עמוד ראשי מערכת השיקולים לבחירת המתווה ההלכתי: אוצר בית דין, היתר מכירה או השבתה
הכנת המטע בשישית טיפול במטעים צעירים הטיפול השוטף במטע דילול הפרי
הטיפול בפרי במטעים ובפרדסים הנחיות קונקרטיות למינים שונים כרם
הכנת גידולי השדה בשנה השישית הטיפול השוטף בגידולי שדה
גידול ירקות לאחר מכירת הקרקע גידול פרחים וצמחי תבלין ללא מכירת הקרקע
גידול פרחים לאחר מכירת הקרקע בשטח פתוח גידול עצי פרי ועצי נוי במשתלות
א. כאמור בפרק ט סעיף יד, במקרים רבים כדי לגדל פירות שניתן לחלקם גם במסגרת 'אוצר בית דין', יש צורך לעשות בהם מלאכות שונות, ואפשר להסתמך על הדעה הסוברת שמותר לעשות מלאכות עבור הפירות.
ב. מותר לעשות מלאכות שאיסורן מדרבנן רק כדי שהפירות יהיו ראויים לקטיף ולחלוקה באמצעות 'אוצר בית דין' ועל פי החלטות בית הדין.
ג. יש מלאכות שנעשות לצורך ריבוי היבול ושיפור איכותו לפי שלבי גידול הפרי, ויש לבחון לפני כל עשיית מלאכה אם היא נחוצה לפי הגדרת פחת היבול, ולפעול על פי הנחיות בית דין.
ד. טיפולים אלו תלויים במידה רבה בצבירת מנות הקור בחורף, ויש לבחון בכל עונה מהן ההנחיות המתאימות לה לפי הזן ומיקום המטע.
2. טיפולים בתחילת גידול הפירות
ה. טיפולים להקדמת ההתעוררות או להאחדתה או לאיחורה, באמצעות תכשירים שוברי תרדמה, מותרים על פי שיקולי בית דין, אך רק כדי ליצור רצף ארוך ככל האפשר של חלוקת פירות, ולא כדי לשווק את הפירות בזמן שבו מחירם גבוה יותר.[2]
ו. חיגור במינים שבלעדיהם לא יהיה יבול לפי דרישות בית דין – מותר.
ז. אם יש הכרח לעשות טיפולי חנטה לקבלת יבול, מותר לבצע את הפעולות האלה:
ח. דישון להגדלת כמות היבול מותר לפי המידה המזערית ההכרחית שבדרישות בית הדין.
ט. ריסוס להגדלת הפירות – כגון ריסוס 'ג'יברלין' או 'מג'יק'[4] – והשקייה להגדלת הפירות מותרים לפי הצורך, ורק כדי לקבל פירות הראויים לחלוקה על פי דרישות בית הדין.
י. טיפול נגד מחלות ומזיקים הפוגעים בפירות, כגון ריסוס נגד זבוב הים התיכון וכדומה, מותר.[5]
יא. מותר לכסות את המטע ברשת.
יב. יש להימנע מ'טיפול ירוק', אך אם ללא טיפול זה תהיה הפחתה ניכרת באיכות היבול, והיא תמנע את חלוקתו באמצעות 'אוצר בית דין' – מותר לעשות טיפול זה.[6]
הנחיות דילול הפרי, ראה בפרק לד.
יג. טיפול לאיחור ההבשלה – מותר, אם בית הדין רואה בו צורך לטובת הציבור.[7]
יד. טיפול להקדמת ההבשלה[8] על ידי שימוש בהורמונים וחומרי צמיחה למיניהם או טיפול להבשלה אחידה – אסורים.[9]
טו. קשירה והדליה למניעת פגיעה בפירות – מותרות.[10]
טז. ריסוס למניעת נשירת הפירות – מותר.[11]
יז. כיפוף ענפים שנעשה סמוך לקטיף כדי להקל על הקוטפים – מותר.
יח. כיפוף שנעשה בשלב מוקדם יותר ונועד לשנות את המפל ההורמונלי של העץ, להקדמת ההבשלה והגדלת הפירות – אסור, אלא אם כן הוא הכרחי למניעת הפחתה גדולה ביבול.[12]
יט. ריסוס הפירות כשהם מחוברים לעץ כדי להאריך את חיי המדף שלהם – מותר.[13]
כ. טיפולים שמטרתם לשפר את איכות הפירות, כגון מניעת היסדקות – מותרים.
