עמוד ראשי היכן נוהגת השמיטה אוצר בית דין היתר מכירה ותנאיו
עקרונות המלאכות בשמיטה חרישה זריעה, נטיעה ושתילה זמירה קצירה, בצירה וקטיף
לאוקמי ולאברויי השקייה ספיחין בית, חממה וגידול הידרופוני
א. השקיית שדה או צמח בשביעית היא תולדה של מלאכת זורע או חורש,[1] והיא אסורה בשמיטה מדרבנן.[2]
ב. צמחים שמושקים באופן סדיר בכל השנים, מותר להמשיך ולהשקותם בשמיטה כרגיל.[3] לכן מותר להמשיך להשקות כרגיל עצי פרי וירקות שונים שגדלים בהיתר בשמיטה (שאין בהם איסור ספיחין).[4]
ג. צמחים שההשקייה שלהם אינה מתבצעת באופן סדיר, ניתן להשקותם רק אם ללא ההשקייה ייגרם להם נזק ניכר.[5]
ד. אין צורך להשקות בכמות המים המדויקת הנצרכת לצורך קיום הצמח, גם אם השקייה בכמות אחרת תגרום להוספת צימוח.[6]
ה. במגזר החקלאי מותר להשקות את העצים גם כדי לקבל פריחה שופעת יותר ופירות רבים יותר, אך בגינה הפרטית אין להשקות במיוחד כדי לקבל פריחה שופעת יותר.[7]
ו. מותר להשקות מייד כאשר מופיעים סימני צימאון בצמחים, ואין צורך להמתין עד שיופיעו סימני התייבשות ממשיים, מכיוון שאז כבר נגרם נזק לצמח.
ז. אף על פי שהשקייה מותרת, אם אפשר רצוי לרווח בין מועדי ההשקייה ולהשקות בכמות מים גדולה יותר בכל השקייה.[8] לחלופין, יש למעט את כמות המים הניתנת, במיוחד בגינות פרטיות.[9] מומלץ להתקין במידת האפשר מחשב השקייה שישקה את הגינה אוטומטית.
ח. אין צורך ליצור לכל צמח מערכת השקייה נפרדת כדי לתת לו את כמות המים הנצרכת במדויק עבורו.[10]
ט. שטח שנזרע בהיתר בערב השמיטה, אין להשקותו השקיית הנבטה, מכיוון שיש בכך משום זורע, אך לאחר שהשטח נבט באמצעות הגשמים, מותר להשקותו.[11]
י. השקייה שמטרתה דחיקת המלחים לקרקע, ושכיחה במקומות שמשתמשים בהם במי קולחים מטופלים, מותרת בכמות הרגילה כבכל שנה, רק בתנאי שמדובר בקרקע מעובדת, ואין בהשקייה זו משום הכנה לזריעה או לשתילה בשנה הבאה.[12]
יא. שדה שנמכר בהיתר המכירה, והמגדל מעוניין לחטא את השטח ב"חיטוי סולרי", מותר להשקותו כדי להצמיח את עשבי הבר.[13]
יב. מותר לנקות את צינורות ההשקייה בסיום העונה בחומצה או בכלור לפי הצורך.[14]
יג. אין איסור בהפעלת מזגן כשמי המזגן מטפטפים על הצמחים, ואף מותר לתלות כביסה מעל צמחים, או להוציא את מי השטיפה מחוץ לבית, אף שבכך הצמחים מקבלים מים, מכיוון שאין בכך משום כוונת השקייה.
יד. מותר בשמיטה להכין ולהרכיב מערכות השקייה לצורך השקייה מותרת.[15]
טו. בניית מערכות לצורך השמינית – בשטחי בעל מותר לבנות מערכות השקייה לאחר חג השבועות.[16] בשטחי שלחין מותר לבנות מערכות השקייה לשנה השמינית.[17] כיסוי תעלות בשדה שהונחו בהן צינורות השקייה מותר, רק אם הכיסוי אינו מכשיר את המקום לעיבוד,[18] כגון כיסוי חלקי של התעלה.
טז. לכל הדעות, לאחר ששדה נמכר בהיתר המכירה, מותר להשקותו כרגיל.[19]
[1] בבלי מו"ק ב ע"ב, ראה רש"י מו"ק ג ע"א שכתב שמשקה נחשב לתולדה מכיוון שלא היה במשכן.
[2] סמ"ג לא תעשה רסז. ראה ריטב"א מו"ק ב ע"א ד"ה שביעית שכתב: "דאע"ג דמדאורייתא תולדות שרו והשקאה תולדה, חכמים אסרו תולדות בדבר שאינו אבד, ואסרו ג"כ בדבר האבד דבר של טורח". ולדעתו חז"ל השוו בעניין זה את דין שביעית לחול המועד, בכל הנוגע ל"דבר האבד" ו"טרחא", ראה רש"י (הוצאת מקיצי נרדמים, מו"ק ו ע"ב ד"ה כדי שיצאו) שכתב שהשקייה בשביעית "אינה עבודת קרקע בשביעית"
[3] משנה מו"ק ב, א שמותר להשקות את בית השלחין בשביעית, רמב"ם שמיטה ויובל פ"א ה"ח, בצאת השנה חוזר יא עמ' מו סעיף ב הע' 3 עפ"י תשובת המבי"ט ב, סד, חוות בנימין ג, צח. וכן מותר לעדור את הגפנים בשביעית, ומטרת עידור זה היא להגביר את קליטת המים בקרקע.
