עמוד ראשי היכן נוהגת השמיטה אוצר בית דין היתר מכירה ותנאיו
עקרונות המלאכות בשמיטה חרישה זריעה, נטיעה ושתילה זמירה קצירה, בצירה וקטיף
לאוקמי ולאברויי השקייה ספיחין בית, חממה וגידול הידרופוני
א. ישנם מקומות גידול שונים שבהם מקובל לגדל צמחים: קרקע בשטח פתוח, מצע מנותק בשטח פתוח, קרקע בתוך בית ומצע מנותק בתוך בית. דיני השמיטה חלים במקומות הגידול הבאים:
ב. במקרים אלו אין לעשות מלאכות שאסורות מהתורה כזריעה, או שיש ספק אם הן אסורות מהתורה, כגון חרישה ונטיעה. על הפירות חלים דיני קדושת שביעית, חובת הפקר, איסור סחורה, קדושת הפירות ומצוות ביעור.[2] כמו כן יש להחמיר במלאכות שאיסורן מדרבנן.
ג. צורת הגידול אינה משנה, ואין לגדל צמחים במקומות אלו הן בגידול רגיל והן בגידולי מים – הידרופוניקה,[3] ראה להלן.
ד. דיני השמיטה אינם חלים בתוך בית, כשמצע הגידול מנותק מהקרקע, [4] והצמח נתון בכלי.[5]
ה. ככלל, ניתן להקל בעשיית מלאכות בבית בעיקר במקרה של חממה חקלאית, שנבנית על מנת לספק מזון לאוכלוסייה, וכן לצרכים שונים של גינון טיפולי. בגינון ביתי יש לעשות רק פעולות של קיום הצמחים, גם בתוך בית.
ו. כדי שהמבנה ייחשב ל"בית", צריכים להתקיים התנאים הבאים:
ז. אין לעשות בבית את המלאכות הבאות, גם לא על ידי גוי:
ח. ניתן להקל בעשיית מלאכות מדרבנן בבית, אם מצטרפת לכך סיבת היתר נוספת,[13] כגון:
להנחיות מעשיות לגידול בחממה, ראה בפרק 'ירקות'.
ט. בנוסף להגדרת המבנה כבית, כדי להגדיר את המבנה כ'חממת מצע מנותק' צריכים להתקיים בו התנאים הבאים:
המשטח
הכלי
י. אפשר למלא את הכלים בכל סוגי המצעים: עפר, טוף וכדומה.
יא. זריעת ירקות במגשי פוליאתילן מוקצף ('קלקר') מותרת אם הירקות מוגבהים מעל 80 ס"מ,[34] נוף הצמחים אינו בולט מן המגשים, ויש משטח מנתק על גבי הקרקע.
יב. 'שרוולי' ניילון ארוכים אינם נחשבים מצע מנותק לפי ההלכה, מכיוון שנוף הצמחים בולט החוצה ונפח ה'שרוול' גדול מ-40 סאה (כ-330 ליטר).
יג. צמחים שגדלים בשיטה זו אינם קדושים בקדושת שביעית. לכן מותר לקטוף, למכור ולייצא את הצמחים שגדלים בהם, כמו בשנה רגילה.
יד. הירקות הגדלים בשיטה זו חייבים בתרומות ומעשרות מספק, ללא ברכה.[36] מפרישים מהם מספק מעשר עני ומעשר שני.[37]
טו. הברכה על ירקות אלו היא "בורא פרי האדמה".[38]
טז. חסה הגדלה במצע מנותק כשרה למצוות מרור בליל הסדר.[39]
יז. מותר לבצע בחממה זו את כל המלאכות הרגילות שנצרכות לטיפול בצמח כמו בכל שנה רגילה כזריעה ושתילה.
יח. את השתילים שמיועדים לשתילה במצע המנותק יש לקנות אצל מגדל שומר שמיטה, שהכין אותם בשנה השישית או בדרכים שמותרות בשמיטה,[40] והוא הדין לקניית זרעים.[41]
יט. בנוסף לאמור בפרק זה, ישנם פוסקים המתירים את הגידול במצע מנותק רק כאשר מצטרפים תנאים נוספים:[42]
כ. תחת הכלים יש להניח שתי שכבות של יריעת פוליאתילן.[43]
כא. מותר לנקב את היריעות לניקוז באופן שימנע מצב של נקב מעל נקב.[44]
כב. הכלים יהיו קטנים, כך שיהיה ניתן לטלטל אותם.[45]
כג. את העפר שבכלים או השקיות יש למכור לגוי לפני תחילת הגידול, באמצעות מעשה קניין המועיל עפ"י ההלכה.[46]
כד. מלאכות שיש חשש שאסורות מהתורה, כמו זריעה, שתילה (גם בגוש), גיזום וקטיף – יש לעשות ע"י פועלים גויים.[47]
כה. כל דיני השמיטה חלים גם על גידול הידרופוני, אף שהצמחים אינם שתולים באדמה אלא מוחזקים בתבניות שונות ומקבלים את הזנתם דרך מערכות המים.
