עמוד ראשי היכן נוהגת השמיטה אוצר בית דין היתר מכירה ותנאיו
עקרונות המלאכות בשמיטה חרישה זריעה, נטיעה ושתילה זמירה קצירה, בצירה וקטיף
לאוקמי ולאברויי השקייה ספיחין בית, חממה וגידול הידרופוני
א. הזמירה היא אחת מהמלאכות שעשייתן בשמיטה נאסרה במפורש בתורה.[1] מלבד מלאכת זמירת העץ, כל שאר המלאכות המסייעות לגידול הצמחים אסורות מדרבנן, מפני שהן תולדות זריעה או זמירה.[2]
ב. למעשה פוסקים כדעת הסוברים שאיסור הזמירה חל על כל סוגי הצמחים,[3] בין חד שנתיים (ירקות) ובין רב שנתיים: שיחים, עצי פרי[4] או עצי סרק.[5]
ג. הזמירה אסורה גם אם ההנאה מתוצאתה תהיה בשנים שאחרי השמיטה.[6]
ד. כל קיצור ענף שמטרתו יצירת ענפים חדשים בצמח נחשב לזמירה.[7]
ה. במקרה הצורך, בצמחים שללא גיזום ימותו או שייגרם להם נזק של ממש,[8] ניתן לקצר את הענף באופן שונה מאופן הגיזום בכל שנה.[9] ההיתר תקף רק אם ללא הגיזום ייגרם נזק שאי אפשר לתקנו אחר כך ללא הפסד.[10]
ו. אופנים כגון אלו נחשבים לשינוי:
ז. מלבד הזמירה האמורה, אין לזמור גם לצורך סיוע להבשלת הפרי על ידי הורדת ענפים מהעץ.[16]
ח. אין לקצר ענף כדי לדכא את הצימוח שלו ולחזק בכך חלקים אחרים של העץ, גם אם אין לו עניין בפריצת ענפים חדשים ממנו.[17]
ט. עיצוב העץ: יש להימנע מגיזום לעיצוב העץ אם דחיית הגיזום תגרום רק לעיכוב הצמיחה.[18] ואולם אם ההימנעות מהגיזום תגרום נזק שקשה לתקנו, ניתן לגזום בשמיטה על פי סדר העדיפויות שבואר לעיל, סעיף ו.[19]
י. זמירה שאינה לצורך הצמחת האילן אלא למניעת נזק לאילן או למניעת נזק לאחרים מותרת, בכפוף לתנאים הבאים:
יא. גיזום שמטרתו שמירת הצורה הקיימת של הצמח בלבד מותר, בתנאי שהצמח בוגר ואין תועלת בצימוח שהגיזום גרם.
יב. לפיכך מותר לגזום גדר חיה בוגרת ועבותה וכן "שער" וכד'. אולם אסור לגזום גדר חיה צעירה אם הגיזום יעודד צמיחה של ענפים חדשים שימלאו את חלליה.
יג. ניתן לגזום "גיזום בטיחותי", דהיינו במקרה שיש חשש שהעץ ייפול על מבנה או על עוברים ושבים, וכן אם העץ עלול לגרום נזק לחוטי חשמל וכדומה.
יד. מותר לכסח דשא מלא. אין לכסח דשא צעיר שעדיין לא מילא את פני השטח, מכיוון שאנו מעוניינים בהצמחתו.
טו. ניתן לגזום עצים למצווה,[24] כגון גיזום לסכך, לולבים, הדסים וערבות, ובלבד שניכר על ידי שינוי צורת הפעולה שאינו גוזם לצורך הצמחת האילן (יש להקפיד בזמן גיזום זה שלא לפגוע באילנות ולהשחיתם).[25]
טז. פעולות גיזום למטרות שאינן חקלאיות מותרות רק אם נעשות בשינוי מכללי הגיזום המקצועיים, באופן שאיננו הטוב ביותר לעץ.