בטעם היתר זה בשמיטה נאמרו כמה טעמים: לדעת המאירי מו"ק ב ע"א ר"י מלוניל מו"ק א, א, מדובר במלאכה שנעשית באופן תדיר והיא אינה חשובה. לדעת תלמיד ר"י מפרי"ש למו"ק ו ע"ב אינה נחשבת כעבודת קרקע; לדעת הריטב"א מו"ק ג ע"א אין בה טרחה רבה; לדעת הר"ש שביעית ב, ב, פסקי ריא"ז מו"ק א, ב פעולה זו מותרת מכיוון שללא השקייה השדה ייפסד.
[4] משנה שביעית ב, י, שמותר למרס באורז, ופעולה זו היא השקייה, ראה ר"ש במקום. ועי' שו"ת המבי"ט ב, סד שמתיר כל השקייה, בתנאי שבלעדיה ייגרם נזק לצמח, בין בצמחים חד שנתיים ובין ברב שנתיים.
[5] עפ"י משנה מו"ק ב, א שאין להשקות את שדה בית הבעל. ראה חזו"א שביעית טז, יג.
[6] שמירת שבת כהלכתה (ח"ב סי' ס"ז ס"ק סג) עפ"י הגהות רעק"א או"ח סי' תקלז, שבכל השקייה האוקמי יכולה גם לגרום לאברויי.
[7] עפ"י החזון איש שביעית כא, יד, ש"אוקמי אילנא" הוא ביחס לפרי, ולכן מותר להשקות את הצמח במטרה לקבל כמות פירות רבה יותר, גם לדעת הרב ישראלי הסובר שמותר לעשות רק מלאכות כדי לשמור על הקיים, ראה בצאת השנה לט, ה, גם לדעתו ההשקייה מותרת כרגיל, כאמור. עם זאת, לדעת הגראי"ה קוק, שבת הארץ קונטרס אחרון סימן יב, שהפירות הם הפקר בשמיטה ואין לעשות עבורם כל מלאכה, אין להשקות כלל באופן מיוחד לצורך יצירת הפירות, ולא לצורך הבשלתם.
[8] רמב"ם (פ"א ה"ח וה"י); שבת הארץ (פ"א ה"ח אות ב).
[9] רש"ס שביעית ב, י.
[10] עפ"י שמירת שבת כהלכתה ב, סז ס"ק סג, שאין צורך לכוון את כמות המים המדויקת בעת ההשקייה.
[11] עפ"י חזו"א (סי' טז ס"ק ד ד"ה ודין). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ח אות א), שם מובאת דעת האוסרים השקייה בשטחי בעל, אף לפי המשנה שביעית ב, י שהתירה למרס באורז – להשקות צמחים חד שנתיים, דין זה הוא רק כשהצמחים קיימים, אך כשהצמח עדיין אינו בעולם, אין להשקות כדי ליצור צמח חדש. דין השקייה בגידולים הנזרעים בשינוי ממחזור הזרעים, עי' שבת הארץ (פ"א ה"ו אות ו, ה"ח אות ד).
[12] השקייה זו נצרכת אם סביב שורשי הצמח יש הצטברות של מלחים העלולים להזיק לו נזק ניכר. במקרה כזה יש להשקות את הצמח כדי לדחוק את המלחים שהצטברו סביב העץ, ומותר לעשות זאת מדין 'אוקמי אילנא'.
[13] לאחר ההשקייה, מכסים את השטח בניילון, הזרעים נובטים ובשל החום המוגבר, החוסר בקבלת אנרגיית שמש וחוסר המים העשבים מתים.
[14] בניקיון זה אין פעולה בקרקע או באילן.
[15] רמב"ם (שמיטה ויובל פ"א ה"ט).
[16] מכיוון שבזמן זה לא משקים שטחים אלו, ראה חזו"א (סי' יט ס"ק י ד"ה ונראה). ועי' שבת הארץ (פ"ב הי"א אות ג-ד). להיתר בשטחי בעל לאחר חג השבועות, עי' שבת הארץ (אות ד בתחילתה). ועי' פאה"ש (סי' כא ס"ק יז)
[17] רמב"ם (פ"א ה"ט); חזו"א (סי' יט ס"ק י ד"ה ונראה). ועי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 42 סעי' לא). ועי' שבת הארץ (אות א-ב): לדעת הרב לא התירו חפירת עוגיות לגפנים אלא לאוקמי אילנא. אך מסתבר שלא אסר אלא פעולה בקרקע, שהיא תולדת חריש. ראה שביתת השדה (מהד' חדשה), עמ' תמ.
[18] עי' מאמר הגרי"ש אלישיב (מפרי הארץ א עמ' 15-11).
[19] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ד).