כו. דיני השמיטה חלים הן לעניין גודל מערכת הגידול, והן לעניין מקומות הנחת המערכת, ועל מנת לשתול במערכת זו יש להניחה בתוך מבנה מצע מנותק.
כז. יש לוודא כי המערכת עומדת על משטח מנתק.
כח. ברֵכות גידול שנפחן עולה על 330 ליטר אינן נחשבות מצע מנותק.
כט. גידול בצינורות NFT: מכיוון שהצינור עצמו אינו מכיל יותר מ-330 ליטר, ניתן לשתול צמחים במערכת זו.
ל. כל הנחיות הטיפול בצמחים חלות גם על גידול זה.
לא. בשל הצורך בדיוק מֵרבי של המערכת, ניתן לדשן ולטפל במים כרגיל כבכל שנה.
[1] שו"ת נחפה בכסף (ח"א יו"ד סי' ה), בצאת השנה (עמ' מח סי' ב סעי' ג). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ו אות ד). לדעת הגר"מ אליהו יש להסתפק אם נוהגת שם קדושת שביעית. הגר"ש ישראלי הורה שאין להקל במלאכות דרבנן במצע מנותק שלא בחממה. וכ"כ בשו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' ג סעי' ד). גדרי עציץ שאינו נקוב ומצע מנותק, עי' מאמר "בירור בהלכות ערלה במשתלות" ("התורה והארץ" ח"א עמ' 196-236); וע"ע ס' התורה והארץ ח"ו מעמ' 340 ואילך.
[2] דינים אלו הם מספק עי' כרם ציון (פרק ג, גידולי ציון ס"ק ו); שבת הארץ (קונטרס אחרון סי' ג). עם זאת, אפשר להקל בייצוא; עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 174).
[3] מהרי"ל דיסקין (סי' כז, דיני שביעית אות א), בצאת השנה (עמ' מב ד"ה גידולים, עמ' מח סי' ב סעי' ד, ועי' עמ' מג הע' 13). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ו אות ה).
ויש מקילים בגידולי מים בכלי שאינו נקוב, אף שלא בתוך מבנה: שו"ת נחפה בכסף (ח"א יו"ד סי' ה); הגריא"ה הרצוג (פסקים וכתבים, מצוות התלויות בארץ סי' עג) בשעת הדחק. ולדין בריכות שבקרקע עי' ספר השמיטה (עמ' טז סעי' ג-ד, עמ' צז-ק).
[4] במצוות השמיטה נאמרו בתורה שני לשונות: פסוק אחד תולה את חיוב השמיטה בארץ: (ויקרא כה, ב) "ושבתה הארץ שבת לה' ובהמשך הפסוקים (שם פסוק ד) מובן שחיוב השמיטה הוא בשדה: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" מתוך כך הסתפק הירושלמי (ערלה א, ב) האם איסור מלאכות הקרקע בשמיטה נאמר גם בבית, ספק זה לא הוכרע בירושלמי.
להלכה, יש הסוברים שאין להקל בדבר ואין לעשות כלל מלאכות בבית תוס' הרי"ד (מעשרות פ"ה סוף ד"ה וכן משמע), מנחת שלמה (ח"א סי' נא אות ז) יש להחמיר בדבר ולא לזרוע בבית כלל, וכ"כ פנ"מ (ערלה פ"א ה"ב ד"ה ובשביעית), ראה תורת הארץ (פ"ו סע' כה) שכתב שלדעת הרמב"ם איסור הזריעה בבית הוא איסור עשה מדין 'ושבתה הארץ', ראה כרם ציון (הלכות שביעית, הלכות פסוקות פרק ג סע' ג), שכתב שבזריעה בתוך בית יש להחמיר לכתחילה ולא לזרוע, וכן הוא המנהג. ראה רמב"ם (פיה"מ מעשרות ה, ב), שכתב שבצלים שנפלה עליהם מפולת בבית והם השרישו בקרקע זו, יש לנהוג בהם את כל דיני השביעית.
