עמוד ראשי מערכת השיקולים לבחירת המתווה ההלכתי: אוצר בית דין, היתר מכירה או השבתה
הכנת המטע בשישית טיפול במטעים צעירים הטיפול השוטף במטע דילול הפרי
הטיפול בפרי במטעים ובפרדסים הנחיות קונקרטיות למינים שונים כרם
הכנת גידולי השדה בשנה השישית הטיפול השוטף בגידולי שדה
גידול ירקות לאחר מכירת הקרקע גידול פרחים וצמחי תבלין ללא מכירת הקרקע
גידול פרחים לאחר מכירת הקרקע בשטח פתוח גידול עצי פרי ועצי נוי במשתלות
א. כאמור לעיל פרק ט סעיף ד מלאכות שאיסורן מדרבנן מותרות כשהן דרושות לקיום העץ לשנים הבאות.
ב. יש להעדיף פעולות מניעה על פני פעולות לטיפול בנזק קיים, וכן יש להעדיף פעולות שאינן נעשות בגוף העץ או הקרקע.
ג. לפני ביצוע הטיפול יש לבחון מהי מידת נחיצותו למניעת נזק כלכלי בעתיד. יש להתייעץ עם בית הדין כדי לבחון את נחיצות הטיפול ואת אופן עשייתו.[1]
ד. יש לבצע באופן סדיר את כל הביקורים והסיורים במטע כדי לעמוד על מצב המטע ולזהות מוקדם מחלות ופגעים צפויים.
ה. טיפול בעשבייה שבלעדיו ייגרם נזק בלתי הפיך לעצים (בדרך כלל במטעים צעירים) – מותר על פי סדר עדיפויות זה:[2]
ו. עקירה ידנית או טיפול כימי במטפסים כגון אספרגוס וחַנַק – מותרים.
ז. מותר לעטוף את הגזעים בחומר חיפוי להגנה מריסוסים, ומומלץ לעשות כן במטעים צעירים לפני הריסוס.
ח. במטעים מבוגרים מותר לטפל בעשבייה מתחרה רק אם ללא טיפול זה יהיה צורך להוסיף דישון ומים במטע.
ט. אם יש עשבייה גבוהה שמונעת את הגישה לפירות, מותר לכסח אותה במכסחת בגובה המֵרבי מעל פני הקרקע.
י. בעשבים שגדלים בפרדס ובמטע אין קדושת שביעית.[9]
יא. הדברת מזיקים ומחלות שגורמים נזק ניכר גם לשנים הבאות, וּודאי אם מטרתה למנוע נזק מיידי לצמח – מותרת על פי סדר העדיפויות הזה:[10]
יב. מותר לבצע פעולות שמטרתן להרחיק בעלי חיים גדולים על פי סדר העדיפויות הזה:
יג. הדברת מזיקי קרקע – כגון נמטודות שעלולות להזיק לעצים גם בשנים הבאות מותרת על ידי ריסוס. [14]
יד. מותר לגזום גיזום סניטרי כדי למנוע הידבקות של עץ במחלה או לאחר הידבקות העץ במחלה כגון: חירכון באגסים, מאלסקו בהדרים, חיפושית קפנודיס בשקד ומחלת עיוות התפרחות במנגו. אם יש צורך, גם שילוד העץ מותר. [15]
טו. עקירת כל המטע מותרת רק אם סמוך לו יש מטעים בריאים, שמא הם יידבקו במחלה.
טז. מותר לבצע טיפולי גזע וענפים, כגון: מריחת משחות לאחר גיזום או לאחר שבר, הגנה מחלזונות או הלבנת גזעים.
יז. מותר לחפור גומות סביב לגזע ('גומות אוויר') רק אם יש מחלה בעץ, כגון 'ריקבון צוואר השורש', ובמקרה כזה מותר גם למרוח את העץ במשחה כגון 'מרק בורדו'.[16]
יח. קִלטור שטחי למניעת סדקים באדמות כבדות או לסתימתם, כדי ששורשים לא ייקרעו או יתייבשו – מותר.[17] אבל אם הוא מיועד גם לשיפור תכונות הקרקע, כגון לאִוורור או לשיפור קליטת המים – אסור.[18]
יט. תיחוח לאִוורור הקרקע ולהשמדת עשבייה – אסור.[19]
כ. כיסוי שורשים שנתגלו – מותר לפי הצורך, ורק בעידור סמוך לגזע או בקִלטור קל.[20]
כא. ההשקייה מותרת.[21] במטעים מומלץ במידת האפשר להשתמש בפעולות אגרוטכניות – כגון חיפוי בקש או בשבבי עצים – כדי להקטין את התאדות המים, ורצוי לבצען לפני השמיטה.
