עמוד ראשי קדושת פירות שביעית המינים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית
שלב גידול הצמח הקובע לקדושת שביעית איסור סחורה אוצר הארץ
הנחיות לשיווק ירקות ופירות ולרכישתם טיפול בשאריות מזון שימושים נוספים בפירות שביעית
ביעור פירות שביעית המצוות התלויות בארץ בשמיטה ביעור מעשרות וּוידוי מעשרות
שמיטת כספים, פרוזבול ו"הקהל" דיני שביעית בשנה השמינית ארבעת המינים
א. מצוות ביעור המעשרות נוהגת פעמיים בשבע שנים: בשנה הרביעית לשנות המעשר ובשנת השמיטה. מצווה זו נוהגת גם כיום, ויש לבער את המעשרות המצויים ברשותו של האדם.
ב. יש לסיים את ביעור המעשרות עד ערב שביעי של פסח.[1]
ג. מצוות וידוי המעשרות נוהגת ביום שביעי של פסח בשעת המנחה, ראה להלן פירוט מצווה זו.
ד. מצוות הביעור כוללת גידולים חקלאיים החייבים בתרומות ומעשרות, שגדלו מזמן הביעור הקודם, הפרשת חלה וחילול נטע רבעי.
ה. מצווה זו מעשית בייחוד בגידולים הבאים: פירות מקירור, הדרים, גרעינים, קטניות (שגדלו בארץ), בוטנים ומוצרי תעשייה. מצווה זו אינה נוהגת בירקות טריים הגדלים בשנת השמיטה.
ו. לפני זמן הביעור יש להפריש תרומות ומעשרות, לחלל נטע רבעי ולהפריש חלה מכל מה שברשותו, בין בחיוב ודאי (טבל) ובין בחיוב מספק (דמאי), גם אם אינו מתכוון לאכול מהם באותו זמן.[2]
ז. חובת הפרשת תרומות ומעשרות עד זמן הביעור קיימת ביבול שגדל בארבע השנים האחרונות, לפי הפירוט הבא:[3]
ח. כאשר מפרישים תרומות ומעשרות מיבול החייב בתרומות ומעשרות בוודאות (טבל ודאי), יש לברך על ההפרשה ועל חילול המעשר השני, ובשעת הביעור יש לנהוג כדלקמן:
ט. את מעשר העני יש לתת או להקנות לעניים, וכן מי שיש בידו מעות של מעשר עני – עליו לתת אותן מייד לעניים.
י. פירות החייבים בתרומות ומעשרות מספק ('דמאי' ו'ספק טבל'), יש להפריש מהם תרומות ומעשרות (ללא ברכה) עד זמן ביעור המעשרות, אבל אין בהם חובת נתינה לכהן, ללוי ולעני. את התרומה ניתן לעטוף בנייר ולהניח בשקית ניילון בפח האשפה בבית. פירות שיש ספק לאיזו שנת מעשר הם שייכים – מספק יש להפריש מהם את שני המעשרות (מעשר שני ומעשר עני).[9]
יא. מי שנשארו בידו מטבעות ששימשו לפדיון מעשר שני או נטע רבעי יכול לחלל אותם על מטבע, ובזה יוצאים לחולין מטבעות מעשר שני או נטע רבעי.
יב. נוסח החילול הוא: "כל מטבעות מעשר שני והרבעי שברשותי בתוספת חומש מערכם – מחוללים על מטבע זה".
יג. יש להשמיד את המטבע החדש, שיש בו כעת קדושת מעות מעשר שני, בזריקה לים, בשרפה באש או במחיקת צורתו.[10]
יד. כמו כן ניתן לקחת סוכר בכמות ששוויה גדול מפרוטה, ולחלל עליו את המעשר השני ברשותו. נוסח החילול הוא: "מטבע זה של מעשר שני והרבעי בתוספת חומש מחולל על סוכר זה", ולאחר מכן יש להמיס את הסוכר במים ולשפוך אותם.[11]
טו. מי שיש בידו מטבעות מדרגות שונות של חיוב צריך לקחת מטבע השווה כמה פרוטות ולומר בנוסח החילול שכל דרגת חיוב תהיה מחוללת על פרוטה נפרדת.[12]
טז. לאחר החג יש להכין מטבעות חדשים לחילול מעשר שני ונטע רבעי. בהכנת המטבעות יש להיוועץ ברב.