יש הסוברים שיש להכריע ספק זה לקולא וניתן לעשות בבית את כל המלאכות, ומצרפים לכך את העובדה שחיוב השמיטה בזמן הזה היא מדרבנן, במקום שבו יש הפסד פאת השולחן (סי' כ ס"ק נב), ערוך השלחן העתיד (סי' טז סע' א), כרם ציון (הלכות שביעית, הלכות פסוקות פרק ג סע' ג בדעה ראשונה), שבת הארץ (פ"א ה"ג אות ב). לדעת הרב קוק (שם ובקונ"א סי' ג) אפשר להקל במלאכות דאורייתא בבית, אם הוא מקום הפסד, בצירוף לכך ששמיטה בזמן הזה היא מדרבנן. ועי' משפט כהן (סי' עג) חזו"א (סי' כב ס"ק א); הרש"ז אויערבך ("הליכות שדה" 72 עמ' 15); בצאת השנה (עמ' מח סי' ב סעי' ב).
[5] לדעת הרמב"ם (טומאת אוכלין פ"ב הי"ב ובפיה"מ עוקצין פ"ב מ"י, ועי' הל' ביכורים פ"ב ה"ט) משטח מנתק שאינו כלי - אינו חוצץ, למרות שהוא מונע את היניקה. ולדעת הר"ש (עוקצין שם) ועוד ראשונים, משטח מנתק אכן חוצץ: עי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 230).
כאשר מדובר במשטח מנתק הקבוע בקרקע, כתבו הראשונים שאינו חוצץ: שו"ת הרא"ש (כלל ב סי' ד); שו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' כו). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 231-232). ומסתבר שמשטח גדול שעליו כמות גדולה של עפר - דינו כגג לענין זה. וכ"כ הגרי"ש אלישיב ("הליכות שדה" 48 עמ' 7-8), הגרח"ש גריינמן (חו"ב שביעית סי' יא ס"ק ח) והגרי"ב זילבר (הלכות שביעית ח"ב עמ' קפב; משנת בנימין סי' ב, ה).
ויש אומרים שגם משטח מנתק הקבוע בארץ מפריד בין הגידול לבין הקרקע: תוס' (גיטין ז ע"ב ד"ה הא); תוס' הרא"ש (שם, וצ"ע שסותר לדבריו בתשובתו, ושם דיבר במפורש גם לענין תרו"מ ושביעית); הגר"א (יו"ד סי' רצד ס"ק סג); הגרצ"פ פראנק (הר צבי זרעים ח"ב סי' לו). ועי' מעדנ"א (תרומות פ"א הכ"ג ד"ה גם); "התורה והארץ" (ח"א עמ' 232); "שבת הארץ" (פ"א ה"ו אות ו).
לדעת הגר"ש ישראלי, יריעה שכל תפקידה הוא לנתק מהקרקע - הרי היא מנתקת. והגר"מ אליהו הורה לאסור. ועי' מאמר הרה"ג יעקב אריאל ("התורה והארץ" ח"א עמ' 167-159).
[6] חזו"א (סי' כב ס"ק א, ד"ה ואף); הגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ח"ד עמ' קמא); בצאת השנה (עמ' לה הע' 3, עמ' מב ד"ה גידולים). ועי' משפט כהן (סי' עג); הגריא"ה הרצוג (התורה והמדינה ד עמ' קנא; פסקים וכתבים ג סי' מז אות ה).
ויש מקילים גם בסככה זמנית: רנ"ה הלוי (בצאת השנה עמ' עח שאלה ה); הגרצ"פ פראנק (הר צבי זרעים ח"ב סי' לד ד"ה גם). הגר"ש ישראלי . לביאור דין סככה ניידת, עי' מש"כ הגריא"ה הרצוג (שם).
