עמוד ראשי היכן נוהגת השמיטה אוצר בית דין היתר מכירה ותנאיו
עקרונות המלאכות בשמיטה חרישה זריעה, נטיעה ושתילה זמירה קצירה, בצירה וקטיף
לאוקמי ולאברויי השקייה ספיחין בית, חממה וגידול הידרופוני
א. אין שיעור מזערי לאיסור הזריעה, ועוברים עליו גם בזריעת זרע אחד בלבד.[1]
ב. איסור הזריעה כולל זריעת צמחים חד-שנתיים או רב-שנתיים,[2] צמחי פרי וצמחי סרק.[3]
ג. אין להניח זרע בקרקע במקום שבו הוא יכול לנבוט אף בלי לחפותו באדמה.[4] כמו כן אין לחפות קרקע שכבר מונחים בה זרעים.[5]
ד. מותר להניח זרעים במקום ובאופן שברור שאין בהם כוונת זריעה. כך למשל מותר להניח זרעים שמעוניינים לייבשם לצורך אכילתם או לצורך שימוש בהם בשנה השמינית, על גבי שולחן, אבנים או סלעים.
ה. אין לזרוע גם באמצעות מכשירי זריעה, כגון "דריל", מדשנת וכדומה.[6]
ו. מלכתחילה אין לזרוע גם בגרמא, אך ניתן להקל לזרוע באופן זה בשעת הדחק, ואך ורק לאחר מכירת הקרקע לנוכרי על פי היתר מכירה.[7]
ז. איסור הזריעה מהתורה חל על זריעת צמח בקרקע בשטח פתוח.
ח. זריעה בקרקע בתוך מבנה וכן זריעה במצע מנותק בשטח פתוח אסורות מדרבנן.[8]
ט. אין איסור זריעה חל כשהיא נעשית במנותק מהקרקע בתוך הבית. ראה בפרק יב.
י. אין משנה גודל הכלי שבו מניחים את הזרע. איסור זריעה חל בכל כלי שבו הצמח יוכל לנבוט.
יא. מלבד איסור הזריעה, אף אין לטעת או לשתול צמחים בשמיטה.[9] איסור זה כולל:
יב. אין להטמין ייחורים בקרקע, בין בשטח פתוח ובין בתוך חממה, או במצע גידול אחר בשטח פתוח כדי להשריש אותם.
יג. מותר להשריש ייחורים של תרביות רקמה בתוך מבנה.[13]
יד. מותר לגזום ייחורים מעץ כדי להשריש אותם בהיתר בתוך בית, בתנאי שהגיזום נעשה באופן שאינו מיטבי לעץ, ואף מותר לגזום ענפים לצורך ייחורים ולאחסנם במקרר כדי להשרישם לאחר השמיטה.
טז. כאשר נוטעים עצי פרי, אסור שקליטת העץ תהיה בשמיטה, ואם נטעו עץ במזיד בזמן האסור בערב השמיטה, לפעמים צריך לעקור את העץ.[14] לכן יש לטעת עצים בערב השמיטה עד התאריכים הבאים:
יז. אם ניטע עץ פרי בזמן המותר, ולאחר הנטיעה ניכרו בעץ סימני כמישה המעידים על התפוררות הגוש במהלך הנטיעה – אין חובה לעקור אותו, מפני שניטע בהיתר, [24] ויש למנות לו שנות עורלה מן השמיטה.
יח. יש מי שסובר שאם נטע בערב השביעית בעציץ שאינו נקוב, העץ אינו נאסר.[25]
יט. הנוטע עץ בשביעית, עליו לעקור את העץ,[26] בין עשה זאת בשוגג ובין במזיד,[27] אך הפירות מותרים באכילה.[28]
כ. איסור הנטיעה חל הן על עצי פרי, כאמור, והן על עצי סרק.[29]
כא. איסור הנטיעה כולל גם העברת עציצים ממקום למקום והנחתם על הקרקע.