כא. מותר לקטוף קטיף סלקטיבי, אם הוא נועד לאכילת הפירות הנקטפים. הוא הדין אם הקטיף נעשה באופן שיעודד את הפירות שנשארים על העץ לגדול.
כב. על שליחי בית הדין להשתדל לקטוף את כל הפרי הקיים, ולחלקו בכמות המרבית האפשרית, אך אין חיוב לקטוף את כל הפירות שעל העץ.
כג. מותר לארוז ולשקול את הפירות שברשות אוצר בית הדין. [14] אם יש חשש שהצרכנים יימנעו מלקחת פירות שאינם ממוינים, מותר למיין אותם לפי רמות איכות,[15] אך יש להשתדל לשווק את כל הפירות, כולל אלו שאיכותם ירודה, ולקיים בהם "ואכלו אביוני עמך" (שמות כג, ה). יש לנהוג קדושת שביעית גם בפירות שאינם ראויים לשיווק (פירות "בררה").[16]
כד. מותר לבית הדין לשמור את הפירות במקררים כדי שיישמרו, וכדי שיהיה ניתן לחלקם במשך זמן ארוך יותר.
כה. מן הראוי שבית הדין יטפל בפירות כדי שלא יירקבו במהירות, למשל באיוד לאחר הקטיף.
כו. יש להודיע למקבלי הפירות שאלו פירות שביעית. יש להדביק תווית על האריזה, המציינת שפירות אלו קדושים בקדושת שביעית ושייכים לאוצר בית דין. [17] מומלץ לצרף הנחיות הלכתיות לשימוש נאות בפירות שביעית.
כז. יש לאפשר לכל אדם לקחת מפירות המטע אף שהם ברשות אוצר בית דין.[18] במקרה זה הקוטפים צריכים לשלם לבית הדין את חלקם בהוצאות הטיפול בפירות.[19]
כח. חלוקת התוצרת תהיה באמצעות מערכת החלוקה של בית הדין ולפי הנחיותיו.[20]
כט. מותר להוביל פירות שביעית ולחלקם בכל רחבי הארץ, כולל במקומות שלא נתקדשו בתקופת הבית השני.[21]
ל. בית הדין רשאי לגבות מן הציבור את הוצאות הטיפול בפירות ולשלם לשליחיו החזר הוצאות, דמי שימוש בציוד[22] ושכר עבודה, לפי הכללים שיקבע. שכר החקלאי לא יהיה תלוי בכמות היבול ובאיכותו.
לא. מותר לצרכן לשלם על הפרי ישירות לשליח בית הדין (המגדל), אך מוטל על שליח בית הדין לדווח לבית הדין דיווח מלא על כל התשלום שהועבר לו.
לב. אסור למסור פירות שביעית להשמדה, גם במקרה של עודף פרי. קל וחומר שאסור למסור פירות להשמדה כדי לשמור על מחירם הגבוה של הפירות הנמכרים בשוק.
לג. מותר לרסס זיתים כדי להחליש את העוקץ ולהקל על המסיק.
[1] הנחיות אלו תקפות גם למי שמוכר את פירותיו מראש לגוי, וכפי שהורה הגר"א שפירא . בנוגע לדין 'אוקמי' בגידולים של גוי, עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' רנט); מעדני ארץ (סי' ט אות ח).
[2] כך נמסר בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ (שביעית להלכה ולמעשה עמ' 27 סעי' ג והע' 10).
[3] ראה שבת הארץ (עמ' 210).
[4] ריסוס זה נדרש להגדלת הפירות במינים רבים של עצים נשירים או להגדלת גרגרי ענבים חסרי חרצנים, ולפי דעה זו הוא נחשב 'פטומי פירא'. הריסוס גם מדלל את האשכול על ידי השמדת חלק מן הענבים.
[5] בצאת השנה (עמ' מב ד"ה פרדסים).
[6] ה'טיפול הירוק' נועד להוסיף לפירות צבע וטעם. פעולה זו נחשבת 'פטומי פירא', והיא אסורה; עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ג-ד).