[7] חוות בנימין (ח"ג סי' צז) על חממות בדיני שביעית, שכתב שמכיוון ששמיטה בזמן הזה מדרבנן, ניתן לפסוק לקולא ודי בכך שמקום הגידול יוגדר כבית על מנת שלא ינהגו בו דיני שמיטה, אפילו אם מקום גידול זה מועיל לצמח. ראה מאמריהם של הרב יהודה עמיחי 'גידול במצעים מנותקים בחממות' והרב יואל פרידמן, 'דין ירקות במצע מנותק בחממה בגוש קטיף' ('התורה והארץ' חלק ו, עמ' 312- 333). שו"ת ישכיל עבדי (ח"ו יו"ד סי' יז בסופו). וכך הורו הגר"א שפירא, הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי . וכ"כ הגרש"ז אויערבך ("הליכות שדה" 72 עמ' 15) והגרי"מ אהרונסון (ישועת משה ח"ד סי' יב, מובא בשו"ת משנת יוסף ח"ב סי' יד אות ב).
אך יש הסוברים שחממה אינה כבית, ומותר לעשות בה מלאכות רק בתנאי שהיא אינה מהווה בית גידול מיטבי לצמחים כך נמסר בשם הגרי"ש אלישיב ראה הליכות שדה (אב תשנ"א). לדעה זו מכיון שחממה מועילה בגידולים ובשיטות שמקובל לגדל בה - הרי היא שדה: הגרי"ש אלישיב (הליכות שדה" 72 עמ' 21), שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 57 הע' 29); הגר"נ קרליץ (שביעית להלכה ולמעשה שם); הגר"ב זילבר (הליכות שדה 73 עמ' 9-7; משנת בנימין סי' א). וראה ספר "לעבדה ולשמרה" (ספר היובל לקב' חפץ חיים, עמ' 196-197 ועמ' 100), שם מובאת תמונה של גידולי מים תחת גג שנעשו בחפץ חיים עפ"י הנחיות החזו"א, אמנם בחזו"א (סי' כ ס"ק ו ד"ה והזורע), כתב שניתן לזרוע בבית רק אם בית זה הוא לרועץ לגידול, אך כתב (שם כו, ד), שניתן להקל במקום הצורך. בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קסז), כתב שניתן להקל בבית בלבד, ולא בחממה
[8] כך הורה הגר"מ אליהו . רשת הנקראת "50% צל" אינה כלולה בהיתר זה, מפני שכמות החומר שבה קטנה בהרבה. ולדעת הגר"ש ישראלי אין להקל בבית רשת כלל. ולא הקלו אלא בגג שהחומר שלו אטום.
[9] בצאת השנה (עמ' לא סעי' י, עמ' לה ד"ה זריעת); כרם ציון (פרק ג סעי' ג); הגרש"ה ואזנר ("הליכות שדה" 72 עמ' 19).
[10] עפ"י בצאת השנה (עמ' מב ד"ה גידולים, עמ' מח סי' ב סעי' ב, ועי' עמ' לא סעי' י והע' 14). ועי' חזו"א (סי' כב ס"ק א ד"ה וגדר).ויש אומרים שזהו תנאי הכרחי: כרם ציון (פרק ג סעי' ג); הגרש"ה ואזנר ("הליכות שדה" 72 עמ' 19). וכך הורה הגר"א שפירא. לדעת הגרצ"פ פראנק (הר צבי זרעים ח"ב סי' לד ד"ה וכן; כרם ציון השלם, הר צבי סי' טו) אין צורך בדפנות. וכך משמע מדברי הרב קוק (משפט כהן סי' עג). מספר הדפנות לא נתבאר בדברי הפוסקים. ויש מקום לדמות דין זה לסוכה.
[11] חזו"א (כב, א ד"ה ואף), ראה בספר השמיטה (פרק ג סע' ח) שהיקל בענין.
[12] ראה לעיל פרק ה (סעי' א- ה).
[13] לענין מלאכות דרבנן - הספק הוא ספיקא דרבנן, ועי' תוס' (פסחים ל ע"א ד"ה לשהינהו). וחוברת "הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית" (פרק טז סעי' 2). למעשה הורה הגר"ש ישראלי להקל רק ב"תרי דרבנן". לדעת הגר"מ אליהו ניתן להקל גם במלאכות דרבנן גמורות בחממה.
[14] כך הורה הגר"ש ישראלי . ועי' שו"ת ישועת משה (ח"ד סי' יב, מובא בשו"ת משנת יוסף ח"ב סי' יד).
[15] שבת הארץ (פ"א ה"ג אות ב, קו"א סי' ג), ילקוט יוסף (שביעית, עמ' ריח), שניתן להקל כן במקום הצורך, אך עדיף שהחממה תהיה חממת מצע מנותק.