כב. אין לרכוש עץ שגודל באיסור בשנת השמיטה. יש להקפיד על כך בשנים שלאחר השמיטה. כשרוכשים צמחים לאחר השמיטה, יש לוודא שהם הוכנו לפני השמיטה, או שהוכנו בהיתר במהלך השמיטה, כגון בחממות מצע מנותק, או במשתלה שנמכרה בהיתר המכירה.
כג. מלבד איסור הזריעה, כל הפעולות הגורמות להצמחה אסורות מדרבנן,[30] מפני שהן תולדות זריעה או זמירה.[31]
כד. אין להשקות את הקרקע כדי לגרום להנבטת צמחים, בין צמחי תרבות ובין עשבי בר.
כה. יש הסוברים שפעולות שמטרתן חיזוק הנטיעה או הבשלת הפרי הן בכלל תולדה של נוטע.[32]
כו. אין להרכיב או להבריך צמחים בשמיטה.[33]
כז. בשנה השישית יש לתכנן ולבצע את עבודות ההכנה לקראת הנטיעה או ההרכבה די זמן לפני השמיטה, כדי שתהיה אפשרות לטעת או להרכיב את העצים לפני השמיטה. לכן יש לנקות את השטח מהגידול הקודם, להכין את גדודיות הנטיעה, לפרוס את מערכת ההשקייה, ובמקרים של הרכבה – לחתוך את הנוף של המטע הקודם ולהכין חומר ריבוי בכמות מספקת כמה חודשים לפני הזמן האחרון לנטיעה.
כח. ניתן להרכיב עצים בערב השמיטה לפי לוח הזמנים דלהלן:
כט. לאחר ההרכבה יש לבצע בשישית את כל הדרוש לשמירה על ההרכבה, כגון סיוד הגזע, כיסוי ההרכבה בשקיות, בדיקה שההרכבה עלתה יפה, חיטוי ההרכבה במקרה הצורך, ושמירה מפני שבירה של ההרכבה.[40]
ל. אם לא היה די זמן להרכיב את המטע לפני השמיטה, יש לבצע בשישית את כל פעולות השמירה על גדם העץ.
לא. בשמיטה עצמה מותר לבצע את הפעולות הנדרשות להגנה על ההרכבה, כגון חיטוי מקום ההרכבה, חבישתו וכיסויו בשקיות פלסטיק או נייר, הצבת חוטי ברזל לטובת ציפורים (כדי שלא תעצורנה לנוח על השקיות), וכיוצא באלו.
לב. בהרכבת צד מותר לגזום את הכנה בערב השמיטה מעל 10 ס"מ, להרכיב לפי הגובה הרצוי, ולאחר ראש השנה ולאחר שהרוכב נקלט ועבר את גובה הכנה – לגזום את הכנה מעל ההרכבה.
לג. אם לא הספיקו להרכיב את המטע לפני השמיטה, יש לבצע בשנה השישית את כל פעולות השמירה על גדם העץ, ומותר להמשיך לשמור על הגדם גם בשמיטה לפי הצורך.
לד. גם לאחר מכירת הקרקע, אין לעשות על ידי יהודי מלאכות שאיסורן מן התורה או שיש ספק אם הן אסורות מהתורה.[41]
לה. בשטח פתוח – זריעה או שתילה של ירקות חשופי שורש מותרת רק על ידי גוי, ומלכתחילה ראוי שגוי ישתול ירקות הנתונים בגוש.
לו. חממה: ניתן לשתול ירקות הנתונים בגוש בתוך מבנה גם על ידי יהודי, אך מלכתחילה ראוי שגוי יעשה זאת.
לז. גם בשטח שנמכר בהיתר המכירה אין לטעת עצים, עצי פרי ועצי סרק. במקרים ייחודיים יש לפנות לוועדת השמיטה.[42]
לח. אם נוצר צורך להעתיק עצים במהלך השמיטה, בשל פינוי שטח לבנייה או לסלילת כביש, ניתן להוציא את העצים, להכניסם לשק ולהניחם על גבי מצע מנותק, כגון יריעת ניילון, ולאחר השמיטה ניתן לטעת אותם מחדש. אין לטעת בשמיטה עצים שהוצאו ממקומם לצורך בנייה.
