץ (פ"ד הכ"ט אות ד). חובת ההפרשה היא כדין כל פרי שגדל באדמה של גוי וגמר מלאכתו היה בידי ישראל. ועי' ב'בצאת השנה' (עמ' מה) שכתבו נכתב להפריש תרומות ומעשרות מפירות אלו.
[14] המהרי"ט (ח"א סי' מג בתחילתו) העיד שכך נהג מרן הב"י. וכ"כ: פאה"ש (סי' כג סעי' יב); ארץ חיים (סיתהון, סי' שלא סעי' יט ד"ה והנה מהרימ"ט); כרם ציון (פרק יט סעי' א, ה); תורת השמיטה (סי' טז סעי' פה פז). ועי' שו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' כח); שבת הארץ (פ"ד הכ"ד אות ד). בטעם הדבר ראה כרם ציון (שביעית פרק יט סעי' א, תרומות פרק ב סעי' ח).
[15] כפתור ופרח (פרק מז); ב"י (יו"ד סי' שלא ד"ה ואין בה); רמ"א (סעיף יט); 'פאת השולחן' (סי' כג סעיף יב); שו"ת ישכיל עבדי (ח"ו, השמטות יו"ד סי' ז); שו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' פו).
[16] הגר"ש סלאנט והאדר"ת (אדר היקר, אגרות האדר"ת סי' טו); 'דעת כהן' (סי' רלט אות א, ב); 'מנחת שלמה' (סי' לז); 'כרם ציון' (פרק יט, גידולי ציון ס"ק א); שבת הארץ (שם, הערה 30-29).
[17] וכך כתב הרב קוק במסקנת דבריו (שם): "שטוב וישר להפריש בתחילה מעשר שני ולפדותו בלי ברכה, ולומר אחר כך: ואם צריכים לעשר מעשר עני בשנה זו הרי מה שנקרא בשם מעשר שני יהיה מעשר עני".
[18] עפ"י רמב"ם (תרומות פ"א הי"א); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ד).
[19] כגון גבולות עולי מצרים (ראה לעיל פרק א סעיף ה).
[20] 'דעת כהן' (סי' רמ).
[21] הגרח"ז גרוסברג ('תורת השמיטה', סי' טז ס"ק קסז; 'המעשר והתרומה', פרק ב ס"ק יא). ועיין מש"כ האדר"ת ('בשמן רענן' ח"ב; קונטרס 'שבח הארץ' סי' לו). ועיין בחוברת "הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית" (פרק ח סעיף 2).
[22] כך הורה הגר"מ אליהו.
[23] משנה מעשר שני (פ"ה מ"א).
[24] ערלה (פ"א מ"ב); רמב"ם (מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ה); רא"ש (קידושין פרק א סי' סב); 'נטע הילולים' (סי' ה ס"ק כג).
[25] 'בצאת השנה' (עמ' נג הערה 1). והגר"מ אליהו העיר שעדיף להשמידם בעודם קטנים.
[26] רמב"ם (מע"ש ונט"ר פ"ט ה"ו).
[27] 'בצאת השנה' (עמ' נד סעיף ה).
[28] 'בצאת השנה' (שם) עצים שנטעו גלויי שורש, ושנת השמיטה היא השנה הרביעית שלהם - יש לחלל בברכה. אך אם העצים ניטעו בגוש בשנת - יש לחלל ללא ברכה, מפני שיש ספק במנין השנים בנטיעה בגוש הבא ממשתלות שאין עליהן פיקוח (עי' "התורה והארץ" ח"א עמ' 195 סעי' 4).
[29] מדברי הרמב"ם (מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"י) עולה שרבעי נוהג בקרקע של גוי. ולדעת ערוך השולחן (סי' רצד סעיף ח) - אין רבעי נוהג בשל גוי. ועיין בדברי החזו"א (מעשרות סי' ז ס"ק כו) שכתב בדעת הרמב"ם שיש רבעי לגוי רק אם התכוון לכך כשהתחילו לגדול.
ועיין 'מנחת חינוך' (מצוה רמז אות יא); 'כרם ציון' (הלכות ערלה פרק יח סעיף טו והערה 29); 'נטע הילולים' (סי' ה סעיף כ וס"ק כד). לכן הורתה הרבנות הראשית לישראל ('בצאת השנה' עמ' נד סעיף י; עמ' נה סעיף יב) לפדות את הרבעי ללא ברכה באדמות שנמכרו לגוי.
[30] רמב"ם (מע"ש ונט"ר פ"ט ה"ז). נושא זה נתבאר בהרחבה ב'הליכות שדה' (מס' 49 עמ' 20, 26).
[31] שביעית (פ"ט מ"ט); רמב"ם (הל' ביכורים פ"ו ה"ד); שבת הארץ (פ"ח ה"כ אות ד והערה 13). הגר"מ אליהו העיר שבמקרה זה אין לשרוף את החלה אלא לעטוף אותה בשקית עד שתאבד מאליה.
[32] ועיין חלה (פ"ג מ"ה).
[33] כלאים (פ"ז מ"ה); רמב"ם (כלאים פ"ה ה"ח).
[34] עיין מאמר הרב גדעון פרל ("תחומין" ז, עמ' 94 ואילך); "הליכות שדה" (מס' 47 עמ' 7).
[35] אגרות ראי"ה (ח"א סי' שטז). וכך הורה הגר"מ אליהו.
[36] עפ"י רמב"ם (כלאים פ"א ה"ג).
[37] רמב"ם (כלאים פ"א ה"ג) על פי הבנת הכסף משנה, מהר"י קורקוס ורדב"ז (שם). ולדעת הראב"ד (השגה שם) הדבר אסור.
[38] דרך אמונה (ביאור הלכה, כלאים א, ג עפ"י חזו"א כלאים ג, טו).
[39] חזו"א (כלאים ג, טו; ג, טז; ג, כ).