עמוד ראשי מערכת השיקולים לבחירת המתווה ההלכתי: אוצר בית דין, היתר מכירה או השבתה
הכנת המטע בשישית טיפול במטעים צעירים הטיפול השוטף במטע דילול הפרי
הטיפול בפרי במטעים ובפרדסים הנחיות קונקרטיות למינים שונים כרם
הכנת גידולי השדה בשנה השישית הטיפול השוטף בגידולי שדה
גידול ירקות לאחר מכירת הקרקע גידול פרחים וצמחי תבלין ללא מכירת הקרקע
גידול פרחים לאחר מכירת הקרקע בשטח פתוח גידול עצי פרי ועצי נוי במשתלות
הנחיות אלו מיועדות גם לשליחי 'אוצר בית דין' וגם למוכרים את הקרקע
א. לכרמים כמה מאפיינים חקלאיים ששונים ממאפייני שאר המטעים, ולהם יש משמעות להלכה.
ב. מומלץ לערוך בכל שנה תצפית על חלק קטן מן הכרם כדי ללמוד מהי דרך הטיפול שמתאימה לו לפי הנתונים המיוחדים לו: זן, אזור גידול, סוג קרקע ונוהל העבודה המקובל.
ג. אם ההסכם עם היקב דורש ליצור יין איכות גם בשנת השמיטה, ייתכן שאין מנוס מלהסתמך על היתר מכירה (בכל מקרה, ביין שיוצר במסגרת אוצר בית דין, ניתן לקבל תשלום עבור גידול הפרי בלבד).
ד. מכיוון שהזמירה היא מלאכה שאסורה מן התורה, אין לעשותה על ידי יהודי גם בכרם, בין שנמכר בהיתר מכירה ובין שלא.[1]
ה. זמירה בשינוי ניכר מאופן עשייתה בכל שנה (כגון השארת מספר עיניים גדול הרבה יותר ממספר העיניים הנשארות בכל שנה) [2] או בתוצאתה (כגון זמירת כמות גדולה יותר של אשכולות מאשר בשנה רגילה) אסורה מדרבנן, וניתן להתירה רק אם בלעדיה יש חשש להתמוטטות הגפן בשנים הבאות. לאופן העשייה בפועל ראה להלן.
ו. זנים בכירים שנבצרים בשנה השישית רצוי לזמור זמירה מלאה לפני ראש השנה. בזנים שרגישים להתעוררות מוקדמת יש להשאיר עין אחת או שתיים יותר מן הרגיל. אם תהיה בשמיטה עצמה התעוררות סתווית לאחר ראש השנה של השמיטה, מותר לבצע 'מחיקת עיניים' ביד. אם אין די בזמירה זו, מותר בשמיטה להרחיק את הזמורות עד הבד המרכזי.
ז. כאמור לעיל בפרק ז סעיף א, זמירת הגפן היא מלאכה האסורה מן התורה.
ח. זהו סדר העדיפויות לזמירה, והוא נכון גם לכרם שנמכר בהיתר המכירה:[3] בשמיטה עדיף לבצע את כל פעולות הזמירה המותרות (שיבוארו להלן) ע"י גוי ולא על ידי ישראל.[4]
ט. חיתוך הזמורות עד הבד המרכזי, שאינו נעשה כדי לעורר פקעים חדשים בשמיטה, מותר לפי הצורך לקבלת מבנה גפן מתאים לשנים הבאות.[8]
י. חיתוך שני הבדים העיקריים עד בסיס הגזע (גִרדום) – מותר, רק אם הוא נצרך לשם שמירה על הגפן ולא לשם יצירת ענפי פרי חדשים.[9] אם הגִרדום נועד ליצירת ענפי פרי חדשים, יש להתייעץ עם מדריך מקצועי כיצד לבצע זאת באופן נכון.
יא. בארץ מוכּרות שתי מכונות זמירה בכרם: המכונה האחת מבצעת קדם זמירה גסה, והמכונה האחרת מבצעת קדם זמירה מדויקת באופן יחסי.
יב. מותר לזמור בשמיטה על ידי ישראל במכונת קדם זמירה גסה; הזמירה של מכונה כזו אינה מדויקת, והיא חותכת רק את רוב סבך הענפים בלבד.[10] לעומת זאת, אין לזמור כלל במכונת קדם זמירה מדויקת, אפילו על ידי גוי.[11]
יג. מותר לזמור על ידי ישראל במכונת קדם זמירה גסה. זמירה במכונת קדם זמירה מדויקת מותרת רק על ידי גוי, ותיקוני הגיזום לאחר מכן יתבצעו על ידי גוי.
טיפולים נוספים לשליחי אוצר בית דין
יד. אין לבצע חיגור.[12]
טו. לכתחילה יש להימנע מטיפול ירוק.[13]
טז. מותר לסרק את אשכול הענבים בשלב הפריחה.[14]
יז. זינוב אשכולות וריסוס ג'יברלין, להגדלת גרגרי הענבים מותרים על פי הנחיות בית הדין, ומן הראוי לעשותם ע"י גוי.[15]
יח. לכתחילה יש להימנע מקיטום שריגים.[16]
יט. חילון – מותר.[17]
כ. למוכרים את הקרקע בהיתר מכירה, מותר לבצע את כל הפעולות האלו (סעיפים יד-יט) גם על ידי ישראל.