[16] ככל "תרי דרבנן". וכ"כ הגרח"ז גרוסברג (תורת השמיטה סי' טז הע' קעד). וראה לקמן (הע' 16).
[17] שתילה בגוש אסורה מדרבנן: ראה לעיל פרק ו סע' יא. לכן יש מקום להקל בה בחממה. ולכך נוטה דעת הגרח"ז גרוסברג (תורת השמיטה סי' טז הע' קעד באמצעה). אך מלאכה זו היא מלאכה דרבנן גמורה, ואף יש אומרים שאסורה מהתורה. לכן הורה הגר"ש ישראלי להקל בשתילה בגוש בחממה רק כאשר מדובר בצמחי סרק.
היתר השתילה ע"י גוי נכתב עפ"י פסקי הגרנ"ה הלוי (בצאת השנה עמ' עח שאלה ה). ועי' הרה"ג יעקב אריאל ("המעיין" שבט תשמ"ו).
[18] חפירת הגומה היא תולדה של חרישה, ואסורה מדרבנן. ובאדמה תחוחה יש יסוד נוסף להקל. לכן יש להקל בחממה.
[19] הגהות אשר"י (שבת פרק ח סי' ב ד"ה אע"פ); בצאת השנה (עמ' מח סי' א סעי' ד והע' 8, עמ' פז סעי' ג). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 209, ; ח"ו מעמ' 340 ואילך234); שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 52 הע' 16). והגר"מ אליהו הורה שהדבר אינו מועיל, מפני שהמשטח המנתק הוא חלק מקרקע העולם. ולמעשה הורה להקל בהנחת כלים שגודל הנקב שלהם הוא פחות מ1- ס"מ.
[20] עפ"י מנחות (פד ע"ב). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 201-209); "הליכות שדה" (48, עמ' 21). לבירור דעת הרמב"ם עי' "התורה והארץ" שם (עמ' 202 אות ה).עי' מאמר הרה"ג יעקב אריאל ("התורה והארץ" ח"א עמ' 172).
[21] תוספות (גיטין ז ע"ב ד"ה הא); רא"ש (גיטין פרק ב סי' כב). ועי' שו"ת בית דוד (להגר"ד טעביל ממינסק, סי' א); חזו"א (סי' כב ס"ק א).
[22] עפ"י בצאת השנה (עמ' מח סי' א סעי' ג, עמ' פז סעי' ג). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 205-207). הגר"ש ישראלי הוסיף שהמדובר בפח שאינו מחליד
[23] ולדעת הגר"מ אליהו יש להקל בירקות גם בחמרים אלו.
[24] הכרעה זו היא מספק. וכך נכתב בשו"ע (או"ח סי' שלו סעי' ח, חו"מ סי' רב סעי' יב). ולדעת החזו"א (שביעית סי' כב ס"ק א) בצמחים חד-שנתיים יש להקל. ועי' כרם ציון (שביעית פרק ג סעי' ג; תרומות פרק כד סי' טו); "התורה והארץ" (ח"א עמ' 201-203).עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 207; שם עמ' 203-201).
[25] עי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 207).
[26] פלריג הוא יריעת ניילון שארוגה מחוטים רבים, בין החוטים יש חורים קטנים שמטרתם היא ניקוז המים, ולכן על אף שקוטר החור אינו עולה על מ"מ ספורים, בכל זאת מכיוון שהיריעה עצמה עשויה כדי שיעברו בה מים, והשורשים חודרים אותה בנקל, היא אינה נחשבת כמנתקת לענין הגדרת 'מצע מנותק'.
[27] בצאת השנה (עמ' מח סי' א סעי' ב-ג והע' 7, סי' ב סעי' ה). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 207 ועי' שו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קסז, ח"ז סי' קפד), הגרי"ב זילבר (שו"ת משנת בנימין סי' ד, הלכות שביעית סי' א ס"ק קלד). ועי' חו"ב (שביעית סי' יא ס"ק ח).עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 207).
[28] מכיוון שיש לחשוש שמא העפר אינו בטל, כי יש בשכבת העפר חשש של זריעה בקרקע. לעניין ערלה, עי' מכתב הגר"ע יוסף שמובא בספר 'התורה והארץ' (ח"א עמ' 233).
