עמוד ראשי היכן נוהגת השמיטה אוצר בית דין היתר מכירה ותנאיו
עקרונות המלאכות בשמיטה חרישה זריעה, נטיעה ושתילה זמירה קצירה, בצירה וקטיף
לאוקמי ולאברויי השקייה ספיחין בית, חממה וגידול הידרופוני
בפרק זה מתבארים העקרונות של "לאוקמי ולאברויי". ההשלכות המעשיות של הגדרות אלו מובאות בפרקים השונים העוסקים בטיפול בסוגי הצמחים השונים, וכן בפרק העוסק בגן הנוי.
א. "לאוקמי ולאברויי" הם נימוקים הלכתיים להיתר או לאיסור עשיית מלאכות בשמיטה.[1]
ב. כאמור מהתורה[2] נאסרו בשמיטה ארבע מלאכות חקלאיות הנעשות בצמחים או עבורם: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. המלאכות החקלאיות האחרות הן תולדות של מלאכות אלו; יש מהן האסורות מדרבנן, ויש מהן מלאכות מותרות. בין המלאכות שחז"ל דנו בהן: דישון וזיבול, טיפול במזיקי צמחים ומזיקי פרי, טיפולים לצורך הגדלת פרי, איחור או הקדמת התעוררות בנשירים, ועוד.
ג. הגדרת המלאכה כ"אוקמי" או כ"אברויי" תלויה במטרת המלאכה, ולא בדרך עשייתה. תיתכן מלאכה שבלעדיה צמח אחד ימות או יינזק, ולכן יהיה מותר לעשותה בו, ואילו בצמח אחר, אותה מלאכה תגרום להשבחה, ולכן היא תהיה אסורה בו, ויש לבחון כל גידול לגופו.[3]
ד. מלאכות הנעשות כדי לשמור על הקיים, אם מטרתן לקיים את הצמח, שלא ימות,[4] או אפילו למנוע ממנו להתקלקל,[5] וכן למנוע נזקים שונים בו[6] – הן נכללות בהיתר של "לאוקמי אילנא", וניתן לעשותן, משום שהדבר דומה ל"הצלת הצמח מדליקה".[7]
ה. מלאכות שמטרתן הגברת הצמיחה, השבחת האילן או הבראתו,[8] נקראות "לאברויי אילנא",[9] ואין לעשותן.
ו. המלאכות שניתן לעשות כאשר מטרתן "לאוקמי אילנא" הן רק אלו האסורות בשמיטה מדרבנן, אך אם הן אסורות מן התורה, כדוגמת מלאכת הזמירה,[10] אין לעשותן גם אם ללא עשייתן ייגרם נזק לצמח.[11]
ז. ישנו סדר עדיפויות לביצוע המלאכות השונות (מן הקל אל החמור):
ח. מלאכה שעיקרה הוא מניעת הנזק, מותר לעשותה גם אם הצמח יושבח כתוצאה מכך,[16] אך אם אפשר להשיג את מניעת הנזק באופן שלא יגרום לצימוח, יש לנקוט באופן זה.[17]
ט. אין לעשות כל מלאכה למניעת נזק אם ידוע שניתן יהיה לתקנו לאחר השמיטה בלא הוצאה גדולה,[18] ומבלי שייגרם לעץ נזק מתמשך.[19]
י. היתר המלאכות משום נזק נאמר גם כאשר יש רק חשש סביר לנזק, אף שהנזק אינו ודאי.[20] ההערכה צריכה להיעשות על ידי מומחה נאמן ירא שמיים.[21]
יא. נחלקו האחרונים ביחס להגדרת מלאכות אלו, האם הן עוסקות במלאכות עבור העץ ("אוקמי אילנא") או במלאכות עבור הפרי ("אוקמי פירא"). יש בכך שלוש שיטות עיקריות בהלכה:[22]
יב. יש הסוברים שבפירות של בית הדין מותר לכל הדעות לעשות פעולות המונעות פחת גדול ביבול, יחד עם שמירה על קדושת הפירות.[30]
יג. יש לבחון מהם הצרכים של כל ענף במשק, ובכל ענף בפני עצמו למצוא את הדרך ההלכתית הטובה ביותר בשבילו בנוגע לעשיית מלאכות עבור הפירות, בהתייעצות עם הרב המקומי. במקרה הצורך ניתן לפנות לוועדת השמיטה כדי לבחון את הדרך המתאימה ביותר לאותו ענף.