כא. גפן צעירה – אין לגזום גפן לשתי עיניים בשנה השנייה לנטיעתה.[18]
כב. עיצוב בדים בגפן וקשירתם לאחר הפריצה בשנה השנייה מותרים רק אם בלעדיהם ייפגע העיצוב פגיעה של ממש לטווח ארוך, ואי אפשר לדחות את העיצוב לשנה השמינית.[19]
כג. בשנת השמיטה אין חובה לעקור עשבייה העולה בכרמים, באופן שיש בה משום כלאי הכרם,[20] מפני שאין איסור כלאי הכרם נוהג בפירות של הפקר. לעומת זאת בכרמים של גויים ובכרמים שנמכרו בהיתר מכירה יש איסור כלאי הכרם, ולכן יש לטפל בעשבייה הצומחת בהם.[21]
[1] משפט כהן (סי' סז). לאחר היתר המכירה אפשר לבצע זמירה על ידי גוי, וכפי שיפורט להלן.
[2] השארת מספר העיניים צריכה להיות באופן שיוכיח שיש שוני ניכר בין זמירה זו לזמירה שנעשית בכל שנה.
[3] לפירוט הדעות בנוגע להגדרת הזמירה, ראה פרק ז
[4] "שבת הארץ" (פ"ח ה"ח אות ה); משפט כהן (סי' עא סעי' ג); בצאת השנה (עמ' נ).
[5] בצאת השנה (עמ' נ).
[6] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ט; עמ' לג הע' 10; עמ' נ חוזר יג; עמ' פז סעי' ו). ועי' שבת הארץ (קונטרס אחרון סי' יא) ו'משפט כהן' (סי' סז), שזמירה בשינוי כלשהו, כגון זמירה באלכסון, קלה יותר. ועי' פסקי הגרנ"ה הלוי (בצאת השנה עמ' עז שאלה א).
[7] לדעת פוסקים רבים, הפיסוג אינו אסור מן התורה; עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות א).
[8] נראה, שבמקרים בהם ללא פעולה זו תיפגע האפשרות לבנות את הגפן לשנים הבאות, פעולה זו מוגדרת כתולדה וניתן להתירה.
[9] אין בפעולה זו הצמחת ענפי פרי חדשים, ולכן היא אסורה מדרבנן, ואם ללא טיפול זה ייגרם נזק ניכר - מותר לעשותה.
[10] על פי משנה שביעית (פ"ד מ"ד); רמב"ם (פ"א ה"כ); משפט כהן (סי' סז). גם החזו"א (סי' יט ס"ק יד ד"ה ובתו'; שם ס"ק טו ד"ה ואילני; סי' כו ס"ק א) כתב שזמירה לא מדויקת אינה נחשבת זמירה שאסורה מן התורה. אמנם אופן זמירה זה אינו נחשב 'שינוי' באופן עשיית המלאכה, שהרי כך זומרים כל שנה, אך מכיוון שהתוצאה איננה תוצאה של זמירה רגילה, ואם כן היא אסורה מדרבנן, היא מותרת כשם שכל פעולת 'אוקמי אילנא' – שאסורה מדרבנן - מותרת בשמיטה.
[11] מכונה זו מדייקת יותר מן הראשונה בגיזום הגפן, ויש לה רמת דיוק גבוהה יחסית. גם אם למרות גיזום זה תידרש עבודת גיזום נוספת לתיקון, שימוש במכונה זו יהיה קרוב מאוד לפעולת זמירה שאסורה מן התורה, מפני שהיא מדייקת דיוק ניכר בעץ.
[12] בענבים מטרת החיגור היא: 1. להגדיל את גודל הגרגר. 2. להקדים את הבשלת היבול ואת קבלת הצבע בזנים צבעוניים. פעולה זו מתבצעת כשיש פרי בגפן.
[13] כפי שהוגדר לעיל בנוגע ל'טיפול ירוק', ראה פרק לו סע' יב.
[14] הסירוק מתבצע כשעדיין אין ענבים בגפן, ואין פעולה זו גורמת להפסד פירות שביעית.
[15] טיפול זה גורם להפסד פירות שביעית ולאיסור בצירה לעבודת האילן.
[16] מטרת הקיטום דומה למטרת 'טיפול ירוק', ויש להימנע מעשייתו.
[17] יש בפעולה זו שתי מטרות, תוספת אור לאשכולות מוסתרים, והחדרת חומרי ריסוס טובה יותר, ומכיוון שאחד מהצרכים הוא חדירת ריסוסים, הדבר מותר עפ"י הגדרות הפחת, לעיל פרק ט סע' יא 3.
[18] מטרת זמירה זו לגרום לצימוח הבדים, כדי שיגדלו באופן מסיבי יותר, ובאופן פשוט זמירה זו היא כעין הזמירה שנאסרה מן התורה, לפי דעת רשב"ם (בבא בתרא פ ע"ב).
[19] כדין פיסוג שנאסר מדרבנן; עי' מועד קטן (ג ע"א), ורש"י שם; רמב"ם (פ"א ה"ה); שבת הארץ (עמ' 203).
[20] כלאים (פ"ז מ"ה); רמב"ם (כלאים פ"ה ה"ח). אך יש לתת את הדעת על כך שבכרמים של גויים, שאינם הפקר, יש איסור של כלאי הכרם, והדבר אף נהוג אצלם. לענין זה עי' אגרות ראי"ה (ח"א סי' שטז); מאמר הרב יהודה שביב ("תחומין" ז); "הליכות שדה" (מס' 47 עמ' 7).
[21] כלאים (פ"ז מ"ה); רמב"ם (כלאים פ"ה ה"ח). לענין כלאי הכרם בכרם של גויים עי' חוקות הארץ (עמ' 396-397), טעם הדבר הוא מפני שאין איסור כלאי הכרם נוהג בפירות של הפקר.