כב. השקייה לצורך מניעת המלחה, וכפי ששכיח במקומות שמשתמשים בהם במי קולחים מטופלים, מותרת בכמות הרגילה כבכל שנה.[22]
כג. מותר לנקות את צינורות ההשקייה בסיום העונה בחומצה או בכלור לפי הצורך.[23]
להדליות כמה מטרות: מניעת שבירתם של ענפי העץ, הגנה על הפרי מפני השמש ושמירה על מרווח מתאים בין השורות.
ישנן גם שיטות גידול שבהן ההדליה פועלת להקדמת הניבה ולהגדלת כמות הפרי באמצעות השפעה על ייצור הורמונים.
כד. הדליה לצורך הקלה על מעבר כלים חקלאיים ועל הגישה לעצים – מותרת, אך יש לעשותה בצורה שונה מהדליה המיועדת לתועלת העץ.
כה. מותר לתקן את ההדליה, כדי למנוע נזק לעץ. [24]
כו. הדליה המיועדת להגברת הצימוח או לקבלת פירות איכותיים יותר – אסורה.[25]
כז. אין לבצע התקנות חדשות של מערכות ההדליה לצורך השנה השמינית.
כח. קשירה ותמיכה של ענפים כדי למנוע את שבירתם מכובד הפירות וכדומה – כגון הדליית סמוכות באפרסמון – מותרות.[26]
כט. מותר להתיר חגורות שעלולות "לחנוק" את העץ.[27]
ל. קשירת ענפים – כגון קשירת ענפי עץ תפוח במקום גיזום, לשם יצירת פריצות להצמחת ענפי פרי לשנים הבאות – אסורה, אלא אם כן ייגרם לעץ נזק בלתי הפיך ללא קשירה זו.[28]
לא. זיבול ודישון אסורים בשמיטה מדרבנן, מדין תולדת חרישה או זריעה.[29] לכן יש לזבל ולדשן במידת האפשר בערב השמיטה.[30]
לב. במטעים שבהם הדישון מתבצע על ידי מחשב, יש לתכנת את המחשב בערב השמיטה לספק כמויות דשן גדולות יחסית. בשמיטה עצמה מותר להפחית את הכמויות לפי תנאי מזג האוויר וצורכי העצים.[31] ניתן להשתמש בדשנים איטיי תמס בערב השמיטה, תוך הצנעת הדשן בקרקע.
לג. באביב השמיטה מותר לדשן בכמות המזערית הדרושה לשמירת העצים על פי בדיקות קרקע ועלים ועל פי הניסיון במשק.[32] עדיף לדשן במנות גדולות לעיתים רחוקות מלדשן במנות קטנות לעיתים קרובות,[33] ועדיף לדשן באמצעות מערכת ההשקייה.
לד. אין לדשן לאחר הקטיף לצורך גידולי השנה השמינית.
לה. אין לטעת עצים בשמיטה. איסור זה כולל נטיעת עצי מילואים, עצי סרק, עצים חשופי שורש ועצים שנמצאים בגוש.[34]
לו. יש להימנע מביצוע הרכבות בשמיטה, אך אם יש הכרח להרכיב בשמיטה – כגון הרכבות מילואים דחופות – מותר להרכיב על ידי גוי.[35]
לז. תיקון ההרכבה ושמירה עליה, כגון: הסרת זיזים וסורים, מריחה במשחה, כיסוי, הלבנה וכדו' – מותרים.[36]
לח. השקייה וטיפולים נגד מזיקים ומחלות שפוגעים בעצים או בפירות – מותרים כרגיל.[37]
לט. הדישון מותר לפי המידה שדרושה לקיום העצים ולמניעת פחיתת היבול.
מ. מותר לכסות את המטע ברשת.
[1] מומלץ גם לבחון את נוהלי משרד החקלאות בנוגע לשאריות חומרי ההדברה לפני שיווק הפירות. בית דין צריך לשקלל את הנהלים האלה בהחלטתו על הטיפול המתאים.
[2] פעולה זו נחשבת 'אוקמי אילנא', והיא מותרת.
[3] מכיוון שמלאכות אלו אינו נעשות בגוף הקרקע ומטרתן היא מניעת נזק בלבד, ניתו להקל בהן.
[4] פעולה זו קרובה להיחשב 'גרמא', מפני שהשפעתה על העשבייה ניכרת רק לאחר כמה ימים; עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ו).
[5] פעולה זו היא אינה חודרת לקרקע בכלל. ויש אוסרים פעולה זו גם אם היא לאוקמי: עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ה אות יד).
[6] רמב"ם (פ"א ה"ז. ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ז אות ב-ג, פ"ג ה"ט אות א).
[7] הוראת הגר"ש ישראלי זצ"ל. הוא נטה לומר שגם חדירה קלה לקרקע איננה בגדר חרישה.
[8] באדמות קלות גם דיסק סגור פולח את הקרקע ומוגדר בתור חרישה.