יד. במטעים ובגידולים שונים יש צורך לעשות מלאכות שונות בפרי (כגון במטעי הנשירים ובגידולי השדה לסוגיהם) כדי לייצר פירות שאפשר יהיה לחלקם במסגרת אוצר בית דין.[31] לכן המגדלים הקשורים לבית דין יכולים לנקוט כדעה השלישית ולעשות מלאכות אלו, בהנחיית רבני אוצר בית הדין.
טו. במטעים ובגידולים שונים שבהם בלאו הכי לא נעשות מלאכות משמעותיות עבור ייצור הפרי בכל שנה (כגון במטעי הדרים ובאבוקדו), יש לפעול על פי הדעה המחמירה יותר.
טז. בגן הנוי הפרטי והציבורי יש לנקוט כדעה הראשונה ולהחמיר שלא לעשות פעולות ל"אוקמי פירא", שכן אין בכך צורך של שעת הדחק כמו אצל החקלאים.
יז. גם במגזר החקלאי אין היתר "לאוקמי פירא" בפירות שידוע שלא יהיה לציבור צורך בהם.[32]
יח. יש הסוברים שדיני "אוקמי אילנא" הם גם ביחס לעצי נוי, ולכן ניתן לעשות פעולות בצמח שנועדו לשמירה על נויו.[33]
[1] בבלי מו"ק ג ע"א, ראה רדב"ז שמיטה ויובל א, ט.
[2] ויקרא כה, ד-ה; רמב"ם שמיטה ויובל פ"א ה"ב.
[3] רש"ס שביעית ב, סוף הלכה ב.
[4] רש"י ע"ז נ ע"ב ד"ה שלא ימות, ראה ספר השמיטה (עמ' כב) בשו"ת מהרי"ל דיסקין שביעית כז, ד כתב את הנ"מ בין ההבנות השונות בהגדרת אוקמי.
[5] רש"י ע"ז נ ע"ב ד"ה אוקומי; ר"ח מו"ק ג ע"א; תוס' תענית ג ע"א.
[6] תוס' ב"ב פ ע"ב ד"ה לא מקשי לה; תוס' הרא"ש מו"ק ג ע"א ד"ה סתומי;, ר"ש שביעית ב, ב; רמב"ם פ"א ה"ח-י; שבת הארץ (פ"א ה"ה-י). שיעור הנזק, עי' שבת הארץ (פ"א ה"י אות ב / 1).
[7] ירושלמי שביעית ב, ב. בזמננו אף מצרפים לכך את העובדה שהשמיטה בזמן הזה היא מדרבנן, ולכן ניתן להקל בהגדרת "לאוקמי" במלאכות אלו.
[8] רש"י ע"ז נ ע"ב ד"ה אוקמי וד"ה אברויי; ר"ח מו"ק ג ע"א; ע"ז נ,ע"ב.
[9] ר"ש שביעית ב, ד ד"ה מזהמין; רמב"ם שמיטה ויובל פ"א ה"ג, שכל התולדות שנאסרו הן מדרבנן.
[10] הזמירה היא מלאכה משמעותית הנעשית באופן שגרתי בכל משך גידולו של הצמח. ישנם מינים שללא גיזומם ייגרם לצמחים נזק משמעותי, במקרה זה הגיזום שניתן לעשות הוא גיזום בשינוי מאופן עשייתו בכל שנה, ראה בפרק גיזום וזמירה, וכן ביחס למלאכת החרישה, שהרי ישנם אופנים שונים של הפיכת הקרקע, יש מהם שאסורים מדרבנן שניתן להקל בהם במקרה שהדבר נצרך "לאוקמי", ראה בפרק חרישה.
[11] רמב"ם פ"א ה"י; רשב"א ב"ב פ ע"ב; מאירי ב"ב פ ע"ב; שבת הארץ א, כ אות ד. לדעת הסוברים ש"אוקמי" הוא גם במלאכות דאורייתא ראה קרן אורה מו"ק ד ע"ב ד"ה הא בחדתי; בית זבול חלק ו עמ' ק ד"ה ואמנם, שכתב שמלאכות שהן לאוקמי מותרות משום שהן אינן מוגדרות כמלאכות בשדה ובכרם, וכך הבין הרב קוק, שבת הארץ א, כ אות ד באפשרות ראשונה בדעת הר"ח ע"ז נ ע"ב. וכך משמע בתוספות ב"ב פ ע"ב ד"ה לא מקשי שכתב שהגדרות אוקמי ואברויי הן גם ביחס למלאכת הזמירה.
[12] עי' שבת הארץ (פ"א ה"י אות א). לעניין מלאכות בגופה של הקרקע, עי' עוד ה"ה (אות י, יד, ה"י אות א), ולעניין מלאכות בגוף האילן, עי' שם ה"ה (אות ח). פאת השלחן א, ה, וראה שם בבית רידב"ז.