[7] מסתבר שזו איננה מלאכה כלל, אף שהיא משתלמת לחקלאי. אך היתרה מותנית בשיקוליו של אוצר בית הדין, מתוך ראייה של טובת הציבור, ולא מתוך שיקול של רווח נוסף, שהוא בכלל מסחר בפירות שביעית
[8] הקדמת הבשלה נחשבת הצמחה, ולכן היא מלאכה אסורה. ועי' שבת הארץ (פ"ג ה"י אות א).
[9] עפ"י המאירי (מו"ק ג ע"א ד"ה ואין מפרקין). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ד).
[10] עי' הליכות שדה (מס' 50 עמ' 52).
[11] על פי שבת הארץ (פ"א ה"ז אות א). ועי' שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' יב יד).
[12] על ניסוי מקצועי בכיפוף ענפים בתור תחליף לזמירה, ראה הליכות שדה (מס' 47 עמ' 24).
[13] ריסוס זה נחשב 'צורך הפירות'.
[14] הוראת החזו"א (מובאת בהליכות שדה 50 עמ' 35). ועי' שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות ב והע' 10). הרב בן ציון יאדלר (בספרו בטוב ירושלים, מובא בהליכות שדה שם עמ' 34) העיד שבשמיטת תר"ע נהגו לחלק את הפירות מאוצר בית הדין ללא משקל.
איסור שקילה בפירות שביעית, עי' רמב"ם (פ"ו ה"ג-ה). טעם האיסור, עי' שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות א בהערות).
[15] מכיוון שההוצאות על פירות באיכות גבוהה זהות להוצאות על פירות באיכות ירודה אין מקום להתיר מיון וקביעת תשלום לפי סוגים. מאידך גיסא הורה הגר"ש ישראלי, שמכיוון שאדם נהנה יותר מפירות באיכות גבוהה יש מקום לכך שישלם השתתפות גבוהה יותר בהוצאות הטיפול. ועי' שמיטה ממלכתית (פרק יא סעי' 7).
[16] בקבורת פירות שביעית יש חשש לאיסור הפסד פירות שביעית. אך יש לשקול אם לראות בכך גרם הפסד, שמותר. לעניין זה עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ו).
יש להביא ראיה להיתר זה ממש"כ הטור (יו"ד סי' שלא דף רעא) שמותר בזמננו לקבור תרומה טהורה. ועי' משפט כהן (סי' לח אות ג), שם נאמר שאסור לקבור תרומה ומע"ש, אף ששם הקלו כדי למנוע תקלה, דבר שאינו קיים בפירות שביעית
[17] בצאת השנה (עמ' לב סעי' טז).
[18] בצאת השנה (עמ' מב, ד"ה ירקות). ועי' מכתב הגרי"מ חרל"פ, אגרות חמדה (עמ' 247).
דין מסירת פירות שביעית לאדם החשוד שלא ישמור על קדושתם, עי' שבת הארץ (פ"ח הט"ז אות ב). ועי' שמיטה ממלכתית (פרק יב).
[19] בצאת השנה (עמ' מב, ד"ה ירקות והע' 10).
[20] דפי הלכה לחקלאים (עמ' 43 סעי' ו). ועי' שמיטת תשמ"ז בכפר עציון (עמ' 33-25).
[21] חזו"א (סי' ד ס"ק ד, סי' יג ס"ק ג). ועי' שבת הארץ (פ"ה הי"ג אות ב).
ויש אוסרים יצוא לגבולות עולי מצרים: עי' ירושלמי (פ"ד ה"ה); תורת הארץ (ח"ב פרק ב ס"ק מ). איסור יצוא בפירות שביעית, ראה לקמן פרק כג (סעי' א).
גם אילת כלולה בגבולות עולי מצרים: ראה לעיל פרק א סע' יח. וכך הורה הגר"מ אליהו . נמסר בשם החזו"א שאילת היא מחוץ לגבולות עולי מצרים ג"כ, ולדעתו אסור להוביל לשם פירות שביעית.
[22] חזו"א (מובא בהליכות שדה, 50 עמ' 37-36); הגר"נ קרליץ (שם, עמ' 42).