[1] מנחת חינוך (מצוה שכו).
[2] מנחת חינוך (שכז), סובר שזריעת אילנות אסורה משום זריעה ולא משום נטיעה, וכ"כ הרב קוק (מבוא לשבת הארץ סע' ד). אולם לדעת החזו"א (יז, כ) איסור זריעת אילנות הוא משום נטיעה.
[3] ראה התורה והארץ (ג, עמ' 95) שם כתב הרב ישראלי שאיסור זריעת עצי סרק הוא מהתורה.
[4] מנחת חינוך (מצוה שכו).
[5] תוספות ראש (מו"ק ג, א) לדעת המנחת חינוך (שכו) חל איסור על חיפוי, אך לא לוקים על לאו זה. וכ"כ חוות בנימין (א, ה).
[6] מחלוקת החזו"א שביעית (סי' כה ס"ק לח; סי' כז ס"ק א (והרב פרנק שו"ת הר-צבי (זרעים ח"ב סי' לב-לג) לגבי זריעה על ידי טרקטור בגרמא.
[7] באהלי שדה (סימן יא עמ' 116), לגבי זריעה בגרמא ראה הרב פרנק, (כרם ציון אוצר השביעית אות יב), שנטה לומר זריעה בגרמא אסורה מדרבנן בשביעית. והגריא"ה הרצוג (פסקים וכתבים ח"ג, זרעים, סי' מז אות ד).
[8] ראה שבת הארץ (א, ו אות ד).
[9] נחלקו הראשונים במעמדה של מלאכת הנטיעה. יש מהם הסוברים שנטיעה אסורה מהתורה, ומדובר בחלק מאב המלאכה של זורע, כך סוברים הר"ש (שביעית א, א; ב, ו); ר"ן (שבת לא ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה תנא הזורע), ולדעתו זורע הוא בזרעים, נוטע הוא באילנות, ועי' חזו"א (שביעית יז, כד ד"ה שם משום דאין), שכתב בדעת ר"ת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא, אך נטיעה בתוספת שביעית היא מדרבנן.יש הסוברים שמדובר בתולדה של מלאכת זורע. כך סובר ר"ח (שבת עג ע"ב) ראה אג"ט (מלאכת זורע). ויש הסוברים שמדובר באיסור דרבנן: דעת ר"ת הובאה בר"ש (שביעית א, א; ב, ו), וכך מבארים בדעת הרמב"ם מהר"י קורקוס (שמיטה ויובל א, ד), ורדב"ז (א, ה).
לסוברים שנטיעה אסורה מדרבנן, עי' בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סי' קעו), ומשמע שכל שתילה המצמיחה פירות שיהיו קדושים בקדושת שביעית אסורה מן התורה; אבל כל נטיעת אילן שלא יניב פירות בקדושת שביעית אסורה מדרבנן. אולם הרב קוק (שבת הארץ קונ"א סי' ו; אגרות ראי"ה ח"ב סי' ת) נקט כדעת הסוברים שנטיעת ייחור ושתילת ירק אסורות מדרבנן, ואילו זריעת גרעין, בין באילן ובין בירק אסורה מדאורייתא.
[10] בירושלמי (שביעית ד, ד) הובאה דעתו של רשב"ג הסובר שמותר בשמיטה לטעת עצי סרק, ראה כס"מ (פ"א ה"ה) שביאר שמתוך שדין זה הובא בירושלמי כדעת יחיד, מובן שחכמים חולקים על דין זה וסוברים שאיסור הנטיעה כולל גם נטיעת עצי סרק. ראה רש"ס (ד,ד) שביאר שלדעת רשב"ג איסור הנטיעה כולל רק צמחים שמטרתם היא אכילה, אך מה שלבניין או לצרכים אחרים, לא נאסר.
הרמב"ם (פ"א ה"ה) אוסר לטעת עצי סרק, לדעת מרן הגר"ש ישראלי, (התורה והארץ ח"ג עמ' 95), נטיעת עצי סרק אסורה מדרבנן. וכ"כ שבט הלוי (חלק ג סימן קנח) בדעת ערוך השולחן, אולם לדעת שו"ת שבט הלוי אין לחלק בין נטיעת מאכל לנטיעת סרק, ושניהם אסורים מהתורה. וכ"כ חוט שני (א, ה).