[13] יש הסוברים שפעולות מניעה שאינן מצמיחות אינן בכלל תולדות "זורע", ומותרות בלא הגבלה: שבת הארץ (פ"א ה"י אות ג), חזו"א (סי' יז ס"ק כ, ד"ה ונראה, ס"ק כז, סד"ה ויש).
[14] הרב קוק, שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כז/6). לדעה זו, פעולות להגנה על פירות השביעית אסורות: שם (אות טז).
[15] עפ"י דברי הרב קוק, משפט כהן (סי' עט).
[16] הרב קוק, אגרות הראי"ה ב, אגרת תקנה עמ' קצג-קצד; שבת הארץ (קונ"א סי' יא, ד"ה ובזמירה); שם (פ"א ה"ה אות כז/ 2); מהר"ם שיק ע"ז נ ע"ב ד"ה ומשקין. ראה רמב"ן ב"ב פ ע"ב בשם הר' שמואל שכתב שמכיוון שהמלאכה בסופו של דבר משבחת את העץ אין לעשותה.
[17]כרם ציון (פרק ו, גידולי ציון ס"ק ה); שבת הארץ (שם).
[18] עי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 26 סעי' ב).
[19] שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' יב אות יג); שבת הארץ (פ"א ה"י אות ב/ 6). וכנראה, זוהי גם דעת הרב קוק : עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כז/ 6). וכך הורה הגר"מ אליהו, והוסיף שבספק אפשר להקל.
[20] עי' שבת הארץ (פ"א ה"י אות ב/ 3). וכך הורה הגר"מ אליהו .
[21] עפ"י בה"ל (סי' תריח סעי' א).
[22] מחלוקתם תלויה בשאלת הגדרת 'אוקמי אילנא', אם המלאכות שהותרו הן מלאכות הנעשות עבור העץ או עבור הפירות.
[23] דעת הרב קוק, שבת הארץ א, ה אות טז, קונטרס אחרון סימן י, משפט כהן סימן עז, ולדעתו 'אוקמי אילנא' הוא בעץ עצמו, ולא עבור הפירות כלל.
[24] הרב ישראלי, התורה והמדינה חלק ט החל מעמ' שמו, בצאת השנה (עמ' לב הע' 5, עמ' לט סעי' ה, עמ' מז הע' 3, עמ' מב, ד"ה ירקות, פרדסים).
[25] ויש אומרים שאין לעשות מלאכות, אא"כ ייפסדו רוב הפירות: בצאת השנה (עמ' מב, ד"ה ירקות). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"י אות ב/1).
[26] הגר"ש ישראלי, התורה והמדינה ט-י (עמ' שמו-שנה); בצאת השנה (עמ' לט סי' ה).
[27] חזו"א שביעית כא, יד. וכן דעת הגרח"ז גרוסברג, התורה והמדינה ט-י (עמ' שמח-שנד); תורת השמיטה (סי' ב ס"ק יא).ספר השמיטה עמ' כד הע' 5, וכך מובן ברש"ס שביעית ב, ב ד"ה שאני, שמותר לעשות מלאכות שהן 'לאוקמי אילנא' אם מטרתן היא שהאשכול יבשיל באופן שווה.
[28] עד שישית מהיבול אין הדבר נחשב להפסד משמעותי, כדין הונאה במיקח וממכר, שעד הבדל שתות (שישית) אין הדבר נחשב לביטול מיקח, ויותר מכך הדבר נחשב להונאה שמבטלת את המיקח, ראה גמ' קידושין מב, ב, ב"מ נ, ב שו"ע חו"מ רכז, ז, וכן הובא גדר זה לעניין הפסד מרובה, ראה שו"ע (אה"ע סי' קד סע' ג, ו).
[29] עפ"י חזו"א סי' כא ס"ק יד.
[30] דעת הגר"ש ישראלי, חוות בנימין ח"ג (סי' צח עמ' תרכב), וכ"כ הגר"י אריאל, באהלי שדה (סי' ט אות ז).
[31] למעשה הורו הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי, שמכיוון ש"כבר הורה זקן" ניתן לסמוך על הדעה המקלה. אך עדיף במקרה זה לצרף גם את מכירת הקרקע.
[32] עי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 27 סעי' ג והע' 10). מסיבה זו יש להקדים ככל האפשר את קבלת המינוי מאוצר בית הדין, ובכך למנוע מצב שבו בית הדין מינה שלוחים לכל הכמות שהציבור זקוק לה.
[33] מנחת שלמה נא, ח.