[29] לדעת האג"ט (קוצר סעי' ג ואות י) וערוה"ש (או"ח סי' שלו סעי' לא), כל כלי שאינו מיטלטל נחשב מחובר. ומקורם בתשובת הרא"ש וכך הורה הגר"מ אליהו להחמיר בכל כלי שאין אדם יכול לטלטל אותו.
[30] הגר"ש ישראלי הורה ששיעור הכלי לענין זה הוא ארבעים סאה. ומקורו בשו"ע בהלכות שבת, (או"ח סי' שיד סעי' א ומ"ב ס"ק ב, ועי' סי' שח סעי' ב), מידה זו של 330 ליטר נקבעה לפי שיעורי הגרא"ח נאה. ועי' רמב"ם (כלים פ"ג ה"א) שכתב שלא נאמרו ארבעים סאה לענין טומאה אלא בכלי סתם, שלא ידוע אם עשוי לנחת או לטלטול
[31] שיעור נקב זה הוא רק אם יש תחת העציץ משטח מנתק, אך אם אין משטח כזה מתחת לעציץ, שיעורו המקסימלי של הנקב הבודד הוא שליש ס"מ בלבד.
[32] בצאת השנה (עמ' פז סעי' ג).
[33] עפ"י ירושלמי ערלה (פ"א ה"ב). ועי' התורה והארץ" (ח"א עמ' 202). לדעת ר"ח (שבת פא ע"ב ד"ה אמר אביי) והערוך (ערך פרפיסא) גדר "עציץ נקוב" הוא האפשרות לחדירת השרשים לקרקע. ועי' עוקצין (פ"ב מ"י).
[34] היתר זה מבוסס על ההגדרות שהובאו בספר 'התורה והארץ' (ח"א עמ' 222-218).
[35] אם מקובל לגדל בשרוול בלבנים של צמר סלעים שגודלן 20 X 5 ס"מ ללא תוספת שכבת 'קלקר', אפשר להקל גם ביחידה שאורכה כ-1 מ', אם מצע הגידול לא עבה מדי. הגר"מ אליהו הורה שהכלי צריך להיות כלי שאדם אחד יוכל להרים אותו. ומסתבר שיש מקום להקל בשרוולים ארוכים וגמישים, אם אפשר להזיז אותם חלק אחר חלק.
[36] בצאת השנה (עמ' מח סי' ב סעי' ב); לדעת הרמב"ם (מעשר פ"א ה"י) הגדל בבית חייב בתרו"מ מדרבנן. ולדעת הראב"ד (השגה שם) - פטור לגמרי. ועי' מש"כ הגרח"ז גרוסברג (תורת השמיטה סי' יז הע' קפג בסופה, שבילין יד-טו עמ' פה). מה שגדל במצע מנותק חייב בתרו"מ מדרבנן: דמאי (פ"ה מ"י); רמב"ם (תרומות פ"ה הט"ו). לביאור דין תרו"מ בגידולי מים עי' "הליכות שדה" (מס' 35 עמ' 15, מס' 36 עמ' 5, מס' 37 עמ' 4).
[37] עי' תורת השמיטה (סי' יז הע' קפג בסופה).
[38] פתח הדביר (סי' רג סעי' א); שדי חמד (ח"ג מערכת הכ' כלל ק); ועי' ירושלמי כלאים (פ"ז ה"ז); חיי אדם (כלל נא סעי' יז, כלל קנב סעי' יז ונשמת אדם ס"ק א).
לדעת הגר"ש ישראלי, יש לברך "בורא פרי האדמה" על מה שגדל במצע מנותק, ו"שהכל" על מה שגדל בהידרופוניקה. וכ"כ הגרח"ז גרוסברג (כרם ציון השלם, גידולי ציון עמ' סה בהערה) לברך "שהכל" בהידרופוניקה.
לדעת הגרש"ה ואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"א סי' רה, בהע' לשו"ע סי' רד) הברכה נקבעת עפ"י המין בכללותו ולא עפ"י מקום הגידול. וכן נמסר בשם החזו"א ("הליכות שדה" 36 עמ' 5, ועי' חזו"א כלאים סי' יג ס"ק טז).
[39] הגרצ"פ פראנק (מקראי קודש הל' פסח ח"ב סי' יב). וכך הורה הגרש"ז אויערבך . והביאו לכך ראיה מהגמ' בפסחים (לו ע"ב) המעמידה את המשנה שם במצה שנעשתה מחיטה שגדלה בעציץ שאינו נקוב. ועי' חזו"א (כלאים סי' יג ס"ק טז ד"ה ירו').