יז. מותר לגזום גיזום סניטרי כדי למנוע הידבקות של עץ במחלה או לאחר הידבקות עץ במחלות או הינזקותו מטפילים כגון: חירכון באגסים, מאלסקו בהדרים, חיפושית קפנודיס בשקד ומחלת עיוות התפרחות במנגו. אם יש צורך, גם שילוד העץ מותר.[26]
יח. ענפים שנשברו, מותר לגזום אותם סמוך ככל האפשר לנקודת השבירה.[27] אם אפשר, יש לקשור אותם כדי שלא ימשיכו להישבר.[28]
יט. יש להקדים לשנה השישית את כל הגיזומים לשם נוחות וליצירת מעבר לכלי העבודה. אם נוצר צורך בשמיטה לגזום כדי להקל על מעבר כלי העבודה, ניתן לעשות כן בתנאי שהגיזום אינו מיועד להצמיח את העץ,[29] והוא אף נעשה באופן כזה שאינו מועיל לו.[30] הגיזום ייעשה באופן שניכר ממנו שאינו נעשה לתועלת העץ אלא נועד לצורך חקלאי.[31]
כ. גיזום קוצים כדי להקל על הקטיף, כגון גיזום קוצים בגדיד התמרים – מותר.
כא. גיזום 'שמלה' שנועד להקל על ההשקייה ולמנוע חדירת מחלות ומזיקים לעץ – מותר אם לא התאפשר לעשותו לפני השמיטה.
כב. מותר לקטוף פרחים מהגינה כדי להניחם בבית, אך יש לעשות זאת בשינוי (לא לחתוך בגובה הרגיל).
כג. מלכתחילה אין לגזום קוצים שפוגעים באתרוג,[32] אך אם הפגיעה רבה ולא יהיה ניתן למצוא אתרוגים לצורך מצוות החג, ניתן להקל בכך.[33]
כד. לאחר הגיזום מותר לחטא את מקום הגיזום באמצעות טיפול במשחות גיזום או קוטלי פטריות, וכן ניתן לאטמו.[34]
כה. מריחת משחה המכילה חומרי ריפוי פעילים מותרת רק אם היא הכרחית למניעת נזק בעתיד.[35]
כו. ריסוק הגזם, הרחקתו או שריפתו – מותרים, אך אין להצניעו בקרקע.[36]
כז. מכיוון שהזמירה היא מלאכה שאסורה מן התורה, אין לעשותה על ידי יהודי גם בשדה, מטע וכרם שנמכרו בהיתר המכירה, אך ניתן לעשותה על ידי גוי.[37]
כח. כל גיזום שנועד להצמיח ענפי פרי חדשים אסור לאחר מכירת הקרקע על ידי ישראל, אך אפשר להקל לעשותו על ידי גוי.[38]
כט. ניתן לעשות רק את הפעולות הדחופות ביותר. יש להימנע מעשיית פעולה אם לא ייגרם בכך נזק לעץ או ליבול, ואף אין לעשותה על ידי גוי. [39]
[1] ויקרא (כה, ד).
[2], מו"ק (ב ע"ב - ג ע"א); רמב"ם (פ"א ה"ג, ה"ה וה"י). הגדרת ההבדלים שבין אב לתולדה, עי' שבת הארץ (פ"א ה"ג אות א). עי' ירושלמי (שבת פ"ז ה"ב): "כל דבר שהיה מבחיל את הפירות – חייב משום זורע בשבת".
[3] ביחס לזמירה ישנן שתי מחלוקות עקרוניות בפוסקים. 1. אם איסור הזמירה מהתורה הוא רק בגפן או שמא הוא בכל הצמחים. 2. אם איסור הזמירה הוא רק זה שגורם לצימוח מחודש של ענפי פרי באותה שנה, אך אם ההנאה מהזמירה תהיה רק בשנה העוקבת, אין זה בכלל הזמירה שאסרה התורה. מחלוקות אלו יתבארו בהערות הבאות.
[4] הסוברים שפעולת הגיזום בכל סוגי הצמחים היא מהתורה: מכילתא דרשב"י (פרשת משפטים); רמב"ם (שמיטה ויובל פ"א ה"ב); ספר החינוך (מצווה שכז); רדב"ז (שמיטה ויובל פ"א ה"ב); ספר השמיטה (עמ' יח סע' א, עמ' יט סע' ד). ראה ר"ש (שביעית ב, ג), שכתב שפעולת הקרסום היא כפעולת הזמירה, אלא שהזמירה היא בגפנים והקרסום הוא בשאר האילנות, וכן משמע בערוך (ערך קרסם) שכתב שקרסום הוא כמו זמירה. עי' שבת הארץ' (פ"א ה"ב אות ג, הט"ו אות ה, ה"כ אות א). בצאת השנה (עמ' לא סעי' ה והע' 5, עמ' מז והע' 8). הגיזום הדומה ביותר לזמירת הגפן הוא גיזום הקיווי, הנותן פירות באותה שנה על הענפים המתפתחים כתוצאה מהגיזום. פחות דומה לכך הוא הגיזום הגס באפרסק, המצמיח ענפי פרי שעליהם יצמח הפרי בשנה הבאה.