[9] עשבי הבר בכללותם אינם משמשים למאכל בהמה בפועל, ועי' חוקות הארץ (פ"ה הי"ח).
[10] עי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 35 סעי' יב והע' 21).
[11] פאה"ש (סי' כ ס"ק יא) בדעת הרמב"ם שפעולה בגוף האילן אסורה. לכן עדיפה פעולה המגיעה לאילן באופן עקיף. אך אם נדרש לכך קילטור - עדיף לרסס על העץ עצמו.
[12] פאת השלחן (סי' כ ס"ק יא) בדעת הרמב"ם, שסובר שפעולה בגוף האילן אסורה. לכן, עדיף לעשות פעולה שמגיעה לאילן באופן עקיף. אך אם נדרש לכך קִלטור, עדיף לרסס על העץ עצמו.
[13] עי' בצאת השנה (עמ' לא סעי' ד; עמ' מב ד"ה פרדסים). רוב הפוסקים סוברים שיש להתיר מלאכות 'לאוקמי' גם בגוף האילן; עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ח).
[14] דיסוק למטרה זו אסור לכל הדעות, מפני שהוא חודר לקרקע ומועיל לשפר את תכונותיה: ראה לעיל (פרק ה).
[15] מכיוון שענף חולה או יבש עלול לגרום למות העץ, אם לא ייגזם מיד. לדעת הרב קוק זצ"ל, יש להתיר את כל המלאכות שמוזכרות לאיסור אם מתברר שהן דרושות 'לאוקמי אילנא'; עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כז/6).
[16] הלכות שביעית (זילבר א, נה).
[17] על פי רמב"ם (פ"א ה"ז). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ז אות ד).
[18] ראה לעיל פרק ה.
[19] תיחוח הוא חרישה גמורה.
[20] הליכות שדה (מס' 2 עמ' 2). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ה; שם ה"ז אות ד).
[21] רמב"ם (פ"א ה"ח; שם ה"י); בצאת השנה (עמ' מו סי' ב); שבת הארץ (פ"א ה"ח אות ב). לעניין השקייה המיועדת להגברת הצימוח, עי' שבת הארץ (פ"א ה"ח אות ג); שמירת שבת כהלכתה (ח"ב סי' ס"ז ס"ק סג).
[22] השקייה זו נצרכת אם יש הצטברות של מלחים סביב שורשי הצמח העלולה לגרום לו לנזק ניכר. במקרה כזה יש להשקות את הצמח כדי לדחוק את המלחים שהצטברו סביב העץ, ומותר לעשות זאת מדין 'אוקמי אילנא'.
[23] בניקיון זה אין פעולה בקרקע או באילן.
[24] "הליכות שדה" (מס' 50 עמ' 45)
[25] פאת השלחן (סי' כ סעי' ה; שם ס"ק יד, טז); שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יג, יז, יט, כ; פ"ג ה"ט אות ב).
[26] שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יג, יז; שם הכ"ב אות ג). והגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ג עמ' צא) אוסר.
[27] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יט-כ).
[28] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יא).
[29] רמב"ם (שמיטה ויובל פ"א ה"ד).
[30] אם פעולות אלו נצרכות לאוקמי אילנא או לאוקמי פירא, עפ"י ההגדרות דלעיל פרק ט – מותר, עפ"י הסייגים המובאים שם, ובכל מקרה עדיף להשתמש בדשנים איטי-תמס או לדשן דרך מערכת ההשקייה.
[31] לעניין שביתת הארץ במלאכות דרבנן, עי' מעדני ארץ (סי' יג ס"ק טו); שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' כ).
[32] לעניין היתר דישון במקום ההכרח, עי' בצאת השנה (עמ' כח סי' ב; עמ' לב סעי' יד), על פי הרב קוק (שבת הארץ, פ"א ה"ה אות י) והחזו"א (סי' כא ס"ק יז); ועי' תשובות וכתבים (לגריא"ה הרצוג, זרעים סי' עא).
[33] עי' חזו"א (סי' כא ס"ק יז ד"ה ולכן).
[34] משפט כהן (סי' עא סעי' ה; סי' עב); בצאת השנה (עמ' לא סעי' ו; עמ' לח סעי' ב); אגרות הראיה (ח"ב סי' ת), מלאכה זו אינה צורך השמיטה כלל, ואין מקום להתירה.
[35] משפט כהן (סי' עג), ועי' שם שהביא מנהג מהדרין לבצע את ההרכבה תחת החופה; בצאת השנה (עמ' כח סעי' א והע' 4; עמ' לא סעי' ו-ז; עמ' לח סעי' ב; עמ' פז סי' ב סעי' ה).
[36] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ו, עמ' לח סעי' ב). ועי' פסקי הגרנ"ה הלוי (בצאת השנה עמ' עח שאלה ג).
[37] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ד).