יש שכתבו שבמקום הצורך מותר לטעת עצי סרק לצורך רפואה וטיהור האוויר. ראה תורת השביעית (עמ' לז), וכתב שם שהתירו לטעת עצי איקליפטוס בשמיטה כדי לייבש את הביצות. היתר נוסף לטעת עצי סרק במקום שיש צורך ראה הרנ"צ פרידמן (נצר מטעי סי' כח), והתיר כן בעיקר כשהדבר היה נחוץ לשם יצירת פרנסה לעולים החדשים בשנים הראשונות לקום המדינה.
יש לציין שבתוספתא הובא בדעת רשב"ג, (שביעית ג, יט) שהיתר זה הוא לצורך גדר, אולם הגרסה שהובאה בירושלמי נוקטת בסתמא ולא מסייגת את ההיתר לצורך גדר, ראה חזו"א (יט, כ) שדן בכך.
[11] שו"ת רדב"ז (א, מד), בצאת השנה (חוזר ג עמ' לא סע' יא).
[12] לדעת החזו"א (סי' יט ס"ק כ), איסור נטיעת אילן בגוש הוא מדאורייתא. וכך הורה הגר"מ אליהו, וכ"כ הגר"א שפירא בהערותיו למדריכי השמיטה בהוצאת המכון, שנטיעה בגוש אסורה מהתורה, ואלו דבריו: "בענין נטיעה בגוש, יש בזה שני טעמים: חדא די"א שכל שתילה בגוש היא רק מדרבנן, ויש דעה ששביעית דומה לערלה. וע"ז י"ל שאין לדמות לערלה, ששם תלוי אם יש יניקה חדשה או ישנה. אבל לגבי מלאכה נראה שהוי מלאכה גמורה לשתול נטיעה כזאת בשבת, שהוי מלאכה, וא"כ הו"ה בשביעית". אולם יש הסוברים שנטיעת צמח הנתון בגוש אדמה אסורה מדרבנן, מכיוון שהצמח כבר קיים, ראה בצאת השנה (עמ' לג הע' 16). עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות א).
[13] ההשרשה נעשית בתוך בית, וכשהרקמה נתונה בכלי ייעודי לשם כך, אין בהשרשתה משום נטיעה האסורה.
[14] משנה שביעית (פ"ב מ"ו), דעת רבי יוחנן בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב), תוס' (גיטין נג ע"ב), ראה רש"י (ר"ה ט ע"ב ד"ה יעקר); שכתב שטעם איסור הנטיעה בתוך שלושים יום לשביעית הוא מדין תוספת שביעית, ר"ש על הספרא.
[15] רמב"ם (פ"ג הי"א); ועי' שבת הארץ (פ"ג הי"א אות ג). זמן זה מחושב לפי שבועיים לקליטה ועוד שלושים יום להיחשב שנה לעניין עורלה. באופן זה לא ייווצר מצב שמניין שנות העורלה מתחיל מהשמיטה. ועי' שבת הארץ (שם אות א) דעת הסוברים שאם זמן הקליטה שונה משבועיים, הולכים אחריו. להגדרת הקליטה עי' שם (אות ה).
לדעת החזו"א (סי' כו ס"ק ב) מותר עד ט"ז באב, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו".
מכיוון שהאיסור לטעת באופן זה - בו שנות העורלה נמנות מהשמיטה - הוא משום מראית עין, מסתבר שהולכים אחר השיטה שבה נהוג למנות בפועל את שנות העורלה. לכן נראה שיש להחמיר בכל הספקות כספקא דאורייתא. ועי' מכתב הגרש"ז אויערבך (מפרי הארץ שביעית עמ' 10), ולדעתו אפשר להקל בכל הספקות הללו לעניין שמיטה ככל ספקא דרבנן.