ראה אג"ט (זורע אות ב ס"ק ד בדעת רש"י מו"ק ג, א), חזו"א (סי' כא ס"ק טו ד"ה ואילני, הסוברים שפעולת הגיזום מהתורה היא רק בגפן, מכיוון שרק הגפן נזכרה במפורש בתורה.
[5] יש הסוברים שגיזום עצי סרק אסור מהתורה בדומה לגיזום הגפן: הרב קוק בשבת הארץ (א, ה אות ב, ג א, טו אות ה; יב, יג, כג; א, כ אות א; ג, ט אות ב, ד). ולדעתו כל גיזום הנועד להצמיח אסור מן התורה, אור שמח (א, טו), ספר השמיטה (עמ' יט סע' ד), בצאת השנה (עמ' לא סעי' ה והע' 5, עמ' מז והע' 8). ויש הסוברים שגיזום עצי סרק הוא מדרבנן עי' חזו"א (סי' כא ס"ק טו ד"ה ואילני), כרם ציון (פרק ד סעי' א).
[6] לסוברים שכל גיזום אסור מהתורה ואין משמעות לשלב שבו ייהנו מפעולה זו או מפני שהוא "עבודה שבשדה ושבכרם" (עי' שבת הארץ פ"א ה"ה אות ח, ה"י אות א). לכן יש להימנע ככל האפשר מגיזום ולשנות באופן הפעולה. אומנם לדעת המהריט"ץ (שו"ת החדשות סי' קעו) בדעת הרמב"ם משמע שזמירה של תורה היא רק זו המצמיחה פירות באותה שנה, כמו זריעה. ועי' אג"ט (זורע אות ב ס"ק ה). הגר"ש ישראלי הורה שגיזום שאינו מצמיח ענפי פרי אינו אסור מן התורה. ועי' שמיטת תשמ"ז בכפר עציון (עמ' 53); שמיטה ממלכתית (פרק ג סעי' 4).
[7] ר"ח (ע"ז נ ע"ב); רש"י (מו"ק ג ע"ב ד"ה זמירה; ע"ז נ ע"ב ד"ה כאן וכאן); רשב"ם (ב"ב פ ע"ב ד"ה מפני); מאירי (ב"ב פ ע"ב); עי' שבת הארץ (פ"א ה"ב אות ג, הט"ו אות ה, ה"כ אות א); ספר השמיטה (עמ' יח סע' ב).
הזמירה מוגדרת כעבודת האילן, כמובא בב"ב (פ ע"ב) אין קוצצים בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה, ירושלמי (כלאים פ"ח ה"א), סמ"ג (ל"ת סי' רסו- רסז), קרית ספר (אזהרת קפו), ועי' שו"ת משפטי עוזיאל (כרך ד עניינים כלליים סימן טז).
[8] עפ"י דברי הרב קוק, (שבת הארץ פ"א ה"ה אות יב; ה"כ אות ד/ 2). הגדרת הנזק, ראה בפרק ט סע' יא, 3.
[9] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ג אות א). ועי' בדברי הרב קוק (קונ"א סי' יא, משפט כהן סי' סז), שכתב שזמירה בשינוי מה, כגון אלכסון, היא קלה יותר. ועי' בצאת השנה (עמ' לא סעי' ח, עמ' לג הע' 10, עמ' נ חוזר יג), שם דנו בזמירה באלכסון או בשינוי במספר העיניים. ובחוזר לשמיטת תשי"ב (עמ' פז סעי' ו) דנו בשינוי בצורת החתך ובגבהו.
לביאור יסודה של הלכה זו, עי' תוספות (מו"ק ד ע"ב ד"ה מפני) שכתבו שפעולה בשינוי איננה מלאכה. ועי' אג"ט (פתיחה אות ג) האומר שכל "שינוי באיכות הנפעל" אינו בכלל מלאכה בכל מצוות התורה, ואילו "שינוי באיכות הפועל" הוא דין מיוחד לשבת, הנובע מ"מלאכת מחשבת". דרכים שונות של זמירה בשינוי עפ"י הוראות החזו"א נידונו בהליכות שדה (מס' 47 עמ' 27-10).