יז. קופסאות שימורים שיוצרו במקום שיש עליו השגחה, אך יש חשש שמא קרתה בו תקלה ולא הפרישו מהגידולים תרומות ומעשרות – אינו צריך לקיים בהן ביעור מעשרות.[13]
יח. אין לקיים את סדר ביעור המעשרות בשבת או ביום טוב.[14]
יט. עבר ולא הפריש תרומות ומעשרות או שלא נתן את המתנות לבעליהן – אין הפירות נאסרים,[15] ויש לקיים בהם את מצוות ביעור המעשרות מייד. אולם פירות מעשר שני ונטע רבעי שעבר עליהם זמן הביעור מבלי שקיימו בהם את מצוותם – נאסרים בהנאה ואין להם שוב פדיון,[16] והוא הדין למי ששכח ולא חילל את מעות המעשר שלו: אסור לו ליהנות מהם לעולם, ויש להשמידם.
כ. נשים חייבות במצוות ביעור המעשרות, אך לא במצוות וידוי.[17]
כא. המנויים ב'בית האוצר' של מכון התורה והארץ מבצעים את הנתינה בפועל ללוי ולעני באמצעות בית האוצר בכל פעם שהם מפרישים, ולכן אינם צריכים לתת ממון בפועל ללוי או לעני.
כב. האחראים על 'בית האוצר' מחללים את המטבעות של כל המנויים בזמן ביעור המעשרות, ועל כן המנויים אינם צריכים לחלל מטבעות.
כג. האחראים על 'בית האוצר' מכינים לאחר חג הפסח מטבעות חדשים לחילול מעשר שני ונטע רבעי.
כד. מצוות וידוי מעשרות אינה נוהגת בזמן הזה.[18]
כה. מן הראוי לקרוא את פרשת וידוי המעשרות גם בזמן הזה, זכר למקדש.[19] נוהגים לקיים את הקריאה ברוב עם ביום שביעי של פסח, סמוך לתפילת מנחה.
כו. המנהג המקובל הוא לקרוא את הפסוקים מתוך חומש,[20] ויש הנוהגים לקרוא מתוך ספר תורה (ללא ברכות).[21] מצווה מן המובחר שכל אחד יאמר את הפסוקים בעצמו.[22]
כז. קוראים את הפסוקים מפרשת "כי תבוא" (דברים כו, יב-טו) ואת המשנה (מעשר שני פ"ה מי"ג). לאחר קריאת הווידוי, יש מוסיפים תפילה זו:
"יהי רצון מלפניך ד' א-להינו וא-להי אבותינו, כשם שזכינו לקיים מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות כן יזכנו הקב"ה לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מהתורה, וכן מצוות ביעור מעשרות מן התורה בביאת גואל צדק ובבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן, כן יהי רצון".
[1] סמ"ג (עשין קלו); רמב"ם שו"ע (יו"ד שלא סעיף קמד); שנות אליהו (מעשר שני פ"ה מ"ו); אחרית השנים (פרק ד, עמ' 28, פרק ה סעיף לא). יש שנוהגים להפריש ולבער קודם יו"ט ראשון של פסח: רש"י (דברים כו, יב); יראים (קעט, רסב); ערוך (ערך בער). ועיין המעשר והתרומה (פרק א, ציונים ס"ק קמה).
[2] משנה מעשר שני (פ"ה מ"ו).
[3] עיין המעשר והתרומה (פרק א, בית האוצר ס"ק ק). פירוט קביעת התאריכים להפרשת תרומות ומעשרות, עיין בחוברת הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית (פרק יט סעיף 2-1). יש להקפיד שלא להפריש מיבול שנה אחת על יבול של שנה אחרת.
[4] בשמיטה קובע ראש השנה את שנת המעשר גם באילנות. לעומת זאת, בזמן ביעור המעשרות הבא לאחר השמיטה, בפסח השנה הרביעית, יהיה התאריך הקובע ט"ו בשבט של השנה הראשונה לשמיטה. להגדרת "שליש", ראה פרק טו סע' יט.
[5] לפירוט והרחבת הדברים עיין בחוברת הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית (פרק יג סעיף 4-1).
[6] מכיוון שאותו כהן הוא מ"מכירי כהונה" יש בעיה של גזל בהקניה לכהן אחר.