[16] עי' בצאת השנה (עמ' נד סעי' יא והע' 19). ולעניין עורלה עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 241-240). במקרה זה אין צורך בשבועיים לקליטה, שכן העץ קלוט ועומד בגוש. יסוד זה נלמד משו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע, כלאים פ"ה הי"ד אות ג). אומנם יש מחמירים הסוברים שגם בנטיעה בגוש צריך שבועיים לקליטה, אם היה במצע מנותק. כן כתבו הלכות שביעית (סי' ב, כסא דוד ס"ק ע), הגרי"מ טיקוצינסקי (ספר השמיטה פ"א סעי' ג), וכך גם דעת הגר"ש מן ההר במכתב תשובה לרבני המכון בספר התורה והארץ ח"ד עמ' (86-85).
[17] כי אם יתפורר הגוש הוא יוגדר כעץ פרי חשוף שורש שהזמן האחרון לנטיעתו הסתיים בט"ו באב, כנ"ל בסעי' הקודם.
[18] ראה התורה והמדינה (ח"ד עמ' קלז). מפני שמניין שנות העורלה נמשך מהשנה השישית ואין צורך בזמן קליטה. ועי' שבת הארץ (פ"ג הי"א אות ב, התורה והארץ (ח"א עמ' 221, עמ' 225).
[19] תוס' רי"ד (מהדורא תניינא ר"ה ט ע"ב, תוס' רי"ד מו"ק ג ע"ב), לדעה זו אסור לטעת בתוך ארבעה עשר יום לפני השמיטה, מכיוון שאז קליטת העץ היא בשביעית, ולדעתם נחשב כאילו נטע בשביעית ועליו לעקור את העץ, התורה והמדינה (ח"ד עמ' קלז, קמח). וכך הורה הגר"מ אליהו . וכן משמע מדברי הרב קוק (שבת הארץ פ"ג הי"א אות ב הע' 11).
הגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ח"ד עמ' קמ) אוסר נטיעת עצי סרק במועד זה, מפני שלדעתו האיסור אינו משום מניין שנות עורלה אלא משום שעץ צעיר נראה כעץ שניטע בשמיטה. וכן נכתב בכרם ציון (פרק א סעי' ח) ראה מנחת שלמה (חלק א סימן מח) שדן בשיטות השונות בשאלה זו.
[20] כן הקל למעשה הראשל"צ הרה"ג בן-ציון מאיר חי עוזיאל (התורה והמדינה ח"ד עמ' קמ).
[21] חזו"א (סי' כב אות ה). ולדעתו איסור נטיעת עצי סרק י"ד יום לפני השמיטה הוא רק בזמן שתוספת שביעית נוהגת, בצאת השנה (עמ' כח סי' א, עמ' מב ד"ה נטיעה); הגר"ש ישראלי (חוות בנימין סי' ט אות ח).
[22] התורה והמדינה (ח"ד עמ' קלז); בצאת השנה (עמ' מב ד"ה ירקות).
[23] עי' בהרחבה "נטיעת עצי סרק ערב שביעית" הרב אהוד אחיטוב, (אמונת עתיך מנחם-אב אלול תשס"ז).
[24] עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 240), שם מבואר שכמישת העלים היא סימן לכך שגוש האדמה אינו מספיק למחייתו של העץ, וצריך למנות לו את שנות העורלה מחדש. יש להיוועץ במדריך חקלאי כדי לוודא שהכמישה אינה נובעת מסיבות אחרות, כמו מכת שמש או חוסר מים.
[25] שו"ת (מנחת שלמה תנינא ב - ג סימן קכג), לדעתו, מכיוון שאיסור העורלה בעציץ שאינו נקוב הוא מדרבנן, אין בו גזירת מונין.
[26] רמב"ם (פ"א הי"ב, פ"ג הי"א).