[10] כדין "פסידא דהדר", עי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 26 סעי' ב).
[11] הצעת הרה"ג יהושע י' נויבירט.
[12] בצאת השנה (עמ' נ חוזר יג).
[13] פעולה זו היא פעולת "זירוד" לדעת רוב המפרשים: עי' שבת הארץ (פ"ג ה"ט אות ב). עי' מאורות (מס' 1 עמ' 24).
[14] תוספות (ב"ב פ ע"ב ד"ה לא מקשי); דעת הרב קוק (שבת הארץ פ"א ה"כ, עמ' 275 בדעת ר"ח, קונטרס אחרון סי' יא; משפט כהן סי' סז); ולכן ניתן להקל ולזמור את הענף באופן חלקי. עי' הליכות שדה (מס' 2 עמ' 4; מס' 3 עמ' 2), שם התירו באופן זה רק ע"י גוי.
[15] השארת מספר העיניים צריכה להיות באופן שיוכיח שיש שוני ניכר בין זמירה זו לזמירה שנעשית בכל שנה.
[16] רש"ס (שביעית פ"ב ה"ג). לדעתו כל פעולה שמטרתה היא שיפור הפרי אסורה משום נוטע, ופעולת הקרסום היא פעולת הזמירה, ואופן הפעולה הוא הורדת ענפים יבשים.
[17] גדר "זמירה" הוא הכוונה להצמיח: עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ג, ד, יג, יד, כג, פ"א ה"כ אות א והע' 13-11). לכן מסתבר שגיזום שמטרתו הפוכה אינו אלא תולדה. אך מכיוון שתכלית הפעולה היא הגברת הצמיחה במקום אחר – הדבר אסור כמו כל מלאכה לאברויי אילנא. מדברי הרשב"ם (ב"ב פ ע"ב ד"ה הלכך) משמע שכל גיזום הנועד להצמיח אסור מן התורה. וכך הורה הגר"ע יוסף (ילקוט יוסף שמיטה תשמ"ז, עמ' כה סעי' ה).
[18] הלכות שביעית (סי' א, כסא דוד ס"ק ס). וכן משמע בתורת השמיטה (סי' ג, ציונים ס"ק כז).
[19] עפ"י הליכות שדה (מס' 43 עמ' 20).
[20] תוספות (סנהדרין כו ע"א ד"ה לעקל); רשב"ם (ב"ב פ ע"ב ד"ה הלכך); רשב"א (ב"ב פ ע"ב).
[21] תוספות (ב"ב פ ע"ב ד"ה לא מקשי); מאירי (ב"ב פ ע"ב).
[22] סנהדרין (כו ע"א) ההוא גברא דהוה כסח בכרמי, ומובן שם שאם ישנה ודאות שמטרת הכיסוח של הכרם היא שימוש בזמורה ולא השבחת העץ – זמירה זו מותרת. כך מבאר הרמב"ם (פיה"מ פ"ד מ"ו) את דעת רבי עקיבא בהגדרת פעולת הזינוב, ספר השמיטה (עמ' יט סע' ג), ולדעתו יש לעשות גיזום זה באופן המקלקל את העץ.
[23] שבת הארץ (פרק א הלכה כ). לדעת מרן הרב כל פעולה שמטרתה אינה להצמיח את הגפן אלא להאריך את ימיה – הזמירה אינה אסורה מן התורה.
[24] עפ"י רמב"ם (פ"א הט"ו-כ"א; פ"ב ה"ב-ח); שבת הארץ (פ"א הי"ח אות ה, ה"כ אות ג/3). ועי' התורה והארץ (ו עמ' 148-143).
[25] רמב"ם (פ"ב ה"ז); שבת הארץ (פ"א הי"ח הע' 22, ה"כ הע' 35, הכ"א אות א והע' 5; קונ"א סי' ט). אך יש להקל כאשר מדובר במלאכה הניכרת לאדם המצוי במקום, המתמצא בטיבן של פעולות אלו.