[7] לדעת רוב הפוסקים חובה לתת את המעשר הראשון ללוי גם בזמן הזה. כל המנויים ב'בית האוצר' של 'מכון התורה והארץ' מקיימים בפועל נתינה זו. לדעת החזו"א (שביעית סי' ה ס"ק יב) אין לתת את המעשר ללוי. ועיין בחוברת הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית (פרק יד סעיף 5). הנוהגים עפ"י דעה זו אינם חייבים בנתינת המעשר ללוי גם בזמן ביעור המעשרות.
[8] ספר ארץ ישראל (עמ' קיט-קכ סעיף א-ג והערה 2; עמ' קכא הערה 1) עפ"י רמב"ם (מע"ש פ"ד ה"ב וה"ג); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף קלז). וכך הורה הגר"מ אליהו. וכך הורה הגר"ש ישראלי שניתן לחלל מעות מעשר על פרי שאין בו קדושת שביעית.
[9] ועיין בחוברת הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית (פרק יט הערה 1).
[10] רמב"ם (מע"ש פי"א ה"ח); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף קלג; סי' רצו סעיף ו); אמרי יושר (דברים ופסקים מהחזו"א אות כ). באחרית השנים (פרק ד עמ' 30) כתב שאסור לקבור פירות בשעת ביעור המעשרות. ואילו בספר עשר תעשר (הלכה רצד) ומשפט כהן (סי' נה אות ב סעיף א) הקלו לקבור. ועיין המעשר והתרומה (פרק א, ציונים ס"ק קסט).
[11] ספר ארץ ישראל (עמ' קכא הערה 1).
[12] חזו"א (דמאי סי' ג ס"ק טז); מנחת שלמה (סי' סג ד"ה וגם; סי' סז אות טו; סי' עא אות טז).
[13] ועיין דמאי (פ"ב מ"ב) שהדמאי אין לו ביעור. וכתב במנחת שלמה (סי' סב אות ג) שמקרים אלו הם לכל היותר דמאי, ואין להחמיר בהם כספק טבל.
[14] תוי"ט (מע"ש פ"ה מ"ו); אחרית השנים (פרק ד עמ' 28). ועיין משפט כהן (סי' נה אות ב סעיף א).
[15] מנחת חינוך (מצוה תרז); אחרית השנים (דבר אליהו, עמ' 62); מנחת שלמה (סי' סה אות ב); אמרי יושר (עמ' קנב).
[16] שער המלך (מאכלות אסורות פ"י הט"ז); רש"ס וגר"א (מע"ש פ"ה ה"ה); תורת הארץ (פ"ג אות נג-נד). והחזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ז ד"ה ונראה) הקל בכך. ועיין מנחת חינוך (מצוה תרז); המעשר והתרומה (פרק א, בית האוצר ס"ק צז).
[17] משפט כהן (סי' נו אות ד סעיף א-ב); אחרית השנים (פ"ד אות ג); חזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ו). ועיין מנחת חינוך (מצוה תרז).
[18] הרב קוק (משפט כהן סי' נו אות א) והחזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ו) מסבירים שכיום אין מתוודים, מפני שאין אנו מקיימים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות ונתינתם בשלמות. והראב"ד (מע"ש פי"א ה"ב) סובר שהווידוי נוהג רק בזמן שבית המקדש היה קיים. ועיין המעשר והתרומה (פרק א סעיף עב, ציונים ס"ק קסב-קסג).
[19] אחרית השנים (פרק ד סעיף ה); בצאת השנה (עמ' נב סעיף ד), יש להשתדל לומר הודיית מעשרות זו לפני הכותל: אחרית השנים (פ"ד ה"ד, פרק ה אות לב).
[20] עפ"י רמב"ם (בפיה"מ, מע"ש פ"ה מי"ג); כפתור ופרח (פרק מב). וכך הורה הגר"מ אליהו. ועיין עשר תעשר (הלכה שב).
[21] כך הנהיג האדר"ת בירושלים: אחרית השנים (פ"ד ה"ד; פרק ה אות לב).
[22] עפ"י רמב"ם (מע"ש פי"א ה"ה); לבוש וש"ך (יו"ד סי' שלא ס"ק קסא); עשר תעשר (הלכה רצא).