[27] משנה (תרומות פ"ב מ"ג), בטעם הדבר מדוע אם נטע בשביעית חייב לעקור הובא בגמרא (גיטין נג ע"ב) משום גזירת 'מונים'. ביאר רש"י שם, שטעם הגזירה הוא שלאחר סיום שלוש שנות העורלה, כאשר אנשים יאכלו מפרי העץ, ימנו, יספרו לאחור את שנותיו של העץ, וכשיבינו ששנת השמיטה היא השנה הראשונה לנטיעה, יתירו בשל כך נטיעות מלכתחילה בשמיטה. טעם נוסף שהובא בגמרא הוא שאם נתיר בשוגג יטעו במזיד ויאמרו שהדבר נעשה בשוגג מכיוון שנחשדו ישראל לזלזל במזיד במלאכות בשביעית, אף במקום שלא נחשדו לעשות באופן זה מלאכות בשבת.
[28] כפתור ופרח (פרק מז ד"ה נטיעה קודם שביעית).
[29] ערוה"ש (יז, א), מנחת שלמה (ח"א סי' מח), אור לציון (שביעית א, יב), דרך אמונה (א, יב ס"ק צח), באהלה של תורה (שביעית סי' כח), ילקוט יוסף (שביעית ח"א עמ' קפב סע' ו).
[30] מו"ק (ב ע"ב - ג ע"א); רמב"ם (פ"א ה"ג, ה"ה וה"י). הגדרת ההבדלים שבין אב לתולדה, עי' שבת הארץ (פ"א ה"ג אות א).
[31] הזמירה אף היא מוגדרת כתולדת זריעה, ראה בבלי (מו"ק ג, א).
[32] רש"ס שביעית (פ"ב ה"ד ד"ה מזהמין את הנטיעות, ה"ה ד"ה סכין), ולדעתו כל פעולה שמטרתה היא הבשלת הפרי מוגדרת כתולדה של נטיעה.
[33] רמב"ם (פ"א ה"ד), איסור זה הוא מדרבנן, ראה בצאת השנה (עמ' כט הע' 4), שבת הארץ (ד, ד אות ג). ועי' פנ"מ (פ"ד ה"ד ד"ה א"כ) שכתב לאסור הרכבה לאוקמי אילנא.
[34] להגדרת כנה כנושאת פרי, עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 118 ואילך), כגון לימון גס בהדרים.
[35] בהרכבה כזאת לא מונים את שנות העורלה מחדש: עי' מהר"י קורקוס (מע"ש ונט"ר פ"י הי"ד); התורה והארץ (ח"א עמ' 85 ואילך).
הבעיה היחידה בהרכבה כזאת היא הקליטה בשמיטה: התורה והארץ (שם); שבת הארץ (פ"ג הי"א אות ב, ח).
דין הרכבת תמך לעניין עורלה עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 57 ואילך). ומכאן נפק"מ לנטיעה בערב שמיטה לסוברים שהאיסור תלוי במניין שנות העורלה.
[36] הש"ך (יו"ד סי' רצד ס"ק לא) פסק שאילן שנגמם מתחת לגובה טפח - יש למנות לו את שנות העורלה מחדש, מדרבנן. ועי' מאמר הגרח"ז גרוסברג (התורה והמדינה יא-יג); מאמר הרב יהודה עמיחי (ברקאי ד). בהרכבת צד ניתן לגזום מעל 10 ס"מ, להרכיב בגובה הרצוי, ולאחר שהרוכב מתפתח ועובר את גובה הכנה - לגזום אותה מעל ההרכבה.
[37] עפ"י בצאת השנה (עמ' כט הע' 5, עמ' מב ד"ה נטיעה).
[38] לדעת הרמב"ן (ר"ה י ע"א) הרכבה ע"ג כנת סרק מחייבת מניין מחודש של שנות העורלה. ועי' נטע הילולים (סי' י ס"ק קמד); התורה והארץ (ח"א עמ' 103 ואילך). ולדעת החזו"א (סי' כב ס"ק ה) גם בכנת סרק מונים את שנות העורלה לפי הכנה.
[39] תורת השמיטה (סי' א הע' ו) עפ"י רמב"ם (פ"ג הי"א).
[40] מדובר בפעולות שנועדו ל"אוקמי אילנא".
[41] שבת הארץ (פ"ח ה"ח אות ה' הע' 23-21).
[42] משפט כהן (עא); בצאת השנה (חוזר ב הערה 1).