[26] בדברי חז"ל מצאנו שגיזום ענפים יבשים או חולים אסור בשמיטה: עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ב, ג, ח, כג; ה"כ אות א; פ"ג ה"ט אות ב). בשנים האחרונות התברר שענף חולה או יבש עלול לגרום למות העץ אם לא ייגזם מייד. לדעת הרב קוק, יש להתיר את כל המלאכות המוזכרות לאיסור במקרה שמתברר שהן דרושות לאוקמי אילנא: עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כז/ 6).
[27] זו פעולה שמטרתה מניעת נזק לצמח, פעמים רבות מחלות שונות חודרות לעץ דרך הפצע הפתוח, ראה (שמיטה ממלכתית עמ' 102).
[28] רמב"ם (פ"א הכ"ב). ועי' שבת הארץ (שם אות ג). פעולה זו נצרכת כדי שלא ייכנסו מחלות לעץ דרך הגדם.
[29] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ט אות א-ב). ולעניין גיזום שלא למטרת הצמחה, עי' שבת הארץ (פ"א ה"כ אות ג/3; שם הכ"א אות א). עפ"י רש"ס (פ"ב ה"ד ד"ה ונוטל את הרואה). וכך נכתב בשם החזו"א (הליכות שדה 47 עמ' 14). לעניין פעולה שאיננה מלאכה חקלאית מצד עצמה, ואיננה אלא "הכשר למלאכה", עי' חזו"א (סי' יז ס"ק יט ד"ה שם מה); שבת הארץ (פ"א ה"ט אות א-ב). ולעניין גיזום שלא למטרת הצמחה עי' שבת הארץ (פ"א ה"כ אות ג/ 3, הכ"א אות א).
[30] בתוספות (ב"ב פ ע"ב ד"ה לא), נאמר שגיזום למטרה שאיננה חקלאית מותר רק כשאינו מועיל לעץ. ובתוספות (סנהדרין כו ע"א ד"ה לעקל) נאמר שהגיזום מותר רק אם נעשה באופן המזיק לעץ. ועי' פאה"ש (סי' כ ס"ק נא); "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות ג/ 2).
החזו"א (סי' יט ס"ק יד ד"ה ובתו') כתב שכל שאינו מדקדק לזמור בצורה האידיאלית – חשיב "קשה לאילן". ועי' שבת הארץ (פ"א הכ"א אות א).
[31] איסור זה הוא משום מראית עין.
[32] פאה"ש (סי' כ סעי' ה בהג"ה וביש"ר ס"ק יז); הרב קוק (שבת הארץ פ"א ה"ה אות ח, טז).
וכן הורו לאיסור הגרי"ש אלישיב (הליכות שדה 50 עמ' 8) והגר"נ קרליץ. לדעתם, פגיעה בהידור האתרוג אינה מוגדרת כ"פסידא" המתירה מלאכות בשמיטה.
[33] הלכות שביעית (סי' א, כסא דוד ס"ק לב); הגר"ש גורן (מאורות 1 עמ' 57). יש לסמוך על דעה זו, המגדירה פגיעה בהידור האתרוג כ"פסידא" בצירוף דעת הסוברים שפעולת הגנה שאיננה מצמיחה איננה מלאכה כלל.
[34] על פי רמב"ם (פ"א הי"ט). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ז, ח, ט, כב; שם הי"ט אות ג).
[35] ע"ז (נ ע"ב) שמותר לסוך שמן לאחר הגיזום; שבת הארץ שם.
[36] הרחקת הגזם איננה אלא מניעת נזק שיכול להיגרם לעץ או פעולה שנועדה לאפשר מעבר נוח בין העצים. ריסוק הגזם מקובל במקומות רבים כדי להחזיר לאדמה את החומרים הנמצאים באותם ענפים. בתנאי האקלים של הארץ אין לפעולה זו משמעות חקלאית רצינית ללא תיחוח החומר לתוך הקרקע.
[37] עפ"י היסודות ההלכתיים של היתר המכירה במושבות בשמיטת תרמ"ט, וכן נקט בשו"ת משפט כהן (סי' סז), הסובר שגם לאחר שהשטח נמכר בהיתר המכירה אין לעשות בו מלאכות האסורות מן התורה, שבת הארץ (פ"ח ה"ח אות ה); משפט כהן (סי' עא סעי' ג); בצאת השנה (עמ' נ).
[38] הערת הגר"מ אליהו .
[39] בצאת השנה (עמ' לח סעי' ב, עמ' ל הע' 9).