[40] עי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 59). נראה שמותר לקנות שתילים ממשתלה שהכינה אותם עפ"י היתר המכירה. אך אין לעשות כך בשתילי ירקות שמגדלים לשם שיווק לציבור שאינו רוצה לאכול ממה שגדל עפ"י היתר זה.
לענין זה עי' שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סוף סי' קכד, ד"ה והנה) שהקל אפילו בבצלים שאין זרעם כלה, עפ"י רמב"ם (פ"ד הכ"א). אך לא דיבר בשתילה בגוש, שאינה שתילה חדשה אלא המשכה של השתילה הקודמת. ועי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ז אות ב, ג, ז); שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' לו)..
[41] בזרעים יש מקום להקל לקנותם ממי שהכין אותם עפ"י היתר המכירה, אף אם השיווק מיועד לצרכנים שאינם סומכים על היתר זה. זאת מפני שאין איסורי שביעית חלים על מה שגדל מזרעים של שביעית, למעט בצלים וכדו'. לענין זה עי' רמב"ם (פ"ד ה"ו); "שבת הארץ" (שם, אות ג); שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' לה).
[42] לדעת הגרש"ה ואזנר (בשיחה עם רבני מכון התורה והארץ) והגר"מ שטרנבוך (במכתב ששלח לרבני המכון) אין לסמוך על שיטה זו למעשה אלא באיזורי הארץ שלא נכבשו ע"י עולי בבל.
בשם הגרי"ש אלישיב נמסר ("הליכות שדה" 78 עמ' 24) שניתן להקל ולגדל בשיטה זו בכל איזורי הארץ. וכך הורה הגר"מ אליהו .
הגדרת האיזורים שלא נכבשו ע"י עו"ב, עי' לעיל פרק א סע' כג.
בהערותיו כתב לנו הגר"מ אליהו בזו הלשון: "זריעה על גבי מצע מנותק ועל עציץ שאינו נקוב בתוך חממה הוא עדיף על הנוהגים לקנות ממקומות שאינם יהודים זורעים על אדמת ישראל הקנויה לנו מדורי דורות. וכן על המקילים במקומות שלא נכבשו ע"י עולי בבל. ובפרט עתה לא לתת חרב בידי האויב להורגנו ופיקוח נפש חמור מאד. וכיום אם אפשר לקנות בדרך זו ברור שיש "לא תחנם".
[43] הוראת הגר"מ אליהו, הצעה זו באה לענות על מספר בעיות: בדרך זו ניתן לעשות נקבים לניקוז ללא כל חשש., בדרך זו אין לחשוש מתקלה שתגרום לקריעת היריעה. יש אומרים שבדרך זו אין לחשוש לכך שהיריעה בטלה לקרקע. ועי' מאמר הרה"ג יעקב אריאל, ("התורה והארץ" א עמ' 159-167), שהסיק שגם יריעה אחת איננה בטלה.
[44] עי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 235-236).
[45] עפ"י האג"ט וערוה"ש. ולדעת הגר"מ אליהו צריך שאדם אחד יוכל לטלטלו
[46] הגרי"ש אלישיב ("הליכות שדה" 78 ע' 23); הגרש"ה ואזנר (שם עמ' 24). ועי' בצאת השנה (עמ' מח סי' ב סעי' ג והע' 14).
מכירת העפר לגוי מועילה לדעה זו מהנימוקים הבאים: במקום שעיקר חיובו בשמיטה מדרבנן, לכו"ע יש קנין לגוי להפקיע את קדושת הקרקע.
לדעת מהרי"ל דיסקין מועילה מכירה לגוי של שיכבת הקרקע העליונה בשיעור יניקה. ועי' ירושלמי (חלה פ"ב סוף ה"א), חזו"א (סי' כא ס"ק ט ד"ה ואם); שו"ת שערי זיו (סי' ט דף יח ד"ה ומה). במעדנ"א (תרומות פ"א הכ"ג ד"ה היוצא) נאמר שהמצוות התלויות בארץ לא חלות בעפר חו"ל הנמצא במצע מנותק. ומסתבר שה"ה לעפר א"י השייך לגוי. במכירה זו אין חסרון של גמירות דעת ושאלה של "לא תחנם".
[47] הוראת הגרי"ש אלישיב ("הליכות שדה" 78 ע' 23). ולדעת הגר"מ אליהו אין נפק"מ בכך.